לפניי תביעה כספית בגין נזקי רכוש שנגרמו בתאונה שארעה ביום 17.6.19 בבאר טוביה.

בכתב התביעה על נספחיו נטען שרכב התובעת נסע לאחר משאית בכביש דו-סטרי. בעת שנהג התובעת עקף את המשאית מהנתיב השמאלי סטתה המשאית שמאלה ללא סיבה, פגעה ברכבו וגרמה לו לנזקים בחזית צד ימין. כן נטען שנהג המשאית התנער מאחריותו לתאונה וברח מהמקום.

בכתב ההגנה נטען שרכב התובעת עקף את המשאית בצורה מסוכנת סמוך לצומת. כן נטען שנהג המשאית כלל לא הרגיש פגיעה בין כלי הרכב.

ביום 8.4.21 קיימתי דיון בתובענה ושמעתי את עדויות הנהגים.

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ובראיות, לרבות טופסי ההודעה ותמונת המשאית ממקום התאונה לאחר התרחשותה, שמעתי את העדויות, צפיתי בהדגמות העדים באשר לאופן קרות התאונה וכן לאחר שהתרשמתי מהעדים באופן בלתי אמצעי, סבורני שמדובר בגרסאות שקולות, כך שנטל ההוכחה המוטל על התובעת לא הורם. אפרט את טעמיי לכך.

עד התובעת העיד שהוא עקף את המשאית מהנתיב הנגדי (עמ' 2, שורה 13 ושורות 30-27) וכי התאונה התרחשה בעת שכלי הרכב נסעו במקביל האחד לשני (עמ' 2, שורה 15). לאחר מכן, רכב התובעת השלים את העקיפה וחזר לנתיב נסיעת המשאית, כשהוא עומד בזווית אלכסונית לפני המשאית (עמ' 2, שורה 18). לאחר התאונה נהג הנתבעת מסר לנהג התובעת שהוא כלל לא הבחין בו וסירב לתת לו פרטים (עמ' 2, שורות 21-19). בנוסף, אישר עד התובעת בחקירתו הנגדית שמשאית הנתבעת ארוכה וכי העקיפה התרחשה כ-200 עד 300 מטר לפני צומת (עמ' 3, שורות 11-1). כן העיד נהג התובעת שבמקום העקיפה אין כל פניה שמאלה, ומשאית הנתבעת הייתה בנסיעה ישרה (עמ' 3, שורות 19-15). נהג התובעת שלל את האפשרות שיתכן והוא נצמד אל המשאית יתר על המידה בעת ביצוע העקיפה, כאשר לדבריו לא יתכן שכך ארע הואיל והוא נהג מנוסה (עמ' 4, שורות 3-1).

עד הנתבעת העיד שכלל לא הבחין בעקיפת רכב התובעת את המשאית או בפגיעה, וכי הוא הבחין ברכב התובעת רק בעת שזה האחרון חזר לנתיב נסיעתו, ולדבריו: "חתך אותי ועצר אותי כדי לבוא ומר ששברתי לו את המראה. מה היה לפני זה אני לא יודע, נסעתי ישר, 200 מטר לפני הצומת, מקום צר" (עמ' 4, שורות 20-19). נהג המשאית אישר בעדותו שבכוונתו לפנות שמאלה רק בצומת (עמ' 4, שורה 30), וכי הוא לא מסר לנהג התובעת את פרטי המשאית מכיוון שנהג התובעת לא ביקש ממנו פרטים והסתפק בצילום המשאית (עמ' 5, שורות 10-4). כן הכחיש נהג הנתבעת את סטיית המשאית שמאלה, ולדבריו: "אין לי מצב שאני מוטה בלי להסתכל במראה, הוא טוען שנטיתי אליו, אם הייתה פגיעה ממני אז הוא נטה" (עמ' 6, שורות 4-3).

מהעדויות האמורות ומהראיות שהוצגו לבית המשפט התרשמתי שעסקינן בגרסאות בעלות משקל עובדתי שווה, ואין בידי בית המשפט להעדיף גרסה אחת על פני רעותה. כך, לשם ההמחשה, יתכן שמשאית הנתבעת סטתה שמאלה לעבר רכב התובעת במהלך נסיעתה ומנגד יתכן שרכב התובעת נטה או נצמד לעבר רכב הנתבעת בעת ביצוע העקיפה, ומקל וחומר שעה שמדובר בעקיפת משאית ארוכה מהנתיב הנגדי בכביש צר, ובסמוך לצומת.

אבהיר עוד ששני הנהגים הותירו רושם חיובי על בית המשפט. באשר לטענת נהג התובעת בטופס ההודעה שלפיה נהג הנתבעות "ברח מהמקום" - התרשמתי שלא כך הדבר. נהג הנתבעות עצר לאחר התאונה, הנהגים שוחחו ביניהם ונהג התובעת אף צילם תמונות של המשאית. על כן, גם אם נהג הנתבעות סירב ליתן לנהג התובעת פרטים נוספים, דבר שלא הוכח, לעניות דעתי אין בכך להעיד בהכרח על אחריותו לתאונה.

גם תמונת המשאית שצולמה לאחר התאונה אינה מסייעת למי מהצדדים. אמנם רכב הנתבעת נמצא בהטיה ימינה, כפי שאישר עד הנתבעות, אך לא ניתן ללמוד בכך בהכרח על סטייה שמאלה וניסיון לחזור לנתיב הימני כנטען על ידי ב"כ התובעת, ומקל וחומר שעה שנהג התובעת העיד שהוא חתך את המשאית בזווית אלכסונית ימינה (עמ' 2, שורות 17-16), כך שלא ניתן לשלול שנהג המשאית - שהבחין ברכב התובעת מגיח משמאלו וטוען שהוא פגע ברכבו - נצמד מעט ימינה בטרם עצירת המשאית.

במכלול הנסיבות האמורות, ולאור הכלל הראייתי שלפיו "המוציא מחברו עליו הראייה", אין זאת אלא שהתובעת לא עמדה בנטל להוכיח את טענותיה במאזן ההסתברויות הדרוש. משכך, אני דוחה את התביעה. התובעת תישא בהוצאות עד הנתבעים הנתבע בסך 400 ₪.

המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, א' אייר תשפ"א, 13 אפריל 2021, בהעדר הצדדים.