1. ביום 18.11.2019 הגיש מר עובדיה הדר (להלן: "המבקש") תובענה ייצוגית וכן בקשה לאישור התובענה כייצוגית. על פי הנטען בבקשת האישור המבקש רכש מחברת אלבר רכב מסוג יונדאי. המשיבה, חברת אלבר קרדיט בע"מ (להלן: "המשיבה") היא חלק מקבוצת אלבר והיא עוסקת במתן הלוואות לרכישת כלי רכב. במסגרת רכישת הרכב ביקש המבקש לקבל מהמשיבה מימון בגובה של 86% מסכום הרכישה.
2. לטענת המבקש, ביום 19.10.2015 נחתם בין הצדדים הסכם הלוואה שמכוחו העמידה המשיבה למבקש הלוואה בסך של 60,000 ₪ לצורך רכישת הרכב. במועד חתימת ההסכם שילם המבקש עמלת פתיחת תיק בסך של 799 ₪. האמור שולם באמצעות כרטיס אשראי.
3. על פי לוח התשלומים שצורף להסכם ההלוואה, המבקש שילם תשלום אחד בלבד על חשבון ההלוואה (קרן ריבית ודמי גבייה). ביום 20.11.2015 פרע המבקש את ההלוואה בתשלום אחד משום שקיבל הלוואה טובה יותר באמצעות סניף הבנק שלו.
4. במסגרת חוות הדעת נמצא כי אם לוקחים בחישוב העלות הממשית של האשראי גם את עמלת פתיחת התיק ודמי הגבייה החודשים כפי שצריך לחשב בפועל, אזי עולה העלות הממשית של האשראי ל-8.017% לשנה, היינו כאחוז יותר מן הריבית המתואמת השנתית המוצגת בהסכם ההלוואה ובאחוזים ההלוואה הינה יקרה יותר ב-14.3% מן העלות המוצגת בהסכם ההלוואה. עוד צוין במסגרת חוות הדעת כי מי שאינו עוסק בתחום אין באפשרותו לערוך את חישוב הריבית.
5. על ההלוואה שקיבל המבקש מן המשיבה חל חוק הסדרת הלוואות חוץ בנקאיות התשנ"ג-1993 (להלן: "חוק הסדרת הלוואות חוץ בנקאיות") בנוסח שהיה תקף עד ליום 25.8.19 בו נכנס לתוקף תיקון לחוק אשר שינה, בין השאר, את שם החוק לחוק אשראי הוגן, התשנ"ג 1993 (להלן: "חוק אשראי הוגן") ההתייחסות לחוק בבקשה זו תהיה אפוא לנוסח שעד לתיקון האמור וכך הוגדרה גם הקבוצה.
6. מכל המקובץ עולה אפוא כי המשיבה הפרה את חוק הסדרת הלוואות בכך שלא נתנה גילוי מלא ללקוחותיה בדבר "שיעור העלות הממשית של האשראי" בהלוואות שהיא נותנת להם משום שהיה עליה לכלול בעלות זו גם את דמי הגבייה וגם את עמלת פתיחת התיק.
7. המבקש טען לקיומו של נזק ממוני בסך של 809 ₪, המורכב מסך של 799 ₪ עבור עמלת פתיחת תיק וסך של 10 ₪ בגין דמי גבייה. הנזק לקבוצה הועמד על סך של 24,000,000 ₪ על דרך האומדנה.
8. המבקש טען כי עילות התביעה הן בין היתר: הפרת חובת הגילוי החלה על המשיבה מכוח חוק הלוואת הסדרת חוץ בנקאיות. בין היתר נטען כי המשיבה הפרה את הוראות סעיף 9 לחוק הסדרת הלוואות חוץ בנקאיות. עוד נטען כי דמי הגביה ודמי ההקמה שגבתה המשיבה מהווים ריבית מוסווית והם בטלים בשים לב להוראות סעיף 13(2) לחוק הגנת הצרכן, תשמ"א-1981 (להלן: "חוק הגנת הצרכן"). כמו כן נטען כי התנהלות המשיבה מהווה התעשרות שלא כדין וזאת תוך הפרה של הוראות סעיף 1 לחוק עשיית עושר ולא במשפט, תשל"ט-1979. כי יש בחיוב המבקש ויתר חברי הקבוצה בדמי הגבייה ועלות פתיחת התיק להוות הפרת חובה חקוקה לפי סעיף 63 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] (להלן: "פקודת הנזיקין"). בנוסף נטען כי התנהלות המשיבה עולה כדי חוסר תום לב בשים לב לאמור בסעיף 12 לחוק החוזים (חלק כללי) תשל"ג-1973 (להלן: "חוק החוזים"), כי גביית העמלות האמורות מהווה הפרת הסכם בשים לב לסעיף 1 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה) התשל"א-1970 וכן כי יש בהתנהלות המשיבה כדי להוות רשלנות לפי סעיפים 35-36 לפקודת הנזיקין.
9. בית המשפט התבקש להגדיר את הקבוצה אשר בשמה תנוהל בקשת האישור: "כלל לקוחות המשיבה אשר נטלו ממנה הלוואות בתקופה המתחילה שבע שנים לפני מועד הגשת בקשה זו והתובענה המוגשת במקביל אליה ומסתיימת ביום 25.8.19 ואשר שילמו, בשבע השנים שקדמו להגשת תובענה זו, ו/או ישלמו עד למועד אישור תובענה זו כייצוגית, את החזרי ההלוואות שנטלו מן המשיבה ואשר חויבו ו/או יחויבו בתשלום כל או חלק מהתשלומים הבאים: דמי גבייה חודשיים ו/או בכל תשלום דומה אחר. ותשלום חד פעמי של 'עמלת פתיחת תיק' או תשלום חד פעמי אחר בשם דומה כגון 'עמלת הקמה' וכיו"ב."
10. המשיבה הגישה תשובה לבקשת האישור. בפתח התשובה טענה המשיבה לקיומה של היעדר יריבות שכן בוצעה המחאת זכויות וחובות לידי תאגיד בנקאי ובכך ניתק כל קשר חוזי בין חברי הקבוצה ובין המשיבה. כמו כן אין לראות במבקש כלקוח שכן הוא יצר לעצמו עילת תביעה מלאכותית. עוד נטען כי המבקש נטל את ההלוואה מהמשיבה ביודעו כי עמלת פתיחת התיק ודמי הגבייה החודשיים אינם משוקללים בעלות הממשית של האשראי, ורק על מנת לייצר לעצמו עילת תביעה מלאכותית נגד המשיבה, ומיד לאחר ששילם תשלום אחד מן ההלוואה פרע אותה בתשלום אחד, שכן כלל לא היה לו בה צורך.
11. המבקש למעשה כלל לא פנה למשיבה כצרכן פוטנציאלי בתום לב למטרת ביצוע עסקת הלוואה, אלא רק למטרת איסוף ראיות ויצירת עילת תביעה לצורכי הגשת תביעה ייצוגית יזומה, הכול תוך שהוא פועל בחוסר תום לב במטרה להפיק רווח ולהתעשר על חשבונה של המשיבה. מאחר שהמבקש פנה למשיבה כאשר היה ידוע לו מראש שהעמלות אינן משוקללות בעלות הממשית של האשראי, הרי שהמבקש גם כלל לא הוטעה ולא נגרם לו כל נזק.
12. המשיבה היא חברה פרטית אשר התאגדה בישראל בשנת 2015 אשר עוסקת בהעמדת אשראי חוץ בנקאי. המשיבה היא חברת בת בשליטה מלאה של חברת אלבר ציי רכב. עיקר האשראי שמעמידה המשיבה הוא למטרת רכישת רכב. המשיבה מציעה מגוון מרחב של מסלולי מימון, כאשר הלווים נבדלים ביניהם מטבע הדברים מבחינת סוג ההלוואה, מסלול ההלוואה, תקופת החזר ההלוואה, הריבית ועוד. המשיבה מציעה ללקוחותיה מימון בגובה של עד 100% מערך הרכב וכן מציעה פריסת תשלומים לתקופה ממושכת. ההלוואות שניתנות לשם רכישת הרכב מובטחות בשעבודים על הרכב הנרכש, ורובן נפרע בתשלומים חודשיים הנגבים באמצעות הוראת קבע לחיוב חשבון הבנק של הלקוח.
13. הוסיפה המשיבה וטענה כי לאורך שנות פעילותה לא עלתה כל טענה כלפיה ביחס להטעיה שביצעה כלפי לקוחותיה. המשיבה מוכרת בזכות קיומו של צוות מקצועי, מהימן ומיומן המספק ללקוח ליווי צמוד, אגב מתן הסבר מדוקדק אודות על העסקה, בכל אחד מהשלבים הכרוכים בקבלת ההלוואה. מעבר לכך, אנשי השירות של המשיבה עומדים לרשות הלקוח גם לאחר קבלת ההלוואה תוך מתן מענה מלא לצרכים המיוחדים והספציפיים של כל לקוח.
14. לעניין טענות המבקש בדבר גביית ריבית מוסווית הרי שדין אלה טענות להידחות. בהתאם לחוק אשראי הוגן ובהתאם לתקנות הסדרת הלוואות חוץ בנקאיות, קיימים שני סוגי תשלומים שניתן לגבות מהלווה בקשר להלוואה – אף לא אחד מהם בגדר ריבית מוסווית המנוגדת לדין, אולם על אחד מהם להיכלל בחישוב העלות הממשית של האשראי ועל השני לא. האחד, תשלום בקשר עם הסכם ההלוואה המשולם למלווה. תשלום זה הוא תשלום לגיטימי ואינו בגדר ריבית, ויש לכלול אותו בחישוב העלות הממשית של האשראי. השני, תשלום בקשר עם הסכם ההלוואה שאינו משולם למלווה עצמו – קרי תשלומים לצדדים שלישיים שהמלווה אינו משמש אלא צינור להעברתם, וכן סכומים נוספים הנגזרים לסכום ההלוואה. תשלומים אלה הם אינם בגדר "תוספת", כהגדרתה בחוק אשראי הוגן, ולפיכך ממילא אינם אמורים להיכלל במסגרת העלות הממשית של האשראי.
15. לטענת המשיבה במסגרת "תקנות הסדרת הלוואות חוץ-בנקאיות (החרגת סוגי עסקאות אשראי מתחולת החוק והחרגת הוצאות מגדר "תוספת"), תשע"ט-2019" (תקנות הסדרת הלוואות חוץ-בנקאיות (החרגת סוגי עסקאות אשראי מתחולת החוק והחרגת הוצאות מגדר "תוספת"), (להלן: "תקנות ההלוואות") נקבע כי תשלומים מסוימים לא ייחשבו בגדר תוספת לאשראי.
16. משכך מתחייבת המסקנה כי יש לפרש את המונח תוספת בחוק אשראי הוגן לאורן של תקנות ההלוואות הקובעות את סוגי התשלומים המוחרגים מגדר המונח תוספת. המדובר בתשלומים שנועדו לכיסוי הוצאות ממשיות של המשיבה הכרוכות בהעמדת ההלוואה ורובם משולמים לצדדים שלישיים בגין שירותים ממשיים הנדרשים לצורך העמדת ההלוואה, ועל כן המשיבה פעלה כדין כאשר לא הכלילה תשלומים אלו במסגרת העלות הממשית של האשראי.
17. על מנת להעמיד את ההלוואה ללקוחותיה, המשיבה נושאת בעלויות ממשיות הכרוכות בתפעול והעמדת ההלוואה. מדובר בתשלומים תפעוליים כנגד שירות או הוצאות בפועל, וככאלה הם אינם נחשבים כתוספת לצורך העלות הממשית של האשראי. למעשה, המשיבה משמשת כצינור בלבד להעברת התשלומים לצדדים שלישיים. עלויות התפעול של המשיבה כוללות קשת רחבה של פעולות מנהלתיות ומקצועיות הנדרשות כדי לקלוט, לעבד, לתעד, לאחסן, לבדוק, לבחון ולאשר את ההלוואה. הליך הטיפול בבקשת הלוואה חדשה מהמשיבה לרכישת רכב מורכב משבעה שלבים.
18. עלויות הקמת ההלוואה נעות בין 650 ₪ אם הרכב נרכש מהמגרש של אלבר ל-1,500 ₪ אם הרכב נרכש ממגרש חיצוני. הווה אומר, המשיבה נושאת בעלויות תפעוליות ממשיות בעת הקמת הלוואה טיפוסית, בגינן היא גובה מלקוחותיה את התשלומים. על כן, בהתאם לתקנות ההלוואות תשלומים אלה כלל אינם נחשבים כתוספת ולפיכך לא היה על המשיבה לכלול תשלומים אלה במסגרת העלות הממשית של האשראי.
19. בכל הקשור לדמי הגבייה החודשיים, יובהר כי התאגיד הבנקאי, לו הומחו על דרך המכר חלקם הגדול של הסכמי ההלוואה, אינו גובה את דמי הגבייה החודשיים מהלווים, בהתאם לרגולציה המשפטית החלה על תאגידים בנקאיים. המודל העסקי של המשיבה מבוסס על המחאת כלל הסכמי ההלוואה שלה לתאגיד בנקאי בסמוך לאחר חתימתם. מאחר שהתאגיד הבנקאי הנמחה אינו גובה בפועל את דמי הגבייה, הרי שדמי הגבייה אינם בגדר תשלום שידוע שישתלם במועד כריתת הסכם ההלוואה, ולכן לא היה צורך לכלול אותו בעלות הממשית של האשראי. כיוון שהמשיבה ממחה על דרך המכר את חלקם הגדול של הסכמי ההלוואה לתאגיד בנקאי כחלק ממהלך העסקים הרגיל שלה ובהתאם למודל העסקי שלה, ומכיוון שאותו תאגיד בנקאי לא גובה את דמי הגבייה בפועל, אזי במועד חתימת ההסכם היה ידוע למשיבה כמעט בוודאות שהלקוח לא יחויב בהם.
20. נוכח האמור, גם אם יקבע בית המשפט ביחס לדמי הגבייה כי מדובר בתוספת, הרי שגם במקרה זה המשיבה פעלה כדין שכן לא היה מקום לכלול במסגרת שיעור העלות הממשית של האשראי תשלומים שהכוונה היא כי הם כלל לא ייגבו, ובכל מקרה אין מדובר בתשלום שידוע שישתלם ושיש לכלול אותו בעלותה ממשית של האשראי. אדרבה, דווקא הכללתם של תשלומים אלו, אשר קיימת ידיעה שהלקוח לא אמור לשלמם בפועל, הייתה חותרת תחת מטרות חוק אשראי הוגן והייתה מביאה דווקא להטעיית הלווים, שכן הייתה מוצגת בפניהם עלות ממשית של אשראי הגבוהה מזו שעתידה להיגבות מהם בפועל.
21. הנה כי כן, הואיל ודמי הגבייה לא נגבו בפועל מחלקם הגדול של לקוחות המשיבה, ומכיוון שכבר בעת חתימת הסכמי ההלוואה היה ידוע למשיבה שהסכם ההלוואה יומחה לאחר חתימתו לתאגיד בנקאי אשר לא יגבה את דמי הגביה, כך שדמי הגביה אינם תשלום שידוע במועד חתימת הסכם ההלוואה כי הוא אמור להשתלם, הרי שהמשיבה לא הייתה צריכה לשקלל את דמי הגבייה בעלות הממשית של האשראי.
22. מעבר לכך שאי גביית דמי הגבייה בפועל שומטת את הטענה לפיה היה צורך לכלול אותם בעלות הממשית של האשראי, היא גם שומטת את הקרקע תחת הסעד להשבת דמי הגבייה, שכן ברור שאין להורות על השבת סכום שלא נגבה מלכתחילה ולכן דינו של סעד ההשבה בהתייחס לדמי הגבייה להידחות על הסף. נוכח האמור לעיל, למבקש כמו גם ליתר חברי הקבוצה לא עומדת עילה כלפי המשיבה בכל הקשור לגביית תשלומים אלה.
23. המשיבה נוקטת כלפי לקוחותיה בשקיפות מלאה, ולא רק שעמלת פתיחת התיק ודמי הגבייה אינם נסתרים מעיני הלקוחות אלא שהמשיבה מציינת ברחל בתך הקטנה את העמלות בגוף ההסכם, ולא זו אף זו – הלקוחות מתבקשים לחתום מתחת לתנייה זו.
24. ראשית, טופס בקשת ההלוואה הינו חוזה פשוט ו"דק" בעל שני עמודים בסך הכול ומכאן לא יכולה להישמע טענה כי ציון העמלות נסתר ונבלע בין שלל פרטיו של ההסכם. שנית, עיון בטופס זה מעלה כי המשיבה ציינה בעמוד 2 באופן ברור ומפורש כי "בנוסף יחויב הלווה בעמלות הבאות: 1) עמלת פתיחת תיק: 799 ₪; 2) דמי גביה חודשיים: 10 ₪". שלישית, בצמוד לציון העמלות שעתידות להגבות מהלקוחות, ומתחת לסעיף זה, קיים מקום לחתימת הלקוח. מכאן עולה כי לא רק שהמשיבה לא מסתירה מהלקוח את עובדת קיום העמלות, אלא להיפך, היא מחייבת אותו לחתום בסמוך לכך שנתן דעתו לתנאי זה.
25. למעלה מן הצורך ועל אף הודאתו הברורה של המבקש כי המשיבה אינה מסתירה את כוונתה לגבות את העמלות נשוא בקשת האישור, יובהר כי בין כה, אדם החותם על מסמך בלא לדעת תוכנו לא ישמע בטענה כי לא ידע על מה הוא חתם ובמה התחייב. בשים לב לאמור יש להורות על דחיית הטיעון המשפטי של המבקש. כמו כן הבקשה אינה עומדת בתנאים הקבועים בחוק תובענות ייצוגיות.
26. המבקש הגיש תגובה לתשובת המשיבה. המבקש ציין כי במסגרת הגדרת הקבוצה ציין המבקש כי הוא מעוניין לייצג את כלל לקוחות המשיבה שנטלו ממנה הלוואות בתקופה המתחילה שבע שנים לפני הגשת בקשת האישור ועד ליום 25.8.19.
27. המועד האמור נקבע משום שביום זה נכנס לתוקף תיקון מס' 5 לחוק הסדרת הלוואות חוץ בנקאיות אשר הכניס בחוק מספר שינויים לרבות שינוי השם. בהקשר הרלוונטי לתביעה זו ולבקשת האישור הותקנו מכוח חוק אשראי הוגן תקנות הסדרת הלוואות חוץ בנקאיות אשר נכנסו לתוקף שישה חודשים מיום פרסומן ביום 25.8.19. על פי חוק הסדרת הלוואות חוץ בנקאיות נקבע כי החוק ייכנס לתוקפו שישה חודשים מיום פרסום תקנות או 27 חודשים מיום תיקון מס' 5 לפי המוקדם.
28. מכיוון שהמוקדם היה שישה חודשים מיום פרסום התקנות נכנס חוק אשראי הוגן לתוקפו ביום 25.8.19. הואיל ותקנות הסדרת הלוואות אכן הכניסו שינוי בדין, בכך שקבעו כי סכומים מסוימים שגובה מלווה לא ייחשבו ל"תוספת" כמשמעותה בחוק, תחם המבקש תביעתו וביקש לייצג את כל מי שנטל הלוואה עד למועד כניסתם לתוקף של חוק אשראי הוגן ושל תקנות הלוואות חוץ בנקאיות שאינן חלות על הקבוצה שמבוקש לייצגה במקרה זה.
29. עיון בתשובת המשיבה מלמד ברורות כי היא מתעלמת מכך שחוק אשראי הוגן ותקנות הסדרת הלוואות אינן חלות על התביעה ובקשת האישור, הגם שהיא מודעת לאי חלותם, והיא מתייחסות אליהם כרלוונטיים גם להליך זה. למען השלמת התמונה יצוין כי בא כוח המבקש בדק ומצא שהמשיבה מפרה גם את הוראות חוק אשראי הוגן ותקנות הסדרת הלוואות ובקשר לכך הוגשה ביום 21.4.20 תובענה ובקשה לאשר אותה כייצוגית. לעניין זה יצוין כי ב"כ המבקש הגיש בקשת אישור לעניין לקוחות המשיבה אשר נטלו הלוואות מיום 25.8.19 ואילך. המדובר בת"צ 40727-11-19 הורניק נ' אלבר (להלן: "בקשת הורניק").
30. הוסיף המבקש וטען כי יש לדחות את הטענות אשר הועלו בעניינו. באשר לטענות לעניין המחאת הסכמי ההלוואה כך שדמי הגבייה לא נגבו בפועל מחברי הקבוצה, נטען בין היתר כי החובה להשיב כספים שנגבו שלא כדין היא לא "זכות" של המשיבה אלא "חבות" שלה. כדי להמחות חוב, היינו להחליף למעשה חייב, להבדיל מאשר המחאת זכות, נדרש הסכם משולש בין החייב והנמחה שבאה עליו הסכמת הנושה, במקרה זה הנושים הם חברי הקבוצה שהיו צריכים להסכים להסכם בין התאגיד הבנקאי לבין המשיבה ובנוסף להסכים כי הבנק יבוא בנעלי המשיבה לעניין החבות כלפיהם. ברור כי לא חברי הקבוצה ולא הבנק הסכימו להסכם זה. עוד נטען כי המודל העסקי שבו מדובר רלוונטי רק לדמי הגבייה המומחים ולא לעמלת פתיחת תיק שהחזרה גם כן נתבע, מכאן שלכל היותר יכולה טענה זו לשמש לעניין גובה הנזק שנגרם הקבוצה, בשלב זה די בכך שהמבקש יוכיח נזק כלשהו ושאלת גובה הנזק תידון בהליך העיקרי.
31. יש אף לדחות את הטענה כי הסכומים האמורים מהווים "הוצאות" לצורך העמדת ההלוואה, מדובר בטענות שמוחזרו כבר לעייפה ונדחו בהחלטות רבות הן של בית המשפט העליון והן של בתי משפט זה, בהינתן כי כל האסמכתאות הרלוונטיות פורטו בבקשת האישור זועקת לשמיים ההתעלמות מאסמכתאות אלו, כאילו לא היו, בתשובת המשיבה. עוד נטען כי תקנות ההלוואות לא חלות בעניינו.
32. אף אם תקנות ההלוואות חלות, ולא זה המצב, הרי התקנות מאפשרות לגבות הוצאות "כלליות" בסכום של עד 500 ₪ ולא 799 ₪ כפי שנגבה במקרה זה. בנוסף, לא מאפשרות התקנות לגבות דמי גבייה בכל שיעור שהוא.
33. אפילו נועדו התשלומים ל"כיסוי הוצאות", הרי שעדיין היה חובה לכלול אותם בעלות הממשית של האשראי. בין היתר עולה מחוות הדעת של המשיבה כי התשלומים האמורים לא נועדו לצורך "שירות נפרד" מאשר עצם העמדת ההלוואה, מה שהופך אותם לריבית מוסווית, ולכן היה איסור עליה בתקופה הרלוונטית לגבות את התוספות האמורות.
34. המבקש אף ציין כי במקרה שלפנינו מודה המשיבה כי אין מדובר ב"שירות נפרד" אלא בהוצאות הדרושות לצורך העמדת ההלוואה ותחזוקה ומשכך מקומן של הוצאות אלו במסגרת הריבית הנגבית מכוח ההסכם ומשלא נעשה כך והן הוגדרו כ"תוספות" דינן כדין ריבית מוסווית. משהודתה המשיבה בהודאה פורמלית בכתבי הטענות שההוצאות אינן מיועדות למימון שירות נפרד ואחר מעצם העמדת ההלוואה ותחזוקה הרי היא הודתה שמדובר בריבית מוסווית שאסור לגבות אותה בכלל בין אם היו התוספות נכללות בעלות הממשית של האשראי וקל וחומר עת לא נכללו בעלות זו.
35. ביום 15.6.2021 הגישו הצדדים בקשה לאישור הסדר דיוני. במסגרת ההסדר הודיעו הצדדים כי הושגה הסכמה עקרונית הכפופה לניסוח הסכם פשרה מפורט בין בעלי הדין בהליך. לעניין בקשת הורניק אשר אוזכרה לעיל, הוסכם בין הצדדים כי ההליכים בבקשת הורניק יעוכבו עד למתן החלטה בבקשת האישור בת"צ 38712-08-20 ששון נק' מימון ישיר מקבוצת ישיר (2006) בע"מ.
36. להשלמת התמונה יצוין כי ביום 12.10.2022 הודיעו הצדדים לבית המשפט כי בית המשפט (כב' השופטת נחליאלי חיאט) הורה על אישור בקשת האישור בת"צ 38712-08-20 ששון נ' מימון ישיר מקבוצת ישיר (2006) בע"מ. על ההחלטה האמורה הוגש ערעור לבית המשפט העליון אשר סומן כע"א 6695/22 ששון נ' מימון ישיר מקבוצת ישיר (2006) בע"מ. לאור האמור התבקש בית המשפט להורות על המשך עיכוב ההליכים בבקשת הורניק. ביום 12.10.22 ניתן תוקף של החלטה להסדר הדיוני האמור ונכון למועד החלטה זו ההליכים בבקשת הורניק עדיין מעוכבים.
37. ביום 4.12.2022 ובסיומו של הליך גישור אשר התנהל בפני כב' המגשרת השופטת בדימוס הילה גרסטל, הגישו הצדדים בקשה לאישור הסדר פשרה.
38. לאחר שעיינתי בבקשה, הרי שלא מצאתי טעם לדחות על הסף את הסדר הפשרה.
39. הצדדים יפקידו בבית המשפט, בתוך 10 ימים, עותק נייר של הסדר הפשרה המוצע.
40. כמו כן, לאור האמור, אני מורה לצדדים לפעול בהתאם להוראות סעיפים 18(ג) ו-25 לחוק תובענות ייצוגיות תשס"ו-2006 (להלן: "החוק") כמו גם בהתאם לתקנות תובענות ייצוגיות, תש"ע 2010 כדלהלן:
41. באי כוח הצדדים יפרסמו בתוך 20 יום מודעה בנוסח שצורף לבקשה לאישור הסדר פשרה. המודעה תפורסם בעיתונים "ידיעות אחרונות" ו"ישראל היום" גודל האותיות בפרסום יעלה בלפחות שליש על הגודל המינימלי הנקבע בתקנה 2 לתקנות הגנת הצרכן (האותיות בחוזה אחיד ובתנאי הכלול במידע אחר המיועד לצרכן), תשנ"ה-1995.
42. נוסף לאמור, בנוסח ההודעה יבוצע השינויים הבאים:
43. הצדדים יוסיפו למודעה את פרטי המלצתם לעניין גובה הגמול ושכר הטרחה.
44. לעניין עיון בהסדר הפשרה, תתווסף הפניה לאתר אינטרנט מונגש הפתוח לכלל הציבור אשר יאפשר עיון נגיש ונוח בנוסח המלא של הסדר הפשרה המוצע וכן אפשרות הורדה של עותק מהסכם הפשרה המוצע.
45. באי כוח הצדדים ישלחו בתוך 20 יום העתק מבקשתם לאישור הסדר על נספחיה, בצירוף הסדר הפשרה המוצע ויתר הנספחים הרלוונטיים, כמו גם העתק מהחלטתי זו, ליועצת המשפטית לממשלה, לממונה על הגנת הצרכן, ולמנהל בתי המשפט. ההודעה למנהל בתי המשפט תישלח בהתאם לתקנה 17(א) לתקנות.
46. היועצת המשפטית לממשלה תודיע לבית המשפט, בתוך 60 יום, אם קיימת לה התנגדות להסכם הפשרה המוצע, לרבות לעניין הגמול לתובע ושכר הטרחה שהומלצו, וכן מתבקשת התייחסותה לשאלת הצורך במינוי בודק, בהתאם לסעיף 19(ב) לחוק.
47. ככל ותוגשנה התנגדויות להסדר הפשרה המוצע (בהתאם לסעיף 18(ד) לחוק) או בקשה לצאת מן הקבוצה (בהתאם לסעיף 18(ו) לחוק), יהיו הצדדים רשאים להגיש תגובה מטעמם להתנגדויות/בקשות אלו בתוך 20 יום, אשר ימנו מתום המועד להגשת התנגדויות ובקשות לצאת מהקבוצה.
48. לאחר שתוגש עמדת היועצת המשפטית לממשלה תינתן החלטה מתאימה להמשך ניהול ההליך, לרבות בעניין הצורך במינוי בודק, גובה הפיצוי לקבוצה וכן גובה הגמול ושכר הטרחה.
49. המזכירות תשלח העתק החלטה זו לבאי כוח הצדדים, לפמת"א (אזרחי), לממונה על הגנת הצרכן וכן למנהל בתי המשפט לשם רישומה בפנקס התובענות הייצוגיות.

תז"פ 2.4.23.

ניתנה היום, ט"ו טבת תשפ"ג, 08 ינואר 2023, בהעדר הצדדים.