לפניי בקשה להתיר לנתבעת 2 ייצוג על ידי עורך דין, היות והיא חברה זרה שמקום מושבה העיקרי בחו"ל ואין לה נציגות בישראל. התובעת מתנגדת לבקשה.

תכלית הליך התביעה הקטנה היא להנגיש את בית המשפט בפני האזרח הקטן, ולתמרץ הגשת תובענות על סכומי כסף קטנים, על ידי ניהול הליך משפטי מהיר ופשוט (טל חבקין ויגאל נמרודי, התביעה הקטנה (2017), עמ' 25-24). על מנת לשמור על תכלית זו, נקבע הכלל שבעלי הדין בהליך תביעה קטנה לא יהיו מיוצגים על ידי עורכי דין. הוראת סעיף 63(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד-1984 קובעת שייצוג בעל דין בבית משפט לתביעות קטנות יהיה רק ברשות בית המשפט ומטעמים שירשמו.

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, לא מצאתי כי מתקיימים טעמים מיוחדים להתיר ייצוגה של נתבעת 2 על ידי עורך דין. מקובלת עלי טענת התובעת, כי מתן היתר לנתבעת 2 לייצוג על ידי עורך דין תאלץ אותה לפנות גם היא לקבלת ייצוג על ידי עורך דין. במצב זה, תיווצר חוסר כדאיות כלכלית עבור התובעת בהגשת התביעה, בשים לב לסכומה הנמוך יחסית של התביעה ולתכלית התביעה הקטנה.

מהעבר השני, הנתבעת לא ביססה את הטענה שאין גורם, שאינו בעל השכלה משפטית, שיכול לייצגה בהליך, ולכאורה לא צריכה להיות מניעה לנתבעת 2 להסמיך נציג מטעמה שאינו בעל השכלה משפטית להופיע מטעמה בהליך זה.

לאור האמור לעיל, הבקשה נדחית.

המזכירות תמציא את ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, י"א שבט תשפ"א, 24 ינואר 2021, בהעדר הצדדים.