תביעה על סך של 142,000 ₪

העובדות שאינן שנויות במחלוקת

1. התובעת ובעלה שכרו מהנתבעים קרוואן המשמש להם כמקום מגורים בישוב יציץ, בהתאם להסכם מיום 17.10.2018. לאחר חתימת הסכם השכירות נתגלעו בין הצדדים מחלוקות שונות ביחס לנכס והסכם השכירות.
2. ביום 22.9.2019 שלח ב"כ הנתבעים לתובע "הודעה על פינוי נכס מושכר בעקבות הפרת הסכם" (להלן: "מכתב ההתראה"). במכתב ההתראה נכללו הביטויים הבאים (הדגשות במקור - ר.א.):

"3. יצויין כי הפרות ההסכם באות לדברי מרשיי בין היתר בהתנהגותכם הבלתי נורמטיבית בלשון המעטה.....וזאת בשל מספר אירועי איומים אשר הושמעו כלפיהם באופן שאינו משתמע לשתי פנים ובכלל אלו נמסרו למרשיי על ידך הדברים כדלהלן: "אני אשבור לך את השער ואשבור לך את הראש"

4. מעבר לאיומים שלעיל בביצועים של מעשים פליליים כלפי מרשיי תוך פגיעה פיזית בגופם, נאמר לי עוד כי באירוע נוסף הונפו ידיו של מר אילן באופן אלים ומאיים ביותר מעל ראשו של מרשי בתנועה שביקשה להדגים הנחתת מכה לעבר פלג גופו של מרשי, בנסיבות האישיות של מרשי ובפרט בגילו עלול אירוע מאיים ומרגש זה להסתיים חלילה באופן קשה ביותר ושונה לחלוטין מהדרך שהסתיים ורק בדרך נס נגמר אירוע זה ללא נפגעים בנפש.

5. מיד יצויין כיעד למועד כתיבת שורות אלה ממש מרשיי עודם סובלים מהתקפי בעתה ופחד כתוצאה מהאירוע המסעיר המתואר לעיל ומהדרך בהם בחרתם לנהוג כלפיהם.

6. בשל התנהלותכם כאמור לעיל מרשיי חשים מדי יום ביומו פחד, חרדה ואימה מפניכם. חששות אלו הולכות וגוברות כתוצאה מהתנהלותכם ונוכחותכם בחצר ביתם וסביבתם.

7. עוד יצויין כי הסבתם והינכם מסבים נזקים רבים, כבדים לרכושם הפרטי של מרשיי, שער החניה, לשער הולכי הרגל, ולמושכר עצמו תוך שהכל נעשה ללא סיבה בסיס או הצדקה"

1. סמוך למועד משלוח המכתב לתובע, פירסמה הנתבעת את תמונת מכתב ההתראה בדף הסטורי שלה (דף אישי של המשתמש, במסגרתו יכול המשתמש להעלות ולשתף פירסומים שונים – להלן: "הסטורי"), ברשת החברתית "אינסטגרם" (להלן: "אינסטגרם"), ובעמוד הבית שלה ברשת החברתית "פייסבוק" (להלן: "הפוסט" ו - "פייסבוק", לפי העניין).
2. על רקע זה הגישו התובעים כנגד הנתבעת תביעה זו, בשל לשון הרע הנכללת בו, לטענתם, בניגוד להוראות חוק איסור לשון הרע, התשכ"ה – 1965 (להלן: "החוק"), ועקב היות הפירסום ברשתות החברתיות הנ"ל "פירסום" כהגדרתו בחוק.
3. עוד יצויין כי הנתבעים הגישו כנגד התובעים תביעה לבית המשפט לתביעות קטנות הנוגעות למצבו של הנכס לאחר עזיבתו, ואילו התובעים הגישו תביעה שכנגד (ת"ק 9593-11-19). התביעה נסתיימה בפסק דין חלקי של בית המשפט בתביעה העיקרית מיום 15.3.21, אשר קיבל את תביעת הנתבעת (דכאן) ובעלה, וחייב את התובעים (דכאן) לשלם להם סך של 13,364 ₪. בפסק דין משלים בתביעה שכנגד מיום 10.6.21, התביעה שכנגד של התובעים (דכאן) נדחתה.
4. הנתבעת לא כפרה בהיות הפירסום עולה כדי לשון הרע. היא אף לא טענה להגנת אמת הפירסום. הגנתה המרכזית נשענת על הוראת סעיף 13(5) לחוק, שכן לשיטתה מדובר במכתב התראה הצופה פני הליכים משפטיים.

עוד טענה הנתבעת כי היא אשה מבוגרת אשר הטכנולוגיה זרה לה, וכי התמונה עלתה באופן אוטומטי אל הרשתות החברתיות לאחר שקיבלה את המכתב בתוכנת המסרונים וואטסאפ. היא עצמה לא עשתה כל פעולה מכוונת, אשר נועדה להעלות את מכתב ההתראה אל הרשתות החברתיות. הא ראיה: התמונה עלתה לרשת החברתית עם עוד חמש תמונות תמימות מהגלריה שלה, אותן קיבלה באותו יום ואשר עלו אף הן באופן אוטומטי, כך שפשיטא שהפירסום היה בתום לב.

הנתבעת טענה עוד כי הפירסום באינסטגרם היה בסטורי שלה ולטענתה ממילא פירסום בסטורי מוסר באופן אוטומטי אחרי 24 שעות, וכי הפוסט בפייסבוק הוסר בסמוך לאחר פירסומו.

עוד טענה הנתבעת כי הנזקים הינם מופרכים וחסרי כל עיגון במציאות, במיוחד כאשר לא הוכח מספר משתמשי הרשת אשר צפו בו.

1. נקודת המוצא הראשונה להכרעה בתביעה הינה העובדה שתוכן מכתב ההתראה עולה כדי לשון הרע כהגדרתו בסעיף 1 לחוק. במכתב מיוחסת לתובעים שימוש באיומים מילוליים "אני אשבור לך את הראש" וכן שימוש בתנועות גוף המדגימות שימוש באלימות פיזית. אלו הם אירועים פליליים, אשר היה והתרחשו, הם עשויים לגבש עבירת איומים בהתאם להוראות חוק העונשין, תשל"ז – 1977, וכך גם נאמר מפורשות במכתב ההתראה.

כמו כן, במכתב ההתראה מתוארכאילו התובעים מטילים אווירה של אימה ופחד על הנתבעת ובעלה.

כידוע, ייחוס עבירה פלילית לאדם נחשבת, מאז ומתמיד, הוצאת לשון הרע כנגדו ומטילה על הנתבע נטל מוגבר להוכיח את אמיתות הפירסום (דנ"א 7325/95 ידיעות אחרונות בע"מ נ' קראוס פ"ד נ"ב (1) 3, 40-41 (1998)). האמור במכתב ההתראה מצייר את התובעים כעבריינים וכבריונים המטילים את חתיתם על הנתבעת ובעלה, ואין ספק כי ביטויים אלה עולים כדי "לשון הרע" כהגדרתו בסעיף 1 לחוק.

העובדה שהנתבעת לא טענה כי הדברים לא אירעו ולא טענה להגנת אמת הפירסום בהתאם להוראת סעיף 14 לחוק – מדברת בעד עצמה.

1. הנה כי כן, מרכז דיוננו הוא בשאלה האם פירסום זה נושא עליו את הגנת סעיף 13(5) לחוק, הקובעת:

"לא ישמש עילה למשפט פלילי או אזרחי –

(5) פירסום על ידי שופט, חבר של בית דין דתי, בורר, או אדם אחר בעל סמכות שיפוטית או מעין שיפוטית על פי דין, שנעשה תוך כדי דיון בפניהם או בהחלטתם, או פירסום כאמור על ידי בעל דין, בא כוחו של בעל דין או עד, שנעשה תוך כדי דיון כאמור"

1. תכליתה של הוראה זו הינה למנוע אפקט מצנן מפני הגשת תביעות לבית משפט ומפני מתן עדויות בבתי משפט. ההגנה הורחבה אל מעבר לכותלי בית המשפט עצמו, והוחלה על הליכי בוררות, גישור ואף על הליכים משמעתיים בבתי דין משמעתיים שהוקמו בחוק (ת.א. 26882-06-14 שטנגר נ' ועדת האתיקה המחוזית במחוז תל אביב (27.12.2017).

ההלכה אף הורחבה אל הליכים טרום משפטיים, המתקיימים בין הצדדים לפני שהגיעו אל כתליו של בית המשפט, כגון פירסומים במכתבי התראה הנשלחים בין הצדדים בטרם הגשת התביעה. הכלל הוא כי סעיף 13(5) לחוק חל:

לא רק על דברים שנאמרים באולם בית המשפט אלא על כל צעד הננקט בקשר עם ההליך בכל שלב משלביו השונים, לרבות כל פניה בכתב ומסמך הנדרש במהלך הרגיל של המשפט ומשמשו כהלכה [(רע"א 1104/07 חיר נ' גיל (19.8.2009)].

עוד נקבע ברע"א 43/11 הרם נ' זקס (28.8.2011) כי החסינות חלה גם על פירסומים שבטרם הליך משפטי ובלבד "שקיים קשר ברור לסכסוך משפטי קיים ולהליך קונקרטי שנפתח לבסוף עם הטענות שהועלו במכתב". וכן, נקבע שמכתבי התראה חוסים תחת ההגנה, גם אם לבסוף לא נפתח הליך משפטי [(ת.א.37610-06-18 וילקומיר נ' גופמן (16.2.2019)].

1. הנה כי כן, ליבת תחולת ההגנה מצויה בשאלה האם הפירסום משמש את ההליך המשפטי כהלכה.

בענייננו, אילו הפירסום היה בכך שהמכתב נשלח אל הנתבעים (או בא כוחם) ותו לא, הרי שברור שהיה מקיים את תנאי ההגנה, קל וחומר שאכן לבסוף נפתח הליך משפטי בין הצדדים. ואולם, הקושי הינו בכך שהמכתב פורסם ברשתות החברתיות. לטעמי, בכך איבד מכתב ההתראה את ענן ההגנה שמעליו. ודוק: כאמור לעיל, בפסיקה נקבע כי על הפירסום לשמש את ההליך המשפטי כהלכה. דהיינו, המדובר בפירסום אשר נועד לשרת את תכלית ההליך המשפטי וקשור אליו בטבורו. הטענה כאילו פירסומו של מכתב התראה במדיה חברתית משרתת את מטרת ההליך המשפטי הינה מוקשית. לטעמי, פירסום כזה אינו עולה בקנה אחד עם מטרות ותכליות הוראת סעיף 13(5) לחוק, ואינו עולה כדי "תוך כדי דיון כאמור".

1. טענה נוספת בפי הנתבעים היא הטענה כאילו עומדת להם הגנה על יסוד הוראת סעיף 13(7) לחוק – פירסום דין וחשבון נכון והוגן על הליך משפטי. טענה זו יש לדחות שכן ראשית, ההוראה חלה על דברים שנאמרו "בישיבה פומבית" של בית המשפט, ולא אלו הם פני הדברים כאן. ממילא, הוראה זו מפנה להוראת סעיף 13(5) לחוק וקובעת כי רק דיווח על פירסום בגידרו של הליך לפי סעיף 13(5) (או סעיף 13(6) לחוק) יזכה להגנתו, והרי כבר קבענו לעיל שהגנת סעיף 13(5) לחוק אינה חלה במקרה זה.
2. אף הטענה כאילו המכתב הועלה אל רשת האינטרנט בתמימות או מתוך תקלה והיעדר מודעות טכנולוגית, איננה מקנה לנתבעת הגנה מפני התביעה.

ראשית חכמה, טענה זו הופרכה בחקירת המומחה מטעם הנתבעת, מר פז שוורץ אשר מסר בחוות דעתו כי התמונה הועלתה לרשתות החברתיות יחד עם אסופת התמונות המוצגות עם תמונת מכתב ההתראה, אותן קיבלה באותו אלבום תמונות שהיה במכשיר הטלפון הסלולרי שלה. ואולם בחקירתו הנגדית (עמ' 27 ש' 19-28) העיד מר שוורץ כך:

"הגברת נכנסה לאפליקציה דרך הטלפון, נפתח לה המסך של לעלות פוסט חדש, נפתח לה ריבוע בין 4 ל 5 תמונות אותן היא יכולה לבחור באפשרות בחירה מרובה. כשלוחצים על התמונות הן נבחרות. היא העלתה 4 תמונות הרוב זה פרחים ועוגות, התמונה הנידונה עלתה כמקשה אחת יחד עם כל התמונות. היא בחרה אותה. אבל אפשר ללחוץ וזה מסמן בו זמנית.

לשאלת בית המשפט: האם נכון שהתמונות נבחרות מתוך אלבום התמונות, אני משיב נכון. כלומר על מנת שתמונה תעלה, צריך לסמן אותה ב"וי" אני אומר שכן. אם כך, התמונה עלתה אחרי שהיא סימנה אותה ב "וי" כלומר היא ראתה אותה לפני שהיא העלתה אותה, אני משיב: במקרה הזה היא ראתה 5 תמונות, במסך טלפון קטן מאוד, היא כן לחצה עליה וזה עלה."

ש. אתה לא יודע בוודאות אם היא לחצה בטלפון או במסך 30 אינץ'.

ת. אני חוזר שוב, זה בוצע מהטלפון."

עוד העיד המומחה, כי בהתאם להגדרות המשתמש של הנתבעת ברשתות החברתיות כל פירסום שהיא מעלה לסטורי באינסטגרם, עולה אוטומטית כפוסט לפייסבוק (עמ' 30 ש' 13-14).

1. העולה מן האמור, המומחה מטעם הנתבעת עצמו העיד כי תמונת מכתב ההתראה לא עלתה לרשתות החברתיות בהן חברה הנתבעת דרך מקרה או עקב טעות שהנתבעת לא היתה מעורבת בה, אלא עקב בחירה שגויה של הנתבעת בתהליך העלאת התמונות האחרות. בכך למעשה, נסתתמה טענת הנתבעת כאילו העלאת תמונת מכתב ההתראה לאינסטגרם ולפייסבוק היתה אוטומטית וללא כל מעורבות מצידה.

ואולם, חשוב מכך. גם אם ייתכן שהנתבעת שגתה בתהליך וסימנה את תמונת מכתב ההתראה לצורך העלאתו לאינסטגרם (וכפועל יוצא גם לפייסבוק) בלא משים (ויודגש, כי בתגובה שפירסמה לאחר פירסום תמונת מכתב ההתראה, אכן הודתה הנתבעת כי התמונה הועלתה בטעות), אין בכך כדי להוריד או להעלות לעניין אחריותה. גם פירסום שפורסם במרשתת או ברשתות החברתיות עקב שגגה הינו פירסום לכל דבר ועניין. כל המשתמש ברשתות החברתיות באמצעות מכשירים טכנולוגיים, חייב לנקוט משנה זהירות שמא יפרסם בטעות או עקב שגגה דבר מה שאינו ראוי לפירסום. במסגרת זו על המשתמש לעשות, בין היתר, את ההתאמות הנדרשות בהגדרות המשתמש שלו ברשתות החברתיות ובמכשירי הקצה (כגון טלפון סלולרי, טאבלט או מחשב אישי) באופן שלא יאפשר להעלות פירסומים מטעמו למרשתת ולרשתות החברתיות ללא כל בקרה או סינון מוקדמים. ואם טעה או שגה, ועקב תקלה כלשהי פירסם פירסום מזיק או פוגעני, אף אם ללא כוונה או מודעות בפועל מצידו, על המפרסם הטועה לשאת במחיר טעותו.

1. וכעת, לטענת ההגנה האחרונה של הנתבעת והיא שהתובעים לא הוכיחו שנגרם להם נזק מהפירסום. החוק מניח כי פירסום לשון הרע על אדם גורם לו נזק, ואולם קביעת היקף הנזק וסכום הפיצוי הנגזר מכך מסורה לשיקול דעתו של בית המשפט.

בענייננו, הוכח כי הפירסום הופיע בסטורי באינסטגרם לתקופה של 24 שעות ולאחר מכן נעלם באופן אוטומטי, כדרכם של פירסומים המופיעים בסטורי. באשר לפירסום בפייסבוק, הרי שהנתבעת הסירה אותו מיוזמתה תוך יומיים (ר' חקירת המומחה מטעם ההגנה, עמ' 30 ש' 13-36).

1. לא נסתרה טענת התובעים, כי לנתבעת יש 1974 חברים בפייסבוק, וההנחה היא שבהיעדר ראיה אחרת כולם נחשפו לפירסום, למשך יומיים. אמנם נכון כי הפירסום זכה ל – 6 -7 לייקים המעידים על צפיה בפועל, ללא שיתופים, ואולם לא נסתרה ההנחה שהעוקבים האחרים של הנתבעת ראו את הפירסום אם כי בחרו שלא להגיב עליו.

מאידך, לא נסתרה עמדת המומחה כי הסטורי באינסטגרם זכה לתפוצה נמוכה ביותר, הן עקב הקושי להיכנס אליו, והן עקב אורך חייו בן ה – 24 שעות. כמו כן מוכן אני לקחת בחשבון את העובדה כי העלאת מכתב ההתראה לרשתות החברתיות נעשתה על ידי הנתבעת בטעות.

1. בפסק דינו של בית משפט זה בעניין ת.א. 40277-06-16 ניסנלר נ' צורף (27.1.2019) נידון פוסט הכולל תוכן המייחס לתובע מעשים פליליים בפייסבוק, אשר שותף למשך מספר שעות ל-206 עוקבים של הנתבע. הפיצוי אשר נקבע בתביעה זו הועמד על סך 20,000 ש"ח. הערעור שהוגש על פסק דין זה לבית המשפט המחוזי הנכבד נדחה בפסק דין מנומק, תוך שכב' בית המשפט המחוזי מעיר כי שאף שהמדובר בפיצוי המצוי בתוך מתחם הסבירות, הרי שהוא נופל בצד הנמוך שלו (ע"א 17480-03-19).
2. נוכח האמור, ובשים לב להערות בית המשפט המחוזי בפסק הדין מושא הערעור הנ"ל, ובהתחשב בעוצמת הדברים הכלולים בפירסום הנידון, בהיקף חשיפתו, אורך זמן הפירסום מחד, ומאידך תוך התחשבות בכך שאין המדובר בפירסום שפורסם בזדון ומתוך כוונה לפגוע, וכן כי לא הוכח כי שהעוקבים של הנתבעת הינם אנשים המכירים את התובעים, הרי שאני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעים את הסך של 25,000 ₪.

בנוסף תישא הנתבעת באגרת המשפט, ובשכ"ט עו"ד בסך של 3,000 ₪. סכום שכר הטירחה הנמוך נקבע בשל הפער הגדול בין סכום התביעה לבין פסק הדין.

ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 60 יום.

ניתן היום, ט"ז חשוון תשפ"ג, 10 נובמבר 2022, בהעדר הצדדים.