תביעה לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה - 1975 (להלן: החוק").

במוקד המחלוקת בין הצדדים ניצבת השאלה האם האירוע מיום 25.11.2016 שבו נפגע התובע מהווה תאונת דרכים כמשמעות מונח זה בחוק. הצדדים הסכימו לסכם בעניין זה על יסוד העובדות המפורטות בכתב התביעה, ללא חקירות נגדיות.

רקע עובדתי וטענות הצדדים

1. גירסת התובע לאירוע מפורטת בתצהיר הנסיבות שמסר, כדלקמן:

"ביום 25.11.2016 בסביבות השעה 10.00 לאחר שסיימתי לערוך קניות לשבת בסופר, הכנסתי את המצרכים לתוך הרכב שמספרו 1771033 רכב מסוג קונגו בעל דלת הזזה ומאחר ולרכב הוכנסו מצרכים רבים שעמדו ליפול, הזדרזתי לסגור את דלת ההזזה ובעת שסגרתי את דלת ההזזה של הרכב, זו נסגרה במהירות על ידי הימנית, מבלי שהספקתי להזיז את ידי. כתוצאה מהתאונה נחבלתי בידי הימנית ונזקקתי לטיפול רפואי בביה"ח"

1. לשאלת בית המשפט פירט התובע בתצהיר נסיבות משלים מיום 22.11.21 כי הכניס את המוצרים לרכב דרך דלת ההזזה האחורית שלו, שאינה דלת תא הנהג.
2. לטענת התובע, האירוע מהווה תאונת דרכים שכן המדובר בכניסה לרכב (ר' סעיף 5 לסיכומי התובע) ולפיכך, על הנתבעת שביטחה את רכבו במועד האירוע לפצותו בגין נזקיו.
3. הנתבעת אינה חולקת על תיאור נסיבות התאונה אלא שלטענתה בהתאם לגירסה זו, אין מדובר בתאונת דרכים שכן הכנסת מטען אישי לתוך הרכב אינה נכללת בהגדרת "שימוש ברכב מנועי".

דיון והכרעה

1. ההגדרה הבסיסית של המונח "תאונת דרכים" בסעיף 1 לחוק הינה:

"מאורע שבו נגרם לאדם נזק גוף עקב שימוש ברכב מנועי למטרות תחבורה."

החוק ממשיך ומגדיר את המונח "שימוש ברכב מנועי" כך:

"נסיעה ברכב, כניסה לתוכו או ירידה ממנו...."

1. הנה כי כן, השאלה העומדת להכרעה הינה האם האירועים שתיאר התובע בתצהיריו, בהנחה שהתרחשו, מגיעים כדי "כניסה לרכב".
2. גבולותיהם של המונחים "כניסה או ירידה מרכב" נידונו על ידי בית המשפט העליון ברע"א 8744/18 מדינת ישראל נ' פלוני (12.05.19).

בעניין זה נקבעו שני מבחנים המשמשים לקביעה האם בנסיבות העניין האירוע הנידון מהווה כניסה או ירידה מרכב - מבחן טכני ומבחן מהותי.

המבחן הטכני מתייחס לגדרי מתחם השימוש ברכב. לפי מבחן זה הכניסה לרכב מתחילה עם תחילת המגע הפיסי בין הנכנס לבין הרכב, ואילו הירידה ממנו מסתיימת כאשר רכש היורד עמידה יציבה מחוץ לרכב. בית המשפט קבע כי הכניסה לרכב והירידה ממנו כוללות גם את פתיחת הדלת וסגירתה, בין אם סגירת הדלת נעשית בטרם רכש היורד עמידה יציבה מחוץ לרכב ובין אם לאחר מכן.

המבחן המהותי כולל שני תנאים מצטברים כדלקמן:

1. הפעולה הנדונה חיונית במובן ה"פיסי" לכניסה לרכב או לירידה ממנו. דהיינו פעולות שהימנעות מביצוען תיצור חסם פיזי המונע מהרכב להתחיל בנסיעה.
2. הפעולה הנדונה מהווה חלק טבעי ואינטגרלי לשימוש ברכב מנועי למטרות תחבורה. בהקשר זה תבחן הקרבה בזמן ובמקום, תכלית הפעולה והתפיסה הכוללת של מתחם הסיכון התעבורתי.

בעניין זה ר' דברי כב' השופטת וילנר בסעיף 23 לפסק הדין:

"ככל שהפעולה הנדונה אשר הביאה לקרות האירוע הנזיקי מצויה בתוככי מתחם השימוש ברכב – היינו, בין תחילתו של המגע הפיסי עם הרכב לבין עמידה יציבה מחוצה לו וסגירת דלתו (שאם לא כן, בכך מסתיים מסענו) – עלינו להמשיך ו"לחלץ" מבין הפעולות המבוצעות בגדר מתחם זה את אותן פעולות אשר חיוניות במובן ה"פיסי" לכניסה לרכב או לירידה ממנו, ומהוות חלק טבעי ואינטגרלי משימושים מוכרים אלה. פעולות אלה, ואלה בלבד, תבואנה בגדר "כניסה" ו"ירידה" מהרכב, וממילא בגדר "שימוש ברכב מנועי" על-פי לשונו של חוק הפיצויים ותכליותיו".

1. יישום המבחן הטכני לענייננו מלמד כי במקרה דנא, הפגיעה בתובע נגרמה בעת מגע פיסי בין התובע לבין הרכב. כאמור, לאחר שהתובע הכניס מצרכים לרכבו, הוא סגר את דלת ההזזה של הרכב על ידו הימנית. לפיכך, בעת התאונה היה התובע מצוי "בגדרי מתחם השימוש ברכב".
2. כעת יש להידרש למבחן המהותי.

לטעמי, בחינת הנסיבות שבהן נפגע התובע, מובילות למסקנה כי האירוע אינו עולה כדי "כניסה לרכב".

בעניין פלוני הנ"ל נקבע כי הכנסת מטען למושב האחורי, עובר לנסיעה, וטרם הכניסה למושב הקדמי לא תסווג כ"כניסה" לרכב. זאת, בניגוד להכנסת מטען לרכב המתבצעת אגב הכניסה למושב הנהג (פסקה 26 לפסק הדין).

נקבע כי הכנסת מטען למושב האחורי, אינה פעולה החיונית במובן ה"פיסי" לכניסה לרכב. וכדברי כב' השופטת וילנר בעניין פלוני הנ"ל:

"הוצאתו של מטען מן הרכב אינה חיונית במובן ה"פיסי" לצורך השלמת הירידה ממנו, היינו לצורך יציאה ממושב הנהג ועמידה יציבה על הקרקע שמחוצה לו. לא ניתן לומר, אפוא, כי נזקו של המשיב אירע עקב "ירידה" מהרכב, ועל כן האירוע אינו בא בגדר "תאונת דרכים על-פי חוק הפיצויים"

(פסקה 28 לפסק הדין).

הדברים יפים אף בכל הנוגע להגדרת "כניסה" לרכב, בשינויים המחויבים (ראו רע"א 3329/21 שלמה חברה לביטוח בע"מ נ' פלוני (2.11.2021)).

1. הוא הדין בענייננו. התובע לא הכניס את המוצרים לרכב אגב כניסה לתא הנהג. התובע אישר בתצהירו המשלים כי דלת ההזזה שנסגרה על ידו, אשר דרכה הכניס את המוצרים לרכב, אינה דלת תא הנהג. עוד אישר כי זו נסגרה על ידו לאחר שהכניס את המוצרים לרכב, שלא אגב כניסה לתא הנהג.

אמנם, התובע עמעם בתצהיריו את התשובה לשאלת בית המשפט האם הכניס את המוצרים למושב האחורי או למושב הנוסע הקדמי שליד מושב הנהג (ר' סעיף 1 לתצהירו המשלים), ואולם הדבר אינו מעלה ואינו מוריד. די לי בכך שהתובע הכניס את המוצרים לרכב דרך הדלת האחורית כדי להגיע לכלל מסקנה שבהתאם למבחן המהותי, אין המדובר בפעולה החיונית לכניסה לרכב ומהווה חלק טבעי ואינטגרלי משימוש מוכר בו.

1. נוכח האמור לעיל, האירוע אינו בא בגדרי "שימוש ברכב מנועי למטרות תחבורה", ודין התביעה להידחות.

התובע ישא בהוצאות המשפט של הנתבעת בסך של 3,000 ₪.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי מרכז תוך 60 ימים.

ניתן היום, י"ט כסלו תשפ"ב, 23 נובמבר 2021, בהעדר הצדדים.