16 מרץ 2020

1. זהו ערעור על החלטת ועדת העררים לאי כושר, מיום 9.9.19, אשר קבעה למערער דרגת אי כושר בשיעור 60% מיום 1.5.19 (להלן: הוועדה).

2. המערער יליד 1970. ועדה רפואית לעררים, אשר התכנסה ביום 16.6.19, קבעה את דרגת נכותו הרפואית היציבה בשיעור 68%, בגין הליקויים הבאים: דום נשימה בשינה (10%), טנטון (10%), ליקוי שמיעה (5%), פיברומיאלגיה (20%), עודף משקל (20%), מסתם אורטאלי (10%), גסטריטיס (10%), PTSD (30%), יתר לחץ דם (0%), אין נכות אורתופדית.

החלטת הוועדה

3. ביום 9.9.19 התכנסה הוועדה, הקשיבה לתלונות המערער ולטיעוני הערר של בא כוחו. בהחלטתה קבעה הוועדה כך:

"בהופעתו בפני הוועדה, תיאר את השלכות ליקוייו על יכולתו לעבוד ולהשתכר.

לתובע מספר ליקויים שהשפעתם על כושר עבודות הינה כדלהלן:

מבחינת הליקויים פיברומיאלגיה, השמנת יתר, מסתם אורטלי- מסוגל התובע לעבוד יום עבודה מלא בעבודה שאין בה צורך במאמץ גופני ניכר.

מבחינת טנטון- מסוגל לעבודה שלא בתנאי רעש מזיק. מבחינת ליקוי דום נשימה בשינה- אין השלכות על כושר העבודה.

מבחינת ליקוי הPTSD- הוועדה עיינה בחוו"ד פסיכיאטר מיום 16.06.19 לפיו ניתן להתרשם מהפרעת הסתגלות עם מרכיב פוסט טראומטי, אך אין עדות לדיכאון מג'ורי או פסיכוזה.

לציין שאשפוז יום אחרון לפי כשנה.

מאז לא היו אשפוזים נוספים. ללא עדות לשינויים באופי או מהות התרופות בשנה האחרונה.

לציין כי הוועדה הסתפקה בדחיית הערר מבחינה פסיכיאטרית.

הוועדה עיינה בסיכום מלר"ד מיום 13.06.19 אשר היה בעקבות פנייתו של התובע אליהם כדי לבדוק את אפשרות לאשפוז יום. התובע המשיך לדווח על פי סיכום מבית החולים על תלונותיו שאליהם התייחסו גם בעבר ואותן אף הציג בפני הוועדה.

הוועדה ערה לעובדה כי התובע גם עבר שני אשפוזים במרכז רפואי רמב"ם, האחרון בשנת 2017, אך צוין כי לא סיים את תכנית האשפוז ואחרי 3 חודשים הפסיק אותו.

התובע שוחרר בשל היענות ירודה למעקב ולטיפול.

צוין כי אין אינדיקציה להמשך התערבות פסיכיאטרית ושוחרר למעקב על ידי רופא משפחה.

הוועדה בדעה כי בנסיבות אלה, ובהתייחס גם להשפעה של כלל הליקויים קיימת הפחתה בכושר עבודתו של התובע בשיעור של 60% כפי שנקבע בעבר. יצוין כי הוועדה גם התייחסה לחוו"ד פסיכיאטרית מיום 16.06.19 כפי שצוין לעיל.

בנסיבות אלה הוועדה בדעה כי הדרגה משקפת מעל ומעבר את כושרו להשתכר ומסתפקת בדחיית הערר".

טענות הצדדים

4. טענת הערעור העיקרית היא שהוועדה לא שקלה את השפעת הליקוי הנפשי וליקוי הפיברומיאלגיה על כושרו לעבוד, וכן לא דנה בהשפעת התרופות שהוא נוטל והשימוש בקנאביס רפואי. נטען עוד, כי הוועדה לא שקלה את השפעתם המצטברת של כלל הליקויים הרפואיים על כושר תפקודו של המערער.

5. לטענת המשיב, הוועדה נתנה דעתה לתלונות המערער, למכלול הליקויים הרפואיים ולהשפעתם על יכולתו לעבוד. נטען כי החלטת הוועדה מנומקת, מפורטת וניתנה במסגרת שיקול דעתה המקצועי של הוועדה.

דיון והכרעה

6. לאחר שעיינתי בפרוטוקול הוועדה ובכלל החומר המונח בפני ונתתי דעתי לטענות הצדדים בכתב ובעל פה, הגעתי למסקנה, כי דין הערעור להידחות.

7. מעיון בהחלטת הוועדה עולה, שהוועדה בחנה את נסיבותיו האישיות של המערער, מקצועו ועברו התעסוקתי. המערער ציין לפני הוועדה שלא חזר לעבודה והתלונן על "מצב נפשי ירוד ... תחושות חשמל בכל גופו". המערער ציין שהוא "מחזיק מעמד לדבריו רק בזכות הטיפול בקנאביס רפואי". לנוכח האמור נדחית הטענה שהוועדה לא שקלה את השפעת הטיפול בקנאביס, שכן לדברי המערער הקנאביס מטיב את מצבו ומסייע לו להתמודד עם ליקוייו. הוועדה שקלה כל ליקוי רפואי בנפרד ודנה בהשפעתו על כושר העבודה של המערער. נדחית הטענה שהוועדה לא שקלה את הנכות בגין פיברומיאלגיה, שכן הוועדה קבעה כי הנכות בגין פיברומיאלגיה, עודף משקל והליקוי הלבבי מגבילים את המערער לעבודה ללא מאמץ פיזי ניכר. הוועדה הוסיפה וקבעה, כי הטנטון מגביל את המערער לעבודה ללא תנאי רעש מזיק, וכי לליקוי של דום נשימה בשינה אין השלכה תפקודית. לנוכח טענות המערער ותלונותיו בתחום הנפשי דנה הוועדה באופן מקיף ומפורט בנכות הנפשית והשפעתה התפקודית. המערער טען, כי שגתה הוועדה בהתייחסותה למצבו הנפשי של המערער ולאשפוזים שעבר. נטען שהיה על הוועדה לדון בהשפעת הליקוי הנפשי על כושרו לעבוד. טענה זו אין לה בסיס. לא נפל פגם בהתייחסות הוועדה לסיכום מלר"ד מיום 13.6.19, בהתאם לתיעוד הרפואי שעמד לעיון הוועדה הרפואית לעררים מיום 16.6.19. הוועדה הדגישה שהמערער עבר שני אשפוזים, אחרון בשנת 2017, שוחרר בשל היענות נמוכה לטיפול, ושוחרר למעקב אצל רופא משפחה. קביעות אלו מסורות לשיקול דעתה הבלעדי של הוועדה.

8. המסקנה העולה מכל האמור לעיל היא שהוועדה בחנה כל אחד ואחד מליקוייו הרפואיים של המערער ושקלה את השפעתם על כושר עבודתו, בנפרד ובמצטבר. הוועדה קבעה שקיימת הפחתה מסוימת בכושר עבודתו של המערער והוא מסוגל לעבודה חלקית במגבלות מסוימות התואמות את נכותו. על כן, אין מקום להתערבות בית הדין בקביעותיה המקצועית של הוועדה, המצויות בתחום סמכותה הבלעדית.

סוף דבר

9. לאור כל האמור, הערעור נדחה.

10. אין צו להוצאות.

11. לצדדים מוקנית, בתוך 30 ימים מעת שיומצא להם פסק דין זה, זכות לבקש מבית הדין הארצי לעבודה בירושלים רשות לערער על פסק הדין.

ניתן היום, כ' אדר תש"פ, (16 מרץ 2020), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.