לפני התנגדות לביצוע שטר. לפי סעיף 81א(ג) לחוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז-1967 רואים את ההתנגדות כבקשת רשות להתגונן. לפי תקנה 205(ג) רשאי בית המשפט לדחות בקשת רשות להתגונן על יסוד הבקשה בלבד. לאחר עיון בבקשה ובתגובות שהוגשו, הגעתי למסקנה לפיה כך יש להורות. אנמק:

רקע

1. מושא ההתנגדות הינו שטר חוב מיום 17.9.18, אותה עשתה הנתבעת 1 (בשמה חתמה הנתבעת 2) לזכות התובעת, והנתבעת 2 ערבה לתשלומו.
2. ההתנגדות לביצוע השטר נסמכת על תצהירה של הנתבעת 2, שמסרה כי היא בעלת מניות ודירקטורית בנתבעת 1. את טענותיה ניתן לחלק לשני סוגים:
3. הראשון עניינו בטענות לפיהן "רבים מהפריטים הנחזים כסחורה שהועברה לידי החברה, לא הועברו בפועל במסגרת המשלוחים מטעם החברה, כאשר במקרים רבים התברר בדיעבד כי המשלוחים שנעשו על ידי המשיבה היו חלקיים בלבד ולא כללו את מלוא פריטי הסחורה המפורטים בתעודת המשלוח". בדומה נטען שחלק מהפריטים שהתקבלו היו פגומים ועל כן על התובעת לזכות את הנתבעת 1 בגינם, וכן כי עליה לזכות את הנתבעת 1 בשל אלמנטים נוספים "כגון הפרשי מחירים, החזרות סחורה וביטולי רכישה". בבקשה, הציגה הנתבעת 2 הערכות לגבי הסכומים שלשיטתה גלומים בטענותיה: בשל הטענה למשלוחים חלקיים "לפחות 40,210 ₪", בשל פריטים פגומים "47,315 ₪ לפחות" ובשל האלמנטים הנוספים "לפחות 2,175 ₪". היא הדגישה שמדובר בהערכות וכי הסכומים שהוצגו אינם סופיים. למשל, טענה כי צפויות פניות נוספות של לקוחות בטענה לסחורה פגומה שמקורה בתובעת.

בשולי התצהיר הציגה הנתבעת 2 טענה נוספת, לפיה המחאה בסך 39,000 ₪ שמסרה לתובעת, ואשר לא כובדה, היא המחאה שהנתבעת 1 קיבלה מלקוח ועל כן יש לתובעת עילה שטרית נגדו ועליה לפעול נגדו ולקזז את הסכום מסכום החוב, או להחזיר את ההמחאה לנתבעות כדי שתתבענה את הלקוח.

1. תגובת התובעת לבקשה הצביעה על הקשיים העומדים בפני הנתבעות, ואשר יידונו בהמשך. לאחר שניתנה להן האפשרות לעיין בתגובה ולהגיב לה, טענו הנתבעות בתגובה מיום 23.12.19 כי התבצעה "בדיקה מעמיקה יותר" שטיבה לא הובהר, וכי על התובעת לזכותה בסכומים של 47,350 ₪ בגין פריטים פגומים, 40,100 ₪ בגין פריטי סחורה שלא הועברו בפועל, 1615 בגין הפרשי מחירים, 400 ₪ בגין ביטולי רכישה, ו-160 ₪ בגין החזרות. נטען שמדובר בסכומים קצובים ולכן יש לתת רשות להתגונן בגינם. הנתבעות לא צרפו אסמכתאות לטענותיהן אלה, וטענו שהדבר לא נדרש.

דיון

1. הגם שהמבחן לקבלת רשות להתגונן הוא מבחן מקל, הוא אינו ריק מתוכן, ובהעדר הגנה ולו רחוקה לא תינתן רשות כאמור. מסיבה זו, הטענות מהסוג הראשון שנדון לעיל אינן עילה למתן רשות להתגונן.
2. אלה טענות לכישלון תמורה חלקי בלתי קצוב, שאינו מהווה עילת הגנה בתביעה שטרית (למשל ע"א 82/81 דו-עץ נ' וייסנברג (28.4.83)). מדובר בטענות שבירורן לא יתמצה בפעולה אריתמטית פשוטה, אלא יצריך בירור עובדתי בראיות שאינו מתאים מטיבו לתביעה שטרית, ומקומו בהליך נפרד.
3. הדבר עולה מאופי טענותיה של הנתבעת 2 בבקשת הרשות להתגונן, אופי כללי ובלתי מסוים שאינו מפרט את טיב והיקף הסחורה שכנטען לא סופקה או סופקה עם פגמים, מחוסר יכולתה להתחייב לסכומים, כשגם לשיטתה ההערכות שהציגה בבקשה אינן סופיות, ומן האמירה לפיה היא צופה שהסכומים יתפחו עקב תלונות לקוחות. מטעם זה, לא ניתן לתת לנתבעות רשות להתגונן בטענות אלה.
4. ניסיונן של הנתבעות, לאחר שעיינו בתגובת התובעת ועמדו על הקושי המתואר בפסקה הקודמת, לעקפו באמצעות הצגת הסכומים לא בלשון של אומדן אלא כסכומים קצובים, אינו משכנע, ומחזק את הרושם בדבר הצגתה של "הגנת בדים". בעצם קיומו יש כדי לאשר את המסקנות שהוצגו לעיל. יתר על כן, הוא רחוק מלשכנע: הנתבעות לא שינו דבר בטענותיהן, לא פירטו את טיב והיקף הסכומים שלא סופקה או סופקה עם פגמים, ואף לא זנחו את הטענה לפיה אפשר שהסכומים יתפחו (ראו סעיף 7 לתצהיר הנתבעת 2 שצורף לתגובה). הן גם לא הסבירו מהו ה"בירור המעמיק יותר" שנערך, ולא הציגו ולו אסמכתא בודדת לסחורה שלא סופקה או סופקה עם פגמים, להפרשי מחירים, לביטולי רכישה או להחזרות. זאת, הגם שהמסמכים אמורים להיות תחת ידן.

עוד יש לתת את הדעת להקבלה שבין הסכומים שכנטען העלה הבירור המעמיק, ובין הסכומים שנטענו מלכתחילה בבקשת הרשות להתגונן כהערכה בלבד: הסכום בגין פריטים פגומים שמלכתחילה הוצג כאומדן הוא זהה לסכום שהוצג בתגובה מיום 23.12.19 כסכום קצוב, כך גם הסכום בגין ביטולי רכישה, החזרות והפרשי מחירים, והסכום בגין משלוחים חלקיים פחת אך במעט. השילוב שבין זהות הסכומים, לבין העדר פירוט והעדר תמיכה ולו חלקית באסמכתאות, מעלה כי הנתבעות ביצעו מהלך מלאכותי: הבחינו בקושי עבורן שבהצגת טענות הנסמכות על הערכה, ובחרו להציג את אותן טענות ממש תוך נקיטה בלשון הנמנעת ממונחי אומדן.

לא די במהלך לשוני שכזה על מנת לשנות את מהותן של הטענות, ולהפכן לטענות המבססות הגנה ברמה הדרושה לקבלת רשות להתגונן. מסקנתי היא כי מדובר בהגנת בדים, שאין לתן בגינה רשות להתגונן תוך פגיעה בתובעת שסיפקה סחורה, לא קיבלה את התמורה בגינה ומנסה לגבות את שלה.

1. גם הטענה מהסוג השני שנדון לעיל ואשר עוסק בהמחאה בסך 39,000 ₪, אינה בסיס למתן רשות להתגונן. הגם שניתן להעלות טענת קיזוז בתביעה שטרית, הרי שמושאה הוא "חיוב כספי" שהוא "חוב גברא (in personam) הקיים במסגרת קשר שבין נושה לחייב, שעל^-פיו על החייב לשלם לנושה סכום כסף" (רע"א 6250/98 Nordland Papier AG נ' מפעלי ייצור והוצאה לאור (ירושלים) מ.ס.ל. בע"מ פיסקה 7 (18.4.99)). ואילו הנתבעות אינן טוענת כי על התובעת לשלם להן סכום כלשהו בהקשרה של ההמחאה מושא הטענה. הן אף אינן מכחישות כי ההמחאה נמסרה בידי הנתבעת 1 לתובעת, כתשלום בגין סחורה וכי לא כובדה – ובלשון אחרת, כי הנתבעת 1 לא שילמה עבור הסחורה שקיבלה.

יוזכר שההליך עוסק בשטר החוב, ונוכח האמור לעיל הרי שלתובעת זכות להיפרע בגין החוב שנוצר באמצעות השטר. טענת הנתבעות לקבלת ההמחאה לידיהן כדי שיוכלו לפעול מול המושך או לאפשרות פעולה של התובעת כלפיו אינן עולות אפוא כדי טענת קיזוז ואינן מספקות הגנה כלשהי, ולו רחוקה בפני התביעה למימוש שטר החוב.

1. בשל אלה, אין מקום לקבל את הבקשה למתן רשות להתגונן והיא נדחית. ההוראה על עיכוב ביצוע הליכי ההוצאה לפועל בטלה. משנדרשה לתגובה, הנתבעות יישאו בהוצאות התובעת בגין הדיון בבקשה בסך 1,000 ₪.
2. המזכירות תשלח את ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, כ"ו כסלו תש"פ, 24 דצמבר 2019, בהעדר הצדדים.