לפניי בקשת המבקש, הוא הנתבע בתובענה דנן, לחייב את המשיבה בתשלום אגרת משפט בגין תביעתה כנדרש על פי דין.

רקע עובדתי

1. ביום 18.11.2019 הגישה המשיבה תביעתה כנגד המבקש. במסגרת תביעתה טענה המשיבה, כי היא והמבקש הסכימו ביניהם לקדם יחדיו פרויקט נדל"ן בעיר נתניה (להלן: "הפרויקט") ולחלוק באופן שווה ברווחים שיצמחו מהצלחתו. אלא שלטענתה, המבקש לא עמד בהתחייבויותיו ולא נקף אצבע לשם קידום הפרויקט והיא זו שקידמה את הפרויקט לבדה.
2. נוכח טענותיה עתרה המשיבה במסגרת כתב התביעה לסעד הצהרתי, שלפיו המבקש אינו זכאי לקבל יותר מ-10% מרווחי היזמות שישולמו לצדדים בגין הצלחת הפרויקט.
3. ביום 12.3.2020 הגיש המבקש את כתב הגנתו. במסגרת כתב ההגנה טען המבקש, בין היתר, כי יש לדחות התביעה על הסף בשל השיהוי הניכר שדבק בהגשתה; כי טענות המשיבה מנוגדות למסמכים שעליהם חתמה ולהתנהלות הצדדים בזמן אמת; כי בהתאם להסכמות הצדדים הוא פעל רבות לקידום הפרויקט וכי המשיבה היא שהדירה אותו מהפרויקט.
4. ביום 19.5.2020 הגישה המשיבה כתב תשובה לכתב ההגנה שהגיש המבקש.
5. ביום 27.12.2020 התקיים בפני קדם משפט בתובענה. במסגרת הדיון נשמעו טענות הצדדים ואף הוצע להם מתווה להמשך ניהול היחסים ביניהם, בשים לב לעובדה כי מדובר בתביעה לסעד הצהרתי אשר לאופן חלוקת הכספים שעתידים להתקבל על ידי המבקש והמשיבה מידי חברת שיכון ובינוי נדל"ן בע"מ שהיא החברה הבונה את הפרויקט (להלן: "שיכון ובינוי"). שעה שטרם התקבלו כספים כלשהם, נכון למועד הדיון, הוצע להתלות התובענה עד שיתברר אם אכן הצדדים אמורים לקבל כספים כלשהם משיכון ובינוי.
6. עוד נקבע במסגרת הדיון מיום 27.12.2020, כי בסעיף 68 לכתב התביעה העלתה המשיבה טענה אשר לגובה הכספים אשר עתידים להתקבל בגין הפרויקט ומכאן שלכאורה אין מקום להסתפק בעת הזו בסעד הצהרתי ויש לבחון אם יש לשלם אגרה בגין תביעה כספית בגובה הסכום הנטען על ידי המשיבה בכתב התביעה. לשם כך, נקבע כי המבקש יהיה רשאי להגיש בקשה מתאימה תוך 20 יום.
7. ביום 17.1.2021 הגיש המבקש את הבקשה שלפניי.
8. לאחר שהוגשו תשובה ותגובה לבקשה קבעתי בהחלטתי מיום 18.2.2021, כי שעה שהשאלה שבמחלוקת נוגעת לסכום האגרה שעל המשיבה לשלם בגין תביעתה, יש לקבל את עמדת היועץ המשפטי לממשלה.
9. חרף מספר החלטות שניתנו בנדון ואף ארכות שניתנו ליועץ המשפטי לממשלה לשם הגשת עמדתו, לא הוגשה עמדה משך זמן רב.
10. אך ביום 22.6.2021 הגיש היועץ המשפטי לממשלה "תגובה מקדמית ובקשה להורות על פרטים נוספים וטובים יותר". במסגרת תגובה זו צוין כי בחודש הקרוב עתיד להתקיים דיון בפורום המתאים בשאלה אם וכיצד משליכות תקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 על דיני האגרות וההלכות בתחום. משכך, התבקש לאפשר ליועץ המשפטי לממשלה להגיש עמדתו לאחר הדיון האמור כמו גם לאחר השלמת פרטים מטעם הצדדים.
11. ביום 14.7.2021 הגישה המשיבה התייחסותה לתגובת היועץ המשפטי לממשלה. לאחר מכן, ניתנה ליועץ המשפטי לממשלה אפשרות להשלים תגובתו, בהינתן הפרטים הנוספים שהומצאו על ידי המשיבה ונוכח הדיון בנושא האגרות שהיה אמור להתקיים. אלא שמאז, חרף ארכות שניתנו, לא הוגש דבר.
12. משכך, לא נותר אלא להכריע בבקשה על סמך כתבי הטענות שהוגשו לתיק בית המשפט.

טענות הצדדים

1. לטענת המבקש, עיון בכתב התביעה מעלה כי מדובר בתביעה כספית לכל דבר ועניין. כך, בבסיס התביעה עומדת טענתה של המשיבה, שלפיה יש לשלול מהמבקש כמעט את כל חלקו המוסכם ברווחים להם זכאים המבקש והמשיבה בגין הפרויקט, ותחת תשלום 50% מרווחים אלה, יש לשלם לו 5% מהם בלבד.
2. כלומר, לשיטת המבקש, הסעד הנדרש הוא כי בית המשפט יורה על העברת 45% מהרווחים האמורים לידי המשיבה.
3. בסעיף 68 לכתב התביעה טענה המשיבה כי הרווחים האמורים מסתכמים בסך של 40,000,000 ₪ לכל הפחות. אף במהלך הדיון מיום 27.12.2020 חזר ב"כ המשיבה על טענה זו, ואף ציין כי המקדמות בגין הרווחים אמורות להשתלם בקרוב.
4. המבקש מציין, כי אכן ביום 1.1.2021 התקבלה אצלו ואצל המשיבה מקדמה בסך 150,000 ₪ כל אחד, כחלק מהרווחים שלהם הם זכאים, ובחודשים הקרובים יועברו סכומים נוספים בגין האמור.
5. משכך, טוען המבקש, ברי כי אין לפנינו תביעה לסעד הצהרתי, אלא תביעה לסעד כספי שיש לשלם בגינה אגרה מתאימה.
6. עוד טוען המבקש, כי אין מדובר בתביעה שעניינה עתידי ו/או ערטילאי, אשר אינו מאפשר למשיבה להעריך את סכום התביעה. כך, לא רק שהמשיבה פירטה את הסעד הכספי, כאמור, אלא שכאמור המקדמות בגין רווחי הפרויקט כבר שולמו ו/או ישולמו בקרוב. כלומר, המשיבה יודעת בדיוק מהם סכומי המקדמות. לפיכך, ולנוכח מערכת ההסכמים מושא התביעה, ברור כי ביכולתה של המשיבה להעריך את כלל הסכום המהווה את רווחי המבקש והמשיבה ולגזור ממנו את סכום התביעה. בנסיבות אלה, על המשיבה לשלם אגרה בהתאם.
7. מנגד, המשיבה טוענת, כי הבקשה הוגשה בשיהוי רב, כ-14 חודשים לאחר הגשת התביעה וכשנה לאחר הגשת כתב ההגנה. הבקשה אינה נתמכת בתצהיר והנטען בה נסתר על ידי נספחי כתב התביעה.
8. כך, לטענת המשיבה, לא ידוע אם הפרויקט יתממש ולאיזו תמורה יהיו זכאים המבקש והמשיבה ככל שיתממש. לטענתה, הסעד הנתבע במסגרת התובענה הוא סעד הצהרתי הנוגע לחלקו של כל אחד מהצדדים בתשלומים שישולמו להם בעתיד, ככל שישולמו, אשר סכומם ועצם תשלומם לא היו ידועים בעת הגשת התביעה, ואף לא כיום. משכך, לא ניתן היה לבקש סעד אופרטיבי אחר, מעבר לסעד ההצהרתי.
9. לעניין זה מפרטת המשיבה, כי בינה ובין המבקש לבין שיכון ובינוי נחתם הסכם שלפיו היו אמורים המבקש והמשיבה לקדם את הפרויקט, שהוא פרויקט עתידי על פי תכנית בניין עיר שטרם אושרה. תמורתם של המבקש והמשיבה תלויה בביצוע הפרויקט וברווחיותו. משכך, שעה שזכאותם של המבקש והמשיבה לתמורה כלשהי תלויה במשתנים רבים, וגם היום קיים חוסר ודאות עצום אשר למימוש והצלחת הפרויקט, אין בידה לעתור לסעד כספי, אלא לסעד הצהרתי בלבד.
10. כל ששולם למבקש ולמשיבה עד כה הוא תשלום חלקי מהמקדמות עליהן הוסכם עם שיכון ובינוי, אשר אינן תלויות ברווחיות הפרויקט ואין בהן כדי ללמד על שיעור התשלומים שלהם יהיו זכאים בהמשך, ככל שיהיו זכאים לתשלום.
11. עוד טוענת המשיבה, כי טענות המבקש בבקשתו סותרות את ההלכה הפסוקה, שלפיה די בכך שבמסגרת התביעה נתבע סעד הצהרתי, אף אם הוא ניתן לכימות בכסף, כדי לקבוע כי סכום האגרה הוא הסכום שיש לשלם בגין תביעה לסעד הצהרתי (בשונה מתביעה לסכום קצוב). המבחן האמיתי הוא אם מדובר בסעד הצהרתי אמיתי או בסעד כספי במסווה של סעד הצהרתי.
12. בענייננו, לטענת המשיבה, המבקש לא טען מעולם כי מדובר בסעד כספי במסווה של סעד הצהרתי, לא כפר בכך שהמשיבה זכאית לתבוע סעד הצהרתי ולא גרס כי אין מדובר בתביעה שניתן לתבוע בה סעד הצהרתי, ודי בכך כדי לדחות את הבקשה.
13. יתרה מכך, לטענת המשיבה לא יכול להיות חולק כי עסקינן בסעד הצהרתי אותנטי, שכן אין בנמצא חוב כספי גדור וידוע שניתן לתבוע והמבקש לא אמור לשלם למשיבה כספים כלשהם.
14. לטענת המשיבה, בניגוד לנטען על ידי המבקש, בא כוחה לא אישר במסגרת הדיון מיום 27.12.2020 כי רווחיהם של המבקש והמשיבה צפויים להסתכם בכ-40,000,000 ₪, אלא ציין כי ככל שהפרויקט יתממש המשיבה מקווה שהתמורה תהיה ב"סכום של 8 ספרות".
15. המשיבה מוסיפה וטוענת, כי על פי ההלכה הפסוקה, די בכך שנתבע במסגרת התביעה סעד המתייחס לתשלומים עתידיים שסכומם הכולל אינו ידוע בוודאות כדי שהתביעה לא תהיה ניתנת לכימות. כמו כן, נקבע, כי במקרה של ספק יש לנקוט בפרשנות המקלה עם התובע כדי שלא לפגוע בזכות הגישה לערכאות. בענייננו, לטענת המשיבה, מדובר בסעד עתידי שאינו ניתן לכימות כספי ולכן, גם מטעם זה, יש לדחות הבקשה.
16. בתגובה לתשובת המשיבה טען המבקש, כי טענת המשיבה שלפיה כלל לא ידוע אם הפרויקט יתממש מהווה הרחבת חזית מובהקת, האסורה על פי דין, שכן הן בכתב התביעה והן בכתב התשובה שהגישה המשיבה לא העלתה היא כלל את הטענה כי הפרויקט עלול לא להתממש. ההיפך הוא הנכון, מכתבי הטענות שהגישה המשיבה עולה גרסה הפוכה לחלוטין, שלפיה המשיבה המתינה עם תביעתה עד אשר הייתה בטוחה כי הפרויקט אכן יתממש, וזאת על מנת למנוע כל סיכוי לפגוע בהתממשות הפרויקט.
17. לטענת המבקש, אם לשיטתה של המשיבה כלל לא ברור אם היא והמבקש יקבלו תשלום כלשהו מטעם שיכון ובינוי, תמוהה החלטתה להגיש התובענה דנן, אשר לחלוקת הרווחים ביניהם, במועד בו הוגשה. ברי כי עצם החלטתה להגיש את התביעה, במועד בו הוגשה, מפריכה לחלוטין את טענתה של המשיבה כאילו היה קיים בעת הגשת התביעה, או שקיים כעת, סיכוי ממשי שהפרויקט לא ייצא אל הפועל.
18. עוד טוען המבקש, כי אף טענתה של המשיבה שלפיה קיים חוסר ודאות אשר לרווחים להם יהיו זכאים המבקש והמשיבה בגין הפרויקט כך שהסעד אינו ניתן לכימות כספי סותרת לחלוטין את האמור בכתב התביעה, שכן כאמור, כבר בכתב התביעה העריכה המשיבה כי התמורה שתשלום לה ולמבקש לא תפחת מסך של 40,000,000 ₪.
19. נוכח האמור, טוען המבקש, ברי כי אין לפנינו תביעה לסעד הצהרתי שאינו ניתן לכימות, אלא תביעה לסעד כספי לכל דבר ועניין, שהוגשה כתביעה לסעד הצהרתי על מנת לחמוק מתשלום אגרה כדין.
20. המבקש מבהיר, כי היעדר יכולתה של המשיבה לכמת את הסכום המדויק של הרווחים שאמורים להשתלם לצדדים אינו הופך את התביעה להצהרתית, שכן לו הייתה גישה זו מתקבלת, מרביתן המכריע של התובענות המוגשות לבתי המשפט היו מוגשות כהצהרתיות וכך היו התובעים חוסכים לעצמם תשלומים של עשרות אלפי שקלים כאגרת משפט.
21. לטענתו, במקרים שבהם במועד הגשת התביעה לא ברור סכומה המדויק של התביעה והוא עשוי להתברר בעתיד כגבוה יותר מהסכום הנקב בכתב התביעה, על התובעים לפעול בדרך של הגשת בקשה לתיקון סכום התביעה ככל שיתברר כי סכום התביעה המקורי נמוך מהסכום המגיע להם בפועל, לטענתם, וזאת באמצעות תשלום אגרה בגין הסכום הנוסף.
22. אשר לטענת המשיבה שלפיה הבקשה לא נתמכה בתצהיר טוען המבקש, כי כפי שהובהר במסגרת הבקשה, אין כל צורך לתמוך אותה בתצהיר שעה שהיא מבוססת כולה על טענות המשיבה בכתבי בית הדין מטעמה וטענות בא כוחה שנטענו בפני בית המשפט בדיון מיום 27.12.2020.
23. בתגובה המקדמית של היועץ המשפטי לממשלה טען הוא, כי בין אם תתקבל עמדת המבקש ובין אם תתקבל עמדת המשיבה, האגרה ששולמה אינה מספקת. כך, אף אם תתקבל עמדתה של המשיבה שלפיה על זכויות שטרם התגבשו אין מקום לשלם אגרה לפי סכום קצוב, הרי שעדיין יהיה עליה לשלם אגרה בגין המקדמות שכבר שולמו, שכן יש לראות בתביעה ככזו שטומנת בחובה סעד כספי וסעד הצהרתי גם יחד.
24. לשיטת היועץ המשפטי לממשלה, כידוע, הפרת חוזה מקנה זכות לבטלו. משבוטל חוזה, חייב המפר להשיב לנפגע את מה שקיבל על פי החוזה או לשלם לו את שוויו של מה שקיבל. בענייננו, מצמיחות הטענות שבכתב התביעה, על פני הדברים, מספר תרופות אפשריות העומדות בפני המשיבה, לכאורה.
25. ככל שאכן הופר החוזה בין הצדדים, למשיבה עומדת הזכות לתבוע פיצויים בעד הנזק הנטען שנגרם לה ולשם כך עליה לכמת את הנזק הנטען ולהציגו לבית המשפט על מנת שניתן יהיה להכריע בשאלת גובה האגרה. בענייננו, כך נטען, לא ברור אם המשיבה מוותרת על הסעדים החליפיים, בדמות הנזק שנגרם עקב ההפרה הנטענת, המשתקף בשנות העבודה שבהן עסקה רק בקידום הפרויקט.
26. עוד ציין היועץ המשפטי לממשלה במסגרת עמדתו, כי מתן סעד הצהרתי נתון לשיקול דעתו של בית המשפט, הרשאי שלא ליתן את הסעד המבוקש, כאשר בידי התובע אפשרות לתבוע סעד מלא ממשי ושההליך אשר במסגרתו מתבקש הסעד ההצהרתי אינו אלא "פרק א" של ההתדיינות בין אותם צדדים. מקום בו קיימת אפשרות לתבוע סעד כספי קונקרטי באופן אופרטיבי- אין מקום להיעתר לבקשה למתן פסק דין הצהרתי ועל התובע לתבוע את מלוא הסכום הכספי לו הוא זכאי, על פי טענתו, ולשלם אגרה בהתאם לסכום הנתבע.
27. משכך, טען היועץ המשפטי לממשלה, יש להורות למשיבה לכמת את גובה הנזק הנטען בכתב התביעה ולצרף אסמכתאות בהתאם, וכן להורות כי ככל שהמשיבה תעמוד על הגשת התביעה בדרך של צו הצהרתי, יש להורות לה להבהיר אם היא מוותרת על תביעת הסעד החליפי וזאת גם אם ייקבע שאינה זכאית לסעד הצהרתי.
28. בתשובה לעמדת היועץ המשפטי לממשלה, טענה המשיבה, כי כפי שטענה במסגרת תשובתה לבקשה, מדובר בתביעה לסעד הצהרתי צופה פני עתיד, הראוי להידון כתביעה הצהרתית, וכן כי אין בידה לכמת בשלב זה את סכום התביעה, שכן לא ידוע אם הפרויקט יושלם בהצלחה ואף לא ידוע, אף לא בקירוב, מה תהיה התמורה שתשולם לה ולמבקש, שכן לא ידוע מה תהיה רווחיות הפרויקט, אם בכלל.
29. לטענת המשיבה, בניגוד לנטען על ידי המבקש, היא לא העריכה את סכום התביעה בסך של 40,000,000 ₪, אלא אך ציינה כי זה צפי ההכנסות מהפרויקט, שלא ברור אם יתממש. לתשובתה צירפה המשיבה מכתב מטעמו של עו"ד דור שחם, היועץ המשפטי של הצוות המנהל את הפרויקט, בו הובהר כי קיימים תנאים שטרם התקיימו, אשר התקיימותם נחוצה טרם שניתן יהיה להפקיד את התב"ע להתנגדויות. משכך, כאמור, קיים חוסר ודאות אשר למימוש והצלחת הפרויקט.
30. אשר לטענה כי עליה לשלם האגרה בגין המקדמות שכבר שולמו טענה המשיבה, כי במועד הגשת התביעה לא שולם לצדדים דבר והמקדמות ששולמו, שולמו אך בשנת 2001 (בעוד התביעה הוגשה כבר בשנת 2019). כמו כן, טענה המשיבה כי מדובר בסכום זניח, שכן הסכסוך מתייחס אך ל40% מסכום המקדמות ששולם (בסך כולל של 300,000 ₪). מתוך סכום זה יש לשלם אך 1.25% בקיזוז הסך של 1,153 ₪ שכבר שולם, כך שמדובר על סכום של כמה מאות שקלים בלבד. עם זאת, ככל שבית המשפט יסבור כי יש מקום לחייב את המשיבה בתשלום הסכום האמור, אין למשיבה התנגדות כי כך ייקבע וייעשה.
31. לטענת המשיבה, התביעה והסעד המתבקש במסגרתה ברורים ולא נתבע במסגרת התביעה סעד בגין אובדן הזדמנויות או כימות כספי של שעות ושנות העבודה שהושקעו על ידי המשיבה בפרויקט. המשיבה מציינת כי אינה מתעתדת לתקן את התביעה מיוזמתה בהקשר זה או להגיש מיוזמתה תביעה שונה תחתיה בגין נזק כאמור. יחד עם זאת, אין לדרוש מהמשיבה שתוותר על זכויותיה ואף לא נהיר מדוע מתבקש הדבר בעמדת היועץ המשפטי לממשל, שכן ככל שתגיש התובעת תביעה אחרת או נוספת, וכאמור זו לא כוונתה, תשלם היא אגרה כנדרש.
32. לטענתה, כאמור, אין ביכולתה לכמת את סכום התביעה ואין בידיה אסמכתאות נוספות מלבד אלה שצורפו לכתב התביעה ולתשובתה לבקשה דנן. משכך, אין מדובר בתביעה כספית במסווה של תביעה הצהרתית, אלא בתביעה הצהרתית אמיתית.
33. לשיטת המשיבה, בענייננו, כלל לא ידוע אם יהיו כספים לחלוקה לה ולמבקש; אף אם יחולקו להם כספים, לא ידוע מה יהיו הסכומים שישולמו להם; אין מדובר בסכומים שפלוני חב לאלמוני או המצויים בידי פלוני ומתבקשים ממנו להשיבם ולכן לא ניתן להגיש תביעה כספית; המבקש אף לא אמור לשלם למשיבה כספים כלשהם. כל שמתבקש בתביעה הוא כי יוצהר על שיעורי חלוקת ההכנסות מהפרויקט בין המבקש למשיבה, על מנת שניתן יהיה לחלק את ההכנסות בין הצדדים, בבוא היום.

המסגרת הנורמטיבית

1. תקנות 2(א)-2(ג) לתקנות בתי המשפט (אגרות), התשס"ז-2007 (להלן: "תקנות האגרות") קובעות כי:

"2. (א) המביא הליך לבית משפט ישלם עם הבאתו לראשונה, את האגרה הקבועה בתוספת, והוא כשאין הוראה אחרת בכל דין.

(ב) כלל הליך כמה סעדים, תשולם אגרה לפי פרט אחד בלבד מבין הפרטים המפורטים בתוספת לגבי אותו הליך, לפי הסכום הגבוה.

(ג) לא ייזקק בית משפט לכל הליך, אלא אם כן שולמה האגרה החלה או שמביא ההליך פטור מתשלום האגרה."

1. בתקנה 3 לתקנות האגרות נקבע מהי האגרה שיש לשלם בגין הליכים שרואים את שווים כבלתי ניתנים לביטוי בכסף. בין הליכים אלה נמנים גם: "צו הצהרתי, צו לא תעשה, צו עשה או צו אכיפה, למעט תובענה לסעד כספי כתוצאה מצו כאמור" (ראו תקנה 3(1) לתקנות האגרות). סכום האגרה שיש לשלם בגין אחד מהליכים אלה, המוגש לבית המשפט המחוזי, עומד נכון להיום על סך של 1,153 ₪.
2. לעומת זאת, בתקנה 6(א) לתקנות האגרות נקבע אופן תשלום האגרה בתביעה שהיא תביעה לסכום קצוב. על פי הקבוע בתקנה זו, סכום האגרה בתביעה לסכום קצוב המוגשת לבית המשפט המחוזי יהיה בשיעור 2.5% מסכום התביעה (ככל שסכום התביעה נמוך מהסכום הנקוב בסעיף 8 לתוספת לתקנות האגרות), כאשר מחציתה הראשונה של האגרה תשולם בעת הגשת ההליך, ומחציתה השנייה תשולם עד 20 ימים לפני התאריך שנקבע לדיון לראשונה בהליך.
3. בדרך כלל, הליך שהסעד המבוקש בו הוא צו הצהרתי, רואים אותו כהליך אשר שוויו בלתי ניתן לביטוי בכסף. על מנת שבית המשפט ידון בתביעה לסעד הצהרתי, על מבקש הסעד להראות אינטרס לגיטימי למתן הסעד המבוקש, וכן עליו להראות כי הגשת תובענה לסעד מהותי קונקרטי, כגון סעד כספי, אינה אפשרית או אינה יעילה [ראו אורי גורן סדר הדין האזרחי כרך ב, 1671 (מהדורה 13, 2020)].
4. בפסק דינו מהעת האחרונה דן בית המשפט העליון (כב' השופט גרוסקופף) במקרה אשר בדומה לענייננו עסק אף הוא בתמורה שצפויה להתקבל בגין פרויקט בנייה [ראו רע"א 7200/20 יואר אלזו השקעות בע"מ נ' אאורה ישראל יזמות והשקעות בע"מ (פורסם בנבו, 6.4.2021)].
5. באותו עניין נדון פרויקט שבוצע בשני שלבים. בכל הנוגע לשלב הראשון של הפרויקט נקבע כי מדובר במכירות שכבר יצאו אל הפועל כך שהתשלומים בגינן מגיעים לתובעת שם, לכאורה, לאלתר. משכך, כך נקבע, מדובר בתביעה לאכיפת חיוב כספי שעל התובעת להעריך את שוויה. אשר לשלב השני של הפרויקט נקבע, כי שעה שהוא מצוי בראשיתו, טרם ניתן ביחס אליו היתר בניה וטרם נחתמו הסכמי מכר ביחס לדירות שייבנו במסגרתו, למעשה טרם התגבשה עילת התביעה בהתאם להסכם בין הצדדים, ובמצב זה לא ניתן לדרוש סעד אכיפה אלא סעד הצהרתי בלבד.
6. בפסיקה מוקדמת יותר של בית המשפט העליון נקבע כי אף אם התובע נוקב בכתב התביעה שלו בסכומי כסף מסוימים, אין הדבר מוביל בהכרח לקביעה כי מדובר בתביעה לסעד כספי, וכי בחלק גדול מהמקרים ההצדקה לתביעת סעד הצהרתי קשורה לכך שמדובר במקרה שבו לא ניתן לכמת את שווי הזכות שבה עסקינן [ראו רע"א 3027/07 רשות השידור נ' קיבוץ אורים (פורסם בנבו, 9.8.2009) וההפניות שם]. ההכרעה אם מדובר בסעד ששוויו ניתן לביטוי כספי אם לאו תלויה באופן שבו נוסחו הסעדים בכתב התביעה [ראו ע"א 7019/14 שזור-מושב עובדים להתיישבות חקלאית שיתופית בע"מ נ' פרג'י (פורסם בנבו, 16.5.2018) (להלן: "עניין שזור")].
7. בעניין שזור אף נקבע כי שעה שמדובר בסעד הצופה פני עתיד, קרי מבקש להכיר בזכויותיהם של התובעים מעתה ואילך, אין פסול בכך שהתביעה הוגשה כתביעה לסעד הצהרתי, אף אם ניתן לכמת את השווי הכספי של הזכויות האמורות.

מן הכלל אל הפרט

1. לאחר שבחנתי את טענות הצדדים מצאתי כי דין הבקשה להתקבל באופן חלקי בלבד. ואנמק.
2. מעיון בכתב התביעה עולה כי הסעד הנתבע במסגרתו הוא סעד הצהרתי שלפיו חלקו של המשיב ברווחי היזמות שישולמו לו ולמבקשת על ידי שיכון ובינוי, בהתאם לקבוע בהסכם שבין שיכון ובינוי לבין המבקש והמשיבה (להלן: "הסכם שו"ב") יהיה 10% ולא למעלה מכך.
3. כלומר, המשיבה לא תובעת כי המבקש ישלם לה סכומים כלשהם, המצויים בידיו, ואף לא עותרת לצו שיצהיר כי המבקש חב לה סכומים כלשהם, אלא מבקשת להצהיר על שיעור חלוקת ההכנסות מהפרויקט בינה לבין המבקש. במילים אחרות, מבקשת המשיבה לקבוע את זכויותיה העתידיות בסכומים שאמורים להשתלם לצדדים על ידי שיכון ובינוי.
4. כפי שעולה מכתב התביעה, בהתאם להסכם שו"ב, השכר שאמור להיות משולם לה (כמו גם למבקש) הוא על בסיס הצלחה בלבד (ראו סעיף 36 לכתב התביעה). שכרם של המבקש והמשיבה ייקבע כנגזרת משיעור תקבולי שיכון ובינוי ממכירת דירות בפרויקט ובתלות בשיעורי הרווחיות בכל מתחם במקרקעין מושא התובענה, כפי שעולה מהסכם שו"ב, אשר צורף כנספח 7 לכתב התביעה.
5. בנסיבות האמורות, מקובלת עלי טענת המשיבה שלפיה מדובר בסעד הצהרתי אמיתי, ולא בסעד כספי במסווה של סעד הצהרתי, שכן אין מדובר בחוב של המבקש כלפי המשיבה, וכן שעה שהפרויקט מצוי עוד בשלב שבו לא ניתן להעריך את רווחיות, וכפועל יוצא מכך לא ניתן לקבוע מה יהיה הסכום שישולם לצדדים על ידי שיכון ובינוי, כך שלא ניתן לעתור לסעד כספי, אלא אך לסעד הצהרתי, כפי שקבע בית המשפט העליון בע"א 7200/20 הנזכר לעיל.
6. אין בידי לקבל את טענת המבקש שלפיה המשיבה כימתה את סכום התביעה ויש לחייבה לשלם אגרה בהתאם לסכום הנזכר בכתב התביעה. אמנם, בסעיף 68 לכתב התביעה ציינה המשיבה כי הצפי שלה ושל שיכון ובינוי הוא כי הכנסות שיכון ובינוי בגין הפרויקט תהיינה בסך שלא יפחת מ-2 מיליארד ₪, כך שהתשלומים שאמורים להיות משולמים לה ולמבקש אמורים להיות בסך של לכל הפחות 40,000,000 ₪.
7. עם זאת, מדובר בצפי בלבד. אין בכך כדי לגרוע מכך ששכרם של המבקש והמשיבה תלוי ברווחיות הפרויקט, נתון שאינו ידוע בשלב זה.
8. לכך יש להוסיף את חוסר הוודאות אשר להוצאת הפרויקט אל הפועל, שעה שהתב"ע טרם הופקדה להתנגדויות וקיים חוסר ודאות בנוגע להתקיימות התנאים המתלים שנקבעו בהסכמי האופציה שנחתמו בין שיכון ובינוי לבין בעלי הזכויות במקרקעין (כפי שעולה אף ממכתבו של עו"ד שחם שצורף כנספח 1 לתשובת המשיבה לבקשה דנן). כלומר, כאמור לעיל, בנסיבות העניין טרם התגבשה זכותם של המבקש והמשיבה לתשלום מאת שיכון ובינוי, כך שלא ניתן לעתור בנסיבות העניין לסעד כספי, אלא אך לסעד הצהרתי.
9. עוד אין בידי לקבל את טענת המבקש שלפיה הטענה כי הפרויקט לא בהכרח ייצא לפועל מהווה הרחבת חזית אסורה. כמפורט לעיל, המשיבה ציינה בכתב התביעה כי שכרה, כמו גם שכרו של המבקש, נקבע כנגזרת משיעור תקבולי שיכון ובינוי ובתלות בשיעור הרווחיות. הסכם שיכון ובינוי כמו גם הסכמי האופציה שנחתמו בין שיכון ובינוי לבין בעלי הזכויות במקרקעין, במסגרתם נקבעו התנאים המתלים לקיום הפרויקט, צורפו כנספחים לכתב התביעה, כחלק בלתי נפרד ממנו.
10. יתרה מכך, המשיבה לא טענה בכתב התביעה כי הפרויקט מצוי בשלבים סופיים והוצאתו אל הפועל היא ודאית, וכל שטענה הוא כי יש לשנות את חלוקת הרווחים בינה לבין המבקש, ככל שיהיו רווחים כאמור.
11. איני סבורה אף, כי בכתב התביעה טענה המשיבה שהמתינה עם תביעתה עד אשר הייתה בטוחה כי הפרויקט אכן יתממש, כפי שנטען על ידי המבקש. כל שטענה המשיבה לעניין זה בכתב התביעה הוא כי כל עוד לא נחתם הסכם שו"ב וכל עוד לא נראה היה כי הפרויקט מתממש וכספים אמורים להיות משולמים למבקש ולמשיבה, לא הגישה תביעתה, על מנת שלא להכשיל הפרויקט. ואכן, אין חולק כי לצדדים שולמו מקדמות על ידי שיכון ובינוי. עם זאת, אין בכך כדי להשליך על זכאותם של הצדדים לתשלומים בעתיד, אשר כאמור תלויים בהצלחתו של הפרויקט, או על העובדה כי טרם התקיימו מלוא התנאים הנדרשים לשם הוצאתו לפועל של הפרויקט.
12. אין לקבל את העמדה שלפיה עצם הגשת התביעה במועד בו הוגשה מעידה על כך כי קיימת ודאות בדבר הוצאתו לפועל של הפרויקט, שעה שמימושו תלוי בגורמים נוספים, מלבד המשיבה.
13. משכך, כאמור, שוכנעתי כי הסעד הנתבע, בכל הנוגע לשכר שעתיד להיות משולם למבקש ולמשיבה על ידי שיכון ובינוי, הוא סעד הצהרתי אמיתי.
14. עם זאת, מקובלת עלי עמדת היועץ המשפטי לממשלה שלפיה שעה שלצדדים שולמו מקדמות על ידי שיכון ובינוי, הרי שבכל הנוגע למקדמות ששולמו, הסעד הנתבע הוא סעד כספי, כך שבמסגרת התביעה נתבעים הן סעד כספי והן סעד הצהרתי, ועל המבקשת לשלם האגרה הקבועה בתקנות האגרות בכל הנוגע לתביעה לסכום קצוב, בהתאם לסכום המקדמות ששולמו לצדדים והשיעור שלטענתה אמור להיות מועבר לידיה ולא לידי המבקש. המשיבה אף לא התנגדה לכך.
15. לעניין זה יצוין, כי בראשיתו של כתב התביעה טענה המשיבה כי יש להעמיד את שכרו של המבקש על סך שלא יעלה על 5% מהתשלומים לה ולמבקש, ואילו בסופו של כתב התביעה התייחסה היא לשכר בשיעור של 10%. אף בתשובותיה לבקשה דנן התייחסה לשיעור של 10% כך שקיימת אי בהירות בנוגע לשיעור השכר אותו מבקשת המשיבה כי בית המשפט ייקבע לזכות המבקש.
16. משכך, על המשיבה להבהיר מה הוא הסעד ההצהרתי אותו היא תובעת, בכל הנוגע לשיעור שכרו של המבקש, ולשלם האגרה בהתאם, בכל הנוגע למקדמות שכבר שולמו לצדדים.
17. שעה שבמסגרת תגובתה של המשיבה לעמדת היועץ המשפטי לממשלה הבהירה היא כי אין היא תובעת סעד בגין שעות העבודה שהשקיעה בפרויקט או בגין הפסד הזדמנויות, וכן שעה שהבהירה כי אין בכוונתה לתקן את תביעתה או להגיש תביעה אחרת תחתיה, איני סבורה כי יש להורות לה לכמת את הנזק שנגרם לה עקב טענתה כי המבקש הפר ההסכם בין הצדדים.

סוף דבר

1. נוכח כל האמור לעיל הבקשה מתקבלת באופן חלקי בלבד, אך ביחס למקדמות שכבר שולמו לצדדים.
2. המשיבה תבהיר מהו שיעור השכר של המבקש עליו היא מבקשת כי בית המשפט יצהיר (5% או 10%), ותשלם האגרה בהתאם, בגין המקדמות שכבר שולמו לצדדים על ידי שיכון ובינוי, וזאת תוך 20 יום.
3. שעה שהבקשה התקבלה באופן חלקי, לא מצאתי לעשות צו להוצאות לטובת מי מהצדדים.
4. לאחר תשלום האגרה תגיש על כך המבקשת הודעה לבית המשפט.
5. אין אלא לשוב על שהוצע במסגרת הדיון מיום 27.12.2020, כי הצדדים יפנו להליך גישור. הצדדים יודיעו עמדתם לאמור עד ליום 2.1.2022.

תזכורת פנימית ליום 3.1.2022.

המזכירות תדוור העתק החלטתי זו לב"כ הצדדים.

ניתנה היום, ט' טבת תשפ"ב, 13 דצמבר 2021, בהעדר הצדדים.