התובעת מספרת בכתב התביעה שקנתה מהנתבעת מכשיר "אייפון", ועל פי הבנתה סוכם איתה על תשלום חודשי של 138 ₪ למשך 36 חודשים.

כאשר בחרה התובעת להתנתק מהנתבעת כמנויה, התברר לה שהסכום עלה לסך של 220 ₪ לחודש.

התובעת מבקשת לחייב את הנתבעת להשיב לה את ההפרש.

הנתבעת טוענת להגנתה, שהתובעת קנתה את מכשיר האייפון בעבור סכום כולל של 7,884 ₪, ב- 36 תשלומים, כל תשלום בסך 219 ₪.

באותה הזדמנות קנתה התובעת קו טלפון מהתובעת (מנוי) בעבור 89 ₪ לחודש.

בעסקה סוכם על זיכוי של 50 ₪ לחודש על התשלומים עבור האיפון (כל עוד התובעת "מנויה").

הנתבעת טוענת עוד, שהתובעת הייתה מודעת היטב לפרטי העסקה וחתמה על החוזה.

הנתבעת מציינת שהתובעת קיבלה חשבוניות חודשיות ולא העלתה את טענותיה עד אשר הגישה את כתב התביעה, גם זאת רק לאחר שהתובעת לא שילמה על חיוביה במהלך אוגוסט 2019.

בנסיבות אלה חויבה התובעת לשלם לאלתר עבור האיפון ושילמה סך של 5,500 ₪

לאחר שמיעת הצדדים, שוכנעתי שגרסת התובעת, לפיה סבורה הייתה בעת קשירת העסקה שתחויב עבור האיפון בסך של 138 ₪ X 36 תשלומים, הינה גרסה מהימנה .

מעבר לצורך אציין, שסכום העסקה לפיו חויבה התובעת, לשיטת הנתבעת, הינו סכום מופרך שלא ייאמן.

אשר על כן רשאית הייתה הנתבעת לחייב את התובעת עבור האיפון בסך כולל של 4,968 ₪ בלבד, ועליה להשיב לתובעת את הסכומים שגבתה מעבר לכך.

לא הייתה מחלוקת על כך שהתובעת שילמה לנתבעת סכום כולל של 7884 ₪ עבור המכשיר, כך שהיא זכאית להחזר של 2916 ₪.

הנתבעת תשלם לתובעת בתוך 30 יום סך של 2916 ₪ בצירוף הוצאות בסך 1000 ₪.

המזכירות תעביר העתק מפסק דין זה לידי הצדדים, אשר רשאים לבקש רשות ערעור מבית המשפט המחוזי בנצרת בתוך 15 יום ממועד המצאת פסק הדין לידיהם.

ניתנה היום, א' אדר תש"פ, 26 פברואר 2020, בהעדר הצדדים.