10 מרץ 2020

1. זהו ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (נכות כללית), מיום 1.7.19 (להלן: "הוועדה"), אשר קבעה למערערת דרגת נכות יציבה בשיעור 78%, מיום 1.8.17.

רקע עובדתי

2. המערערת ילידת 1970.

3. הוועדה הרפואית התכנסה ביום 23.12.18, וקבעה למערערת דרגת נכות יציבה בשיעור 76%. המערערת הגישה ערר על החלטה זו.

4. הוועדה התכנסה ביום 1.7.19, בהרכב מומחה באורטופדיה, מומחה בנוירולוגיה ומומחה בפסיכיאטריה. ב"כ המערערת ציין לפני הוועדה שהערר מתייחס לנכות בגין פיגור שכלי בלבד. הוועדה בדקה את המערערת ופירטה את ממצאיה כדלקמן:

"מבחינה נפשית: על פי עיון בתיק, נמצא אבחון מטעם משרד הרווחה משנת 2015, במרכז אבחון אלראזי העראבה, בו אובחנה כלוקה בתפקוד גבולי.

קביעות של פסיכולוג מטעם התובעת הן אינן קבילות לצורך הגדרת רמת התפקוד הקוגניטיבי ומה שקובע זה תוצאה האבחון המקיף מטעם משרד הרווחה.

דבר שהוסבר לב"כ התובעת.

הוועדה מקבלת את הערר באופן חלקי וקובעת 20% בגין תפקוד גבולי על פי 91(1). הוועדה ממליצה על אבחון חוזר מטעם משרד הרווחה".

הוועדה קבעה את דרגת נכותה של המערערת בשיעור 78%, בגין הליקויים הרפואיים הבאים:

60% נכות בגין ליקוי שמיעה, לפי פריט ליקוי 72(1)(יד)14;

10% נכות בגין טנטון, לפי פריט ליקוי 72(4)(ד)(II);

10% נכות בגין סינוסיטיס, לפי פריט ליקוי 69(2)(ב);

5% בגין CTS משמאל, לפי פריט ליקוי 31(4)(א);

10% בגין הגבלה בעמוד שדרה מותני, לפי פריט ליקוי 37(7)(א);

20% בגין תפקוד גבולי, לפי פריט ליקוי 91(1).

טענות הצדדים

5. לטענת המערערת, נפלה בהחלטת הוועדה טעות משפטית בהעדר הנמקה ודיון בשיעור הנכות בגין פיגור שכלי. טענת הערעור היא שהיה על הוועדה לקבוע למערערת נכות זמנית בשיעור 65%, לפי האבחון של ד"ר חנן דוד, או לחילופין להפנות אותה לאבחון עדכני.

6. לטענת המשיב, לעיון הוועדה הונח דו"ח אבחון ממשרד הרווחה משנת 2015, ולכן לא מוטלת על הוועדה חובה להפנות את המערערת לאבחון עדכני. אשר לאבחון של ד"ר חנן דוד נטען שאינה ערוכה על ידי רופא, והוועדה קבעה שמדובר במסמך לא קביל לצורך הגדרת רמת התפקוד הקוגנטיבי.

דיון והכרעה

7. לאחר עיון בפרוטוקול הוועדה ובכלל החומר המונח לפניי, ולאחר שקילת טענות הצדדים בכתב ובעל פה, הגעתי לכלל מסקנה, כי דין הערעור להידחות.

8. משטענה המערערת שהערר על החלטת הוועדה הרפואית מתמקד בנכות בגין פיגור שכלי, בדקה הוועדה את המערערת מבחינה פסיכיאטרית, ובחנה את המסמכים הרפואיים בתיקה. הוועדה סמכה החלטתה על אבחון מאת משרד הרווחה והשירותים החברתיים משנת 2015, שלפיו המערערת אובחנה כלוקה בתפקוד גבולי. הוועדה יישמה בעניינה של המערערת פריט ליקוי התואם מוגבלות שכלית התפתחותית גבולית, סעיף 91(1), והמליצה למערערת לערוך אבחון עדכני מטעם ועדת האבחון של משרד הרווחה, שהיא הגורם המוסמך לקביעת מוגבלות שכלית התפתחותית. נדחית טענת המערערת שהיה על הוועדה להפנותה לאבחון חדש. ראשית, לפני הוועדה הונח אבחון משנת 2015, ולכן אין לומר שמוטלת עליה חובה להפנות לאבחון עדכני. שנית, אופן עריכת הבדיקה, לרבות הפנייה לבדיקות עזר, הוא עניין רפואי מובהק המסור לשיקול דעתה המקצועי של הוועדה.

9. אשר למסמך של ד"ר חנן דוד, נוירופסיכולוג קליני: לטענת המערערת, היה על הוועדה לאמץ את מסקנת היועץ מטעמה ולקבוע נכות בשיעור 65% לפי המלצתו. טענה זו אין בה ממש. כעולה מהמסמך מיום 18.2.19, ד"ר חנן דוד אינו רופא אלא הוא מומחה מדריך לפסיכולוגיה שיקומית ולפסיכולוגיה רפואית. אי לכך, משלא מדובר במומחה רפואי הרי שהמסמך אינו מהווה חוות דעת רפואית ערוכה כדין. יחד עם האמור, ניכר מהחלטת הוועדה שעיינה במסמך של ד"ר חנן דוד, ונימקה את התייחסותה משהסבירה כי אין לו משקל באבחון פיגור שכלי. הסמכות לקבוע קיומה של מוגבלות שכלית התפתחותית ושיעורה מסורה למשרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים, וזאת בהתאם לחוק הסעד (טיפול באנשים עם מוגבלות שכלית התפתחותית), התשכ"ט-1969. החלטת הוועדה בעניין זה מהווה קביעה רפואית טהורה, ואין מקום להתערבות בית הדין בתחום סמכותה הבלעדית של הוועדה.

סוף דבר

10. לנוכח כל האמור, הערעור נדחה.

11. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.

12. לצדדים מוקנית, בתוך 30 ימים מעת שיומצא להם פסק דין זה, זכות לבקש מבית הדין הארצי לעבודה בירושלים רשות לערער על פסק הדין.

ניתן היום, י"ד אדר תש"פ, (10 מרץ 2020), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.