ביום 13.11.19 הוגשה תביעה בסדר דין מקוצר על סך 69,954 ₪, וביום 23.6.2020 הוגשה בקשה דחופה במעמד צד אחד למינוי כונס נכסים לשם תפיסת נכס (מכונה לניסור בטון) ואחסונו עד למתן הוראות. על פי הבקשה, למבקשת נודע בסמוך לפני הגשתה שהמשיבים פועלים בנסיון למכור את המכונה. על פי התצהיר שצורף לבקשה, מי שבפועל מנסה למכור המכונה הוא הנתבע 2. יצוין כי הנתבעים שבפני נתבעו כערבים לחובו של אחר, אשר ההליכים נגדו עוכבו כיוון שנכנס להליכי חדלות פרעון. מכל מקום, אחד מנימוקי הבקשה היה עצם מצבו הכלכלי של החייב, והנימוק האחר היה שהנכס נשוא הבקשה הוא הנכס היחיד אשר הוא בעל שווי משמעותי למשיבים כולם (ר' ס' 10 ו- 11 לבקשה).

בהחלטה מיום 24.6.20 ניתן צו ארעי עד להחלטה אחרת האוסר כל דיספוזיציה במכונה המדוברת, וכי הבקשה תידון במעמד שני הצדדים בדיון שהיה קבוע ממילא ליום 29.6.2020.

בדיון עצמו נדברו הצדדים בנסיון להגיע להסכמות, הוסכם על מתן פסק דין חלקי לפיו הנתבעים ישלמו לתובעת את הסכום שאינו שנוי במחלוקת בסך 50,000 ₪. נוכח ההסכמות, לא התקיים דיון בבקשה לסעד הזמני.

ביום 10.11.21, לאחר שהחליפו הנתבעים ייצוג, הגישו בקשה לבטל את הצו הארעי. על פי הבקשה, חל שינוי נסיבות משמעותי מאז שניתן הצו הארעי, כאשר סכום החוב הוקטן, ורובו נפרע. בתשובה לבקשה טענה התובעת שהמכונה בבעלות החייב המצוי בהליכי חדלות פרעון, ולא בבעלות הנתבעים, וכי מכירתה אינה אלא נסיון להברחת נכסים מפני הנאמן של החייב. בתגובה השיבו הנתבעים שהמכונה נמכרה לפני שניתן הצו הארעי לאביו של הנתבע 1, וכי הרוכש פרע את פסק הדין החלקי מתוך התמורה.

מבלי להכריע בשאלת הבעלות על המכונה, דומה כי משאין מחלוקת שגובה החוב היום קטן באופן משמעותי משווי המכונה, הרי שניתן להשיג את מטרת הסעד הזמני, שהיא להבטיח את ביצוע פסק הדין שיינתן, באמצעי דרסטי פחות מאשר הצו הארעי שניתן.

לפיכך אני מבטלת את הצו הארעי מיום 24.6.2020 האוסר על כל דיספוזיציה במכונה, וזאת בכפוף להפקדת הסך של 22,000 ₪ בקופת בית המשפט.

נוכח התוצאה אליה הגעתי, לפיה הבקשה התקבלה רק בחלקה, אין צו להוצאות.

ניתנה היום, כ"ה כסלו תשפ"ב, 29 נובמבר 2021, בהעדר הצדדים.