לפניי תביעה בסך   8,500 ₪.

התובע טען כי בתאריך 28.12.2018 אירע אירוע ביטוחי בדירתו – נזילה כתוצאה מסערה (להלן "האירוע"), הוזמן מתקן מורשה, בוצע תיקון על פי המתקן אשר מנע המשך נזילה והמשך נזק. עוד נטען כי הקבלן המתקן נתן פירוט של העבודות והסבר לחב' הביטוח, תואמה הגעה של שמאי לאחר ביצוע העבודות, עיכוב התיקון היה גורם להמשך הצפת הדירה והגדלת הנזק וכי שמאי שהגיע להעריך את הנזק לא עלה על הגג, הסתכל בדירה ופסק סכום של 6,500 ₪. התובע טען כי פנה לחב' הביטוח אולם חב' הביטוח שילמה רק מחצית מהסכום, שכן סכום הנזק שתוקן סך 12,000 ₪ כולל מע"מ אולם החברה שילמה 6,500 ₪ לפני ניכוי והשתתפות עצמית. בנוסף, הוערך תיקון וצביעה בתוך הדירה בסך 3,000 ₪ ומכאן הסכום הנתבע הוא סך של 8,500 ₪.התביה הוגשה נגד חברת הביטוח שביטחה את דירת התובע- הנתבעת 1 וכן, נגד השמאי מטעם חברת הביטוח שערך חוות דעת שצורפה לתיק- הנתבעת 2.

הנתבעים הגישו כתב הגנה וטענו כי התביעה מנופחת, כי הנתבעת 1 מבטחת את דירתו של התובע, מדובר בנזילה שנתגלתה לכאורה ב-12/18 וכי עם קבלת כל המסמכים מהתובע, הנתבעת 1 מינתה את השמאי לוין את בוטנסקי (הנתבעת 2) אשר הגיע לאתר ביום 20.1.2019 ונפגש עם התובע וערך בדיקה מקיפה של מקור הנזק בדירת התובע ותוצאותיו. עוד נטען כי בהתאם לחוות הדעת, השמאי קבע כי עלות תיקון של הגג בגין נזק שעלול היה להיגרם עקב רוחות סערה הסתכם בסך של 5,500 ₪ בתוספת עלות צביעה. עוד נטען בכתב ההגנה שהתובע לא הוכיח קשר סיבתי לנזק הנטען כאשר מדובר בעניין של מומחיות המחייב הוכחה באמצעות מומחה. עוד נטען כי הסכום הנתבע הוא מופרך ומשולל כל יסוד אינו מפורט ואינו מגובה באסמכתאות.

הצדדים זומנו לדיון.

בתשובה לשאלה מדוע התביעה מוגשת גם נגד הנתבעת 2 - השמאי, התובע השיב כי אינו מומחה בעניין וכי הנתבעת 1 מסרבת לשלם ומסתמכת על השמאות של נתבעת 2.

התובע העיד כי הנתבעת 1 שילמה פיצוי בסך 6,500 ₪ בגין האירוע, כי התחילה נזילה מהגג, הזמין חברה שמטפלת בנזקים אלה, הנציג של החברה הגיע והתחיל לטפל בנזק ויצר קשר עם סוכן הביטוח. עוד העיד כי לקח זמן עד שהשמאי הגיע וכי הנזק כבר תוקן והעביר חשבונית מפורטת מטעם המתקן. עוד העיד כי השמאי הגיע אחרי התיקון ואילו המתקן מיד באותו יום או למחרת, עלה לגג ועצר את הנזילה באופן זמני ואחר כך הגיע וטיפל ונתן לו חשבונית. עוד העיד כי התיקון היה ברעפים והשמאי על סמך עובש ורטיבות בתקרה החליט את עלות התיקון ולא ראה מה תוקן ונתן סכום לפי הערכה.

השמאי מטעם נתבעת 2 העיד כי הגיע 10 ימים אחרי התיקו, כי אי אפשר להגיע לגג אבל יש תמונות של הגג והציג תמונה של דירת התובע מבחוץ שסומנה נ/1. השמאי העיד כי העריך את הנזק של הרעפים בגג בסך 5,500 ₪ ובנוסף עוד 1,000 ₪ צבע בפנים ובסך הכול 6,500 ₪. השמאי העיד כי התובע טען לנזק מקיף והרבה מים והשמאי ביקש תמונות ומשהתובע ציין שאין תמונות השמאי ביצע הערכה והגיע לסכום שצוין בחוות הדעת. עוד העיד השמאי כי מאוחר יותר התובע העביר תמונות לפני התיקון ובתמונות רואים איטום רוחבי שהתפורר ושבר של שלושה רעפים. אולם משהסתכל שנית על התמונות התברר כי תמונות הרעפים הן של גג אחר. השמאי הציג תמונות של הרעפים שסומנו נ/5 ונ/6 שהתובע שלח וטען כי בתמונה נ/5 למטה, של הרעפים, אין מדובר בבית של התובע שכן אין המדובר באותו סוג של רעפים כמו בתמונה נ/5 למעלה ונ/6.

כשנשאל התובע לגבי התמונות נ/5 ונ/6 השיב ששלח את תמונות המתקן וכשנשאל לגבי התמונה נ/5 למטה השיב כי אינו יודע אם זו תמונה של הרעפים שלו. השמאי טען כי לא נראתה החלפת רעפים.

לסיכום, נטען על ידי התובע כי הוא מצפה לקבל פיצוי מלא וכי מאחר ושולם סכום של 6,500 ₪ אזי על הנתבעת להשלים סכום נוסף של 5,500 ₪ שכן צרף לתביעה חשבונית מס קבלה בסך 12,000 ₪.

לסיכום, נטען על ידי הנתבעת 1 כי התובע לא תמך תביעתו בחוות דעת, לא זימן את בעל המקצוע שהוציא את החשבונית שצורפה לתביעה על מנת להעיד, כי התובע לא אפשר לנתבעת לבדוק את הנזקים וכי השמאי מטעם הנתבעת העריך מעבר למה שנגרם בפועל וכי לתובע שולם כסף בעודף שכן שולם לו סכום של 6,500 ₪ הכולל 5,500 ₪ נזקים על הגג ועוד 1,000 ₪ על צבע לפי חוות הדעת.

עוד נטען כי השמאי אמנם לא עלה על הגג אולם בתמונות רואים שמה שבוצע זה אטימה של רוחבים עליונים שמחברים את הרעפים בגג.

דיון והכרעה

פסק הדין יהיה מנומק בצורה תמציתית בהתאם לתקנה 15 לתקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין), תשל"ז-1976.

בהליך זה נטל השכנוע חל על התובע , החובה עליו להוכיח את תביעתו, על פי הדרישה לפיה "המוציא מחברו עליו הראיה", וזאת על אף שמדובר בתביעה קטנה. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים והראיות שהוצגו בפני, ולאחר ששמעתי את הצדדים הגעתי למסקנה כי דין התביעה להידחות ולהלן אנמק:

1. התובע מבקש לחייב את הנתבעת בסכום של 5,500 ₪ , הוא ההפרש בין סכום החשבונית שצורפה לתביעה בסך 12,000 ₪ לבין הסכום נשוא חוות דעת השמאי מטעם הנתבעת בסך 6,500 ₪, שהנתבעת שילמה לתובע ואין מחלוקת על כך. כמו כן, מבקש התובע לחייב את הנתבעת בסכום נוסף של 3,000 ₪ בגין תיקוני צבע בתוך הדירה. התובע העיד כי בעקבות אירוע הנזילה מיום 28.12.18 הזמין בעל מקצוע אשר ביצע את התיקון בסך 12,000 ₪ בהתאם לחשבונית שצורפה לתיק וכי השמאי של הנתבעת 1 הגיע אחרי התיקון. התובע לא צירף חוות דעת מומחה להוכחת הנזק שנגרם לדירתו, להוכחת הקשר הסיבתי בין האירוע לבין הנזק ולהוכחת עלות תיקון הנזק. מדובר בעניין שבמומחיות והתובע לא צרף לתביעה חוות דעת מומחה כאמור לעיל וכן, לא הציג חוות דעת נגדית לחוות דעת שהוצגה על ידי הנתבעים. בנוסף, התובע לא זימן את בעל המקצוע שביצע את התיקון בדירתו בעקבות האירוע על מנת להעיד, על אף שמדובר בעד רלוונטי.
2. בנוסף, בדיון עת התובע נחקר לגבי התמונות של בעל המקצוע שביצע את התיקון שהוצגו וסומנו נ/5 ו/6, השיב שאינו יודע אם תמונה נ/5 למטה היא תמונה של הרעפים שלו. לאור זאת, אני קובעת כי התובע לא הרים את נטל ההוכחה ולא הוכיח את הנזק שנגרם לו כתוצאה מהאירוע נשוא התביעה וכן לא הוכיח קשר סיבתי בין הנזק לבין האירוע.
3. בנוסף לכל האמור לעיל, התובע לא הוכיח את הנזק בגין צבע בתוך הדירה בסך 3,000 ₪. נזק זה לא נתמך בראייה כלשהי ועל כן, גם התביעה בסכום של 3,000 ₪ נדחית.
4. לאור האמור לעיל, אני מורה על דחיית התביעה.
5. בנסיבות העניין, איני מחייבת את התובע בהוצאות.
6. המועד להגשת בקשה לרשות ערעור על פסק הדין הוא 15 ימים מיום מתן פסק הדין.

המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים.

ניתנה היום, י"ב סיוון תש"פ, 04 יוני 2020, בהעדר הצדדים.