1. לפניי בקשת הנתבעת לחיוב התובעת בהפקדת ערובה להבטחת תשלום הוצאותיה של הנתבעת, ככל שהתובעת תפסיד בתביעתה ותחויב בתשלום הוצאות לנתבעת (להלן: "הבקשה" או "הבקשה להפקדת ערובה").
2. הנתבעת מבקשת כי התובעת תפקיד בקופת בית המשפט סך שלא יפחת מ- 96,271 ₪, המהווה 5% מסכום התביעה.

הרקע להגשת הבקשה:

1. התובעת הגישה כנגד הנתבעת תביעה לתשלום סך של 1,925,420 ₪.
2. התובעת והנתבעת חתמו ביניהן ביום 24.7.2018 על הסכם לביצוע עבודה, במסגרתו הוסכם כי התובעת תבצע עבודות גמר וגבס בפרויקט "פרק 22 באתר בית התפוצות" (להלן: "הפרויקט").
3. לטענת התובעת, במשך ביצוע העבודות, חשבונות חודשיים שהגישה התובעת לנתבעת אושרו על ידה באופן חלקי ועם שינויים, כאשר הנתבעת הרשתה לעצמה לערוך קיזוזים באופן חד צדדי ולא בהתאם למוסכם. רק כשפנתה התובעת לנתבעת בדרישה כי תשלם את מלוא הסכומים שחייבת לה, העלתה הנתבעת לראשונה טענות לפיהן התובעת לא עומדת בלוח הזמנים. התביעה היא בגין הסכום שנותרה הנתבעת חייבת לתובעת בגין עבודתה.
4. מאידך, טענה הנתבעת בכתב ההגנה מטעמה, כי התובעת כשלה בביצוע הפרויקט שנשכרה לבצעו כקבלן משנה, והותירה אחריה נזקים כבדים, בעטיים חייבת לנתבעת כ- 799,000 ₪.
5. עוד טענה הנתבעת, כי התובעת לא עמדה בלוחות הזמנים והיו עיכובים בעבודה, כאשר עמידה בלוחות הזמנים היא מעיקרי ההסכם. מעבר לכך, טענה הנתבעת, היו כשלים נוספים בעבודת התובעת, כגון, הצבת כוח עבודה בלתי מיומן ובכמות בלתי מספיקה אל מול כמות העבודה.
6. הנתבעת התריעה מס' פעמים אל מול התובעת. בשל מחדלי התובעת, נאלצה הנתבעת להתערב ולבצע פעולות בעצמה ואף להזמין קבלני משנה אחרים לביצוע העבודה.
7. לאור התנהלותה החמורה של התובעת, נאלצה הנתבעת להפעיל את הסעד שעמד לרשותה לפי ההסכם והוא סילוק ידה של התובעת מהאתר. למרות זאת, הסכימה הנתבעת לשאת ולתת עם התובעת ובמסגרת המו"מ הסכימה לשלם לתובעת סך של 100,000 ₪, בכפוף להתקיימות מס' תנאים. התובעת לא עמדה גם בהסכם זה לטענתה של הנתבעת, כאשר מנהל התובעת אף ניסה לסחוט באיומים מנהל בנתבעת תוך איום על ילדיו. אז החליטה הנתבעת סופית על סילוק ידה של התובעת מהאתר.
8. התובעת המשיכה והגישה חשבון סופי עם סעיפים כוזבים ומנופחים. לאחר בדיקת החשבון וקיזוז הכספים שחייבת התובעת לנתבעת בגין השימוש שנאלצה הנתבעת לעשות בקבלני משנה אחרים תחת התובעת, נראה כי לא הנתבעת היא שחייבת כספים לתובעת, אלא נהפוך הוא - התובעת חייבת לנתבעת סך של 799,000 ₪.

טענות הנתבעת בבקשה להפקדת ערובה

1. כפי שצוין לעיל, הנתבעת הגישה בקשה לחיוב התובעת בהפקדת ערובה להבטחת הוצאותיה של הנתבעת, בהתאם לסעיף 353א לחוק החברות, התשנ"ט-1999 ותקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, וזאת בסכום שלא יפחת מ- 96,271 ₪, המהווים 5% מסכום התביעה. הנתבעת הוסיפה ובקשה כי ככל ולא תופקד הערובה, תידחה התביעה.
2. לטענת הנתבעת בבקשתה, במסגרת כתב התביעה שהגישה התובעת, הודתה התובעת, בהודאת בעל דין מפורשת, כי היא מצוייה בקשיים תזרימיים ובחובות, דבר שהוביל אותה להרבה מההתרחשויות נשוא התביעה. הודאותיה של התובעת בדבר מצבה הכלכלי הקשה שזורות בכתב התביעה, כאשר הנתבעת הפנתה בבקשתה לסעיפים בכתב התביעה לעניין זה.
3. אינדיקציה נוספת למצבה הכלכלי הקשה של התובעת לגישתה של הנתבעת עולה מנסח התובעת ברשם החברות, לפיו, התובעת "משועבדת עד צוואר. כל נכסיה משועבדים" (כניסוח הדברים בסעיף 14 לבקשה). כמו כן, ציינה הנתבעת את דבריה של התובעת בסעיף 22 לתביעה, מהם עולה כי התובעת הפסיקה לשלם את שכרם של עובדיה כתוצאה ממצוקתה הכלכלית.
4. התובעת הפנתה בבקשה לכתב ההגנה ולטענותיה במסגרתו בדבר קלישותה של התביעה, והיותה תביעת סרק.
5. לטענת הנתבעת בבקשה, בנסיבות אלה, כאשר מדובר בחברה בעירבון מוגבל וע"פ הוראות הדין וההלכה הפסוקה, יש לחייב את התובעת בהפקדת ערבון בגין ההוצאות הצפויות לנתבעת בניהול הליך סרק שיזמה התובעת נגדה.
6. בקשת הנתבעת לא גובתה בתצהיר, שכן לטענתה היא נסמכת על נימוקים משפטיים ועל כתבי הטענות המצויים בתיק.

טענות התובעת בתשובה לבקשה

1. לטענת התובעת, מדובר בבקשה חסרת כל בסיס משפטי ועובדתי, אשר כל מטרתה הוא להלך אימים על התובעת, ליצור מנגנון הפחדה והרתעה ולהסית את עיני בית המשפט מהעיקר.
2. התובעת טוענת בתשובתה, כי הנתבעת לא הוכיחה או לכל הפחות לא הצביעה על קושי כלכלי של התובעת ומסתמכת על אמירותיה של התובעת אשר נאמרו בהתייחס לתקופת ההסכם בין הצדדים.
3. התובעת טוענת כי טענות הנתבעת עתה הן בבחינת "הרצחת וגם ירשת, שכן הנתבעת היא שאחראית באופן ישיר לפגיעה בחוסנה הכלכלי של התובעת בתקופה דאז, שכן היא עיכבה תשלומים, שילמה חשבונות בחסר רב וע"פ גחמותיה בלבד וגרמה לתובעת לנזקים כלכליים ותדמיתיים.
4. כל ההערות בדו"ח רשם החברות של התובעת, אותו צירפה הנתבעת לבקשתה, הינן מלפני 6 שנים ועוד בטרם ההתקשרות בין הצדדים. מנגד, מצבה הפיננסי של הנתבעת הוא אשר צריך להדליק נורה אדומה לתובעת ולבית המשפט, ולמעשה הנתבעת היא שצריכה להפקיד תשלום הוצאותיה של התובעת לאור מצבה הפיננסי העגום והגנתה.
5. התובעת ציינה, כי הפסיקה הרחיבה רבות כי אין להתנות זכותו של תובע לבירור בפני ערכאה שיפוטית בהפקדת ערובה כספית להבטחת הוצאות הנתבע.
6. לאור האמור לעיל, סבורה התובעת כי יש לדחות את הבקשה.

טענות הנתבעת בתגובה לתשובה

1. תמצית טענות הנתבעת בתגובה לתשובה הן כי התובעת בתגובתה לא סתרה את החזקה הקבועה בדין, לפיה על התובעת, כחברה בע"מ להפקיד ערובה אלא אם תוכיח איתנות כלכלית. כמו כן, טענה הנתבעת, התובעת לא הציגה כל טיעון לגבי מצבה הפיננסי הנוכחי ואף לא העלתה טענה פוזיטיבית שהיא תעמוד בתשלום ההוצאות אם יפסקו לחובתה. יתרה מכך, התובעת אף לא טרחה לצרף תצהיר כלשהו לתמיכה בטענותיה.
2. הנתבעת הדגישה, כי הנטל מוטל על התובעת להוכיח את איתנותה הכלכלית, וזאת היא לא עשתה.
3. הנתבעת התייחסה לפסיקה אליה הפנתה התובעת בתשובתה, וציינה כי מדובר בפסיקה המתייחסת לתובע בשר ודם, להבדיל מתובעת שהיא חברה בעירבון מוגבל, כאשר מדובר במקרים שונים, אשר התייחסות הפסיקה אליהם שונה: בעוד שהכלל הוא שלא חוסמים את הגישה לערכאות בפני תובע בשר ודם, מצב הדברים הפוך ביחס לחברה בע"מ, שאז הכלל הוא דווקא כן לחייב בהפקדת ערובה, והחריג הוא לפטור אותה מכך.

דיון והכרעה

1. סעיף 353א לחוק החברות, התשנ"ט-1999 (להלן: "חוק החברות") דן בהפקדת ערובה על-ידי חברה אשר הגישה תביעתה וקובע:

"353א. ערובה להוצאות משפט

הוגשה לבית משפט תביעה על ידי חברה או חברת חוץ, אשר אחריות בעלי המניות בה מוגבלת, רשאי בית המשפט שלו הסמכות לדון בתביעה, לבקשת הנתבע, להורות כי החברה תיתן ערובה מספקת לתשלום הוצאות הנתבע אם יזכה בדין, ורשאי הוא לעכב את ההליכים עד שתינתן הערובה, אלא אם כן סבר כי נסיבות הענין אינן מצדיקות את חיוב החברה או חברת החוץ בערובה או אם החברה הוכיחה כי יש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע אם יזכה בדין."

1. כפי שהוסבר ברע"א 10376/07 ל.נ. הנדסה ממוחשבת בע"מ ואח' נ' בנק הפועלים בע"מ (פורסם בנבו, מיום 11.2.2009), בסעיף הנ"ל ישנן שתי חלופות, אשר בהתקיימן בית המשפט לא יורה לחברה על הפקדת ערובה:

"סעיף 353א לחוק מגדיר מספר תנאים שבהתקיימם רשאי בית המשפט להורות כי החברה תיתן ערובה מספקת לתשלום הוצאות הנתבע, במידה ויזכה בדין:

(א) מדובר בחברה שאחריות בעלי המניות בה מוגבלת.

(ב) הדבר ייעשה לבקשת הנתבע.

אלא אם כן

(ג) סבר בית המשפט שנסיבות העניין אינן מצדיקות את חיוב החברה.

או

(ד) אם החברה הוכיחה שיש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע.

... כתוצאה מכך, קיימות עתה שתי חלופות, שבהתקיימן בית המשפט לא יורה על הפקדת ערובה:

(א) אם החברה הוכיחה כי יהיה לאל ידה לשלם את הוצאות הנתבע, אם יזכה בדין.

(ב) אם בית המשפט סבור כי נסיבות העניין אינן מצדיקות את חיוב החברה בהפקדת ערובה."

1. עוד נאמר באותו פסק דין, כי כדי לקבוע האם על חברה תובעת להפקיד ערובה, שומה על בית המשפט לערוך מבחן בן שלושה שלבים: השלב הראשון הוא, בחינת מצבה הכלכלי של החברה התובעת. ככל והחברה לא הוכיחה כי ביכולתה לפרוע את הוצאות הנתבע, ככל שאלה תיפסקנה לחובתה, על בית המשפט לעבור למבחן השני: במסגרתו תיבחנה נסיבות העניין תוך התחשבות בזכות הגישה לערכאות וסיכויי התביעה. אם יימצא כי יש לחייב את התובעת בהפקדת הערובה, יעבור בית המשפט לשלב השלישי: האם גובה הערובה הנדרשת הוא מידתי. ובלשון פסק הדין:

"מן האמור לעיל עד כה עולה כי על בית המשפט הבוחן בקשה להורות לתובע שהוא תאגיד להפקיד ערובה להבטחת הוצאות הנתבע, לשקול בראש ובראשונה את מצבה הכלכלי של החברה, בהתאם ללשון הסעיף. זהו שלב הבדיקה הראשון. ואולם בכך, לא נעצרת הבדיקה. משקבע בית המשפט כי החברה לא הראתה כי תוכל לשלם את הוצאות הנתבע אם יזכה בדין, על בית המשפט להמשיך ולבחון האם נסיבות העניין מצדיקות חיוב החברה בערובה, אם לאו (ראו: פרשת נאות אואזיס, שם בעמ' 4). זהו שלב הבדיקה השני. בהקשר זה יש להביא בחשבון, בין היתר: (א) את הזכויות החוקתיות (הנוגדות) של הצדדים (ב) את ההנחה שחיוב החברה להפקיד ערובה במקרה כזה (בו לא הוכיחה שיש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע) מבטא את הכלל והפטור הוא החריג (דבר זה נלמד מהתיבה: "אלא אם כן", הכלולה בסעיף 353א לחוק). זאת ועוד - על פי הפרשנות שהיתה נהוגה ביחס לסעיף 232 לפקודה, שקדם לסעיף 353א לחוק, ניתן לומר - על דרך ההיקש - שאלת סיכויי ההליך (אותה נוהגים לבדוק בבקשה להפקדת ערבות מתובע לפי תקנה 519 לתקנות) גם היא יכולה להישקל על ידי בית המשפט במסגרת בחינתו את הנסיבות לסתור את ההנחה המצדיקה חיוב החברה בערובה. במילים אחרות - אם, למשל, סיכויי ההליך גבוהים, ייתכן שיהיה בכך כדי להוות נסיבות שבגינן מוצדק שלא לחייב בהפקדת ערובה (ראו: פרשת אויקל). עם זאת, ראוי להוסיף כאן שתי הערות:

(א) בשלב זה הנטל רובץ על כתפי החברה התובעת - להראות מהן אותן נסיבות שבגינן לא מוצדק לחייב את התאגיד בהפקדת ערבות (עיינו: פרשת אויקל).

(ב) בדרך כלל אין זה ראוי להיכנס בהרחבה במסגרת זו לניתוח סיכויי התביעה ויש להיזקק לעניין האמור רק כאשר סיכויי ההליך גבוהים במיוחד, או קלושים מאוד (השוו: The White Book, 624). משמסתיים שלב הבדיקה השני במסקנה שעל החברה להפקיד ערובה להוצאות הנתבע מגיע שלב הבדיקה השלישי, במסגרתו יש לבחון את גובה הערובה הנדרשת ולדאוג שתהיה מידתית ותאזן אל נכונה את שלל השיקולים הרלבנטיים (השוו:The White Book, 620 para 25.12.7)."

1. הנה כי כן, בהסתמך על הוראות הסעיף ועל ההלכה הפסוקה, הכלל הוא שעל החברה התובעת להפקיד ערובה, כאשר פטור מהפקדת ערובה מהווה חריג לכלל.
2. באשר למצבה הכלכלי של המשיבה, החברה התובעת, הרי שהתובעת עצמה ציינה בכתב התביעה כי היא היתה נתונה במצוקה כלכלית לאור התנהלות הנתבעת. בתשובה לבקשה, כל שציינה התובעת, כי אמירות אלה בכתב התביעה נכונות ורלוונטיות לאירועים נשוא התביעה. יחד עם זאת, התובעת לא ציינה מאום לגבי מצבה הכלכלי בזמן הנוכחי, וכפי שציינה הנתבעת בתשובה לתגובה, התובעת אף לא טענה לרגע כי תוכל לעמוד בתשלום הוצאות ככל ותביעתה תדיחה ותיפסקנה הוצאות לטובת הנתבעת.
3. יצוין בהקשר זה, כי מכל מקום, תשובתה של התובעת אף לא גובתה בתצהיר, וזאת בניגוד לדין.
4. עוד יצוין בהקשר זה, כי אכן הנטל הוא על התובעת להוכיח את מצבה הכלכלי ויכולתה לשלם הוצאות הנתבעת, ככל שתיפסקנה כאמור.
5. הנה כי כן, משלא עמדה התובעת בנטל ההוכחה האמור, על בית השפט לעבור לבחינת המבחן השני, והוא האם יש מקום בנסיבות העניין לפטור את התובעת מהפקדת ערובה.
6. התובעת לא טענה כל טענה מפורשת בנושא זה. יחד עם זאת, העלתה התובעת בתשובתה את הטענה כי למעשה מצבה הכלכלי הקשה, שמוזכר בכתב התביעה, הוא תוצאה של התנהלות הנתבעת בעיכוב תשלומים, בביצוע תשלומים חלקיים וקיזוזים באופן חד צדדי.
7. לאור האמור לעיל, אני סבור כי בענייננו חל הכלל, לפיו יש לחייב את התובעת בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות הנתבעים.
8. באשר לסכום הערובה - לאור העובדה כי טענות התביעה לא הופרכו כבר בשלב זה, ועל כן ככל והתובעת תוכיח טענותיה ישנם סיכויים לקבלת התביעה, ולנוכח העובדה שבמידה וטענות התובעת תימצאנה נכונות, הרי שמצבה הכלכלי הקשה נגרם גם בשל המעשים המיוחסים לנתבעת, ועל מנת לאפשר לתובעת את יומה בבית המשפט, הרי שחרף סכומה של התביעה, בנסיבות העניין, אני סבור, כי הסכום שנקבה הנתבעת בבקשתה אינו מידתי ואינו סביר.

סוף דבר:

1. לאור כל המפורט לעיל, הנני מקבל את הבקשה להפקדת ערובה, אולם באיזון בין מכלול השיקולים הנוגדים העומדים על המדוכה, אני מורה לתובעת להפקיד ערובה בגובה של 50,000 ₪ לטובת הנתבעת במזכירות בית המשפט, וזאת בתוך 30 יום מהיום וכתנאי להמשך ההליך. לא יופקד הסכום במועד, תדחה התביעה.
2. התובעת תגיש הודעה לבית המשפט בעניין הפקדת הכספים כאמור בקופת בית המשפט ולאחר מכן, תינתן החלטה על המשך ההליכים בתיק.
3. לתז"פ ליום 30.07.2020.

ניתנה היום, ג' תמוז תש"פ, 25 יוני 2020, בהעדר הצדדים.