1. לפניי תביעה, בסדר דין מהיר, לחיוב הנתבעים בפיצוי כספי בגין נזקיה והפסדיה של בעלת רכב על רקע נזקי רכב שנגרמו בתאונת דרכים.

תאונת הדרכים ארעה ביום 26.09.2019 בין כלי רכב, מ"ר 358-70-601 שבעת התאונה היה בבעלות התובעת (להלן: "רכב התובעת") לבין כלי רכב, מ"ר 30-944-32 שבעת התאונה היה נהוג בידי הנתבע 1 ומבוטח על ידי הנתבעת 2 בביטוח אחריות לנזקי צד ג' (להלן: "רכב הנתבעים") (ולהלן: "התאונה").

2. לטענת התובעת, רכבה עצר בעצירה מוחלטת בנתיב הימיני לנוכח אור אדום ברמזור שבכיוון נסיעתו, כאשר נתיב זה מיועד לנסיעה ישרה או לפנייה שמאלה בלבד, אלא שלפתע הגיח רכב הנתבעים, שהינו רכב גדול ורחב, בנסיעה רצופה בנתיב השמאלי, סטה לנתיבו של רכב התובעת, פגע בו בחלקו הקדמי השמאלי ונעצר בהמשך, מספר מטרים קדימה בתוך הנתיב הימיני ואחרי קו העצירה של הצומת. התובעת טוענת כי הנתיב. לטענת התובעת, לאחר התאונה טען נהג רכב הנתבעים כי כוונתו הייתה לבצע פניית פרסה במקום שמאלה, מתוך הנתיב השמאלי תוך שהוא מכחיש אחריות לתאונה. לטענת התובעת, בגין התאונה נגרמו לרכבה נזקים כבדים אשר הוערכו בידי שמאי רכב מטעמה והתובעת נשאה בעלות תיקון רכבה, ועתה היא עומדת על השבת הפסדיה מהנתבעים.

מנגד טוענים הנתבעים כי רכבם נסע בנתיבו כדין ובעודו מבצע פנייה שמאלה, לאחר שווידא כי דרכו פנויה, הגיח לפתע רכב התובעת, ביצע פנייה שמאלה גם הוא והתפרץ לנתיב נסיעתו של רכב הנתבעים ופגע בו. כמו כן, הנתבעים מכחישים את הנזק הנטען שנגרם לרכב התובעת כתוצאה מהתאונה ואת היקפו.

למעשה, אין מחלוקת לעניין עצם קרות התאונה, אלא המחלוקת היא לעניין האחריות לקרות התאונה ולעניין הנזק.

3. נערכה לפניי ישיבת הוכחות שבה הוצגו ראיות מטעם הצדדים, והעידו בפניי נהג רכב התובעת והבעלים של רכב התובעת ומעסיקו של הראשון.

יש לציין כי נהג רכב הנתבעים לא התייצב למתן עדות. בהקשר זה אומר כי רק בערב יום הדיון הגישה ב"כ הנתבעים בקשה לדחות את מועד הדיון מפאת אי התייצבותו של העד מטעמה מהסיבה שזה לכאורה מצוי בחו"ל ואין הוא יכול להגיע ארצה לנוכח הגבלות טיסה הקיימות בשל התפשטות נגיף הקורונה ברחבי תבל. לנתבעים היה די והותר זמן כדי להיערך לדיון ובמידת הצורך להגיש בקשה לדחיית מועד דיון מבעוד מועד. יש לציין כי הנתבעים אף לא נערכו להעיד את נהג רכב הנתבעים באמצעות היוועדות חזותית, הגם שידעו כי מדובר באמצעי שנעשה שכיח "בימי הקורונה" בבית המשפט גם בהליכים אזרחיים, ואף ניתנה במהלך הדיון האפשרות לב"כ הנתבעים להשיג את נהג רכב הנתבעים טלפונית אך הדבר לא עלה יפה.

ב"כ התובעת התנגד לדחיית מועד הדיון מאחר שלא הוצגה בפניו כל אסמכתא המעידה על נכונות הנימוקים שבבסיס הבקשה של ב"כ הנתבעים לדחיית מועד הדיון (עמ' 1, שרות 27-25 לפרוטוקול). לפיכך, הבקשה לדחיית מועד דיון לא התקבלה.

4. בתום שמיעת עדי התובעת, סיכמו ב"כ הצדדים את טיעוניהם בעל פה.

עתה נותר לדון ולהכריע בתובענה.

5. על יסוד כל החומר המונח לפניי, לאור התרשמותי הבלתי אמצעית מהעדים במהלך חקירתם בבית המשפט, תוך שאני לוקח בחשבון את טענותיהם ההדדיות של הצדדים ושל באי כוחם, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל חלקית, מהנימוקים וכפי שיפורט להלן:

5.1. נהג רכב התובעת העיד כי התאונה קרתה כאשר היה בעצירה מוחלטת עם רכבו בנתיב הימיני לפני רמזור שהראה אדום, ואז לפתע הגיח רכב הנתבעים מהנתיב השמאלי ו"נכנס בו", כאשר הפגיעה הייתה בנתיב הימיני בו עמד רכב התובעת (עמ' 2, שורות 5-2 לפרוטוקול). נהג רכב התובעת העיד כי כאשר רכב הנתבעים פגע בו האור ברמזור כבר הספיק להתחלף, ורכב הנתבעים המשיך בנסיעה ישרה (עמ' 2, שורות 13-12 לפרוטוקול), אך מבלי שהייתה כל תזוזה מצד רכב התובעת והוא נותר במקומו. נהג רכב התובעת אף מתאר כי הפגיעה הייתה חזקה (עמ' 2, שורות 14-13 לפרוטוקול). נהג רכב התובעת מתאר עוד כי לאחר התאונה, רכב הנתבעים עצר מספר מטרים קדימה בצד ימין, וכאשר הוא שאל את נהג רכב הנתבעים לפשר התאונה, זה אמר לו שהוא מצטער (עמ' 2, שורות 15-14 לפרוטוקול). נהג רכב התובעת מתאר כי הצד הימין הקדמי של רכב הנתבעים פגע בדלת של רכב התובעת (עמ' 2, שורות 21-20 לפרוטוקול). לשאלת ב"כ הנתבעים, מסביר נהג רכב התובעת כי מסר גרסה בעל פה ל"בעל הבית שלו" (מעסיקו של נהג רכב התובעת) (עמ' 2, שורות 29-27 לפרוטוקול).

5.2. מעסיקו של נהג רכב התובעת, שהעיד אחריו, העיד כי קיבל מנהגו את הגרסה לתאונה מיד לאחר התאונה (עמ' 3, שורות 22-21 לפרוטוקול). עוד העיד מעסיקו של נהג רכב התובעת, כי אף שרכב התובעת מבוטח בביטוח נזקי רכוש ("מקיף") בחר שלא להפעילו (עמ' 3, שורות 26-25 לפרוטוקול). הוא מסביר כי דיווח לסוכן הביטוח בעל פה וזה אמר לו שיש לדווח בכתב אך לא עשה כן מאחר שממילא הוא בחר שלא להפעיל את הביטוח ומאחר שהיו ברשותו תמונות נזק ופרטי הנהג השני (עמ' 3, שורות 27-26 לפרוטוקול).

5.3. בטופס ההודעה על התאונה מטעם הנתבעים נכתב:

"צ"ג ואני פנינו שמאלה כל אחד מנתיבו. אני בנתיב השמאלי וצ"ג מהנתיב הימני. לא ראינו אחד את השני ופגענו אחד בשני".

בשרטוט התאונה נראה כביש המתעקל שמאלה כאשר רכב התובעת בנתיב הימיני ורכב הנתבעים בנתיב השמאלי, מבין שני נתיבי נסיעה באותו כיוון הנסיעה.

גרסתו של נהג רכב הנתבעים על פי הודעתו היא שכל אחד מנהגי הרכבים לא ראה את הרכב האחר ובשל חוסר זהירות זו ארעה התאונה. לא בכדי ב"כ הנתבעים טענה, בין היתר, כי היא מסכימה לחלוקת אחריות משותפת ושווה בין נהגי הרכבים המעורבים.

כפי שהובא לעיל, נהג רכב הנתבעים לא התייצב, ומאחר שלא נעתרתי לבקשה לדחות את מועד הדיון מהטעמים המובאים בסעיף 3 לעיל, מצאתי להתייחס לגרסתו הכתובה בטופס ההודעה על התאונה.

5.4. על יסוד כל החומר לפניי, אני מקבל את גרסתו של נהג רכב התובעת שהייתה קוהרנטית, ברורה, התיישבה עם מוקדי הנזק, נתמכה בידי גרסת מעסיקו ומהימנה עליי.

5.5. השתכנעתי כי בזמן שרכב התובעת היה במצב עצירה לנוכח אור אדום ברמזור שבכיוון נסיעתו, כשהוא על נתיב הימיני מבין שניים, הגיח רכב הנתבעים בנסיעה רציפה על הנתיב השמאלי, סטה ימינה לנתיב נסיעת רכב התובעת כאשר האור ברמזור התחלף כבר לירוק.

סבורני כי נהג רכב הנתבעים אשר בהתקרבו לצומת הבחין באור הירוק שעומד להופיע ברמזור (כאשר קודם לכן היה אדום), המשיך בנסיעה רציפה. מאחר שדובר על כביש עם עיקול שמאלה הרי שביצע פנייה שמאלה עם הכביש ברשת רחבה ימינה, ולמעשה חדר לנתיב נסיעתו של רכב התובעת בעוד האחרון עדיין נותר במצב עמידה.

5.6. נהג רכב הנתבעים הפר את הוראת תקנה 40(א) לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961 (להלן: "תקנות התעבורה") הקובעת:

"לא יסטה נוהג ברכב מנתיב נסיעתו אם עלול הדבר לגרום להפרעה או לסיכון."

כמו גם, הפר נהג רכב הנתבעים את הוראת תקנה 41 לתקנות התעבורה הקובעת:

"נוהג רכב לא יפנה ימינה או שמאלה תוך כדי נסיעה או כשהוא מתחיל לנסוע ולא יסטה מקו נסיעתו, אלא במהירות סבירה ובמידה שהוא יכול לעשות זאת בבטחה בלי להפריע את התנועה ובלי לסכן אדם או רכוש."

5.7. נהג רכב הנתבעים הסיע את רכבו בחוסר זהירות, ובכלל זה לא הוריד את מהירות נסיעתו בבואו להיכנס לעיקול ובראותו כי רכב התובעת עומד בנתיב הימיני, ומשום כך בפנייה שמאלה בקשת רחבה חדר לנתיב נסיעתו של רכב התובעת ופגע בו.

5.8. לא מצאתי כל פסול עם בחירתו של מבוטח שלא להפעיל את הביטוח וליטול את הסיכון באי הפעלתו ולמעשה בהגשת תביעה עצמאית. נכון, לא כל מבוטח יוכל לעמוד בנשיאת נזקי רכבו ולהמתין חודשים מספר עד קבלת השבה, אם בכלל התביעה נגד צד ג' תתקבל. אלא שייתכנו מבוטחים שהם בעלי איתנות כספית המוכנים ליטול על עצמם סיכון שכזה.

5.9. כמו כן, לא מצאתי כי הכנסת רכב התובעת למוסך חודש ימים לאחר התאונה ובדיקה מאוחרת בידי שמאי רכב באותו פרק זמן מעידה על ניתוק קשר בין התאונה לנזק, על היקף הנזק או על כך שנעשה שימוש ברכב התובעת במצבו הניזוק עד לכניסתו למוסך. המעסיק של נהג רכב התובעת מסביר בעדותו כי עד שרכב התובעת תוקן "הסתדרו" עם רכב אחר וכי הכנסת הרכב למוסך שלא מיד לאחר התאונה נעשתה בתיאום עם המוסך (עמ' 4, שורות 15-12 לפרוטוקול). אין הכחשה של התאונה אין גם הכחשה של מוקדי הנזק שניתן ללמוד מטופס ההודעה על התאונה של נהג רכב הנתבעים. בטופס ההודעה על התאונה של נהג רכב הנתבעים מופיע אישוש למוקדי הנזק ברכבים בן תחת תיאור התאונה והן על יסוד השרטוט.

לכן, לא ניתן ללמוד מהשיהוי בן חודש ימים האמור על ניתוק קשר סיבתי בין התאונה לנזק או על התנהלות פסולה או בעייתית כלשהי מצד התובעת.

5.10. אשר לסוגיית הנזק, הואיל והנזק נתמך בחוות דעת שמאי ובאסמכתאות המתאימות, ומאחר שהצד שכנגד לא הגיש שומה נגדית שככלל באמצעותה ניתן היה לסתור את גובה הנזק, ואף לא ביקש לחקור את שמאי התובעת על חוות דעתו, הרי שסכום התביעה, למעט ראש הנזק בדבר "טרדה, טרחה, בזבוז זמן ואבדן ארבעה ימי שימוש ברכב", בדין יסודו.

לגבי ראש הנזק "טרדה, טרחה, בזבוז זמן ואבדן ארבעה ימי שימוש ברכב", אומר כי מדובר בראש נזק שלא הוכח. התובעת לא פירטה איזו טרדה וטרחה נגרמו לה בעניין, כמו גם לא פירטה לגבי בזבוז זמנה. אשר לארבעה ימי שימוש ברכב חלופי, הרי שמשבחרה התובעת שלא להפעיל את הביטוח המקיף, כאשר אם הייתה מפעילה הרי שסביר כי הפוליסה הייתה מכסה את עלות רכב חלופי, אין היא יכולה לגלגל הוצאה זו על הנתבעים.

מכאן, שיש להפחית סך של 1,000 ₪ בגין ראש נזק זה שלא אושר, כך שסכום התביעה המוכח יעמוד על סך של 56,633 ₪.

6. הנתבעים, באמצעות הנתבעת 2, ישלמו לתובעת את הסכומים הבאים:

6.1. סכום התביעה המוכח, בסך של 56,633 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד הגשת התביעה ועד למועד התשלום המלא בפועל.

6.2. הוצאות משפט, ובכלל זה שכ"ט עו"ד ואגרת בית המשפט כפי ששולמה, בסך כולל של 9,000 ₪.

6.3. שכר העד כפי שנפסק בדיון.

הסכומים הכוללים ישולמו תוך 30 יום.

7. המזכירות תמציא את פסק הדין לבאי כוח הצדדים ותסגור את התיק.

ניתן היום, ב' חשוון תשפ"א, 20 אוקטובר 2020, בהעדר הצדדים.