לפני תביעה לפיצוי בגין פגיעה ברכב.

1. במועד הרלוונטי לתביעה זו, נובמבר 2017, היה התובע הבעלים של רכב מסוג יונדאי גטס, מ.ר. 4869562 (להלן: "רכב התובע").

הנתבעת 1 ("הנתבעת") הינה חברה פרטית העוסקת במתן שירותי פינוי אשפה ובמועד הרלוונטי לתביעה זו הייתה הבעלים של רכב משא לפינוי אשפה, מ.ר. 36747001 (להלן: "המשאית"). הנתבע 2 ("הנתבע") הינו עובד הנתבעת.

1. ביום 15.11.19 ארעה תאונה ("התאונה") במהלכה פגעה המשאית ברכב התובע, והסבה לו נזק. התאונה ארעה ברחוב יוסף צבי ברמת גן, כאשר התובע נוהג ברכב התובע בעוד הנתבע נוהג במשאית.
2. לפי טענת התובע, נסע רכב התובע ברחוב בן צבי מאחורי המשאית, כאשר לפתע סטתה המשאית לנתיב השמאלי של הדרך. התובע המשיך בנסיעה בנתיב בו היה, כאשר לפתע סטתה המשאית חזרה לימין, לנתיב בו המשיך התובע בנסיעה, כאשר היא פוגעת בחוזקה בצד השמאלי של רכב התובע. טוען לפיכך התובע כי הנתבע, נהג המשאית, הוא האחראי לתאונה ולנזק שנגרם לרכב התובע בגינה. עוד טוען התובע כי על בסיס חוות דעת שמאי נגרם לרכב התובע נזק בסך של 4,347 ₪ ולכך הוא מבקש להוסיף את שכר השמאי (650 ₪) ופיצוי על נזק לא ממוני (3,000 ₪). סכום התביעה הכולל עומד על 8,647 ₪.
3. לפי טענת הנתבעים, במהלך נסיעת המשאית ברחוב בן צבי, ניסה התובע לעקוף את המשאית מימין בחוסר זהירות, וכך ארעה התאונה. טוענים לפיכך הנתבעים שהאחריות לתאונה רובצת לפתחו של התובע ועוד טוענים הנתבעים שהיקפי הנזק להם טוען התובע מופרזים.
4. לדיון אשר נקבע להיום התייצב והעיד התובע. הנתבע לא התייצב לדיון ונציג הנתבעת חקר את התובע והציג את גרסת הנתבעים לאופן התרחשות התאונה.
5. במהלך הדיון הסביר התובע את אופן התרחשות התאונה כך:

"בשלב מסויים המשאית עברה לנתיב הנגדי, בשביל להעמיס אשפה מהבניינים ממול."

ובהמשך:

"אני נסעתי מאחורי משאית האשפה, כשהוא החליט לעבור לצד השמאלי, בנתיב התנועה לזרוק אשפה, ואז המשכתי בנתיב הנסיעה שלי."

לפי גרסת התובע איפוא, המשאית סטתה לנתיב השמאלי כדי להעמיס או לפרוק אשפה מהנתיב השמאלי, התובע המשיך בנסיעה ישר, ואז לפתע חזרה המשאית לנתיב הימני ופגעה ברכב התובע.

גרסה זו מעוררת קושי. לא ניתן להבין מדוע תסטה המשאית לנתיב השמאלי ולפתע, בלי לעצור, תחזור לנתיב הימני. ואם בקשה המשאית לעצור, לא ניתן להבין כיצד זה לא חלף רכב התובע על פניה.

קושי זה הותר כאשר בוחנים את נתיב הדרך בו התרחשה התאונה. מסתבר שהתאונה ארעה ממש בעיקול הרחוב (כעולה מתיאור התאונה בדיווח הנתבע והתמונה שהוצגה בדיון). כך גם מתברר שלמשאית לא הייתה כל כוונה לעבור לנתיב השמאלי, ולא כל שכן לעצור מצד שמאל. הנתבע, נהג המשאית, פשוט בקש להמשיך באותו נתיב ונוכח גודלה של המשאית נערך לפנייה רחבה ימינה. לתובע היה נדמה שהמשאית עוצרת משמאל לדרך והוא נחפז להמשיך ישר כשהוא עוקף את המשאית מימין.

ומשכך, הן התובע נהג בחוסר זהירות כאשר עקף את המשאית מימין, אך כך גם הנתבע כאשר לא הבחין ברכב התובע מימינו במהלך הנסיעה.

במצב זה, אני אומד את אחריותו של התובע לתאונה ב- 70% ואת אחריות הנתבעים ב- 30%.

1. לטענת התובע, עקב התאונה נגרם לרכב התובע נזק הנאמד בסך של 4,346 ₪, וזאת בהסתמך על חוות דעת שמאי מטעמו.

חוות דעת השמאי הוצגה ואין סיבה שלא לקבל אותה, משמע: לקבל את הטענה שעלויות תיקון התאונה היו מסתכמות בסך של 4,346 ₪.

דא עקא, שהסתבר שהתובע לא תיקן את רכב התובע כלל. ועוד התברר שהתובע גם לא יתקן את רכב התובע מהסיבה הפשוטה שהרכב נמכר משיקולי התובע, בלי קשר לתאונה. התובע לא טען לירידה בערך הרכב בגין נזק התאונה שלא תוקנו ובכלל העיד שהרכב "נמכר לחלקים". ונראה שלא בכדי לא מצא התובע להשקיע בתיקון הרכב דבר, שערכו של הרכב כולו (לפי חוות דעת השמאי) מגיע כדי 8,360 ₪ כשבפועל כנראה ערכו נמוך בהרבה. זו כנראה הסיבה למכירתו "לחלקים". אין היגיון בהשקעת סכום כה גדול בתיקון פגיעה נוכח שווי הרכב הכולל.

ובמילים אחרות, הנזק שנגרם לרכב הה תיאורטי בלבד. לתובע עצמו לא נגרם נזק עקב התאונה שכן הוא לא השקיע מאום לתיקון הנזק ואף לא ישקיע שכן הרכב נמכר וערכו לא נפגע בגין התאונה. כך נמצא שהנזק היחיד שנגרם לתובע עקב התאונה, הוא בתשלום לשמאי (650 ₪) ובאי הנוחות הכרוכה בנסיעה ברכב שספג פגיעה, שלפחות לפי התמונות שהוצגו איננה גדולה. אני אומד את אי הנוחות הכרוכה בהתעסקות ובנסיעה ברכב לאחר התאונה בסך של 500 ₪.

לפיכך, סך נזקי התובע מגיע כדי 1,150 ₪ ואחריות הנתבעים הינה ל- 30% מסכום זה.

1. אשר על כן אני מחייב את הנתבעים לשלם לתובע סך של 345 ₪. נוכח תוצאה זו אינני מחייב בתשלום הוצאות.

הצדדים רשאים להגיש לבית המשפט המחוזי בקשה לרשות ערעור על פסק הדין בתוך 15 ימים מיום המצאת פסק הדין.

ניתן היום, ח' אב תש"פ, 29 יולי 2020, בהעדר הצדדים.