11 מרץ 2021

לפנינו תביעה להכיר בנזק שנגרם לעין ימין של התובע ביום 27.3.18 כפגיעה בעבודה, לפי חוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה – 1995 (להלן: "החוק").

עיקרי העובדות נשוא התביעה

1. התובע, יליד 1943, עבד בתקופה נשוא התביעה כנהג הסעות.
2. בהתאם לגרסתו של התובע, החל לעבוד ביום 27.3.18 בשעה 6:00 בבוקר, וסבל מעייפות בשל כאבי גב במהלך החודש שקדם לאירוע, שהובילו לקושי לישון. התובע סיים את עבודת הבוקר בשעה 9:00 לערך, ונסע לביתו למנוחה. תוך כדי נסיעה חש לפתע קושי בראייה בעין ימין, ולאחר מכן איבד את הראיה בעין זו. התובע פנה לטיפול רפואי ואובחנה חסימת עורק מרכזי ברשתית בעין ימין. התובע הופנה לבית החולים אסף הרופא לטיפול בתא לחץ, אך לא חש בטוב והטיפול הופסק.
3. התובע פנה בתביעה לנתבע להכיר באירוע כתאונת עבודה. תביעתו נדחתה במכתב מיום 20.11.18, בנימוק כי לא הוכח שאירע לתובע אירוע תאונתי תוך כדי ועקב עבודתו.
4. המחלוקת העומדת להכרעה היא האם אירע לתובע אירוע תאונתי תוך כדי ועקב עבודתו, או אירוע חריג, שגרם לפגיעה בעין ימין.

טענות הצדדים וההליכים בתיק

1. טוען התובע, כי טעה הנתבע בדחותו את התביעה. יש לבחון את התביעה בדומה לתביעה להכרה באירוע מוחי, ולבחון האם הוכח אירוע חריג. הנתבע עשה שימוש בהלכה החלה לגבי אוטם שריר הלב ויישם אותה על התובע מבלי לבדוק את מצב העניינים בפועל. התובע אדם כבן 75, התייצב לחקירה אצל הנתבע והתכוון בתשובות רק לעיניים. התובע לא היה מצויד במשקפיים ולא ראה את מה שהחוקר כתב. התובע היה מתוח ועצבני בימים שקדמו לתאונה, אך כלל לא נשאל על כך. התובע לא ישן טוב בימים שלפני האירוע, בשל פגיעה קשה בגבו. התובע לא סבל מכל מחלת רקע שגרמה לפגיעה בעין. היה על הנתבע לפעול בהתאם להלכה הנוהגת לגבי אירועים מוחיים, בין שמדובר באירוע מוחי בין שמדובר באירוע דמוי אירוע מוחי, ולמנות מומחה רפואי לבחינת הקשר הסיבתי בין הדחק הנפשי לפגיעה בעין. התובע מפנה בהקשר זה לעב"ל (ארצי) 208/09 יהושע לב- המוסד לביטוח לאומי (13.2.11). הנתבע התעלם מההלכה בדבר השפעת חוסר שינה מתמשך. התובע ישן זמן קצר בלבד לפני יום האירוע והדבר העצים את העייפות עד לשיא ביום האירוע. גם אם יש ספק ביחס לחריגות האירוע, יש למנות מומחה יועץ רפואי.
2. הנתבע טוען כי יש לדחות את התביעה. אין כל ראיה לאירוע תאונתי שעבר התובע. אף לא הוכח שמדובר באירוע מוחי שנגרם בעקבות כאבי גב. התובע העיד כי סבל תקופה ארוכה מכאבי גב, מדובר באירוע מתמשך. אף לא הוכח כי הפגיעה בעין הייתה עקב העבודה או תנאיה. בהתאם לפסיקה, יש להוכיח אירוע תאונתי, שאירע תוך כדי ועקב העבודה. בענייננו, לא הוכח אירוע תאונתי או אירוע חריג ויש לדחות את התביעה.
3. בשלב ההוכחות נשמעה עדות התובע.

דיון והכרעה

1. בסעיף 79 לחוק מוגדרת "פגיעה בעבודה" כתאונת עבודה או מחלת מקצוע. תאונת עבודה מוגדרת בחוק כ:

"תאונה שאירעה תוך כדי עבודתו ועקב עבודתו אצל מעבידו או מטעמו, ובעובד עצמאי - תוך כדי עיסוקו במשלח ידו ועקב עיסוקו במשלח ידו."

1. חובת ההוכחה כי התאונה ארעה תוך כדי ועקב העבודה, כלשון החוק, מוטלת על התובע. כך נפסק, בין היתר, בעב"ל (ארצי) 3308-10-19 נצחונית כהן- המוסד לביטוח לאומי (9.8.20), בזו הלשון:

"נטל ההוכחה להראות שהתאונה עומדת בתנאי החוק, מוטל על כתפי המערערת (עב"ל (ארצי) 298/09 דוד לייזר (ללאזרי) - המוסד לביטוח לאומי (7.3.11)). לצורך הוכחת "תאונת עבודה" בהתאם לסעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי יש להראות כי התרחש אירוע תאונתי "תוך כדי" ו"עקב" העבודה, וכי קיים קשר סיבתי בינו לבין חבלה או נזק פיזיולוגי כלשהו (עב"ל (ארצי) 25656-10-16 עפר שטויר - המוסד לביטוח לאומי (13.12.17) וההפניות שם; להלן: עניין שטויר)".

ובהקשר זה ראו גם: עב"ל (ארצי) 9115-07-11 המוסד לביטוח לאומי- קעדאן פהמי (29.10.12).

1. בנסיבות ענייננו, לאחר ששקלנו את טענות הצדדים ואת הראיות, שוכנענו כי דין התביעה להידחות, ונפרט.
2. התובע אינו טוען לאירוע תאונתי כלשהו שגרם לפגיעה בעין. בחקירתו הנגדית, שלל את האפשרות לפגיעה ישירה בעין או לאירוע חריג אחר הקשור לעין באותו יום, כך:

"ש. האם היה משהו חריג בנהיגה שלך באותו יום?

ת. הגב כאב לי.

ש. האם קיבלת מכה בעין או בראש?

ת. לא. לא קיבלתי מכה" (עמוד 3 שורות 2- 5).

1. משכך, לא אירעה לתובע תאונת עבודה, כהגדרתה בחוק.
2. לטענת התובע, יש לבחון את התביעה בהתאם לפסיקה המשפטית הנוגעת לאירוע מוחי. טענה זו אינה ברורה. לא נטען, אף לא הוכח, כי התובע עבר אירוע מוחי. הליקוי לו טוען התובע הוא ליקוי ראיה חמור, כתוצאה מחסימת עורק ברשתית. משכך, לא ברור מדוע יש להחיל על המקרה מבחנים שאינם ממן העניין.
3. גם לגופו של עניין, לא הוכח כי אירע לתובע אירוע חריג כלשהו, הנוגע לעבודתו. לא הוכח אירוע ולא הוכחה חריגות.
4. התובע טען כי היה בדחק מתמשך כתוצאה מחוסר בשעות שינה, בשל כאבי גב שנמשכו כחודש לפני האירוע, בעוצמה משתנה (עמוד 4 שורות 3- 8).

לא הוכח כי כאבי הגב קשורים לעבודתו של התובע. אף התובע טען כי אינו יודע ממה נגרמו הכאבים (עמוד 3 שורה 29). ממילא, כאבים ממושכים בגב אינם עונים להגדרת "אירוע חריג", שכן אין מדובר באירוע ממוקד אלא במצב מתמשך.

1. לאור כל האמור נדחית התביעה.
2. בנסיבות העניין, ולא בלי היסוס, אין צו להוצאות.

ניתן היום, כ"ז אדר תשפ"א, (11 מרץ 2021), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.