בשים לב למחלוקת בשאלת החבות, קיימתי דיון מקדמי במהלכו שמעתי את עדותו הקצרה של התובע באשר לנסיבות התאונה.

לאחר האמור, ולאחר עיון בתיק ובתחשיבי הנזק, ושקילת כלל הנתונים הרלבנטיים, מבלי לקבוע מסמרות באשר לתוצאה הסופית בהליך זה, מצאתי לציין בפני הצדדים כדלקמן:

בשים לב לעדות התובע, ולאור הפסיקה הנוהגת, קיימת סבירות גבוהה לפיה יקבע כי התאונה באה בגדר "תאונת דרכים", כפי טיעון התובע. בהקשר זה ובאופן בלתי ממצה, אפנה את הצדדים לפסק דינו של כב' בית המשפט המחוזי בת"א, שניתן אך ביום 7.3.21, בע"א 7647-03-20 ש. שלמה חברה לביטוח בע"מ נ' כהן. עוד ראו האמור ברע"א 8744/18 ובהינתן לכאורה כי ככל ועסקינן (טכנית) ב"פריקה וטעינה", הרי שמהותית היא אירעה אגב נסיעה ולשם הבטחת המשכה.

אין באמור כדי לקבוע כבר עתה כי בכל מקרה הדין עם התובע בסוגיה זו.

דא עקא, מצאתי כי אף אם יקבע כי עסקינן ב"תאונת דרכים", ואף אם יחושב נזקו של התובע באופן המניח לזכותו את כל הניתן בנסיבות, באופן סביר, עדיין קיימת סבירות לא מבוטלת כי תביעתו "נבלעת" בתגמולי המל"ל. אין בידי לקבוע בוודאות כי זו תהא תוצאת פסק הדין- על יסוד הנתונים העומדים לפניי בעת הזו- אך נדמה כי בכל מקרה תוצאתו תהא למצער קרובה לאמור.

משכך, הצעת הפשרה של בית המשפט היא, כי התביעה תסולק כנגד תשלום סך 20,000 ₪ (סך לאחר ניכוי), בצירוף שכ"ט עו"ד ואגרה.

מוצע לצדדים להידבר על יסוד האמור. בשים לב לפגרת הפסח, הצדדים יעדכנו עד לא יאוחר מיום 22.4.21 האם ההצעה מקובלת עליהם. ככל וההצעה אינה מקובלת, יעדכנו האם מסכימים הם למתן פסק דין חלקי בשאלת החבות, בלא צורך בהעדת עדים נוספים, על יסוד כלל הקיים בתיק ו/או האם קיימת כל הסכמה דיונית אחרת בינהם.

תז"פ ליום 23.4.21.

ניתנה היום, ב' ניסן תשפ"א, 15 מרץ 2021, בהעדר הצדדים.