1. לפני תביעה בסך 21,769 ₪ בגין הנזקים הנטענים של התובעת אשר נגרמו מתאונת דרכים בה היו מעורבים רכב מ.ר 61-548-12 (להלן: רכב התובעת), רכב מ.ר 54-437-57 (להלן: רכב הנתבעת 1) ורכב מ.ר 76-150-39 (להלן: רכב הנתבעת 2).
2. על פי הנטען בכתב התביעה, התאונות התרחשו ביום 1.1.2018, כאשר רכב הנתבעת 1 סטה שמאלה מנתיבו אל תוך נתיב נסיעת רכב התובעת, פגע בו והדפו אל מעקה הבטיחות לצד הכביש (להלן: התאונה הראשונה). לאחר מכן, הגיח רכב הנתבעת 2, ופגע גם הוא ברכב התובעת מאחור.
3. עוד ציינה התובעת, כי הנתבעת 2 הכירה בחבותה לתאונה ושילמה לתובעת בגין הנזקים שנגרמו עקב פגיעת רכבה ברכב התובעת (להלן: התאונה השניה).
4. הנתבעת 1 טוענת, כי רכבה נכח במקום התאונה עקב החלקה על שלולית מים שהייתה בכביש אשר גרמה להתנגשות רכבה במעקה הבטיחות, לטענתה, רכבה לא היה מעורב כלל בתאונה עם רכב התובעת.
5. הנתבעת 2 טוענת, יש לדחות את התביעה כנגדה, לאחר שהיא שילמה לתובעת בגין חלקה במוקד הנזק האחורי.
6. הצדדים ציינו ,כי התנהל דיון קודם בפני מותב אחר, בגין אותה תאונה, אך ההליך נמחק בהמלצת בית המשפט.

דיון והכרעה:

1. לאחר ששמעתי את טענות הצדדים, את העדויות, עמדתי על נסיבות קרות התאונה, מיקום הרכבים, מיקום הפגיעות ועיינתי בכל אשר הובא בפניי, אני סבורה כי­­­­ יש לקבל את התביעה במלואה כנגד הנתבעת 1, ולדחות את התביעה כנגד הנתבעת 2. אנמק:
2. נהג רכב התובעת העיד בדיון בעדות סדורה ועקבית, כי התאונה הראשונה אירעה כאשר רכב הנתבעת 1 סטה שמאלה לנתיבו, ועקב כך פגע עם חלקו האחורי-שמאלי בחלקו הקדמי של רכב התובעת (פרוטוקול הדיון, שורות 18-16, עמ' 4 ). כמו כן, העיד כי היה יום גשום והתאונה התרחשה כאשר נסע במהירות 80 קמ"ש (שורות 6-5, עמ' 5). באשר לתאונה השנייה העיד, כי "האוטו שלי נעצר, בדקתי שהכל בסדר זריז, התכופפתי, הורדתי חגורה, להרים את הציוד האישי שלי, אין שאני מרים את הראש אני רואה אוטובוס במראה שמתנגש בי מאחורה" (שורות ,20-21 עמ' 4 ).
3. נהגת רכב הנתבעת 1 אישרה כי אכן עברה מהנתיב האמצעי לנתיב השמאלי (שורות 13-12 ,עמ' 7), אך לדבריה בדקה לפני כן שהנתיב פנוי ורק לאחר שסיימה את מעבר הנתיבים, איבדה שליטה על רכבה והתנגשה במעקה הבטיחות (שורות 15-12, עמ' 7). עם זאת, מתיאור האירוע עולה כי נהגת רכב הנתבעת 1 הסתחררה על הכביש, ולא ידעה להגיד במדויק מה אירע בדיוק בסביבת האירוע. על אף שציינה כי לא הרגישה פגיעה עד לפגיעה בעמקה הבטיחות, מהדברים עולה כי איבדה שליטה על מכוניתה (שורות 15-13, עמ' 8) וכאשר נשאלה כיצד ייתכן שאיבדה שליטה על הרכב כתוצאה מסטייה לא חדה ולא פתאומית, לא ידעה נהגת רכב הנתבעת 1 להשיב במדויק, וציינה כי לא ראתה בעיניים שהייתה שם שלולית (שורה 22, עמ' 9), ושאינה יודעת במדויק מה גרם לאיבוד השליטה ברכב (שורות 24-23, עמ' 9). מעדותה עולה עוד כי ביקשה לעבור נתיב מלכתחילה עקב התקרבות של רכב אחר לכיוונה, על מנת שלא יפגע בה (שורות 11-10, עמ' 7). כאשר נשאלה, השיבה כי נהגה במהירות של 70 קמ"ש בערך (שורה 1 , עמ' 8).
4. יש לציין, לתיק לא צורפו תמונות אשר מראות את רכב הנתבעת 1 מאחורה, תמונות אשר היו יכולות לשפוך אור בשאלה האם היה מגע בין הרכבים או לא. כך, כאשר הציג ב"כ הנתבעת 1 בדיון לנהג רכב התובעת את תמונות הזנק של רכב הנתבעת 1, השיב נהג רכב התובעת כי "אתה מראה לי את הפרונט הקדמי... אם היית מצלם מאחורה היינו יכולים לדון על זה".
5. נהג הנתבעת 2 העיד שהוא פגע בשני הרכבים, לדבריו "שאני רואה ארבע רכבים עומדים, השמאלי עומד אוטו באמצעי עומד אוטו, בימיני עומד אוטו, ובשוליים עומד אוטו, על אותה שורה כולם, מאחורי היתה משאית, ואז אני מנסה לעצור צריך להחליט באותה שניה מה לעשות כי אין לי לאיפה ללכת, ואז נכנסתי בין האוטו השמאלי לאמצעי, בין שניהם" (פרוטוקול הדיון, עמ' 10 ש' 16-27).
6. בנסיבות אלו, מצאתי להעדיף את גרסתו של נהג התובעת, אשר הייתה עקבית וחד משמעית יותר מגרסת נהגת הנתבעת 1. נהגת הנתבעת 1 העידה כי נהגה תוך כדי איבוד שליטה על רכבה, ועולה כי לא הייתה לה האפשרות לראות מהי הסיבה בגינה הסתחרר רכבה, היא לא זיהתה שלולית על הכביש וכאמור לא ראתה את רכב התובעת. על כן, שוכנעתי כי בנסיבות, התאונה התרחשה עת ביקשה נהגת רכב הנתבעת 1 לעבור נתיב, בבוקר גשום בכביש מהיר, כאשר ביקשה לברוח במהירות מרכב נוסף שהתקרב לעברה, וכתוצאה מהפגיעה בינה לבין רכב התובעת איבדה את השליטה על הרכב.
7. לעניין הנתבעת 2, התובעת כאמור ציינה כי הנתבעת 2 לקחה אחריות על הנזקים שנגרמו עקב התאונה השנייה, ומצאתי כי הנזקים הנדונים כעת נגרמו באופן מלא ע"י רכב הנתבעת 1. על כן, נתבעת 2 אינה אחראית לתאונה הראשונה ומשכך דין התביעה כנגדה נדחית.
8. התובעת תמכה את נזקיה בחוות דעת שמאית המעידה על שומת הנזק, בחשבון שכר טרחתו של השמאי. משכך, התובעת הרימה את הנטל להוכחת הנזקים האמורים שנגרמו לה בעקבות התאונה שבענייננו.
9. נוכח האמור לעיל, אני מקבלת את התביעה במלואה כנגד הנתבעת 1.
10. הנתבעת 1 תשלם לתובעת סך של 21,769 ₪ בתוספת הפרשי ריבית והצמדה מיום הגשת התביעה, אגרת בית משפט מלאה, שכר עדים כפי שנפסק ושכ"ט עו"ד בסך 4,000 ₪. הסכומים הכוללים ישולמו בתוך 30 ימים מהיום, שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד למועד התשלום בפועל.
11. התביעה כנגד הנתבעת 2 נדחית ללא צו להוצאות.

המזכירות תמציא לצדדים.

ניתן היום, כ"ז שבט תשפ"א, 09 פברואר 2021, בהעדר הצדדים.