1. עתירה בגדרה מבקש העותר לבטל את החלטת המנהל האזרחי - לשכת התכנון המרכזית יו"ש, מיום 29.10.19, בגדרה נדחתה תכנית שהגיש העותר (יו"ש/1703/105/17) לשם הכשרת מבנים שנבנו בשטח אש באזור יטא שבנפת חברון.
2. בד בבד עם הגשת העתירה הגיש העותר גם בקשה למתן צו ביניים אשר יורה למשיבים להימנע מהריסת המבנים עד לתום ההליכים בעתירה. בתגובה לבקשה הגישו המשיבים בקשה לדחיית העתירה על הסף, והעותר הגיש תגובה לבקשה זו.
3. לאחר שעיינתי במסמכים שהוגשו נחה דעתי כי דין העתירה להידחות על הסף.

התכנית שהגיש העותר נדחתה על ידי לשכת התכנון בהחלטתה נושא העתירה, וזאת משני נימוקים: ראשית, משום שהעותר לא הוכיח את זיקתו הקניינית למקרקעין. ושנית, כיוון שלשכת התכנון איננה רואה עצמה מוסמכת לאשר תכניות החלות על מקרקעין שהוכרזו על ידי המפקד הצבאי כשטחי אש סגורים. ובלשון החלטת לשכת התכנון:

"הבינוי אותו מבקשת התכנית להסדיר מצוי בתחום שטח אש 918. שטחי האש בתחומי יהודה ושומרון, בהם מתאמנים כוחות צה"ל, הם ביסודם שטחים סגורים, שנסגרו בהתאם להוראות סעיף 318 לצו בדבר הוראות בטחון (יהודה ושומרון) (מספר 1651), תש"ע – 2009. משמעות הדבר היא שאישור תכנית במקום זה מנוגד להוראות צו ראשי של המפקד הצבאי, ועל כן אין למוסדות התכנון סמכות לאשר תכנית ללא היתר מפורש שניתן לכך על ידי המפקד הצבאי. היתר כאמור לא הוצג בפנינו.

בנסיבות אלה אין מקום לבחון את התכנית ברמה התכנונית – מקצועית, שכן אין מקום שוועדה תכנונית תדון בבקשה ותידרש "לשאולות התכנוניות המתעוררות כאשר נראה לכאורה שזכות הבנייה, אם תאושר אינה ניתנת למימוש" (בג"ץ 1578/90 אייזן נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה תל אביב)..."

(נספח 9 לעתירה).

העותר איננו חולק על כך שהמבנים בהם עסקינן נבנו ללא היתר בתוך שטח אש שהוכרז כשטח צבאי סגור, וממילא העותר גם איננו חולק על כך שהתכנית שהגיש מתייחסת לשטח אש שהוכרז כשטח צבאי סגור. העותר איננו טוען שהוא מחזיק בידיו אישור של המפקד הצבאי לפיו אין לו התנגדות לבנייה בשטח האש. העותר גם לא סתר את קביעת לשכת התכנון לפיה היא איננה מוסמכת כלל לאשר תכנית המתייחסת לשטח שהוכרז בצו ראשי כשטח צבאי סגור. בהקשר זה הפנו המשיבים לפסק דינו של בית המשפט העליון בהליך קודם אותו יזם בנו של העותר, ואשר התייחס לאותו שטח אש (בג"ץ 7590/19 עאמר עלי מחמד דבאסה נ' המפקד הצבאי (17.11.2019)). וכך נכתב בפסק הדין בגדרו נדחתה עתירת הבן על הסף:

"בהתייחס לטענת ההיתכנות התכנונית במקום: כפי שעולה מהחלטת הוועדה (החלטה כמעט זהה להחלטה נושא העתירה שלפניי, אשר במסגרתה נדחתה תכנית שהגיש בנו של העותר שלפניי, בנימוק לפיו היא מתייחסת לשטח צבאי סגור ועל כן היא מנוגדת לצו ראשי של המפקד הצבאי – א.ר.), כפי שעולה מהחלטת הוועדה, המבנה הוקם בשטח אש המכונה "שטח אש 918" בו מתאמנים כוחות צה"ל, המהווה שטח שנסגר בהתאם להוראות סעיף 318 לצו בדבר הוראות ביטחון [נוסח משולב] (יהודה ושומרון) (מס' 1651), התש"ע-2009. על כן כפי שצוין בהחלטת הוועדה, אין למוסדות התכנון סמכות לאשר תכנית בשטח מסוג זה מבלי שניתן היתר מפורש על ידי המפקד המפקד הצבאי – היתר שעל פי הודאתו המפורשת של העותר, לא מצוי בידיו.

ודוקו, מסיפת החלטת לשכת התכנון בעניינו של העותר ניתן להבין כי הסיבה לדחיית התכנית נעוצה בשיקולי יעילות שעניינם הימנעות מתכנון שלא יוכל להתממש הלכה למעשה בשטח. ואולם, מפסק דינו של בית המשפט העליון, ומהרישא של החלטת לשכת התכנון עצמה בעניינו של העותר, עולה כי לשכת התכנון כלל איננה מוסמכת לדון בתכנית המנוגדת לצו ראשי של המפקד הצבאי. יודגש כי אני ער לכך שפסק דינו של בית המשפט העליון בעניין בנו של העותר ניתן בהקשר של תקיפת צו בדבר סילוק מבנים חדשים (יהודה ושומרון) (הוראת שעה) (מס' 1797), התשע"ח-2018, ולא בהקשר של תקיפת החלטה בדבר אי אישור תכנית, ברם חרף זאת הדברים שנאמרו שם כאמור לעיל, יפים לענייננו.

1. העותר הגיב לבקשה לסילוק על הסף, אולם בתגובתו אין נימוק שיש בו כדי לסתור את האמור לעיל.

העותר טוען כי הלכה למעשה השטח המדובר איננו משמש את צה"ל לאימונים. בין אם יש ממש בטענה זו ובין אם לאו, אין בה כדי לשנות את העובדה שנכון לעת הזו הצו בדבר הוראות בטחון מגדיר את השטח כשטח סגור, והדרך לתקוף עניין זה היא על ידי תקיפת הצו ישירות לאחר מיצוי הליכים כדין, ולא אגב עתירה נגד רשויות התכנון, שלא הן אלו שמוסמכות לבטל את הצו או להתעלם ממנו. לעניין זה יוער, כי אין די בצירוף המפקד הצבאי כמשיב לעתירה שלפניי, שעה שלא התבקש נגדו סעד שעניינו ביטול הצו ואף לא מוצו ההליכים בעניין זה טרם הגשת העתירה.

העותר עמד בתגובתו על כך שאי אישור התכנית משמעותו גירושו של העותר מאזור בו הוא חי כל חייו. בטענה זו אין ממש, שכן דחיית תכנית להכשרת מבנים שנבנו ללא היתר אין משמעותה הטלת חובה על העותר ומשפחתו לעזוב את האזור בו הם חיים שנים רבות.

העותר טוען לאפליה שבאה לידי ביטוי בכך שלא הורסים מבנים שבנו מתיישבים ישראלים בשטחי אש. לטענה זו לא הונחה תשתית עובדתית מספקת, ומכל מקום העותר לא הוכיח כי אושרו תכניות של ישראלים החלות על שטח האש המדובר. ודוקו, יש להבחין בין שאלת האכיפה לבין השאלה האם ניתן לאשר תכניות העוסקות בשטח אש שהוכרז כשטח סגור.

1. סיכומם של דברים, המבנים נושא העתירה הוקמו ללא היתר ובקשת העותר לאישור תכנית שתכשיר את המבנים נדחתה. לא מצאתי עילה להתערב בהחלטת לשכת התכנון המרכזית המבוססת היטב על המצב המשפטי הקיים לפיו השטח עליו חלה התכנית הוא שטח סגור. לא ניתן להפוך את היוצרות בכך שקודם תאושר תכנית החלה על שטח סגור ואחר כך יינקטו הליכים להפיכת השטח לשטח שאיננו סגור. דרך המלך היא לפעול לביטול הכרזה על השטח כשטח סגור, וככל שההכרזה תבוטל או תצומצם אזי יהיה מקום לתכנן את השטח. אכן הדרך לביטול ההכרזה איננה קלה כלל ועיקר, זאת בלשון המעטה, אולם כל עוד לא בוטלה ההכרזה לא ניתן להושיט לעותר את הסעד המבוקש על ידו.
2. אשר על כן העתירה נדחית.

עם זאת הצו הארעי שניתן יישאר בתוקפו עד ליום 26.3.20 על מנת שהעותר יוכל למצות את זכותו לנסות ולהביא לביטול הכרזתו של השטח המדובר כשטח סגור.

בנסיבות העניין אין צו להוצאות.

ניתן היום, כ"ט טבת תש"פ, 26 ינואר 2020, בהעדר הצדדים.