1. ההליך שבכותרת הוא בקשה להארכת מועד להגשת עתירה כנגד חיוב המבקשת בארנונה על-ידי המשיבה – מועצה אזורית שומרון. בסמוך לאחר הגשתה של בקשת האורכה, הגישה המבקשת גם כתב עתירה במסגרתו נטען כי חיוב המבקשת בארנונה אינו כדין בהיותו חיוב רטרואקטיבי.

2. בהחלטתי מיום 14.11.2019 ניתנה למבקשת אפשרות להגיב מדוע ההליך לא יסולק על הסף בהעדר סמכות עניינית. מונחות לפניי תגובת המבקשת שטוענת כי בית-משפט זה הוא בעל הסמכות העניינית לדון בהליך; תשובת המשיבה שסבורה כי בית-משפט זה נעדר סמכות עניינית שכן הסמכות נתונה לבית-המשפט לעניינים מקומיים באזור; ותשובת המבקשת לפיה היא עומדת על טענתה בסוגית הסמכות העניינית, ורק לחלופין עותרת להעברת ההליך לבית-המשפט לעניינים מקומיים.

3. הדין עם המשיבה. נקודת המוצא היא כי בהעדר הוראת דין מפורשת הקובעת אחרת, לבית-המשפט לעניינים מינהליים אין סמכות לדון בעתירות נגד החלטות שניתנו על ידי רשויות מקומיות באזור, שכן הן לא הוקמו מכוח חקיקה ישראלית אלא מכוח תחיקת ביטחון. בהעדר הסמכה מפורשת, בית-המשפט לעניינים מינהליים אינו מוסמך לדון בעתירות המופנות נגד החלטות המפקד הצבאי וגופים הפועלים מכוחו לפי תחיקת ביטחון. בענייננוּ, לא יכול להיות חולק כי התוספת הרביעית לחוק בתי משפט לענינים מנהליים, התש"ס-2000 שכותרתה: "עתירה מינהלית בענייני האזור", אינה מונה במסגרתה ענייני ארנונה באזור.

4. אשר לתחיקה החלה באזור – סעיף 126(ב) לתקנון המועצות המקומיות (יהודה והשומרון), התשמ"א-1981 (להלן: התקנון), חל על מועצות אזוריות באזור מכוח סעיף 121א לתקנון המועצות האזוריות (יהודה והשומרון), תשל"ט-1979 (להלן: תקנון המועצות האזוריות). סעיף 126(ב) הנ"ל קובע כי בית המשפט לעניינים מקומיים של ערכאה ראשונה באזור יהודה והשומרון, מוסמך לדון "בכל ענין אחר שבתקנון ובנספחים לו". המבחן שנקבע הוא, אפוא, מבחן העניין להבדיל ממבחן הסעד.

סעיף 76ב לתקנון שכותרתו "ארנונה כללית" קובע כי מועצה תטיל בכל שנת כספים ארנונה כללית על הנכסים שבתחומה, וכן קובע את אופן חישוב הארנונה ותשלומה בידי המחזיק בנכס (למען שלמות התמונה, יוער כי חובת הארנונה קבועה גם בסעיפים 65 ו- 65א לתקנון המועצות האזוריות). מאחר שענייני הארנונה מוסדרים במפורש בתקנון, הרי בהתאם לסעיף 126(ב) הנ"ל, עתירה כנגד המשיבה בענייני ארנונה היא בסמכותו העניינית של בית-המשפט לעניינים מקומיים באזור יהודה והשומרון, ולא בסמכותו של בית-משפט זה.

בהתייחס לטיעוני המבקשת, יוער כי העובדה שסעיף 126(ב) לתקנון אינו עושה שימוש במונח "עתירה", אינה משנה במישור קביעת הסמכות העניינית (ראו והשוו: בג"צ 6355/16 חברת כלל גלגלי פרסום בע"מ נ' עיריית מודיעין עילית (1.9.2016) שם נקבע כי לבתי המשפט לעניינים מקומיים ביהודה ושומרון נתונה סמכות לדון בענייני מכרזים שבתחומי המועצות המקומיות באזור, וזאת נוכח סעיף 126(ב) בשילוב עם סעיף 114 לתקנון). אוסיף כי העובדה שבסעיף 85ה לתקנון, וכן בסעיף 69ה לתקנון המועצות האזוריות, נקבעו הסדרים ספציפיים לפיהם החלטה של ועדת ערר לענייני ארנונה ניתנת לערעור לפני בית המשפט לעניינים מקומיים של ערכאת ערעור, אינה משנה מן ההסדר הכללי הקבוע בסעיף 126(ב) לתקנון. כאמור, בהתאם להסדר זה, כל עניין אחר המנוי בתקנון – ובכלל זה ענייני ארנונה שאינם בבחינת ערעור על החלטת ועדת ערר – מצויים בסמכותו העניינית של בית-המשפט לעניינים מקומיים באזור (בהקשר זה, ראו גם: עת"מ (י-ם) 31396-01-15 מזרחי נ' מועצה אזורית שומרון (16.4.2015), פס' 8, שם נקבע כי: "דינן של טענות הקשורות באי-חוקיות החיוב בארנונה (טענות שאינן נובעות מסעיפים 85ב-85ה לתקנון המועצות המקומיות) – לא ניתן להעלות לפני ועדת הערר, ועליהן להתברר בבתי-משפט לעניינים מקומיים של ערכאה ראשונה" (ההדגשה במקור-ד.כ.ל)).

בהתחשב בכל אלה, העתירה נשוא בקשת האורכה המונחת לפניי, אינה בסמכותו העניינית של בית-משפט זה. ממילא, אותה המסקנה מתבקשת גם לגבי הבקשה להארכת מועד להגשתה של העתירה האמורה.

5. לסיום אעיר כי לא ראיתי להיעתר לבקשתה החלופית של המבקשת להורות על העברת ההליך שבכותרת לבית-המשפט לעניינים מקומיים לפי סעיף 79(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984. בית-המשפט לעניינים מקומיים באזור אינו חלק מבתי-המשפט המנויים בחוק בתי המשפט.

6. אשר על כן, ונוכח הטעמים שפורטו, ההליך מסולק על הסף בהעדר סמכות עניינית. אשר להוצאות – לקחתי בחשבון שהמשיבה נדרשה להגשת תגובה בסוגיית הסמכות העניינית, אך לא מעבר לכך. בהתחשב בכך, המבקשת תישא בהוצאות ובשכ"ט ב"כ המשיבה בסך כולל של 4,000 ₪.

המזכירות תמציא לב"כ הצדדים ותסגור את ההליך.

ניתנה היום, י"ט כסלו תש"פ, 17 דצמבר 2019, בהעדר הצדדים.