1. מונחת בפניי התנגדות לביצוע שטר. החלטה זו מאחדת שני תיקים בהתאם לבקשת הצדדים – ת"ט 26754-11-19 ות"ט 26075-12-19. יצוין כי בתיק 26754-11-19 עסקינן בשיק מספר 5000912 בסכום של 20,000 ₪ אשר סורב בשל היעדר כיסוי מספיק. השיק נושא תאריך פירעון ליום 30.8.19.

בתיק 26075-12-19 מדובר בשיק מספר בסכום של 19976 ₪. לא צורף השיק עצמו במסגרת העברת ההתנגדות לבית המשפט ביום 10.12.2019. כן לא ידועה מהי התנגדות המבקשים, משתוכן ההתנגדות לא צורף לבקשת ההתנגדות. בנסיבות אלה, לכאורה לא ניתן היה לדון בהתנגדות במסגרת 26075-12-19. עם זאת, משהצדדים ביקשו לאחד יחד עם הליך ת"ט 26754-11-19 משמדובר במסכת עובדתית זהה, אתייחס לנימוקי ההתנגדות בהליך 26754-11-19 כאילו נמסרו גם במסגרת ת"ט 26075-12-19, ושני ההליכים יידונו כהליך אחד.

1. בהליך זה שלושה מבקשים בבקשת הרשות להגן, כל אחד מטעמיו שלו. המבקשת 1 – חברת מ.ג.ח.י. עבודות חשמל ואינסטלציה בע"מ היא מושכת השיק, המבקשת 2 היא הנפרעת והמסבה, ואילו המבקש 3 חתום כערב אישית לביצוע השיק.
2. התקיים לפני דיון במאוחד ביחס לארבעה תיקים עת מדובר באותם צדדים (למעט תיק 5247-12-19 שם רק המבקשת 1 היא צד מול המשיבה דנן ותיק 15247-12-19 עת מר רמזי הוא צד לתובענה מול המשיבה). פרוטוקול הדיון שימש את ארבעת התיקים.

טיעוני הצדדים

1. תמצית טיעוני המבקשת 1 כעולה מכתב ההתנגדות -

במסגרת תצהירו טען נציג המבקשת, מר איהאב חאג' יחיא, כי הוא נציגה המורשה של המבקשת 1.

נציג המבקשת טוען בתצהירו כי השיקים נמסרו כנגד הזמנת ציוד שהוזמנה ביום 1.8.19 אך הנפרעת לא עמדה בהתחייבותה ולא נתנה את השירות אותו התחייבה לספק במועד אליו התחייבה, היינו יום 25.8.19 . על כן, ביקשה המבקשת מהנפרעת לבטל את הזמנת העבודה ולהשיב לה את השיקים. בסופו של דבר הזמנת העבודה בוטלה ולא בוצעה, כך ש"עסקת היסוד פקעה" ולא ניתנה כל תמורה בעד השיקים. המשיבה לא יצרה קשר עם המבקשת והודיעה לה כי קיבלה את השיקים ומשקיים "כשלון תמורה", הרי שאין לחייב את המבקשת בביצוע השטרות.

1. תמצית טיעוני המבקשת 2 כעולה מכתב ההתנגדות –

במסגרת תצהירו טען נציג המבקשת 2, שהוא גם המבקש 3, כי הוא נציגה המורשה של המבקשת 2.

לדבריו, השיק נמסר למשיבה על מנת שזו תנכה אותו, המשיבה קיבלה את השיק לידיה אך לא נתנה עבורו תמורה. כאשר ביקשה המבקשת 2 את השיק נוכח אי קבלת התמורה נענתה כי השיק אבד. משקיים כישלון תמורה ומדובר בצדדים קרובים לעסקה הרי שאין לחייב את המבקשת 2 בפירעון השיק.

1. לא הוגשה התנגדות מטעם המבקש 3 בעניין שיק זה, ובכלל בשני התיקים הנ"ל. אין כל הסבר לגבי חתימתו על ערבות אישית, ומכאן שאין סתירת האמור מלווה בתצהיר.

דיון והכרעה

בעניין המבקשת 1:

1. הלכה היא, כי נתבע המבקש רשות להתגונן חייב להיכבד ולהיכנס לפרטי העניין שעליו מבוססת הגנתו.

לא הוצגה כל ראיה הנוגעת לקיומה של הזמנה במועד הנטען, לא הוצגה ראיה הנוגעת לביטול ההזמנה, אין אינדיקציה לגבי מועד הפנייה לנפרעת בבקשה להשבת השיקים ואף לא ידוע מהי תשובת הנפרעת באשר לבקשה זו (למעט אמירה כללית של נציג המבקשת כי ביקש מהנפרעת למשוך את השיק).

סעיף 28 לפקודת השטרות [נוסח חדש] קובע מיהו אוחז כשורה:

(א) אוחז כשורה הוא אוחז שנטל את השטר כשהוא שלם ותקין לפי מראהו ובתנאים אלה:

(1) נעשה אוחז השטר לפני שעבר זמנו, ולא היתה לו כל ידיעה שהשטר חולל לפני כן, אם אמנם חולל;

(2) נטל את השטר בתום לב ובעד ערך ובשעה שסיחרו לו את השטר לא היתה לו כל ידיעה שזכות קנינו של המסחר פגומה.

(ב) ביחוד זכות קנינו של מסחר שטר פגומה כמשמעותו בפקודה זו, אם השיג את השטר, או את הקיבול, על ידי רמאות, כפיה, או אלימות ופחד, או באמצעים אחרים שאינם כדין, או בתמורה אי-חוקית, או כשהוא מסחר את השטר אגב מעילה באמון, או בנסיבות העולות כדי רמאות.

(ג) אוחז, בין בעד ערך ובין שלא בעד ערך, שזכות קנינו בשטר הגיעה לו מכוח אוחז כשורה ושאיננו שותף לשום רמאות או אי חוקיות הפוגעות בשטר, יש לו כל הזכויות אשר לאותו אוחז כשורה כלפי הקבל וכלפי כל הצדדים לשטר שקדמו לאותו אוחז.

צא וראה, כי סעיף 28 לפקודת השטרות קובע כי אוחז כשורה הוא מי שנטל את השטר כשהוא שלם ותקין על פי מראהו, ולפני מועד הפירעון. מדובר בתנאים מצטברים. התקינות היא באופן מסירת השיק לצד ג', לא לצד ב'. המבחן הוא משפטי בהגדרתו "כשורה" ולא מילולי. משמעות הדבר היא כי תקנת השוק השטרית מעניקה הגנה רחבה לאוחז כשורה בשטר (ראו סעיפים 28-29 לפקודת השטרות). על כן, מי שאוחז כשורה בשטר גובר על מי שטוען לכשלון תמורה ואל מול זאת, מי שאינו אוחז כשורה בשטר לא יוכל להתגבר על הגנה של כישלון תמורה של המושך או העושה (ראו רע"א 8301/13 טל טריידינג קורפ נגד בנק לאומי לישראל בע"מ (24.11.2015)).

ככל שהשיקים נמסרו למשיבה עוד קודם ליום 25.8.19, עת ההזמנה בוצעה בחודש יולי 2019; והנפרעת התחייבה לספק הזמנה זו "עד ולא יאוחר מיום 25.8.19" והשיק היה אמור להיפרע מיד ובסמוך, ביום 30.8.19, כאשר המועד הנטען לביטול ההזמנה הוא לא ידוע במדויק אולם עולה כי הביטול היה לכל היותר ביום 25.8.19 נוכח כך שיש לבצע את העבודות עד ליום 25.8.19 – הרי שלכאורה המשיבה היא אוחד כשורה. המבקשת, בלקוניות רבה יש לומר, ציינה כי לאחר שהבינה שהנפרעת לא תוכל לספק לה את הציוד שהזמינה פנתה אליה, ביקשה לבטל את הזמנת העבודה היות והנפרעת לא קיימה התחייבותה על הזמנת העבודה.

בכל הנוגע לטענת חוסר תום ליבה של המשיבה כרכיב המבטל את אחיזתה כשורה, לא נטען כי מצבה הפיננסי של הנפרעת היה ידוע למשיבה עם מסירת השיקים והדבר לא הוכח ולו בראשית ראיה כשהשיקים ניתנו כשהם סחירים.

לכך יש להוסיף כי המשיבה אינה מחויבת לפנות למושך השטר – המבקשת. יש בדבר כדי לחזק טענת תום לב מקום בו יידרש אולם אין באי קיום התנהלות כגון דא כדי להעיד על חוסר תום לב.

סיכומו של דבר, טענת המבקשת לכישלון תמורה נטענה בעלמא. לא הוצגה כל ראיה הנוגעת לקיומה של הזמנה במועד הנטען, לא הוצגה ראיה הנוגעת לביטול ההזמנה, אין אינדיקציה לגבי מועד הפנייה לנפרעת בבקשה להשבת השיקים ואף לא ידוע מהי תשובת הנפרעת באשר לבקשה זו.

כמו כן, אציין כי השיק לא בוטל בשל כך שניתנה הוראת ביטול כי אם בשל היעדר כיסוי מספיק בחשבון. לו היה מדובר בכשלון תמורה, היה מצופה כי תינתן הוראת ביטול מראש, לפני תאריך 20.8.2019, עת השיק הוא בר פרעון ביום 25.8.2019 עת השיק חזר ביום 2.9.2019 מחמת העדר כיסוי, כאמור.

1. ודוק; המשיבה קיבלה את השיק לאחר שזה סוחר אליה על ידי הנפרעת וכעת היא צד ג'. על כן, היא איננה קשורה לעסקת היסוד שבין המבקשת 1 לבין הנפרעת ומקום בו היא אוחזת כשורה הרי שיש בדבר לגבור על כשלון תמורה, ככל שיהיה.

ברי כי ככל שהשיקים נמסרו למשיבה עוד קודם ליום 25.8.19, המועד הנטען שהנפרעת התחייבה לספק תמורה, ולכל היותר הוא מועד ביטול העסקה, הרי שאין בביטול ההזמנה כדי לפגום בתום ליבה של המשיבה בהיותה "אוחזת כשורה". גם לו יוכח כי השיקים נמסרו למשיבה לאחר מועד 25.8.19, מועד ההתחייבות אולם היו אמורים להיפרע תוך 5 ימים - עדיין לא הוצג כי המשיבה נטלה את השיק בחוסר תום לב המאיין את היותו "אוחז כשורה", בשים לב לכך שהמשיבה נעשתה אוחז לפני שעבר זמנו של השטר.

עם זאת, משמועד מסירת השיק למשיבה על ידי הנפרעת אינו ידוע, הרי שהספק בעניין זה יפעל לטובת המבקשת 1 ויש בכך משום אותה הגנה קלושה שאינה הגנת בדים המאפשרת את מתן הרשות להגן תחת הפקדה.

בעניין המבקשת 2

1. המבקשת 2 טוענת כי מסרה למשיבה את השיק במטרה כי זו תנכה אותו אך בפועל לא נמסרה תמורה עבורו. מדובר בצדדים קרובים לעסקה.

הלכה היא, כי על הטוען לכישלון תמורה לפרט את המסכת העובדתית השלמה ולא די בהעלאת בטענה כללית )ראו ע"א 217/87 מרכז פרץ לרשתות נ. בנק צפון אמריקה, פ"ג מג (4) 613). בענייננו, לא ידוע מועד עסקת היסוד, מהות עסקת היסוד, מועד מסירת השיקים, מועד מסירת הוראת ביטול השיקים. אף לא ברור מהו הסכום המדויק לעסקת היסוד כדי שניתן לטעון כישלון תמורה מלא. לא ברור מהי העסקה המקורית שיצרה את יתרת הזכות והאם בשל אי קבלת התמורה התבקשה תמורה או שמא קבלת השיקים בחזרה, לא הוצג מסמך המעיד על טענת המבקשת 2 לפיה המשיבה איבדה את השיקים. רב הנסתר על הגלוי.

המשיבה מנגד, הציגה בפניי מסמכים המעידים על העברת סכומי כסף בינה לבין המבקשת 2 אלא שלא ידוע מועד העברת השיק לידי המשיבה על ידי הנפרעת ועל כן לא ניתן לאתר הלימה בין מועדי העברת הסכומים לבין מועד העברת השיק – וזו נקודה הראויה לבירור, אחד על אחד. עם זאת, אציין כי הוצג לפני מסמך המכונה קבלת שיקים לנכיון מס' 1626, שם מצוין כי שיק מספר 5000971 ערכו הנקוב הוא 20,000 ₪ ותאריך פרעונו 15.9.19 אולם בתיק 26754-11-19 עסקינן בשיק מספר 5000912 בסכום של 20,000 ₪ ומועד פרעונו 30.8.19.

יתר על כן, ממסמך שהוצג לעיון בית המשפט הוצג כי ביום 1.7.19 שולם למבקשת 2 סכום של 80,922 ₪ אך זאת כנגד שיקים אחרים שאינם נושאים את מספר השיק מושא הדיון שבפניי. על כן, ומשלא ידוע מועד מסירת השיק על ידי הנפרעת למשיבה ולא ניתן לבחון את מועד ההעברות הכספים שבין המשיבה לבין המבקשת 2 הרי שהספק בעניין זה פועל לטובת המבקשת 2 ויש בכך משום אותה הגנה קלושה שאינה הגנת בדים המאפשרת את מתן הרשות להגן תחת הפקדה.

בעניין המבקש 3 –

1. המבקש 3 לא צירף תצהיר ולא התנגד לביצוע שטר זה, כאמור.

1. הלכה ידועה היא שבשלב זה של ההליך, די לו למבקש להראות סיכויי הגנה כלשהם ולו קלושים כדי שבית המשפט ייעתר לבקשתו וייתן לו את יומו בבית המשפט. כידוע, מטרתו של הליך דיון בבקשת רשות להגן היא למנוע דיון בתובענה רק אם ברור הדבר ונעלה מספק שאין לנתבע כל סיכוי להצליח בהגנתו (ראו ע"א 9654/02 חב' האחים אלפי בע"מ נגד בנק לאומי לישראל בע"מ (1.11.04); ע"א 544/81 מנחם קיהל בע"מ נ' סוכנות מכוניות לים התיכון בע"מ, פ"ד לו(3) 518, 524; י' זוסמן סדרי הדין האזרחי (מהד' שביעית, 1995), בעמ' 675). במסגרת הדיון בבקשה למתן רשות להתגונן אין בית המשפט רשאי לקבוע עובדות או לקבוע מהימנות עדויות ואף טענה שהעלה הנתבע בעל-פה כנגד מסמך בכתב יכולה לבסס הגנה לכאורה (זוסמן, בעמ' 675-676, 678). ככל שהנתבע הציג הגנה לכאורה יש ליתן לו רשות להתגונן ואין לבדוק כיצד יצליח להוכיח את הגנתו או מהו טיב ראיותיו (ראו: ע"א 3374/05 אליהו אוזן נ' בנק איגוד לישראל בע"מ (1.5.2006); ע"א 2418/90 רלפו (ישראל) בע"מ נ' בנק למסחר בע"מ (2.8.92)).

רוצה לומר כי ככלל, תינתן הרשות להתגונן, כל אימת שטענות ההגנה מעלות סוגיות המצדיקות בחינתן בדרך של בירור התובענה לגופה ודי לה לנתבעת כי תראה הגנה אפשרית, ואף לו בדוחק רב.

צא וראה, כי הנחת המוצא היא כי הנטל בו נושא מבקש הרשות להתגונן קל הוא. הוא איננו נדרש להוכיח את גרסתו, אלא רק להראות הגנה אפשרית, והרשות תוענק לו כאשר התצהיר על פניו (יחד עם החקירה הנגדית, כשמתקיימת) מגלה טענה, שאם תוכח במשפט תהווה הגנה מפני התביעה. עם זאת, על מנת "להראות הגנה אפשרית" אין די בהצגת טענות כלליות (ראו רעא 8123/18 נעמי זריהן נ' עמידר החברה הלאומית לשיכון בישראל בע"מ (11.12.2018)).

הטענות של המבקשות 1 ו-2 נטענו בלקוניות רבה. חרף הגישה המקלה לשם קבלת רשות להתגונן, הרי שהעקרון שבשלב הביניים של המשפט, בו עומדת בקשת המבקשת לרשות להתגונן לדיון, בודק בית המשפט האם יש לה במה להתגונן, ולו הגנה דחוקה, או שמא יש בכך לדחות את הקץ ולהשהות מתן פסק דין נגדה (ראו והשוו: ע"א 688/89 הילולים (אריזה ושיווק) בע"מ נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ, פ"מ מה (3) 188). זאת, על מנת שבית המשפט לא יידרש לקיים הוכחות ולאחר מכן להגיע למסקנה אשר יגיע עת מלכתחילה יכול היה להפעיל את שיקול דעתו האם יש מקום לנהל הליך שלם אם לאו מש"זמנו של בית המשפט הינו מוגבל, ותור המתדיינים ארוך" ואין מקום להאריך את ההליך לריק על דרך שמיעת ראיות (ראו והשוו: ע"א 3801/06 שרית עובדיה נ' עיריית הרצליה (18.2.2018)).

על כן, נוכח מדיניות שיפוטית, בשים לב לרוח תקנות סדר הדין האזרחי החדשות, ונכח הנימוקים שמניתי – מצאתי כן ליתן רשות להתגונן למבקשת 1 ו-.2

1. לבית המשפט נתונה הסמכות להתנות בתנאים את מתן הרשות בהתאם לתקנה 210 לתקנות סדר האזרחי, התשמ"ד-1984. נפסק כי "באזור הדמדומים של הספק. אלה הם המקרים שבהם היה "כמעט" בטוח שהנתבע לא גילה הגנה הראויה להתברר בביהמ"ש, אלה הם המקרים הדחוקים שבהם בימ"ש עושה חסד עם הנתבע ונותן לו את הרשות בתנאים, דהיינו: "...כאשר 'כמעט' רשאי היה לסרב לנתבע, ותחת הסירוב נתן לו רשות מותנית בתנאי... " (ראו ע"א 9654/02‏ האחים אלפי בע"מ נ' בנק לאומי לישראל, פ''ד נט (3) 41 (2004).

כל אחת מהמבקשות 1 ו-2 תפקיד סך של 8000 ₪ עבור שני התיקים.

הסכום יופקד עד ליום 15.1.21.

לא יופקד, ההתנגדות תידחה כאשר היום הקובע הוא יום מתן החלטה זו שהופכת לפסק דין.

התנגדות המבקש 3 נדחית בזאת.

כוחה של החלטה זו יפה לשני התיקים שמספרם צוין דלעיל.

המזכירות תמציא העתק מהחלטתי לב"כ הצדדים.

ניתנה היום, כ"ה חשוון תשפ"א, 12 נובמבר 2020, בהעדר הצדדים.