13 נובמבר 2020

1. זהו ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) אשר התכנסה בשתי ישיבות בתאריכים 4.4.19 ו- 18.9.19 ובפניה עמדה חוות דעת יועץ כלי דם (להלן: "הוועדה"). הוועדה קבעה, כי לא חל שינוי בדרגת הנכות היציבה של המערער, אשר נותרה בשיעור 31% החל מיום 1.9.95 (להלן: "ההחלטה").

העובדות הצריכות לערעור

2. המערער, יליד 1961.

3. ביום 8.9.93 נפגע המערער בתאונה שהוכרה על ידי המשיב כפגיעה בעבודה. הפגימות שהוכרו הן: "ירך ימין, יד ימין".

4. ועדה רפואית לעררים מיום 2.6.97 קבעה, עובר להליך ההחמרה, כי למערער נכות יציבה משוקללת בשיעור 31% (לאחר הפעלת תקנה 15 בשליש), החל מיום 1.9.95 (10% לפי 41(7)(ב)(III) בגין הגבלות ביישור המרפק, 5% לפי סעיף 47(5)(ב) בגין קיצור רגל אחת ו- 10% לפי 35(1)(ב) בגין השפעה קלה על כושר הפעולה הכללי או התנועות). (פרוטוקול הוועדה, צורף לכתב התשובה מיום 11.10.20).

5. ועדה רפואית לעררים מיום 19.6.17 קבעה, כי לא חלה החמרה במצבו הרפואי של המערער (פרוטוקול הוועדה הוגש לתיק בית הדין ביום 18.11.19).

6. בחודש נובמבר 2018 הגיש המערער תביעה חדשה להחמרת מצב. באישור ההחמרה מיום 21.11.18 (צורף לכתב התשובה מיום 12.3.20) צוין כדלקמן:

"בדקתי את הנ"ל ועיינתי במסמכיו הרפואיים ולדעתי, בהשוואה לממצאים הרפואיים המתוארים בדו"ח הוועדה הרפואית מיום 19.6.17, אשר קבעה את דרגת נכותו עקב תאונת העבודה מיום 8.9.93 חלה החמרה במצבו כמפורט.

נבדק במרפאה אורטופדית בי"ח השרון ב- 6.5.18, צויינה צליעה אנטלגית מימין, קיצור רגל ימין בכ- 3 ס"מ, הגבלה בתנועות מפרק ירך ימין כמתואר, במרפק ימין חוסר ישר 30 מעלות. מתלונן על כאבים מפושטים בגב, צואר, מרפק ימין, נימול ביד ימין ולאורך רגל ימין. הומלץ על נעל עם הגבהה. MRI ע"ש. עבר MRI שהדגים שינויים ספונדילוטיים קלים.

ב- EMG מה- 2.5.18 פולירדיקולופטיה כרונית קלה ב- 4 גפיים, רדיקולופטיה צוארית C6-D1 ומתנית L4-S1.

מופנה לדיון בהחמרת מצב לגבי המפרק והירך וכן לדיון בפגימה חדשה, כאבי גב וצואר, לאור קיצור רגל."

7. ועדה רפואית מדרג ראשון מיום 6.2.19 דנה בעניינו של המערער וקבעה, כי לא חלה החמרה במצבו ונכותו היציבה נותרה בשיעור 31%. על החלטה זו השיג המערער (הערר מיום 19.2.19 צורף כנספח ו' לנימוקי הערעור מיום 15.9.20).

החלטת הוועדה

8. הוועדה מושא הערעור התכנסה לראשונה ביום 4.4.19, שמעה את תלונות המערער ורשמה אותן כדלקמן:

"סבל ממושך בירך בצד ימין, אגן, עד כל הרגל. הרגל מתנפחת כף רגל סובל מכאבים. יד ימין בכף היד נימולים מרגיש כאבים בגב תחתון. לא יכול לקום עקב כאבים. כאב נסבל בצוואר. כל הזמן משתמש בתרופות. התנועה של הצואר קשה לצד שמאל. כל הזמן יש החמרה."

הוועדה ערכה למערער בדיקה קלינית וציינה כדלקמן:

"מצב לאחר שבר בצואר ירך ימין מקובע ע"י מוט ארוך נשוא ההחמרה לענין הבצקת ברגל עם לימפטונוס.

בבדיקה – נעזר במקל הליכה. קיימים סימנים לאי ספיקה והצרות משמאל וימין. מאזור הקרסול ומטה. לציין העדר שעור ... במידה זהה.

קיימת לימפומה מימין ושמאל יותר מימין.

מבחינת שבר מדובר בשבר מחובר בצורה תקין, עליו קיבל נכות מתאימה.

לעניין למפדמיה הנילוות היות מדובר בלימפדה דו-צדדית יותר מימין הועדה מבקשת חוות דעת כירורג כלי דם.

תנועות אקטיביות, כפוף ישור ירך, כפוף וישור ברך דו-צדדי תקין לא ניתן להתייחס לגבי התחושה כאשר יש לציין מעבר לנפיחות ובדיקות בשתי הרגלים פצע ברגל שמאל שהוא אינו הרגל הפגועה.

היפר פיגמנטציה בשתי הרגליים באזור הדסטלו של השוק.

על סמך בדיקה קלינית לכאורה לא נראה שמדובר על רקע החמרה רדיקולופטיה מוטורית ועם כי השאלה אלה על רגל ימין בשל השבר התמונה הנראית ... של בדיקות, היפרטפגמטציה יתכן ואף לימפדמה היא תמונה דו-צדדית."

טרם סיכום החלטתה קבעה הוועדה כדלקמן:

"לצורך סיכום הדיון הועדה מבקשת חו"ד מומחה כלי דם לשאלת הקשר בין התמונה הקלינית שתוארה בועדה ולתאונה. ושמה מדובר בבעיה המערבת דו-צדדית – וגם אם קיימת החמרה תעסוקתית יתכן ואין ליחס את מלוא התמונה לתאונה הנדונה. ותסכם ללא נוכחות."

9. ביום 24.7.19 עמד המערער לבדיקה בפני יועץ הוועדה בתחום כלי דם, ד"ר לוברמן (להלן: "היועץ") אשר הקשיב לתלונות המערער ורשם אותן כדלקמן:

"רגל ימין מתנפחת ונפוחה. פצע היה בשנת 2008 ותאונה הייתה ב 1993. בזמן האחרון יש נפיחות קצת ברגל שמאל. בעיקר הכאבים ברגל ימין ונימול ברגל ימין."

יועץ כלי דם ערך למערער בדיקה קלינית ומצא:

"בבדיקה בעמידה –

גורב גרב אלסטית על רגל ימין. שתי השוקיים זו שבגרב וזו שלא בגרב בקוטר זהה.

משמאל (ללא גרב) – ניראת בצקת של העור, העור דק ומבריק כבאי ספיקה ורידית. ישנן דליות עוריות גדולות שמקורן בוירד הספנה הקצר.

מימין ללא גרב – ניראות צלקות לאחר קיבים שנירפאו שאר הבדיקה דומה לרגל שמאל."

במקום המיועד לרישם האבחנה, ציין היועץ:

"מ.א שבר בעצם הירך ימין משנת 1993 אי ספיקה ורידית מימין יותר."

כך סיכם היועץ את חוות דעתו:

"אי ספיקה ורידית דו"צ. מעט חמורה יותר מימין. אין קש"ס לתאונה הנידונה."

10. הוועדה התכנסה ביום 18.9.19 ובמקום המיועד לרישום ממצאי הבדיקה ציינה:

"הועדה עיינה בחו"ד נוירולוגיה ד"ר מסאלחה 29.11.18

אין עוררין על כך שמדובר על פגיעה בגפיים

אף ד"ר מסאלחה מציין שינויים ניווניים מרובים

על פי MRI צוארי מותני כולל שינויים ספידוליים אך ממצאים אלו אינם קשורים לתאונה הנדונה ומכאן שגם הרדיקולופטיה הצוארית אינה קשורה לתאונה הנדונה."

על יסוד האמור, סיכמה הוועדה החלטתה בזו הלשון:

"הועדה עיינה בחו"ד דר' לוברמן מומחה כלי דם ומקבלת את מסקנותיו שאין קשר סיבתי לבעית סטאזיס לימפתי לבין התאונה הנדונה.

מבחינה אורטופדית נוירולוגית אין החמרה כתוצאה מהתאונה הנדונה."

החלטה זו של הוועדה היא מושא הערעור שלפני.

טענות הצדדים והסכמתם החלקית

11. בנימוקי הערעור שהוגשו לתיק ביום 15.9.20 (לאחר קבלת ייצוג משפטי מהלשכה לסיוע משפטי) טען המערער, כי שגתה הוועדה בכך שלא התייחסה לתוכן חוות הדעת של ד"ר רפיק מסאלחה, מומחה לנוירולוגיה, אשר קבע כי קיימת החמרה במצב המערער כתוצאה מהתאונה; וכן שגתה הוועדה בכך שלא התייחסה כלל לחוות הדעת של ד"ר מוחמד תלס, מומחה לאורתופדיה, אשר המליץ על קביעת נכות בשיעור 48%; עוד נטען, כי שגתה הוועדה בכך שלא התייחסה לבדיקת US כלי דם וגפיים תחתונות מיום 12.5.19 ולסיכום הביקור בפני מומחה כלי דם מיום 16.5.19 ואף אין התייחסות לערר על החלטת הוועדה הרפואית מדרג ראשון (כל המסמכים הנ"ל צורפו לנימוקי הערעור).

12. במעמד הדיון בערעור מיום 15.9.20 שב המערער על טענותיו ולבקשת ב"כ המשיב, ניתנה לו שהות להגיב בכתב לנימוקי הערעור המתוקנים.

13. במסגרת כתב התשובה מיום 11.10.20 הודיע המשיב על הסכמתו להחזיר את עניינו של המערער לוועדה, בהרכבה הקודם, על מנת שזו תעיין בחוות הדעת של ד"ר מוחמד תלס, אורתופד, מיום 25.12.18 ותנמק עמדתה ביחס למסקנותיו.

אשר להשגות המערער בנושא כלי דם נטען, כי דינן להידחות על הסף הואיל וזכרה של פגימה זו לא בא במסגרת אישור ההחמרה מיום 21.11.18 שצורף בשנית לכתב התשובה. עוד הוסיף המשיב, כי דין הטענות להידחות אף מהטעם שקיימת החלטה חלוטה מיום 6.7.17 במסגרתה נשלל הקשר הסיבתי בין הפגימה בכלי הדם לבין האירוע התאונתי המוכר. משכך, הרי שהתייתר לדעת המשיב הצורך לדון בממצאי בדיקת ה- US.

עוד נטען, כי אין ממש בטרוניית המערער בתחום הנוירולוגי שכן עיון בהחלטת הוועדה מלמד, כי הוועדה דחתה מסקנותיו של ד"ר מסאלחה בציינה, כי הממצאים ההדמייתיים בעמוד שדרה צווארי ומתני הם ניווניים וספונדיליטים ומשכך הן אלה והן הרדיקולופטיה אינם קשורים לאירוע התאונתי המוכר.

14. בתגובתו להסכמת המשיב, טען המערער ביום 9.11.20, כי לשיטתו יש להורות לוועדה להתייחס גם לתוכן חוות הדעת המנומקת של ד"ר רפיק מסאלחה, המומחה לנוירולוגיה, והוועדה אינה יכולה לפטור עצמה מהתייחסות לחוות הדעת בטענה לקיומם של שינויים ניווניים וספונדיליטים. אשר לכלי הדם נטען, כי הוועדה עצמה ביקשה בישיבתה מיום 4.4.19 חוות דעת בתחום כלי דם, כך שהוועדה אכן נדרשת לעיין בבדיקת US כלי דם וגפיים תחתונות מיום 12.5.19 ובסיכום הביקור מיום 16.5.19 כפי שנטען בנימוקי הערעור (סע' 3 ונספחים ג'-ד' לנימוקי הערעור).

דיון והכרעה

15. בשים לב להסכמת הצדדים להשיב את עניינו של המערער לוועדה, בהרכבה הקודם, על מנת שזו תעיין בחוות הדעת של ד"ר מוחמד תלס, אורתופד, מיום 25.12.18 ותנמק עמדתה ביחס למסקנותיו - הרי שכל שנותר לנו לדון הוא בטענת המערער, כי הוועדה נדרשת להתייחס גם לתוכנה של חוות דעת הנוירולוג, ד"ר מסאלחה, מיום 29.11.18, לבדיקת US כלי דם גפיים תחתונות מיום 12.5.19 ולסיכום הביקור מיום 16.5.19.

16. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ועיינתי בפרוטוקולי הוועדה ובכלל החומר המונח לפני, מצאתי, כי דין הערעור להתקבל גם בהתייחס לתחום כלי הדם, כפי שיפורט להלן.

17. למקרא החלטת הוועדה עולה, כי בישיבתה הראשונה מיום 4.4.19 בדקה הוועדה את המערער ונוכח ממצאי הבדיקה, היא הפנתה את עניינו להיוועצות עם מומחה לכלי דם; בישיבתה המסכמת מיום 18.9.19, קיבלה הוועדה את מסקנות היועץ, ד"ר זאב לוברמן, ועל יסודן קבעה, כי אין קשר סיבתי בין פגימת המערער בתחום זה לבין תאונת העבודה הנדונה.

בנסיבות אלה, ועת המערער מפנה לממצאי בדיקת US כלי דם גפיים תחתונות מיום 12.5.19 ולסיכום הביקור בפני ד"ר וליד עובייד, כירורגית כלי דם מיום 16.5.19 (נספחים ג'-ד' לנימוקי הערעור) – מסמכים הקודמים למועד סיכום החלטת הוועדה, ועת הוועדה עצמה דנה בטענות המערער בתחום כלי הדם ועת עניינו של המערער ממילא מוחזר לוועדה, מצאתי, כי יש מקום לבקש את התייחסותה למסמכים הרפואיים הנ"ל ולבחון טענתה בתחום כלי הדם לאורם.

18. אשר לחוות הדעת הנוירולוגית מאת ד"ר רפיק מסאלחה (נספח א' לערעור): מעיון בהחלטת הוועדה עולה, כי זו התייחסה במפורש לחוות הדעת הנ"ל בציינה, כי הגם שאין עוררין על כך שמדובר בפגיעה בגפיים, אף ד"ר מסאלחה מציין דבר קיומם של שינויים ניווניים מרובים; עוד הוסיפה הוועדה וציינה, כי בבדיקת MRI עמוד שדרה צוארי ומותני הודגמו שינויים ניווניים שאינם קשורים לתאונת העבודה הנדונה. לפיכך, מצאה הוועדה כי השינויים האלה והרדיקולופטיה הצווארית אינם קשורים לתאונת העבודה.

במצב דברים זה מצאתי, כי התייחסות הוועדה לחוות הדעת של ד"ר מסאלחה עולה כדי התייחסות 'עניינית ומנומקת' כדרישת הפסיקה (ראו: דב"ע (ארצי) לב/0-120 צבי מנחם – המוסד לביטוח לאומי, ד' 73 (1972), ומהחלטת הוועדה ניתן להבין בנקל מדוע הוועדה אינה מקבלת את המלצותיו של ד"ר מסאלחה.

מכאן, שהחלטת הוועדה בהיבט זה ברורה ואינה מצריכה התייחסות נוספת לחוות הדעת.

סוף דבר

19. על יסוד כל האמור, הערעור מתקבל.

20. עניינו של המערער יוחזר לוועדה הרפואית לעררים, בהרכבה מיום 18.9.19 על מנת שתעיין בחוות הדעת של ד"ר מוחמד תלס, אורתופד, מיום 25.12.18 ותנמק עמדתה ביחס למסקנותיו. כמו-כן, הוועדה תעיין בממצאי בדיקת US כלי דם גפיים תחתונות מיום 12.5.19 ובסיכום הביקור אצל ד"ר וליד עובייד, כירורגית כלי דם מיום 16.5.19 ותבחן אם יש בהם כדי לשנות מסקנתה בתחום כלי הדם.

המערער יוזמן להופיע בפני הוועדה, גם באמצעות בא כוחו ויתאפשר להם לטעון בפניה. באחריות המערער להציג בפני הוועדה את המסמכים הרפואיים הנ"ל.

החלטת הוועדה תהיה מפורטת ומנומקת.

21. משיוצג המערער בידי הלשכה לסיוע משפטי – אין צו להוצאות.

ניתן היום, כ"ו חשוון תשפ"א, (13 נובמבר 2020), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.