1. לפניי בקשת הנתבע להעברת הדיון בתיק לבית הדין האזורי לעבודה ולחלופין לעיכוב ההליכים מחמת הליך תלוי ועומד. התובעת מתנגדת לכך. לאחר שעיינתי בכתבי הטענות העיקריים שהוגשו בתיק ובקשר עם הבקשה וכן לאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים, החלטתי לדחות את הבקשה.
2. כידוע, סמכותו העניינית של בית המשפט נקבעת לפי מבחן הסעד:‏ "ההלכה, שסמכות בית-המשפט לדון בענין נקבעת על-פי הסעד שאותו מבקש התובע, מעוגנת היטב בפסיקה של בית-משפט זה" (ע"א 27/77 יהודה טובי נ' שמעון רפאלי, לא(3) 561, בעמ' 569 (1977) (פורסם בנבו)).
3. מדובר בתביעה כספית במסגרתה נתבקש בית המשפט לחייב את הנתבע לשלם לתובעת סך של 321,764 ₪ . התביעה הוגשה בין היתר בהתבסס על הסכם הנחזה להיות הסכם בין לקוח לקבלן עצמאי - נותן שירות. בין היתר מועלות נגד הנתבע טענות להפרת הסכם, חוסר תום לב, מרמה ונטילה שלא כדין, השבה ועשיית שלא במשפט. כל אלה עניינים המצויים בסמכותו העניינית של בית משפט השלום. הטענות לקיומם של יחסי עובד – מעביד הן טענות הגנה שיש לדון בהן במסגרת ההליך כאן. העובדה שקיים הליך נוסף אותו יזם הנתבע בבית הדין לעבודה אינה גורעת מסמכותו של בית משפט זה.
4. אשר לבקשה לעכב את בירור התובענה, בשלב מוקדם זה איני רואה מקום לכך. אין מניעה מליתן הנחיות לקידום התיק ולהגשת ראיות, שהרי אף אם ההליך היה מתנהל בבית הדין לעבודה היו מוגשות ראיות כאמור. ככל שתינתן החלטה בבית הדין לעבודה בשאלת קיומם של יחסי עובד מעביד הנתבע יוכל אז לעתור בבקשה מתאימה ותיבחן משמעותה של החלטה זו לענייננו.
5. אשר על כן הבקשה נדחית. הנתבע ישלם לתובעת הוצאות בסך של 2,000 ₪ ללא קשר לתוצאות. הסכום ישולם בתוך 30 יום.
6. הוראות להמשך ההליך יינתנו בהחלטה נפרדת.

המזכירות תשלח החלטתי לצדדים.

ניתנה היום, ו' תמוז תש"פ, 28 יוני 2020, בהעדר הצדדים.