עיינתי בבקשה, בתשובה ובתגובה.

המשיבה הגישה תביעה קטנה נגד המדינה בגדרה בקשה לחייב את המדינה בסך של 5,000 ₪ בגין "אכיפה בררנית" שהיא נוקטת כלפיה בכל הקשור לדוח מהירות שרשמה לה המשטרה. לחלופין בקשה המשיבה בכתב תביעתה לחייב את המדינה לבטל את דוח התנועה האמור.

המדינה בקשה לדחות את התביעה על הסף והדין עמה.

הסעד החלופי שבפי המשיבה אינו מסוג הסעדים שבית המשפט לתביעות קטנות מוסמך לתת; ואילו במסגרת הסעד העיקרי מבקשת המשיבה לתקוף את החלטת הרשות המינהלית המוסמכת לחייבה בדוח תנועה בדרך של תקיפה עקיפה, במקום להשיג עליה באופן ישיר: על ידי הגשת בקשה להישפט בבית המשפט לתעבורה שכידוע מוסמך לדון גם בטענות המשיבה בדבר אכיפה בררנית שעל פי הנטען ננקטה כלפי המשיבה.

טוב עשתה המשיבה אשר, כפי העולה מתגובתה לבקשה זו, הגישה לבית המשפט לתעבורה בקשה להישפט, ויש להניח כי מכלול טענותיה בנוגע לדוח יידונו בערכאה המוסמכת לבררן.

אני דוחה אפוא את התביעה.

אין צו להוצאות.

ניתנה היום, ז' אדר תש"פ, 03 מרץ 2020, בהעדר הצדדים.