בפני בקשה להורות על ביטולה של פסילה מנהלית לפי סעיף 48 לפקודת התעבורה [נוסח חדש] התשכ"א – 1961 אשר הוטלה על המבקש ביום 30.10.19 למשך 60 יום, בגין מעורבותו בתאונת דרכים.

על פי חומר הראיות אשר הוגש לעיוני, בתאריך 29.10.19 בשעה 12:43 לערך, נהג המבקש באוטובוס מפרקי מ.ר. 75-594-69 ברחובות, ברחוב בית הפועלים בצומת כיכר עם הרחובות לוין אפשטיין וגלוסקין.

המבקש חשוד כי במקום ובנסיבות אשר פורטו לעיל, לא נתן זכות קדימה להולכת רגל אשר חצתה הכביש במעבר חצייה , פגע בה עם רכבו וגרם לתאונה אשר תוצאותיה חבלות של ממש.

כתוצאה מהתאונה נחבלה הולכת הרגל, ילידת 61, חבלות של ממש ובהן , שבר פתוח ברגל ימין.

המבקש, באמצעות בא כוחו, עותר לביטול הפסילה המנהלית.

לטענת ב"כ המבקש, המבקש חלף את הולכת הרגל והפגיעה בה לא הייתה בחזית האוטובוס.

לדבריו הולכת הרגל לא הייתה בתחום שדה הראייה של המבקש.

ב"כ המשיבה מתנגדת לבקשה וטוענת כי בתיק קיימות ראיות לכאורה. עוד מפנה התובעת את בית המשפט לעדות עד הראיה בתיק.

התובעת מציינת את המסוכנות הנשקפת מנהג אוטובוס ועותרת לדחיית הבקשה.

דיון והכרעה

בבש"פ 8450/02 זינגר יהודה עו"ד נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו], במסגרתו נדחה ערר על פסילה מנהלית, הבהירה כבוד השופטת פרוקצ'יה את הכללים שעל יסודם יש לבחון את הפסילה המנהלית אשר ניתנה מכוח סעיף 47 לפקודת התעבורה. כבוד השופטת פרוקצ'יה הבהירה כי שיקול הדעת המסור לקצין משטרה לעניין זה בנוי משני רבדים, האחד, רובד ראייתי, שעניינו בשאלה האם קיים חומר ראיות לכאורה המבסס אשמת הנהג בעבירות המיוחסות לו. השני, עיקרו בשאלה, האם קיימת מסוכנות לציבור מהמשך נהיגתו. נקבע כי הפסילה המנהלית לא נועדה להעניש נהג בטרם הורשע בדין, אלא למנוע סכנה מיידית לציבור מנהיגתו, ועל רקע זה מובנת קביעת סעיף 48 לפקודת התעבורה לפיה בית משפט רשאי לבטל או לקצר פסילה מנהלית אם שוכנע שהביטול לא יפגע בביטחון הציבור. לעניין זה, נודעת חשיבות לנסיבות ביצוע העבירה וכן להרשעותיו הקודמות של הנהג.

(בש"פ 1661/91 צ'ישינסקי נ' מדינת ישראל, פד"י מ"ה 145 (3); בש"פ 513/88 מדינת ישראל נ' גוליו, פד"י מ"ב 331 (3)).

אם כן, למדים אנו כי שני שיקולים מנחים בית המשפט לשיקול בבקשה זו, ראשית, קיום ראיות לכאורה בדבר אשמתו של המבקש ושנית , האם יש בהמשך נהיגתו, כדי לסכן את שלום הציבור.

ראיות לכאורה

השאלה העומדת עתה לבחינה בפני בימ"ש, האם יש יסוד להחלטת קצין המשטרה לפסול את רישיונו של המבקש. בשלב זה בודק בימ"ש הימצאותן של ראיות לכאורה ודי בהן כדי לבסס את החלטת הקצין. בבש"פ 6732/10 מדינת ישראל נ' שגיא בן שלום, נקבע עניין דיות הראיות לשלב זה כי :

"על מנת לקבוע כי התגבשו ראיות לכאורה, די שימצא כי קיימות ראיות גולמיות שיש בהן פוטנציאל לקשור את המשיב לעבירות המיוחסות לו".

בבש"פ 11271/03 מדינת ישראל נ' אלפרון [פורסם בנבו] עמדה כבוד השופטת בייניש על מהותו של המבחן בקיומן של "ראיות לכאורה להוכחת האשמה" וקבעה:

"מהבחינה המשפטית, המבחן לקיומן של 'ראיות לכאורה להוכחת האשמה' הינו , אם בחומר החקירה שבידי התביעה מצוי פוטנציאל ראייתי , אשר בסיום המשפט – לאחר עיבודן של הראיות, בחינתן בחקירות וקביעת אמינותן ומשקלן- יהא בכוחן להוכיח את אשמת הנאשם כנדרש במשפט פלילי (בש"פ 8087/95 , זאדה נ' מדינת ישראל) [פורסם בנבו].אמנם, במסגרת בחינה זו, על השופט לעיין בחומר החקירה כולו, לרבות חומר החקירה התומך בעמדת הנאשם...אך השאלה הנבחנת אינה מהימנותה של גרסת הנאשם, או האם ניתן כבר בשלב זה לבטל את גרסתו של הנאשם, אלא, אם בידי התביעה חומר חקירה בעל פוטנציאל ראייתי שיש בכוחו להביא להרשעה בתום המשפט. יתרה מזאת, אין בקיומה של גרסה מכחישה של נאשם כדי לשלול מניה וביה את המסקנה שקיימות ראיות לכאורה בדבר אשמתו, אף שתמיד קיימת האפשרות שבסוף המשפט הפלילי, יתן בית המשפט אמון בגרסתו של הנאשם ויזכה אותו בשל כך. זהו אחד ההבדלים העיקריים בין בחינת הראיות לצורך הליך המעצר לבין בחינת הראיות במשפט גופו.(וראו : שם, [בש"פ 8087/95 בעניין זאדה , בעמוד 149;וכן בש"פ 2182/95 מדינת ישראל נ' מהאג'נה [פורסם בנבו]...,עמוד 230)."

עיינתי בחומר החקירה, ומצאתי לקבוע כי יש בחומר ראיות לכאוריות אשר קושרות את המבקש לביצוע העבירות עליהן נחקר במשטרה באזהרה, המקימות עילה לפסילת הרישיון שבסמכות קצין המשטרה.

על מנת לא לפגום בחקירה לא אפרט את כלל מארג הראיות, אולם אציין כי ניתן ללמוד על מנגנון התרחשות התאונה מעדותו של עד נטרלי.

העד מציין כי הבחין במעורבת עומדת מול חזית האוטובוס במרכז האוטובוס ומנופפת לעבר המבקש בשתי ידיה.

המבקש האיץ ובלם מספר פעמים על מנת שהולכת הרגל תזוז ממקומה, היא זזה ופנתה לעבר דלת קדמית ימנית של האוטובוס, אך האוטובוס המשיך בנסיעה ואז נשמעו צרחות והאוטובוס נעצר.

האירוע התרחש בסמוך למעבר חצייה.

הולכת הרגל ציינה כי הבחינה במבקש מתקדם לעברה, סימנה לו וניסתה לרוץ מהר ככל יכולתה מאחר והאוטובוס קרב אליה אך לא הצליחה להימלט וגלגל האוטובוס עלה על רגלה הימנית.

בנסיבות אלה סבורני כי ישנן די והותר ראיות לכאורה בהתחשב בשלב הדיוני בו אנו מצויים.

לעניין מסוכנותו של המבקש, הרי שמדובר במבקש אשר נוהג משנת 2007 , ולחובתו 4 ה''ק.

לפיכך, לא ניתן לומר כי מדובר בנהג המסוכן לציבור ואולם, ישנם מקרים בהן המסוכנות נלמדת מנסיבות התאונה ותוצאותיה וזאת גם בהעדר עבר תעבורתי מכביד.

סיכום והחלטה

אין ספק כי מדובר בתאונה שתוצאותיה קשות.

לאחר ששקלתי ובחנתי טענת המבקש אל מול הראיות בתיק שלפני, לא שוכנעתי בקיומן של נסיבות המצדיקות ביטולה של הפסילה המנהלית.

בדין פסל הקצין את הרישיון ל- 60 יום , שכן, על המבקש לעבור תקופת צינון.

לפיכך הבקשה נדחית.

תיק החקירה יוחזר לידי המשיבה.

המזכירות תעביר ההחלטה לצדדים.

זכות ערר כחוק.

ניתנה היום, כ"ו חשוון תש"פ, 24 נובמבר 2019, בהעדר הצדדים.