1. התובע הגיש תביעה כנגד הנתבעת ע"ס 75,000 ₪ בגין עוולת לשון הרע.
2. התובע נשוי לאחותה של הנתבעת. הנתבעת הינה גיסתו של התובע.
3. המדובר במשפחה מרובת אחים שמכירת בית האם המנוחה בחייה ביום 12.12.05 פיצלה את האחים והאחיות לשני מחנות. הדירה נמכרה בתחילה לאנשים זרים בטיפול של חתן התובע שלאחר מספר שנים ביום 7.7.11 רכש יחד בת התובע את הדירה ולאחר גירושיהם רכש התובע את הדירה בשנת 2016.

העובדה כי הדירה נמכרה לזרים והתגלגלה כעבור שנים לידי התובע מסעירה את ילדי המנוחה.

1. האמירות המיוחסות כלשון הרע נטענו בחדא מחתה ללא פרוט ותארוך והפרדה ביניהם כדלהלן:

" ניסים גנב", "ניסים גנב את הבית של אמא שלי" "ניסים עשה קומבינה על הבית של אמא שלי"," ניסים גנב כספים מחשבון של אמא והעביר לחשבון בנק שלו" " ניסים עשה חברת קש לרכישת הבית של אמא שלי".

לטענת התובע האמירות נאמרו בפני המשפחה, אנשים רבים, בפרהסיה , בכל פעם שנכחו יחדיו בבית האבות, כאשר מבקרים, שוהים ועובדי בית האבות שומעים זאת וכן מר יהודה יהלומי שנפטר בינתיים.

התובע נוקב באירוע מיום 13.3.17 בבית האבות ובמשרד עורכי הדין , כאשר עורכי הדין, המזכירה ולקוחות שהיו במשרד שמעו זאת.

ארוע נוסף ביום 15.3.17 לאחר יציאה דיון בצו הגנה החלה לצעוק התובעת :"אתה (ניסים) גנבת את הבית של אמא שלי."

אחות הנתבעת הגב' אסתר לוינסון אמרה לתובע שהיא ראתה את הנתבעת אומרת "ניסים הגנב", "ניסים גנב את הבית של אמא שלי", "ניסים עשה חברת קש לרכישת הבית של אמא שלי", "ניסים עשה קומבינה שיהיה רשום בטבאו וכך גנב את הבית של אמא."

אשת התובע שמעה את הנתבעת אומרת זאת בפניה ובפני האם המנוחה.

1. מנגד טענה הנתבעת כי לא מצוינת מתי נולדה עילת התביעה , מועדים, מקומות עובדות ושמות של עדים לאירועים הנטענים. תביעה זו הוגשה לאחר שהגישה תביעה במסגרת הליך תק 55730-11-18 במהלכו זכתה לפיצוי על תקיפה . מטרת התביעה התחמקות מפיצוי שנפסק. התובע ניצל את ההזדמנות להגיש תביעה בסדר דין מהיר והכפיל את גובה הפיצוי מ33,000 ₪ ל-75,000 ₪. האירועים מצוינים באופן כללי, ללא ציון מועדים. בחקירה במשטרה לעניין התקיפה כלל לא ציין את הכינויים בהם כוונה. הליך נפתח בשיהוי ניכר. חלק מהעדים אינם בחיים.

דיון

1. סעיף 1 לחוק איסור לשון הרע, תשכ"ה-1965 (להלן:"החוק") קובע כי לשון הרע היא דבר שפרסומו עלול להשפיל אדם בעיני הבריות או לעשותו מטרה לשנאה , לבוז או ללעג מצדים, לבזות אדם בשל מעשים , התנהגות או תכונות המיוחסים לו .

עפ"י ההלכה הפסוקה, על התובע בעילת לשון הרע לפרט בכתב תביעתו באופן מדוייק מהי לשון הרע הנטענת ואף לצטט את הדברים.

ראה: ת"א (ראשון לציון) 40850-05-16 שלמה שמשנ' בן בר (28.7.18)

בתביעה בעוולת לשון הרע, תוכנו המדויק של הפרסום הנטען, הוא יסוד מהותי בלעדיו אין לעצם התגבשותה של עילת תביעה לפי חוק זה.

המלומד אורי שנהר, בספרו דיני לשון הרע, עמ' 420-421 כותב כדלקמן:

"בכתב תביעה במשפט לשון הרע יש להצביע על העובדות המקימות את כל מרכיביה של עילת העוולה האזרחית, היינו: את מרכיב ה"פרסום"; מרכיב "לשון הרע"; והעובדות שמהן נגזרת אחריותו של כל אחד מהנתבעים. תובע אינו יכול להסתפק בטענה שהנתבע הוציא עליו דיבה, והוא חייב לציין בכתב תביעתו את "פירוט המילים, בכתב או בע"פ, שבהם השתמש הנתבע". כאשר לשון הרע נאמרה בעל פה, על התובע לציין בכתב תביעתו את המילים המדוייקות שנאמרו, והוא אינו יכול להסתפק במסירת תוכנן."

1. במהלך הדיון הכחישה הנתבעת ועדיה את האמירות שנטען כי הטיחה בתובע.

הנתבעת העידה:

"ש. למה ניסים הגנב?

ת. המילה לא נאמרה ורק חשדתי."

וכן

"ש. את מוכנה להתנצל שחשדת שניסים גנב?

ת. מי אמר עליו. רק חשדנו. לא אמרנו לו כלום. אמרנו שאנחנו רוצים לבדוק את זה. הכל בגדר חשד. חשדתי שנעשו דברים לא כשרים."

לאור האמור נבחן אירועים ספציפיים בהם נטען כי הדברים נאמרו.

אמירת לשון הרע בבית האבות – למעלה ולמטה

1. התובע העיד על אירוע בבית האבות –

"ש. ביום 13.3.2017 אתה זוכר את התאריך

ת. מאוד. הגעתי לבית אבות, יחד עם יעל, בבוקר.

ש. למה הגעת?

ת. קיבלנו טלפון מבית אבות , מיכל קיבלה שעליזה ומומי באים לקחת את אמא לעו"ד להחתים אותה כי היו הרבה להביא ניסיונות להביא לה בלילה ולא ידענו על מה. הלכתי לבדוק, ליוותי את אישתי. כדי לדעת לאן לוקחים אותה.

ש. ראית את עליזה?

ת. כן. והיא צעקה ניסים הגנב, לא נוסעים לא נוסעים ניסים הגנב. שלמה לא היה.

ש. איפה עמדת ביחס לעליזה?

ת. יעל עליזה למעלה והיתה סיטואציה שהיא צעקה ניסים הגנב, ולמטה שהגנב הגיע. היא האשימה אותי שאני גנבתי את הבית. יעל שמעה את זה."

עם זאת התובע נשאל מדוע אין עדים לאירוע –

"ש. תמיד רשמת שהיו אנשי בית אבות ששמעו

ת. נכון. שהלכתי להביא תצהיר לא האמנתי שאגיע לזה, אנשים נפטרו עד שבאתי להביא תצהירים.

ש. היום אתה פונה שיהודה לא בחיים

ת. זה לא הענין. יש עוד שמות. אתי אחותה. מבית האבות לא חשבתי שאני אצטרך לקחת שמות.

במשפחה ובחברים היא הכפישה את השם שלי במשך שנים, לא תבעתי. בסוף תבעתי."

אשת התובע ואחות הנתבעת העידה על הארוע מיום 13.3.17:

"ש. ראית את עליזה נוסעת עם אמא מבית האבות?

ת. איך שראיתי את עליזה היא צעקה, שניסים הגנב הגיע, הולכים."

הנתבעת העידה:

"ש. אמא הייתה בבית אבות וצעקת ניסים הגנב?

ת. לא צעקתי ולא אמרתי דבר. הלבשתי את אמא. הכנתי את המטפלות והחתמנו אותה."

האירוע בבית האבות שנוי במחלוקת כאשר התובע לא מביא עדים חיצוניים לו ולאשתו וכלל לא ברור מי שמע את הדברים והאם התובע נכח באירוע בחדר המנוחה. מסתבר כי כל אחד שמע בנפרד אמירה אחרת ברגע אחר מול הכחשת הנתבעת. כאשר מייחסים שמיעה לעד יהודה יהלומי ז"ל שברי שלא הגיע ליתן עדותו לאחר שנפטר. גם הנוכחים באותה אמירה שונים בין התצהיר של אשת התובע לעדותה ודוק. לאור האמור לא ניתן לבסס עילת תביעה על מקרה זה.

אמירת לשון הרע בלוויה

1. ארוע נוסף עליו מעיד התובע בלוויה-

התובע העיד:

"בלוויה צועקים שניסים הגנב, וביקשו שאני לא אכנס, במקום להספיד את האמא צועקים הצדק יצא לאור ואנשים שאלו מה קרה."

גם כאן לא הובאו עדים מלבד עדות התובע, והנתבעת בחקירתה לא עומתה עם הדברים.

נבחן את עדויות העדים האחרים:

מיכל האחות העידה:

"ש. שמעתי שצעקו פעם ניסים גנב?

ת. לא משהו שאני יכולה להעיד עליו, שמעתי שמדברים על זה. את עליזה אומרת שניסים גנב אני לא מוכנה להישבע על זה."

גם כאן מדובר בעדות מהוססת לגבי תאור התובע כגנב. לכן גם לגבי מקרה זה לא ניתן לבסס את התביעה.

אמירת לשון הרע בארוחה

1. ארוע נוסף הינו ארוחה שבו נטען כי הנתבעת אמרה לאחות אתי כי התובע גנב. גם כאן העדויות על האמירה המדויקת אינה חד משמעית. גם הארוחה אינה מתוארכת.

אתי לוינסון העידה:

"ש.כמה פעמים את עליזה אומרת ניסים הגנב?

ת. כמה פעמים

ש.באיזה סיטואציות זה היה?

ת. מה שאני זוכרת שהיינו אצלה בבית אני ובעלה. היינו אצל עליזה והיא אמרה שניסים גנב."

בחקירתה הנגדית העידה כי לא ברורה האמירה המדויקת:

"ש.את מצהירה לגבי ארוחה שהיית אצל עליזה בארוחה אמרה לך שניסים הגנב אמרה לך סתם ככה?

ת. הראתה לי כל מיני ניירות לא נסח טאבו. אני לא זוכרת בדיוק מה היא אמרה לי. זה עלה תוך כדי שיחה על הבית. היא לא אמרה סתם ניסים גנב."

זאת ועוד, העדה אתי לונסון העידה לעניין חתימת התצהיר:

"ש.חתמת אחרי שהופעל עלייך לחץ?

ת. כן. כל המצב הזה הוא מצב מאוד רגיש, מצב קשה שאלה שתי אחיות שלי. פחדתי שהיחסים שלי ושל אחותי יטלטלו."

לעניין האמירה בארוחה העידה הנתבעת:

"ש. לשלמה אמרת שניסים מכר את הבית.

ת. לא. וגם לאתי לא אמרתי בארוחה שניסים גנב. .."

שלמה העיד:

"ש. אתי אומרת ששמעה את עליזה ניסים הגנב, ניסים שמע שהוא הגנב. ניסים לקח חשבון כסף מהחשבון של אמא? היא שמעה את זה עליזה?

ת. אני לא שמעתי שאמרה את זה.."

לאור אי הדיוק במילים שנאמרו באותה ארוחה כמו גם התאור לגבי אופן גביית התצהיר קשה לבסס על הארוע תביעת לשון הרע.

אמירת לשון הרע במשרד עורכי הדין

1. לאור ההכחשות לאמירת הדברים הוצג בפניי סרטון ותמלול מיום 13.3.17 בו נשמעת הנתבעת אומרת בפתח משרד עורכי הדין אליו הובאה האם המנוחה:

"אתה לקחת את הבית של אמא שלי בגניבה"

הנתבעת העידה:

ש. במשרד עורכי הדין לא צעקת שגנב את הדירה?

ת. לא. הוא לא לקח את הדירה בגניבה."

וכן

"ש. הוא לא אמר שהדירה נגנבה?

ת. אף אחד לא דיבר על גניבה. מוכרים את הדירה למישהו מסוים ולא שתעבור לכמה ידיים."

וכן

ש. בסרטון רואים שאת אומרת לניסים זה הבית שהוא לקח בגניבה? יש תמלול אתה לקחת את הבית של אמא שלי בגניבה?

ת. לא אמרתי."

וכן

"ש. את אומרת לקחת את הבית של אמא שלי בגניבה. יעל אמרה תוכיחי?

ת. לא נכון . היינו אצל קידר ובאנו לבדוק. לא אמרתי שהוא גנב את הבית."

וכן

"ש. עידו ביצע את מכירת הדירה ואז מכר אותה לתובע. יכול להיות שעידו פעל בניגוד עניינים. יחד עם התובע הם ביצעו את המכירה לטובתם האישית? את חושבת שעידו וניסים פעלו לטובתם האישית.

ת. זה חשד.

ש. כשאת אומרת לטובתם האישית הם פעלו במרמה? למה את מתכוונת?

ת. אני אומרת שהכל בגדר חשד. אני לא מכירה את עידו . ראיתי אותו ביום החתונה שלו.

האח שמעון נשאל לגבי המקרה והעיד:

"ש. שמעת את עליזה אומרת לניסים אתה לקחת את הבית של אמא בגניבה?

ת. לא שמעתי.

ש. יש סרטון ששומעים שאתה לקחת את הבית של אמא בגניבה?

ת. לא שמעתי."

נבחן האם הדברים שתומללו מהסרטון עולים כדי לשון הרע. לא נאמר בסרטון "ניסים הגנב" או שם תואר לתובע אלא בתיאור הפעולה. כאשר הביטוי עצמו יכול לקבל שני פירושים. האחד שלילי והאחר דווקא חיובי. בברכות יצחק ליעקב אבינו אומר יצחק לעשו "ויאמר בא אחיך במרמה ויקח ברכתך"(בראשית כז, לה). האונקלוס שבדרך כלל מתאפיין בצמידות לפרשנות המילולית של המקרא משנה בתרגומו ומפרש "על אחוך בחכמא וקביל ברכתך" ובזה הפך את המילה השלילית מרמה למילה חיובית חכמה.

זאת ועוד, לא כל גידוף ולא בכל הנסיבות יקים עילת תביעה כלשון הרע. דברים שנאמרים ברוגז, בכעס או תוך חילופי עלבונות תהיה נטייה שלא לראות בהם "לשון הרע" המקימה עילת תביעה על פי החוק, אלא הינם בגדר "גידופי רחוב".

הדברים נאמרים תוך חילופי דברים בכניסה למשרד עורך הדין כאשר עצם הגעת האמא המנוחה למשרד עורך הדין מצויה במחלוקת בין האחים. בעוד התובע מלין על הגעת האם למשרד העורך דין כפעולה שנעשית שלא כהוגן ע"י הנתבעת לאור כשירות האם והתובעת משיבה לו "אתה לקחת את הבית של אמא שלי בגניבה". המדובר לכל היותר בחילופי דברים גם אם קשים כאשר ללא התמלול כלל לא ברור שניתן היה להבין מה נאמר. עורך הדין קידר וצוות המזכירות לא זומנו לעדות ולא בכדי.

בתאמ (ב"ש) 25327-11-13 סיגלית דפנה נ' יעקב בן שטרית (21.10.15) נקבע - "שהשמעת גידוף או קללה, בנסיבות "שגרתיות" או בעידנא דריתחא אינם בגדר "לשון הרע" הגם שמדובר בהתנהגות שאיננה ראויה ואיננה זוכה לאהדת בית המשפט.""

הדברים נאמרו לאחר שהתובע תקף את הנתבעת והדברים נאמרו בעידנא דריתחא.

1. סעיף 2 לחוק קובע כי פרסום לשון הרע יכול להיות גם בעל פה.עוד ממשיך הסעיף:

"רואים כפרסום לשון הרע, בלי למעט מדרכי פרסום אחרות –

(1)אם היתה מיועדת לאדם זולת הנפגע והגיעה לאותו אדם או לאדם אחר זולת הנפגע;"

כאמור במקרה המתואר הדברים נאמרו בבליל מילים וצעקות של הצדדים בכניסה למשרד עורכי הדין ולאחר שהנתבעת הותקפה ע"י התובע ואלמלא התמלול כלל לא היה ברור כי נאמרה המילה "בגניבה". שמעון האח מעיד כי לא שמע את הדברים. וגם הח"מ שצפה בסרטון היה צריך לשוב מספר פעמים על הצפייה על מנת לשמוע את המילה "בגניבה". עורך הדין וצוות המשרד לא זומנו להעיד ודוק.

1. זאת ועוד, יש להביא את העובדה כי הנתבעת מוכנה היתה להתנצל.

הנתבעת העידה:

"ש. אם אמרת שגנב את הבית היית מוכנה להתנצל בפני ניסים?

ת. אני מוכנה להתנצל אבל לא אמרתי מילה כזאת."

בשולי הדברים, יוער, כי התובע ואשתו בחרו להמשיך בתביעה ולא לנסות להביא לשלום בין האחים והאחיות למרות המאמצים המרובים שנעשו בעניין ע"י בית המשפט וע"י כב' הרב שמואל קריספין.

מאידך יובהר כי דחיית התביעה אין משמעה כי רכישת הדירה ע"י התובע נעשתה שלא כדין.

1. מכל האמור דין התביעה להידחות. כל צד יישא בהוצאותיו.
2. המזכירות תמציא פסק הדין לצדדים ותסגור התיק.

ניתן היום, כ"ב טבת תשפ"ג, 15 ינואר 2023, בהעדר הצדדים.