לאחר עיון בכתב העתירה החלטתי להורות על סילוק העתירה על הסף. עניינה של העתירה במכרז שערך המשיב 1 להפעלת סומכות בתחום בריאות הנפש (מכרז 09/2017). כעולה מן העתירה ביום 14.11.19 נמסר לעותרת על כך שהצעתה לאשכול דרום ולמגזר החרדי לא זכתה.

העותרת פנתה עוד באותו יום, יום חמישי, למשיב 1 לשם קבלת מסמכי המכרז ושילמה את האגרה עבור המסמכים. ביום ראשון 17.11.19 פנתה פעם נוספת ונענתה על ידי המשיב 1 כי הבקשה בטיפול ותשובה תינתן בהקדם. בחלוף יומיים ביום 19.11.19 העותרת פנתה שוב, וביום 20.11.19 נענתה כי המסמכים ישלחו בהקדם. משאלה לא הגיעו עד היום 25.11.19 הוגשה העתירה שלפני, שעניינה אי מסירת המסמכים. בגדרה של העתירה נתבקש גם צו ביניים וצו ארעי.

פרק הזמן למסירת המסמכים הוא 30 יום (תקנה 21(ה) לתקנות חובת המכרזים, התשנ"ג-1993), תוך שנקבע שם הליך של בחינת המסמכים המועברים מתוך כלל מסמכי ההצעה בשים לב לשיקולים של סודיות, סודות מסחריים וכיו"ב.

המשיב 1 הודיע לעותרת ביום רביעי בשעה 14:00 כי יעביר את המסמכים בהקדם והעתירה הוגשה לאחר כשני ימי עבודה מלאים, ביום שני בשעה 11:00.

המדובר אפוא בעתירה מוקדמת, מבלי שניתנה למשיב 1 שהות נאותה למתן המענה. אף אם ניתן להניח כי בנסיבות המקרה ניתן לשער כי זכות העיון לא תמתין פרק זמן של 30 יום, לא היה מקום להגשת עתירה בשלב כה מוקדם. על העותרת להמתין פרק זמן סביר העולה על שניים או שלושה ימי עבודה בטרם תפנה לבית המשפט.

על יסוד כל האמור מצאתי כי מדובר בעתירה מוקדמת שהוגשה טרם זמנה.

ככל שהמסמכים לא יימסרו לעותרת תוך פרק זמן סביר, שנותן ביטוי גם להכרח בבדיקת המסמכים המועברים בהתאם להוראות התקנות ופסיקת בית המשפט, וככל שיתברר בראיות מנהליות מהימנות כי אכן ההתקשרות על פי המכרז עומדת להיכנס לתוקפה תגיש העותרת עתירה חדשה.

נוכח מסקנה זו לא ראיתי צורך להתייחס לבקשה לסעד זמני.

משלא נתבקשה תגובת המשיבים – אין צו להוצאות.

המזכירות תמציא את פסק הדין לפרקליטות מחוז ירושלים-אזרחי. העותרת תדאג להמציאו למשיבות האחרות.

ניתן היום, כ"ז חשוון תש"פ, 25 נובמבר 2019, בהעדר הצדדים.