בפניי עתירה מנהלית.

בעתירה נתבקש סעד של מתן החלטה בבקשות של העותרים מן הימים 31.7.16, 3.4.17 לקבלת אזרחות ישראלית, ואישור אותן בקשות.

ביום 15.1.20 הודיע המשיב, כי לאחר בחינה חוזרת של עניינם של העותרים, ולאור נסיבות המקרה הקונקרטיות, הוחלט לפתוח את בקשותיהם של העותרים, כמבוקש בעתירה. זאת, לאחר שהבקשות נסגרו לפי החלטה מיום 30.4.19, מחמת זניחתן על ידי העותרים. בהודעת המשיב צוין, כי ככל שהעותרים יפעלו בהתאם לדרישה שנשלחה להם להמצאת מסמכים להוכחת מרכז חיים, ייקבע להם ראיון בלשכת המשיב, ובהמשך לכך תינתן החלטה חדשה בעניינם.

בנסיבות אלה, יש יסוד לעמדת המשיב כי ההליך, במתכונתו הנוכחית, מוצה, וכי יש להורות על מחיקתו. אכן, הסעד המבוקש בעתירה לא ניתן במלואו. עם זאת, משמעות הודעתו של המשיב היא חידוש ההליכים בטיפול בבקשות העותרים, ובהמשך לביצוע הפעולות הנדרשות, מתן החלטה בהן. בשלב הנוכחי, כעניין מעשי, לא ניתן לתת לעותרים, בכל מקרה, סעד החורג מכך. זאת ועוד, בנסיבות אלה, בהן ההליך המנהלי טרם מוצה, אין מקום להותיר את העתירה תלויה ועומדת. אין גם טעם להותיר את העתירה תלויה ועומדת, שכן גם אם בסופו של תהליך תתקבל החלטה אשר אינה עולה בקנה אחד עם ציפיות העותרים, לא ניתן יהיה לברר את העתירה במתכונתה הנוכחית, ויידרש מהלך של הגשת עתירה מתוקנת.

נוכח כל האמור, אני נעתר לבקשת המשיב, ומורה על מחיקת העתירה. אשר לבקשת העותרים כי אקצוב זמנים לפעולת המשיב, הרי שאני יוצא מהנחה, כי אם וככל שהעותרים ימסרו את כל המסמכים הנדרשים, ייקבע להם ראיון בלשכת המשיב תוך 90 ימים, ותתקבל החלטה בעניינם, תוך 45 ימים לאחר הראיון.

ניתן היום, כ"ד טבת תש"פ, 21 ינואר 2020, בהעדר הצדדים.