בפניי בקשה להעברת הדיון עקב העדר סמכות מקומית, שהוגשה על ידי המבקשת חברת א.ל. טרקטורים בע"מ (להלן:"הנתבעת") במסגרת כתב הגנתה.

לטענת הנתבעת, יש להעביר את התובענה לבית המשפט המוסמך מבחינה מקומית הוא בית המשפט השלום בתל אביב, היות ובהתאם לסעיף 7 לתנאים הכלליים להזמנה עליה חתום מר דועה (להלן:"התובע") הזמנה שהינה הסכם לכל דבר ועניין וצויין בה כי כל מחלוקת בין הצדדים תתברר בבתי המשפט המוסמכים במחוז תל אביב בלבד.

הנתבעת מפנה בעניין לתקנה 5 לתקסד"א, התשמ"ד-1984, אשר קובעת כדלקמן:

"היה קיים הסכם בין בעל הדין על מקום שיפוט, תוגש התובענה לבית המשפט שבאזור שיפוטו מצוי אותו מקום; לא הוסכם בין בעלי הדין שמקום השיפוט המוסכם יהיה מקום שיפוט ייחודי, יכול שתוגש התובענה לבית המשפט שבאותו מקום או לבית משפט אחר לפי תקנה 3 או 4".

אשר על כן, מבקשת הנתבעת להעביר את התיק לבית המשפט המוסמך, הוא בית המשפט השלום בתל אביב-יפו.

התובע מצדו מתנגד לבקשה.

לטענת התובע, מדובר בתניה מקפחת בחוזה אחיד, אשר נוסח על ידי הנתבעת.

התובע מפנה לסעיף 4(9) לחוק החוזים האחידים, התשמ"ג-1982, אשר קובע חזקה לפייה תניית שיפוט בחוזה אחיד מהווה תנאי מקפח, כדלקמן:

"תנאי המתנה על הוראת דין בדבר מקום שיפוט או המקנה לספק זכות בלעדית לבחירת מקום השיפוט או הבוררות שבהם יתברר סכסוך".

התובע טוען, כי הנתבעת לא הרימה את הנטל להראות כי אין מדובר בתנאי מקפח ולא סתרה את החזקה הקבועה בחוק, ולמעשה לא טענה דבר בעניין זה ועל כן יש לדחות את בקשתה.

התובע מוסיף, כי יש לדחות את הבקשה לאור מהות ההזמנה שנחתמה על ידי התובע, אשר לטענתו כלל לא ידע שמדובר בהסכם וכן לאור מקום מגוריו (כפר נחף).

יש לציין כי לאור טענה זו של התובע אפשרתי לנתבעת להגיב לטענה האמורה והיא אכן הגיבה עליה בתגובה מפורטת תוך צירוף פסיקה מתאריך 5.2.20. לטענת הנתבעת יש לדחות טענה זו של התובע מכל וכל.

דיון והכרעה:

על פי תקנה 5 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, כאשר בעלי הדין הסכימו, כי הסמכות תוענק באופן בלעדי לבית משפט מסוים, תוגש התובענה לאותו בית משפט.

בעניינו, התובע אינו חולק , כי חתם על טופס ההזמנה מיום 29.5.18, אשר אף צורף לכתב תביעתו, אך טוען כי כלל לא ידע שמדובר בהסכם בין הצדדים, וכי תניית הסכם השיפוט שנקבעה בו הינה תניה מקפחת בחוזה אחיד.

אינני מקבל את טענת התובע כי כלל לא ידע שטופס ההזמנה מהווה הסכם בין הצדדים ואני דוחה אותה מכל וכל. התובע בעצמו מבסס את כתב תביעתו על טופס הזמנה זה, כאשר בכותרת תביעתו ציין כדלקמן:

"מהות התביעה: כספית/חוזית-הפרת הסכם" (ההדגשה שלי, ע.נ).

משכך הגדיר התובע את כתב תביעתו, ברי כי הוא רואה בעצמו בטופס ההזמנה המקשר בין הצדדים הסכם לכל דבר ועניין ומכוחו תובע את נזקיו, שלטענתו נגרמו לו עקב הפרות מצידה של הנתבעת.

בהסכם ההזמנה נכתב בין היתר כדלקמן:

"התנאים מעבר לדף מהווים חלק בלתי נפרד מהזמנה זאת, ובחתימתו על ההזמנה מאשר הלקוח שקרא והסכים לתוכן האמור...

...

אנו מאשרים הזמנה זו ואת תנאיה כמופיע מעבר לדף" (ומתחת מופיעה חתימתו של התובע).

מעבר לדף טופס ההזמנה מופיע עמוד שכותרתו "תנאים כללים", ובסעיף 7 נקבע כדלקמן:

"7. שיפוט

סמכות השיפוט לכל דבר ועניין הקשור להזמנה זו, או הנובע הימנה תהיה אך ורק לבית המשפט המוסמך תל אביב, ולא תהיה כל סמכות שיפוט לכל בית משפט ובית דין בכל מקום אחר."

תנאים אלו נרשמו מפורשות ובצורה גלויה וברורה, וחזקה על התובע כי קרא אותם או לכל הפחות היה עליו לקרוא אותם לאור חתימתו על טופס ההזמנה, המאשרת, כי קרא והסכים לתוכן האמור בטופס ההזמנה.

העמוד המצורף לטופס ההזמנה הינו חלק בלתי נפרד ממנו, כך אף צוין מפורשות בו, וכאמור בחתימתו אישר התובע כי הוא מאשר את ההזמנה ואת תנאיה כמופיע מעבר לדף, קרא והסכים לתוכן האמור. על כן, לא תעמוד לו כעת כל טענה בקשר לכך.

אני אף דוחה את טענת התובע כי מדובר בתניה מקפחת בחוזה אחיד ולא התרשמתי שתניית השיפוט מקפחת בצורה כזו או אחרת את התובע ומונעת ממנו את הזכות שתביעתו תשמע בבית משפט, ונראה כי טענתו זו נשענת על שיקולי נוחיות, הא ותו לא.

אני מפנה בעניין זה לרע"א 188/02 מפעל הפיס נ' אלי כהן ואח', פ"ד נז(4) 473 (2003) בו נדחתה הטענה לתניה מקפחת ונכתב בו כדלקמן:

"מקום בו דן בית משפט זה במקרים בהם הוכח קיומה של תניית סמכות שיפוט מקומית ייחודית מוסכמת, נפסק כי תנייה זו גוברת על שיקולי הנוחות. על פי ההלכה, רק שיקולים 'בעלי משקל מכריע' יניאו את בית המשפט מלכבד תניית שיפוט (ראו: בש"א 57/98 דליה אתר נ' בנק ירושלים בע"מ, פ"ד נב(3) 481, 484-485, בש"א 14/99 ועקנין נ' אררט [לא פורסם, ניתן ביום 8.2.99]). לא כל אי-נוחיות, הנגרמת לבעלי הדין, תצדיק את העברת הדיון מבית-משפט במחוז עליו הוסכם בחוזה בין הצדדים".

בהלכת מפעל הפיס המוזכרת לעיל הדגיש בית המשפט, כי לאור שטחה הקטן יחסית של מדינת ישראל, ובהתחשב באמצעי התחבורה הזמינים כיום, חל פיחות במעמד הסמכות המקומית ככלי לקידום נוחיותו של המתדיין. לפיכך, נפסק כי תניית סמכות שיפוטית מקומית ייחודית תוגדר כתנייה מקפחת בחוזה אחיד רק אם תנייה זו יוצרת הרתעה מפני מימוש זכויות. כאמור, העברת הדיון לתל אביב לא תרתיע ולא תפגע בתובע מלממש את זכויותיו (ראו תא (נצ') 18819-07-14 פלאפון תקשורת בע"מ נ' סרוג'י בשארה, פורסם במאגר "נבו" ביום 16.3.15).

משכך, טענתו של התובע לעניין תנייה מפקחת בחוזה אחיד נדחית אף היא בזאת.

לאור כל האמור לעיל, אני נעתר לבקשה ומורה על העברת התביעה לבית המשפט המוסמך על פי תניית השיפוט, הוא בית משפט השלום בתל אביב – יפו.

התיק יועבר לנשיא בית המשפט השלום בתל אביב אשר ינתב את התיק לשופט על פי שיקול דעתו.

נוכח הבקשה וההחלטה ישלם התובע לנתבעת הוצאות בסך של 750 ₪ + מע"מ בלבד.

ההוצאות תשולמנה תוך 30 יום שאם לא כן ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק.

המזכירות תפעל להעברת התיק.

ניתנה היום, י' שבט תש"פ, 05 פברואר 2020, בהעדר הצדדים.