פתח דבר

1. לפניי תביעת שיבוב בגין נזקי אש שנגרמו בשריפה שהתרחשה ביום 11.7.2017 בבניין מגורים בלוד.

המדובר בבניין השוכן ברחוב דיזרעלי 38 בלוד, שבו שתי קומות וארבע דירות: מר מגידיש יעקב והגב' רבקה וקנין מתגוררים בקומה הראשונה, היא קומת הקרקע, ומשפחת סרסור ומשפחת יתים מתגוררות בקומה השנייה.

בבניין שתי חצרות, פנימית ואחורית. אין חולק שהחצרות רשומות כרכוש משותף, קרי מדובר בשטח השייך לכלל בעלי הדירות. עם זאת, החזקה בחצרות 'חולקה' על ידי הדיירים בפועל, כך שהדיירים בקומה הראשונה מחזיקים בחצר האחורית והדיירים בקומה השנייה מחזיקים בחצר הקדמית.

בנוסף, אין חולק כי בין שטח החצר האחורית של מגידיש ובין שטח החצר האחורית של וקנין בנויה חומת בטון בגובה של כ-2 מטרים.

1. ביום 11.7.2017 בשעה 21:00 לערך, פרצה שריפה בחצר האחורית, שבגינה הוזעקו מכבי האש למקום.

התובעת היא מבטחת דירת סרסור בזמנים הרלוונטיים לפרוץ השריפה, לרבות בגין נזקי אש.

לדירת משפחת סרסור נגרמו נזקים שונים, כמפורט בדו"ח השמאי, מר יוסף בנישטי. התובעת שיפתה את מבוטחיה בגין הנזקים האמורים, ומכאן התביעה שלפניי.

בין הצדדים נטושה מחלוקת, בין היתר, בשאלת המקום ממנו פרצה האש ובשאלת האחריות לנזק.

תמצית טענות הצדדים

1. לטענת התובעת מקור האש בשטח החצר שנמצא בחזקתו הבלעדית של מגידיש וכן במיטלטלין הנמצאים בבעלותו, שכן חצר זו הייתה עמוסה בפסולת ובמכשירי חשמל.

בתחילה הוגשה התביעה רק נגד מגידיש, אך לאור טענתו בכתב ההגנה שלפיה מדובר בחצר משותפת, תוקנה התביעה ובעלי הדירות הנוספות צורפו כנתבעים.

כן נטען על ידי התובעת שנטל הראיה מוטל על הנתבעים בהתאם לסעיף 39 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש].

1. לטענת מגידיש השריפה לא פרצה מדירתו או משטח החצר שבחזקתו, והראיה לכך היא שלרכושו, לרבות למחסנים שבשטח החצר שלו, לא נגרם כל נזק. בנוסף, נטען שהוא אינו אחראי לניקיון החצר, מטלה הרובצת על נציגות הבית המשותף. עוד מפנה מגידיש לדו"ח חוקר שירותי הכבאות, סגן טפסר מאור שבתאי, שלפיו לא ניתן לקבוע את סיבת פרוץ הדליקה, אך ניתן לקבוע שהדליקה התפשטה מדרום לצפון.

1. לטענת וקנין השריפה פרצה בסביבה הקשורה לדירת מגידיש, ולא משטח דירתה. בנוסף, נטען שאין בבניין 'חצר משותפת', שכן כל אחד מהדיירים עושה שימוש אך ורק בשטח החצר שהוקצה לו. לטענת וקנין חצר דירת מגידיש הייתה מוזנחת, ומלאה בפסולת ובעשבייה, והיא הייתה מקור השריפה.
2. אף לטענת יתים מקור האש בחצר מגידיש.

דיון והכרעה

1. ביום 24.3.2022 וביום 18.7.2022 קיימתי דיוני הוכחות בתביעה שלפניי, שבמהלכם שמעתי את עדויות שמאי התובעת, נציג התובעת, הדיירים וחוקר שירותי הכבאות. אבהיר כי פיצול ישיבת ההוכחות נבע מהצורך לקדם את בירור התובענה ולחסוך בזמן שיפוטי, לאחר שהוברר סמוך למועד הדיון כי נציג שירותי הכבאות, שהוא עד חיצוני שאינו בשליטת התובעת, שוהה מחוץ לגבולות הארץ במועד הדיון שהיה קבוע ליום 24.3.22. הטעמים בגינם הוחלט על פיצול ישיבת הדיון פורטו בהחלטה שניתנה בדיון (עמ' 11-10 לפרוטוקול).

לאחר תום שמיעת העדויות נשמעו סיכומי באי-כוח הצדדים.

1. לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ובמכלול הראיות שלפניי, לרבות דו"ח שירותי הכבאות על נספחיו, דו"ח שמאי התובעת על נספחיו ובתמונות שהוגשו לתיק על ידי הצדדים, הן מזמן האירוע והן לאחריו; שמעתי את עדויות העדים; התרשמתי מהעדים באופן בלתי אמצעי וכן לאחר ששמעתי את טיעוני באי-כוח הצדדים בסיכומיהם, הגעתי לכלל מסקנה שלפיה האחריות לנזק מוטלת על הנתבע 1, מר יעקב מגידיש. להלן אפרט את טעמיי;

בהתאם לתקנה 82(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 פסק דיני ינומק באופן תמציתי.

1. על פי הכלל הרווח במשפט האזרחי נטל ההוכחה מוטל, ככלל, על התובע, אשר נדרש להוכיח שגרסתו עדיפה על גרסת הנתבע, דהיינו רמת הוכחה של מאזן הסתברויות. ברם, בנסיבות ייחודיות מורה הדין על היפוך נטל הראיה. במקרה דנן, הואיל ועסקינן בשריפה, חל סעיף 39 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש], שקובע כי בתובענה שהוגשה על נזק והוכח בה שהנזק נגרם על ידי אש, על הנתבע להוכיח שלא הייתה התרשלות מצדו, וזאת שעה שמתקיימים אחד מהתנאים שלהלן: הנתבע הבעיר את האש או היה אחראי להבערתה; הנתבע הוא תופש המקרקעין; הנתבע הוא בעל המיטלטלין שמהם יצאה האש.

במקרה שלפנינו, הגם שלא ניתן לקבוע את סיבת הדליקה או את המקור להתפרצותה, כפי שהעיד בבירור חוקר שירותי הכבאות (עמ' 3 לתמלול, שורות 17-16 ועמ' 5, שורות 9-1), הוכח במאזן ההסתברויות ואף למעלה מכך שהאש פרצה משטח החצר האחורית המוחזק באופן בלעדי על ידי מגידיש, כך שמתקיים התנאי השני הקבוע בסעיף 39 לפקודת הנזיקין בדבר תפיסת המקרקעין.

חלוקת החזקה בחצרות הבניין על ידי הדיירים

1. חרף היות החצר בבעלות משותפת, כלל הדיירים אישרו את חלוקת החזקה בפועל בחצרות הבניין בין ארבע הדירות.

בראש ובראשונה אפנה לעדות מגידיש: "החלק האחורי של החצר שייך לדיירים למטה... החלק הקדמי שפונה לכביש שייך לדיירים מלמעלה" (עמ' 25 לפרוטוקול, שורות 6-5). מגידיש אף שרטט את הבניין ואת חלוקת החצרות במוצג ת/2, כאשר בינו לבין וקנין קיימת חומת בטון שנבנתה לפני שנים רבות (עמ' 25 לפרוטוקול, שורות 24-20).

סרסור העיד באופן זהה אשר לחלוקה האמורה ולהפרדה בין חצר מגידיש ובין חצר וקנין (עמ' 17 לפרוטוקול, שורות 35-33; עמ' 20, שורות 27-23), וכך גם העיד יתים: "זה מחולק בצורה מסודרת וברור, כל אחד מהשכנים יודע מה החלקה שלו ואיפה, זה בניין של 4 דיירים ולכל אחד חלקה שלו מגודרת" (עמ' 31 לפרוטוקול, שורות 26-25). אף וקנין העידה כך (עמ' 30 לפרוטוקול, שורות 19-18).

מגידיש שלל את האפשרות שמי מהדיירים האחרים ייכנס לחצר שבחזקתו ויניח בה מיטלטלין, ואישר שלכל אחד מהדיירים חצר שלו שאליה לא נכנס דייר אחר בבניין (עמ' 26 לפרוטוקול, שורות 32-24). כן אישר מגידיש בעדותו שכל אחד מהדיירים נדרש לנקות את שטח החצר שבחזקתו ואשר לדבריו "צמוד אליו. כפי שציירתי בת/2", שכן בבניין אין ועד (עמ' 27 לפרוטוקול, שורות 17-9).

אשר על כן, הוכחה חלוקה ברורה וארוכת שנים של החזקה בחצרות הבניין על ידי הדיירים חרף רישומה כרכוש משותף.

תיאור מקור האש על ידי העדים

1. אין חולק שהאש פרצה בחצר האחורית של הבניין ולא בחצר הקדמית (עמ' 25 לפרוטוקול, שורה 16). לפיכך, לאור חלוקת החזקה בחצרות כמפורט לעיל, לא עלה בידי התובעת להוכיח זיקה כלשהי בין הדיירים המתגוררים בקומה השנייה – סרסור ויתים – ובין השריפה. השאלה הטעונה הכרעה היא האם ניתן לקבוע בצורה ברורה שמקור השריפה באחת מהחצרות האחוריות, קרי חצר מגידיש או חצר וקנין.

להתרשמותי הוכח שמקור השריפה בחצר התפוסה על ידי מגידיש, וזאת מכמה טעמים.

1. בראש ובראשונה אפנה לנספח ב' לכתב התביעה. המדובר בדו"ח אירוע של הרשות הארצית לכבאות, שלפיו מקור השריפה בחצר: "...מדובר בשריפת עצים בחצר בית בצמוד לבית... נראה היה כי בחצר הבית ישנם ערימות פסולת וקני סוף בוערים... לאחר סריקה מהירה ירד הצוות לדירה מס' 1 לביצוע סריקה, הדירה הייתה מלאה בפסולת, ההתניידות בדירה הייתה קשה...".

בהתאם לדו"ח האירוע, מקור הנזק בחצר שהייתה מלאה בפסולת ועשבייה, כאשר אף הדירה הצמודה לחצר הדירה הייתה מלאה בפסולת. למען הסר ספק אבהיר שהדו"ח לא מציין את שם בעל הדירה או מחזיק החצר שממנה פרצה השריפה.

1. אף חוקר שירותי הכבאות אישר בעדותו שהדליקה התחילה בחצר האחורית (עמ' 2 לתמלול, שורות 31-29 ועמ' 3, שורות 26-25 ושורה 32).

החוקר אישר עוד שביקר אך ורק בחצר אחת מבין שתי החצרות האחוריות, שכן לדבריו רק חצר אחת הייתה רלוונטית (עמ' 7, שורות 11-10 ועמ' 8, שורה 15), משמע – ניתן לקבוע שמקור השריפה רק באחת מהחצרות האחוריות. חוקר שירותי הכבאות לא ידע לנקוב בשם מחזיק החצר הרלוונטית, אך תיאר את החצר כך: "הכיוון הוא בחצר, היו מספר רב או מספר כלים חשמליים, מכשירים מחוברים גם לחשמל" (עמ' 2 לתמלול, שורות 39-38). ובהמשך: "אני לא אגיד שסופת טורנדו עברה שם, אבל היא לא מאוד מסודרת, חצר שיש בה עשבייה, היא בעורף הבניין, היו מספר רב של מכשירים, לטעמי לפחות למיטב זכרוני וגם ציינתי את זה היו מחוברים, זה היה נראה מכשירים בשלבים של תיקון או פירוק... זה היה נראה מקום די מבולגן עם המון ציוד שמונח שם ועשביה ולא נראה מאוד מטופח... היה שם חיבור, אני לא רוצה להגיד את המילה פרוביזורי כי פרוביזורי בהגדרתם צריך להיות חשמלאי כדי לומר את זה, אבל היה שם חיווט חשמלי רב, משתלשל..." (עמ' 6 לתמלול, שורות 30-20).

לשון אחר, חוקר שירותי הכבאות אישר בעדותו שמקור השריפה באחת מהחצרות בעורף הבניין, כאשר חצר זו הייתה מוזנחת ומאופסנת במכשירי חשמל, שחלקם אף היו מחוברים באופן מאולתר לחשמל. עת תיאר זאת חוקר שירותי הכבאות, התפרץ מגידיש לעדותו ושלל את הטענה שהמכשירים היה מחוברים לחשמל (עמ' 3 לתמלול, שורה 1). משמע, אף מגידיש אישר בספונטניות שהחצר המתוארת על ידי חוקר השריפות היא החצר שבחזקתו.

מגידיש אף תיאר את החצר שבחזקתו באופן דומה לעדויות ולתיאורים לעיל: "אני גר בבית הזה משנת 70... בשנה האחרונה צמחה שם צמחייה, של קנה סוף. הקנה סוף התייבשו" (עמ' 24 לפרוטוקול, שורות 23-22). ובהמשך: "היו כמה גרוטאות שם, סתם גרוטאות שלא שוות כלום, זה זבל, מכונת כביסה שיצאה מכלל שימוש ומכשיר רדיו שיצא מכלל שימוש" (עמ' 25 לפרוטוקול, שורות 35-32).

לאור התיאור הזהה, דומה שחוקר שירותי הכבאות מתייחס בעדותו לחצר מגידיש.

1. אך בכך לא די. מגידיש התבקש לסמן בצבע כתום על גבי השרטוט ששורטט על ידו (ת/2) היכן ראה את האש והוא סימן את החצר שבחזקתו, סמוך לחומה, במקום שבו אוחסנו על ידו מוצרי חשמל שונים (עמ' 25 לפרוטוקול, שורה 27; עמ' 28, שורות 36-34 ועמ' 29 שורה 1). המדובר בהודאת בעל דין מפורשת אשר למקום ממנו יצאה האש. בנוסף, מגידיש אישר נזק לפנים הדירה שבבעלותו, ובעיקר לחדר השינה שגובל עם החצר (עמ' 26 לפרוטוקול, שורות 5-1). לאור העדויות האמורות, ומכלול התמונות מזמן אמת שהוגשו לתיק בית המשפט, הוכח שמקור האש בחצר מגידיש.

אוסיף כי מגידיש אישר בעדותו שלא צילם תמונות בזמן השריפה או סמוך לאחריה (עמ' 26, שורות 12-8), ועל כן אין ברשותו ראיה להפריך את העדויות והראיות הנזכרות לעיל, ובין היתר עדותו המפורשת בדבר מקור האש. לא התעלמתי מכך שלכתב ההגנה צורפו תמונות שלפי הנטען צולמו בחצר מגידיש סמוך למועד הגשת כתב ההגנה (21.4.2020), אך לא ראיתי לייחס לתמונות אלו משקל כלשהו, וזאת מכמה טעמים.

ראשית, מגידיש לא ידע לומר מתי צולמו התמונות (עמ' 26 לפרוטוקול, שורות 21-20) שלא צולמו על ידו (עמ' 29 לפרוטוקול, שורה 4). לפי הנטען בעלמא בדיון על ידי ב"כ מגידיש התמונות צולמו על ידי עו"ד אסף דרעי שייצג את מגידיש בעבר. ברם, עו"ד דרעי לא זומן לעדות על ידי מגידיש, בין היתר לצורך מתן עדות בשאלה מתי והיכן צולמו התמונות הנטענות. הואיל ומדובר בטענת ההגנה המרכזית של מגידיש יש לתמוה על אי זימון עו"ד דרעי למתן עדות כאמור, באופן השולל מתן משקל ראייתי לתמונה האמורה (ראו: י. קדמי "על הראיות - הדין בראי הפסיקה" (חלק שני, תש"ע), עמ' 908-909 וכן ע"א 55/89 קופל (נהיגה עצמית) בע"מ נ' טלקאר חברה בע"מ, פ"ד מד(4) 595, 602 (1990); ע"א 548/78 נועה שרון ואח' נ' יוסף לוי, פ"ד לה(1) 736, 760 (1980)).

שנית, לפי הנטען התמונות צולמו כ-3 שנים לאחר מועד השריפה (ואפנה בין היתר לתצלום שבו נראה מגידיש כשהוא עוטה מסכת פנים, כך שבהכרח מדובר בתמונות שצולמו לאחר פרוץ מגפת הקורונה בחודש מרץ 2020), ועל כן הן צולמו זמן רב לאחר קרות אירוע השריפה, כאשר לא הובאה בפני בית המשפט כל עדות לנעשה בחצר ממועד השריפה ועד היום, דהיינו האם שופצה וכדומה.

שלישית, אף בהנחה שהחצרות לא שופצו על ידי הדיירים, האפשרות שלפיה התמונות האמורות צולמו באחת מן החצרות האחוריות בבניין אינה סבירה בעיניי, שכן מהראיות ומהעדויות נהיר ששתי החצרות האחוריות ניזוקו קשות בשריפה (ראה עדות שמאי התובעת בעמ' 13 לפרוטוקול, שורה 36 וכן חוות דעת חוקר שירותי הכבאות, עמ' 2 סעיף 2), בעוד שבתמונות שצורפו לכתב ההגנה אין כל זכר לשריפה, כפי שהעיד בבירור חוקר שירותי הכבאות (עמ' 8 לתמלול, שורות 39-30; עמ' 9-10 ועמ' 12, שורות 30-27). אף שמאי התובעת העיד שהוא לא מזהה את המקום הנצפה בתמונות אלו, וכדבריו: "בכל התמונות לא רואים טיפת פיח, לא רואה כל קשר בין התמונות האלה לאזור שהייתי בו" (עמ' 16 לפרוטוקול, שורות 36-7).

אוסיף כי הניסיון לטעון כביכול תמונות אלו מלמדות כי מקור האש בחצר וקנין נדחה על ידי מכל וכל. ודוק, בשום שלב מגידיש לא טען שהאש פרצה מחצר וקנין, וטענה זו אינה מתיישבת עם העדויות בדבר תיאור החצרות ואף לא עם עדות מגידיש שהיא כאמור הודאת בעל דין. אשר על כן, לא הוכח שהתמונות צולמו במקום שנטען כי צולמו, וממילא תמונות אלו אינן מתיישבות עם העדויות המפורשות אשר למקום ממנו פרצה האש.

1. בנוסף לאמור לעיל, כל הדיירים הנוספים שהבחינו בשריפה העידו שמקור הדליקה בחצר מגידיש.

אפנה לעדות סרסור שהבחין כי השריפה החלה בחצר יעקב (עמ' 17 לפרוטוקול, שורה 32 ועמ' 18 שורה 13), כפי שגם דווח על ידו לחברת הביטוח ביום 13.7.2017, קרי יומיים לאחר השריפה (נספח 1 לתצהיר נציג התובעת, מר שלום טלקר).

כן אפנה לעדות יתים שלפיה: "נכנסתי וראיתי שהשריפה מהחצר האחורית ולא מתוך הבית, שייכת לשכנים. יותר נכון לשכן". ובהמשך עדותו, עת נשאל איזה שכן, השיב: "מגידיש, זו החצר שלו" (עמ' 31 לפרוטוקול, שורות 36-24).

1. אף שמאי התובעת שביקר בבניין ביום 19.7.2017, קרי כשבוע לאחר השריפה, סיפר ששוחח עם השכנים בבניין, שסיפרו לו כי מקור השריפה בחצר מגידיש. לדבריו מגידיש אישר בפניו שהשריפה פרצה מהחצר שבחזקתו (עמ' 12 לפרוטוקול, שורות 22-19 ושורה 36; עמ' 13 שורה 1) ומכל מקום מביקורו במקום באפשרותו להצביע על כך שחצר מגידיש היא מקור האש ולשלול שהאש פרצה מחצר אחרת (עמ' 14 לפרוטוקול, שורה 3 ושורות 15-12). שמאי התובעת אף העיד שלמיטב זכרונו הוא נכנס לחצר מגידיש, שהיא מוקד השריפה (עמ' 15 לפרוטוקול, שורות 9-1; עמ' 16, שורה 1), וזאת באישורו, אך הוא אינו יכול לאשר זאת בשל חלוף הזמן. דא עקא, מדו"ח השמאי עולה שלא ניתן היה להפנות חוקר שריפות מטעם התובעת שכן מגידיש סירב לאפשר כניסה לדירתו ועל כן אין באפשרותי לקבוע ששמאי התובעת אכן ביקר בחצר מגידיש.

האם עלה בידי מגידיש להוכיח העדר התרשלות מצדו לגבי מקור האש?

1. לאור קביעותיי דלעיל ובהתאם להוראות הדין, על מגידיש מוטל הנטל להוכיח שלא הייתה התרשלות מצדו שבגינה יש לחייב אותו בנזקי התובעת.

בהתאם להלכה הפסוקה, על מנת שהמחזיק יעמוד בחזקה שקבועה בסעיף 39 לפקודת הנזיקין עליו להוכיח באמצעות 'חובת הוכחה כבדה' שהשריפה לא נגרמה עקב התרשלותו. ברם, הנתבע 1 לא עמד בנטל זה, שכן הוכח שהחצר שבחזקתו שהיא מקור האש הייתה מוזנחת, מלאה בעשבייה, בכלים ובמכשירי חשמל. כן הוכח שהחצר לא טופלה על ידי מגידיש בזמנים הרלוונטיים לתביעה, ולמצער היא לא טופלה על ידו כנדרש במבחן 'האדם הסביר', ומכאן התרשלותו.

אפנה בהקשר זה לעדות מגידיש אשר לאופן הטיפול בחצר; מגידיש אישר שכל דייר נדרש לנקות את החצר שבחזקתו (עמ' 27 לפרוטוקול, שורה 10), כאשר לדבריו: "אני מנקה פעם בשנה את החצר ששייכת לי" (עמ' 27, שורה 33). בנוסף מגידיש אישר שהוא מאחסן בחצר כלי עבודה, ציוד ומכשירי חשמל (עמ' 27 לפרוטוקול, שורות 28-17).

אבהיר כי מהעדויות הנוספות אשר למצב החצר ספק רב בעיני אם אכן החצר טופלה על ידי מגידיש אחת לשנה, אולם מובן כי טיפול חד-שנתי בחצר, ומקל וחומר בחצר המשמשת כמקום אחסון לחפצים רבים ובין היתר מוצרי חשמל רבים, החשופים גם לפגעי מזג האוויר, לרבות ימי קיץ שרביים, אינו סביר.

זאת ועוד; בחוות הדעת של שירותי הכבאות צוין באורח מפורש (עמ' 2, סעיף 2) שבחצר יש כלים ומכשירים חשמליים שמחוברים לחשמל. חוקר שירותי הכבאות חזר על כך בעדותו והוסיף שמוצרי החשמל היו מחוברים לחשמל באופן מאולתר. אף אם אקבל את טענת מגידיש שלפיה מוצרי החשמל לא היו מחוברים לחשמל, חרף עדות חוקר שירותי הכבאות שהיא עדות אובייקטיבית אשר הותירה רושם מהימן על בית המשפט (ואשר נתמכת בחוות הדעת מזמן אמת), לא ניתן להתעלם ממצבה המוזנח של החצר. מגידיש אישר שהחצר משמשת לאחסון חפצים, ומלבד שימוש זה לא נעשה בה כל שימוש אחר מפאת גילו ומצבו הבריאותי (עמ' 28 לפרוטוקול, שורות 9-6), וכי הוא לא פעל לניקוי העשבייה וקנה הסוף שצמחו בחצר, לא בעצמו ולא על ידי אחר מטעמו, לרבות איש מקצוע בתחום.

כך העיד גם יתים אשר למצב החצר: "החצר היא נטושה... אני כמה פעמים ביקשתי מהשכן יעקב לפנות את הכל שם... היה עשבים, צמיגים, חלקי חילוף. היה שם עשבים ושמנים, מקררים. כל מה שבא ליד" (עמ' 32 לפרוטוקול, שורות 5-1). יתים אף הפנה לתמונות שצולמו על ידו לאחר השריפה וטען שהחצר שצולמה על ידו לאחר השריפה היא חצר מגידיש.

אפנה עוד לעדות סרסור אשר לאופן הטיפול בחצר: "כולנו מנקים את החצרות שלנו. יעקב לא אוהב לנקות. קוצים בגובה של 2 וחצי – 3 מטר. הוא אוהב לזרוק זבל מכניס לתוך הבית וזורק לחצר, כל מיני פלסטיקים, מכונות כביסה, מלא זבל, לא אוהב לנקות, הוא אגרן" (עמ' 18, שורות 3-1).

אשר על כן, מגידיש לא עמד בנטל להוכיח העדר התרשלות בטיפול בחצר שבחזקתו, שממנה פרצה האש.

הוכחת הנזק

1. כאמור לעיל, המדובר בתביעת שיבוב המוגשת על ידי חברת הביטוח בהתאם לסעיף 62 לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א-1981.

התובעת הוכיחה קיומה של פוליסת ביטוח תקפה למבוטח (מר סרסור) וכן הוכיחה את סכום הנזק שנגרם לדירתו באמצעות דו"ח השמאי ועדותו. כן הוכיחה התובעת את התשלומים ששולמו למבוטח, כמפורט בנספחי כתב התביעה ובעדותו של נציג התובעת, מר שלום טלקר.

אף אחד מהנתבעים לא הגיש חוות דעת נגדית אשר לסכום הנזק, ועל כן הנזק לא נסתר.

אף בסיכומי באי-כוח הצדדים לא נטענה טענה כלשהי אשר לסכום הנזק כמפורט בכתב התביעה.

אשר על כן, הנזק הנטען הוכח במלואו.

טיעוני הנתבע 1 אשר ל'קנוניה' בין הדיירים ובין העדים הנוספים

1. בשולי הדברים אך לא בשולי חשיבותם; לא התעלמתי מטיעוני הנתבע 1 ובא-כוחו אשר לקנוניה בין הדיירים לבין עצמם וכן בינם ובין העדים הנוספים, לרבות נציג התובעת וחוקר שירותי הכבאות. הגם שטענה זו לא נטענה בכתב ההגנה והיא מהווה הרחבת חזית פסולה, ומאחר שבא-כוח הנתבע 1 בחר לחזור עליה גם בסיכומיו, מצאתי לנכון להבהיר שמכלול העדים שהעידו לפניי הותירו עליי רושם מהימן וחיובי, באופן השולל את הטענה שנטענה בעלמא וללא כל ביסוס. בנוסף, לא הוכחה - אף לא בראשית ראיה - קיומה של קנוניה או קיומו של מעשה מרמה כלשהו שבו היו מעורבים הנתבעים הנוספים, ומקל וחומר בינם ובין עדים שכלל לא מצויים בשליטתם או בשליטת התובעת, כגון חוקר שירותי הכבאות. כידוע, המדובר בטענות לגביהן קיים נטל הוכחה מוגבר, וזה לא הורם בענייננו.

1. לגבי נוכחות העד טלקר באולם בית המשפט לאחר סיום עדותו ובתחילת עדות הנתבע 1, הרי שזו אינה אסורה לאחר שמר טלקר סיים מתן עדותו, בין היתר לאור כלל פומביות הדיון. עם זאת, מיד כאשר נטענה הטענה על ידי בא-כוח מגידיש, סמוך לאחר תחילת העדות, העד טלקר עזב מיוזמתו את אולם בית המשפט, והדברים מצאו ביטוי מפורש בפרוטוקול הדיון (עמ' 24), שמדבר בעד עצמו, וכמפורט בין היתר בהחלטה מיום 15.5.2022. לא נהיר איזה נזק נגרם למגידיש משהות קצרה זו של טלקר באולם, ומכל מקום שעה ששהות זו אינה אסורה על פי דין, אין לקבל את טיעוני בא-כוח מגידיש בעניין זה, שמוטב היה אילולא נטענו.
2. נוכח קביעותיי דלעיל אשר לחלוקת החצרות בפועל בין הדיירים; בדבר חצר מגידיש כמקום שממנו פרצה האש ובדבר אי עמידת מגידיש בנטל להוכיח העדר התרשלות מצדו בטיפול בחצר שבחזקתו הבלעדית, ומשהתובעת הוכיחה את הנזק הנטען על ידה כנדרש במשפט האזרחי, יש לקבל במלואה את התביעה נגד הנתבע 1 ולחייבו בנזקי התובעת.

עם זאת, דין התביעה נגד הנתבעים הנוספים – להידחות.

סוף דבר

1. לאור הטעמים דלעיל, אני מורה על קבלת התביעה נגד הנתבע 1 ומחייבת אותו לשלם לתובעת סך של 40,128 ₪.

לאחר שנתתי דעתי למועד הגשת התביעה; לסכום התביעה; להימשכות ההליכים; למספר הדיונים שהתקיימו; לטיעוני הנתבע 1 בכתב ההגנה המקורי שבגינם תוקן כתב התביעה; לאורכן של ישיבות ההוכחות ולהוצאות שנגרמו לתובעת, לרבות אגרות, הוצאות מסירה ושכר העדים מטעמה, אני מחייבת את הנתבע 1 לשאת בהוצאות התובעת בסך 4,500 ₪ ובשכר טרחת עו"ד בסך של 6,500 ₪.

בנוסף, התביעה נגד הנתבעים 3-5 נדחית. בהינתן שהתובעת היא זו שבחרה לתקן את כתב התביעה על ידי צירוף הנתבעים הנוספים, התובעת תישא בהוצאות הנתבעת רבקה וקנין בסך 1,500 ₪ ובהוצאות לטובת אוצר המדינה בגין הייצוג המשפטי שניתן לה על ידי הסיוע המשפטי בסך 6,500 ₪ (בהתאם לסעיף 6 לחוק הסיוע המשפטי, התשל"ב-1972).

בנוסף, התובעת תישא בהוצאות הנתבעים יתים בסך 1,500 ₪ ובשכ"ט עו"ד בסך 6,500 ₪.

הסכומים שנפסקו ישולמו בתוך 30 יום, אחרת יישאו הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום מתן פסק הדין ועד למועד התשלום בפועל.

זכות ערעור כדין.

המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, י' אב תשפ"ב, 07 אוגוסט 2022, בהעדר הצדדים.