בפני בקשת התובעת לבטל החלטה מיום 18.5.20 אשר ניתנה בשגגה. לטענת התובעת היא הייתה מעדיפה להימנע מחשיפת קלונם של התובעים אשר התנהלו באופן חמור עד כדי "התנהגות פלילית של ממש".

הרקע לבקשה

בתיק זה ניתן פסק דין בהיעדר הגנה כנגד הנתבעים ביום 12.1.20. הנתבעים הגישו סמוך לאחר מכן בקשה לביטול פסק דין וביום 26.1.20 ניתנה החלטה על ידי בית משפט זה ולפיה פסק הדין יבוטל ובתנאי שהנתבעים ישלמו הוצאות התובעת בסך של 1,000 ש"ח תוך 20 ימים, אחרת יישאר פסק הדין בתוקפו.

לטענת התובעת, התשלום לא בוצע תוך 20 יום. התובעת פתחה ביום 17.2.20 תיק בלשכת ההוצאה לפועל לביצוע פסק הדין. התובעת המציאה את האזהרה בתיק ההוצאה לפועל לנתבע 2 ביום 8.5.20 באמצעות שליח.

לטענת התובעת, ביום 18.5.20 הגישו הנתבעים לבית משפט זה הודעה מטעה ולפיה שילמו את ההוצאות כבר ביום 26.1.20. הודעת הנתבעים לא נתמכה בתצהיר, אך הם צירפו מכתב הנושא תאריך 20.2.20 באופן בו משתמע כי זה נשלח במועד האמור לב"כ התובעת בדואר רשום ועמו העתק המחאה המעידה כי ההוצאות שולמו.

ביום 18.5.20 ניתנה החלטת בית משפט זה בעקבות הודעת הנתבעים ולפיה בית המשפט מאפשר הגשת בקשת רשות להתגונן.

דא עקא - ביום 27.5.20 התקבל במשרד התובעת מכתב הנושא תאריך 20.2.20. לטענת התובעת, עיון במעטפה העלה כי מדובר בדואר רשום שמספרו RR989318640IL . כמו כן עיון בחותמת הדואר שמופיעה על גבי המעטפה עולה כי המכתב נשלח רק ביום 20.5.20. הנתבעת ביצעה בדיקה נוספת בדואר ישראל והזינה את מספר הדואר הרשום ואז גילו שהנתבעים הציגו בהודעתם מיום 18.5.20 מכתב שכלל לא נשלח במטרה להטעות את בית המשפט.

נוכח האמור, פנתה התובעת לבית משפט זה לבטל את החלטתו מיום 18.5.20 .

במענה לטענות חמורות אלה, השיבו הנתבעים כי יש לשים לב לכך שהתצהיר ניתן על ידי מזכירתו של ב"כ התובעת נוי בכר ועסק אך ורק במועד הנטען כמועד משלוח השיק בגין ההוצאות שנפסקו כתנאי לביטול פסק הדין וזאת בימים 21.2.20 וכן 27.5.20. שכן המזכירה איננה יכולה לזכור מה היה במעטפה שקיבלה.

זאת ועוד, התובעת לא טרחה לציין מה עלה בגורלו של שיק זה והדבר פועל לחובתה.

כן נטען, כי גם אם חל עיכוב בהמצאת השיק לכיסוי ההוצאות הרי שהפגם התרפא משניתנה ההחלטה על ידי בית המשפט ביום 18.5.20 משהורה בית המשפט על חידוש הדיון בתיק.

כן נטען, כי טענת התובעת למשלוח השיק רק ביום 20.5.20 תוך שהיא מסתמכת על אישור הדואר מיום 21.5.20 אינה נכונה כלל שכן אישור דואר זה מתייחס להחלטה מיום 18.5.20 וכן למכתבו של בא כוח הנתבעים אשר נשלחו לב"כ התובעת משנודע לו פתיחת התיק בהוצאה לפועל.

הכרעה

לאחר עיון בטענות הצדדים דין בקשת התובעת להתקבל ועל כן יש לקבוע כי פסק הדין אינו מבוטל.

למעשה בבקשתם עומדים הנתבעים על כך כי שלחו בדואר רשום כבר ביום 20.2.20 מכתב רשום לב"כ התובעת שאליו צורף שיק בגין תשלום ההוצאות שנפסקו בהחלטה מיום 26.1.20.

דא עקא, הנתבעים לא הצליחו לסתור את טענות התובעת אשר נתמכו בראיות. הראיה הראשונה היא בדמות מכתב אשר נושא תאריך 20.2.20 אך חותמת בית הדואר ביום קבלתו הינה מיום 20.5.20.

כמו כן, הראיה השנייה הינה מאתר דואר ישראל בדבר מספרו הסידורי של הדואר ובו פירוט בדבר מועד הזנתו במערכת הדואר והן בדבר מועד קבלתו במשרד ב"כ התובעת וממנו עולה כי דבר הדואר נמסר למשלוח ביום 21.5.20 והגיע ליעדו ביום 27.5.20.

ראיות אלה לא נסתרו על ידי הנתבעים ולא הובאה על ידם ראיה שתפריך את ראיות התובעת. לא מצאתי בטענותיהם כל ממש לרבות הטענה שלא ניתן לסמוך על תצהירה של מזכירת ב"כ התובעת. המצאת תצהיר של המזכירה אשר טיפלה בדואר הוא הדבר הנכון לעשותו שכן קרוב לוודאי שלמזכירה ידיעה בלתי אמצעית באשר לנושאים שעל הפרק ושפורטו בתצהיר.

בהינתן האמור, הרי שההחלטה המורה לחדש את הדיון ניתנה לאחר שבית המשפט הוטעה ידי הנתבעים – מבוטלת. פסק הדין מיום 12.1.20 הינו בתוקף.

לאור המקובץ, השיק אשר נשלח על ידי הנתבעים יוחזר על ידי התובעת. בנוסף, יישאו הנתבעים בהוצאות התובעת בסך של 3,000 ש"ח אשר ישולמו תוך 20 יום מהיום.

ניתנה היום, כ"ד תמוז תש"פ, 16 יולי 2020, בהעדר הצדדים.