רכבה של התובעת מסוג שברולט מ.ר. 2451460 נפגע כתוצאה מתאונה בה היו מעורבים הרכב בו נהגה נתבעת מס' 1 מסוג טויוטה מ.ר. 3864814 והרכב בו נהג נתבע מס' 2 מסוג גולף מ.ר. 1648938 המבוטח על ידי נתבעת מס' 3. הרכבים נסעו אחד אחרי השני בכביש 65, כאשר רכבה של התובעת היה הראשון, אחריו נסע הרכב של נתבעת מס' 1 והרכב השלישי היה רכבו של נתבע מס' 2. בכביש היה עומס תנועה.

על פי הנטען בכתב התביעה המתוקן, ביום 21.8.2019 לפני הכניסה לכפר דבוריה, בעת שרכב התובעת היה נהוג על ידי מר סעיד עומר, ובעת שהיה בעצירה בגלל פקק תנועה, לפתע הגיח רכבו של נתבע מס' 2 מאחור, לא שמר מרחק ופגע ברכב התובע בחלקו האחורי. הנתבע מס' 2 הודיע לתובע במעמד התאונה, כי הוא נפגע על ידי רכבה של נתבעת מס' 1 אשר פגע ברכבו מאחור והדפו לעבר רכב התובע. כתוצאה מהתאונה ניזוק רכבו של התובע בהתאם לחוות דעת השמאי שצורפה לכתב התביעה בסך של 9,796 ₪ והתובע נשא בעלות שכרו של השמאי בסך של 826 ₪ ובהוצאות "טרטורים" בסכום של 2,000 ₪. הוא ביקש בתסיעתו שהנתבעים יפצו אותו על נזקו.

נתבעת מס'1 לא הגישה כתב הגנה, אך את גרסתה היא מסרה במשפט.

נתבעים 2-3 טענו בכתב ההגנה כי התאונה ארעה בזמן שרכבו של נתבע מס' 2 עמד בפקק תנועה, לפתע נפגע מאחור על ידי רכבה של נתבעת מס' 1 (האחרון בשיירה) ונהדף לעבר רכב התובעת.

הנהגים המעורבים בתאונה העידו בפני ביום 29.6.20, הצדדים סיכמו את טענותיהם והגישו בהמשך תמונות צבעוניות של הנזק ברכבים המעורבים.

הנהג ברכב התובעת נהעיד כי הרכבים נסעו בשיירה בפקק תנועה ולפני הכניסה ליישוב דבוריה הוא עצר את רכבו ואז הרגיש שרכבו נפגע מאחור, הוא הרגיש מכה אחת, שבריר שניה לפני כן הוא הוא שמע "בום", כתוצאה מפגיעה אחרת בין שני כלי רכב שנסעו אחריו, לאחר מכן הרגיש שרכבו נפגע מאחור (עמ' 3, 4 לפרוט'), על גרסה זו הוא חזר כמה פעמים גם בעת החקירה הנגדית ואני רואה אותה כמהימנה, גרסתו של עד התובעת הגיונית אמינה ומתיישבת עם גרסתו של נתבע מס' 2 שגם הוא העיד שהתאונה התרחשה עת עצר את רכבו בפקק תנועה לפני הכניסה ליישוב דבוריה ואז פתאום רכבה של נתבעת מס' 1 פגע ברכבו מאחור והדף את רכבו לעבר רכבה של התובעת. רכבו של נתבע מס' 2 נפגע גם בחזית וגם מאחור. לאחר התאונה הוא צילם את מסמכי הרכב של נתבעת מס' 1 שהבטיחה בהתחלה לתקן את הרכב אך לאחר מכן התנערה מאחריות.

עדותה של נתבעת מס' 1 לפיה לא פגעה הרכב הנתבע מס' 1 אלא נצמדה אליו בלבד, לא מתיישבת עם יתר העדויות בתיק ועם הנזק שנגרם לרכבה מקדימה לגביו טענה כי הוא נגרם מתאונה קודמת בה היה מעורב אחיה ללא כל הוכחה, ולא עם התנהגותה לאחר התאונה עת עצרה את רכבה וירדה ממנו כדי לבדוק אם פגעה ברכב הנתבע מס' 1. כמו כן העידה נתבעת מס' 1 שלמרות שמדובר בכביש פקוק היא נסעה במהירות של 80 קמ"ש (עמ' 8 לפרוט'), לאחר מכן טענה כי נסעה באותה מהירות בה נסע הרכב שמלפניה. רק בשלב מאוחר של העדות טענה כי בלמה לאחר שארעה תאונה בין שני כלי הרכב שנסעו לפניה (עמ' 9 לפרוט'), גרסה שאינה מתיישבת עם גרסה אחרת שלה אותה מסרה קודם לכן ולפיה התאונה ארעה משום שהרכבים בלמו בפתאומיות לאחר שהרמזור התחלף לאדום (ש' 7 בעמ' 9 לפרוט').

מהעדויות והראיות שהובאו בפני הוכח שרכב התובעת ורכבו של נתבע מס' 2 היו במצב עצירה בעת התאונה וכי רכבה של התובעת נפגע כתוצאה מהדיפתו של הרכב של נתבע מס' 2 לעבר רכבה. אילו נכונה גרסת הנתבעת מס'1 כי הצטרפה לתאונה קיימת וכי ראתה את התאונה בין רכבה של התובעת לרכבו של נתבע מס' 2 מתרחשת לפניה, לא ברור מדוע לא פעלה להטות את רכבה כדי למנוע את ההתנגשות בין רכבה לרכבו של נתבע מס' 2.

תקנה 49 לתקנות התעבורה נועדה לחייב כל אדם הנוהג ברכב לשמור על רווח המאפשר לו לעצור את רכבו בכל עת ולמנוע תאונה. זאת, בהתחשב במהירות הנסיעה של שני כלי הרכב, במצב הדרך ובמצב הראות והתנועה בה. הראיות והעדויות שהובאו בפני מעלות כי נתבע מס' 2 לא שמר על מרחק כנדרש מכלי הרכב שנסע לפניו באופן שהיה מונע את ההתנגשות בו. כמו כן לרכב השני בשיירה נגרם נזק בחלק הקדמי עם נזק בחלקו האחורי דבר המעיד על כך שהוא לא שמר מרחק סביר מרכבה של התובעת. גם לרכבה של נתבעת מס' 1 נגרם נזק בחזית דבר המחזק את המסקנה הנ"ל ולפיה הנתבע מס' 2 לא שמר מרחק מספיק מהרכב שלפניו וכתוצאה מזה הסיכון של תאונת שרשרת, ובין השאר התנגשות ההודפת את רכבו על זה שלפניו התממש.

לאור האמור, אני קובעת כי נתבעת מס' 2 נושאת באחריות בשיעור של 80% לתאונה ואילו נתבע מס' 2 בשיעור של 20%. לא ראיתי לזקוף לחובת נהג התובעת אשם תורם בגרימת התאונה הואיל ושוכנעתי כי נהג בהתאם לתנאי הדרך.

לפיכך ובהעדר מחלוקת בנושא גובה הנזק, אני מחייבת את נתבעת מס' 1 לשלם לתובעת את הסכומים הבאים: 8,497 ₪ בצירוף הפרשי ריבית והצמדה ממועד הגשת התביעה 12.11.2019 ועד התשלום המלא בפועל. אגרה יחסית בסך של 317 ₪ בתוספת הפרשי ריבית והצמדה ממועד הגשת התביעה 12.11.2019 ועד התשלום המלא בפועל ושכ"ט עו"ד יחסי בסך של 1,500 ₪ בתוספת הפרשי ריבית והצמדה מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

נתבעים 2-3 ישלמו לתובע ביחד ולחוד את הסכומים הבאים: 2,124 ₪ בצירוף הפרשי ריבית והצמדה ממועד הגשת התביעה 12.11.2019 ועד התשלום המלא בפועל. אגרה יחסית בסך של 79 ₪ ₪ בתוספת הפרשי ריבית והצמדה ממועד הגשת התביעה 12.11.2019 ועד התשלום המלא בפועל ושכ"ט עו"ד יחסי בסך של 373 ₪, בתוספת הפרשי ריבית והצמדה מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

הסכומים הנ"ל ישולמו בתוך 30 יום מהיום.

ניתנה היום, ו' אב תש"פ, 27 יולי 2020, בהעדר הצדדים.