המבקש עותר לביטולו של פסק בוררות שניתן בבית דין צדק "בנין ציון" ע"י מותב הבוררים הרב נתן בן סניור, הרב יצחק אביטבול והרב ישעיהו פלדמן, מיום 27.10.2013 "בענין ויתור ירושה של הרה"צ יוסף עיני זצ"ל, והתחיבות לתת לעמותת בית שלמה וחיובים שונים", הקובע כי "... חלק 22% מחלקו של יהודה עיני שייך לעמותת בית שלמה" וכי "את יתרת זכויותיו של יהודה עיני בדירה הוא מחויב למכור לעמותה בסך 559,000 ₪... כמו"כ יהודה עיני חייב לשלם שכירות לעמותת בית שלמה... העמותה זכאית לקזז מהסך שעליה לשלם... את כל חובותיו יהודה עיני כלפי העמותה..." (להלן - פסק הבוררות).

1. פסק הבוררות אושר בפסק דין שניתן ע"י כבוד השופטת (רשמת דאז) פלינר בבית משפט זה ביום 01.07.2014 (להלן - פסק הדין המאשר).

הבקשה לביטול פסק הדין המאשר נדחתה בהחלטה מיום 25.10.2014.

על רקע הוראת סעיף 27(ג) לחוק הבוררות, התשכ"ח-1968 (להלן - חוק הבוררות) המורה כי "לא ייזקק בית המשפט לבקשת ביטול שהוגשה אחרי שפסק הבוררות אושר", יכול המבקש לסמוך בקשתו רק על עילת הביטול שבסעיף 24(10) לחוק הבוררות, ביחס אליה מורה הסיפא לסעיף 27(ד) כי "הוראות סעיף קטן (ג) לא יחולו על בקשת ביטול על פי העילה האמורה בסעיף 24(10)".

2. תחילתה של הפרשה בפטירת דודו של המבקש יוסף עיני ז"ל, חשוך צאצאים, שבעיזבונו נכללה הדירה ברחוב גוש עציון תל אביב, נושא הסכסוך (להלן- הדירה), ושיורשיו הם המבקש, שני אחיו ושתי אחיותיו, שהודיעו על הסתלקותן מן הירושה. המבקש טוען כי אחותו הצעירה, הרבנית יהודית לארוש, התנתה את הסתלקות האחיות בכך ששלושת האחים יתרמו כ"א למשיבה 20% מירושתם, וכי על פי המנהג במגזר החרדי מקבל המסתלק 10% מחלקו של כל יורש – שגם הוא נתרם ע"י אחותו למשיבה.

על רקע הענקת תרומה זו למשיבה ניהל המבקש את הבוררות נושא הדיון.

3. היבט עובדתי נוסף - ביום 04.09.2012 חתמו אחיו של המבקש על הסכם למכירת חלקיהם בדירה לבני הזוג מירון (להלן – מירון), וביום 24.10.2013 נרשמו האחרונים כבעלי זכויות באותם חלקים במרשם המקרקעין (2/3 מהדירה). על רקע זה ניהל המבקש שתי בוררויות נוספות: האחת - נגד אחיו, בה עתר לאסור עליהם למכור את חלקיהם בדירה למירון, במהלכה ניתן ביום 13.03.2013 ע"י הבוררים יהודא סילמן, שריאל רוזנברג ויעקב פרבשטיין בבית דין צדק בני ברק מיסודו של הרב קרליץ, פסק בוררות (הפ"ב 12722-08-14); והשנייה - נגד מירון, לפני מותב הבוררים מרדכי שטרן, ישראל ברגר, וישראל מילר ב"בית דין צדק – זכרון מאיר", בקשר עם מסמך "זכרון דברים" עליו חתם, ובית הדין הורה ביום 28.10.2013 ב"פסק דין זמני" כי על המבקש "עד כ"ד כסליו תשע"ד (27.11.2013) לפנות את הדירה הנ"ל לטובת התובע מר חיים מירון ללא שום עוררין". ביום 22.11.2014 ניתן פסק דין המאשר מסמך זה, כמו גם מסמך נוסף הנושא את הכותרת "פסק דין חלקי" מתאריך 10.12.2012 (הפ"ב 53832-11-13).

4. ביום 26.12.2013 הגישה המשיבה בקשה לאישור פסק הבוררות (הפ"ב 52557-12-13). המבקש לא הגיש בקשה לביטולו, וחלף זאת העתיר על בית המשפט מסמכים ופניות לרוב, בהם ציין, בין היתר, כי פנה לסיוע המשפטי, עתר להארכת מועד עד שיוחלט בנושא, כי פנה לאנשים מטעם המשיבה ואלו הסכימו לביטול פסק הבוררות, כי "שמעתי שחבר הועד גיס של ראש הכולל איך שהבי"ד דן לפרוק את טענותיי" (מסמך מיום 10.03.2014), כי "הוחתמתי בעל כרחי על הבוררות בזמן שהייתי רוצה לברוח מהמתנה שחייבוני לתת להם. לא רציתי להראות כבעל דין. והיה זה יותר משנה קודם הדיון. וגם שמעתי קודם הדיון שיש לבי"ד זה טעויות... ויש עדים ע"ז שחתמתי בכפייה וכן חתמתי הפוך" (מסמך מיום 26.03.2014), ועוד כהנה וכהנה.

ביום 11.06.2014 עתרה המשיבה למתן פסק דין בבקשת האישור שהגישה, ומשהמבקש לא השיב לה, ניתן כאמור ביום 01.07.2014 פסק הדין המאשר, לצד החלטה המפרטת את השתלשלות ההתדיינות בבית המשפט. המבקש עתר לביטול פסק הדין המאשר ביום 08.07.2014. המבקש הגיש בקשות להארכת מועד להגשת בקשה לביטול פסק בורר (25125-01-14; 22244-03-14), וכן ערעור נגד הסיוע המשפטי (16224-07-14), ובהחלטה מיום 27.04.2014 נקבע כי "לא ניתן להאריך המועד להגשת בקשה לביטול פסק דין ללא הגבלת זמן. היה ולא תוגש בקשה לביטול פסק בורר עד ליום 1/6/14, אזי יאושר פסק הבוררות".

אף שארכה נוספת לא ניתנה, הגיש המבקש רק ביום 11.08.2014 בקשה לביטול פסק הבוררות (הפ"ב 12766-08-14), שנדחתה בהחלטה מיום 22.09.2014 מהטעם שפסק הבוררות כבר אושר.

כן נדחתה הבקשה לביטול פסק הדין המאשר עת נקבע בהחלטה מיום 25.10.2014, לאחר מספר החלטות אשר הפנו לפסק הדין בו נדחתה הבקשה לביטול פסק הבוררות כי "על מנת לסיים את הטיפול בבקשת הביטול באופן ברור ונחרץ, הנני דוחה את הבקשה לביטול פסק דין. לא הובא כל טעם המצדיק את קבלת הבקשה – המבקש היה מודע לכל ההליכים נגדו, ביקש אורכות להגשת בקשה לביטול פסק בורר, כל פעם מאותו נימוק של קבלת סיוע משפטי. לכן – אין כל מקום לקבוע שהמסירה לא הייתה כדין, היות והמבקש ידע על ההליכים נגדו... היה די והותר זמן על מנת לפנות לסיוע משפטי ולמצער להגיש בקשה לביטול פסק בורר במועד. לא מצאתי כל טעם מיוחד בבקשה לביטול, שלא נזכר בהודעות קודמת למתן פסק הדין. לפיכך – פסק הדין שריר וקיים".

המבקש לא אמר נואש, והמשיך להגיש בקשות שונות בתיקים הנזכרים לעיל, לרוב בעצמו בכתב ידו, לרבות בקשות לעיון חוזר ובקשות חדשות לביטול פסק בוררות, שנדחו (המסמכים האחרונים שהוזנו מטעם המבקש בהליכים האמורים נקלטו בימים 23.09.2019 ו-27.05.2021).

5. לצד זאת, פתח המבקש בהליכים נוספים. כך, הגיש בקשה לביטול פסק הבוררות שכבר אושר בסכסוך שבינו לבין מירון (הפ"ב 12657-08-14), ובקשה לביטול פסק בוררות נוסף, שניתן ביום 13.03.2013 ע"י הבוררים יהודא סילמן, שריאל רוזנברג ויעקב פרבשטיין בבית דין צדק בני ברק מיסודו של הרב קרליץ, בסכסוך שבין המבקש לבין אחיו (הפ"ב 12722-08-14). יצוין כי הליכים אלו נקשרו במערכת נט-המשפט להליכים האחרים, באופן המקשה על ההפרדה בין המסמכים השונים, אך אין חולק כי הסעדים להם עתר המבקש לא ניתנו במי מההליכים האמורים.

נכון למועד זה, מלבד ההליך שבכותרת, תלויה ועומדת גם תביעה שהגיש המערער לסעד הצהרתי לביטול הסכם המכר שבין שני אחיו של המבקש לבין בני הזוג מירון (ה"פ 47598-10-20).

6. בבקשתו הנוכחית שהוגשה ביום 26.11.2019 באמצעות עו"ד מאיר סויסה, עותר המבקש פעם נוספת לביטולו של פסק הבוררות שניתן כאמור עוד בשנת 2013. הבקשה כוללת גבב של טענות, ובין היתר: כי מזכיר בית הדין אמר לו "לאחר שבית המשפט הנכבד אישר את פסק הבוררות", כי אב בית הדין הביע דעתו כי בכוונתו לדחות תביעתו של המבקש עוד קודם לדיון; כי "בשיחות טלפון בין יו"ר העמותה – הרב אליהו מועלם - לבין התובע (29/4/2018, 27) – הודה הרב מועלם... כי הדיון שהתקיים לפני אישור פסק הדין... התקיים באווירה עכורה"; "בשיחה מוקלטת בין התובע לבין הרב אליהו מועלם... נמצא אישור לטענה ולפיה גבה הרב אליהו מועלם סכום של 26,000 ₪ מהתובע... בית הדין זיכרון מאיר החליט בע"פ כי התובע יכול לקזז מדמי השכירות שהוא חייב לחיים מירון... עד לסכום של 26,000 ₪ שגבתה הנתבעת... גביית הסכום של 26,000 ₪ מהתובע – על בסיס פסק הדין של: בית דין בנין ציון...היתה שלא כדין... נפל פגם מהותי בפסק הדין של בנין ציון"; כי ראש הכולל של המשיבה הביע הסכמה לכך ש"בית הדין בנין ציון היה פסול לדון בענין המבקש"; כי "לא נתן שום סמכות לרב שמש לדון בעניינו"; כי "פסק הדין שניתן כנגדו – ניתן שלא כדין על בסיס עילות של עושק, ניצול, מרמה לכאורה וטענות נוספות..."; "בית הדין בנין ציון נהג בעויינות רבה כשלא איפשר לעיין בפרוטוקולים..."; כי "...שמע ממזכיר בית הדין: 'בנין ציון' כי הוא: 'שוטה רשע וגס רוח'..."; וכי השיג את הראיות לביסוס טענותיו "רק לאחרונה".

7. בדיון שהתקיים ביום 23.05.2021 (ארבעה מועדי דיון קודמים נדחו עקב בקשת המבקש ובא כוחו) יוצג המבקש ע"י עו"ד גנון שטען בשמו כי "אכן נמצא קושי בעניין של ההגשה של הבקשה הזו, במועד שלכאורה לא לפי מניין הימים הקבוע בחוק הבוררות. לשאלת בית משפט אני אומר שלא לכאורה, מדובר על 45 ימים, אבל צריך לזכור שמרשי הוא אדם מסכן, הוא לא רפה שכל, אבל אדם מסכן, אב לחמישה ילדים מוגבלים, יש לו בעיות נפשיות... מפאת עוניו לא פעל באמצעות עו"ד מתחילת הדרך. ולפיכך, ביצע פרוצדורות לקויות וכך איבד את זמנו... צריך לזכור שמדובר בעמותה שעומד בראשה הרב שמש, שהוא עצמו הרב שמש דיין בהרכב אחר בבית דין שדן בעניינו של מרשי ונתן את הפסק, ואב בית הדין מחותנו של הרב שמש שהוא למעשה המשיבה פה... יש נדל"ן ששווה אולי 2, 3, 4 מיליון אבל בפינוי בינו[י] זה שווה מיליוני... צריך לרפא גם את הפגם הזה, מתוך הדין הכללי. יש פה הרבה יותר מ'רב הנסתר'... הוא בכלל לא רצה לתרום, הוא מסר הודעה על פי דין תורה בפני שני עדים שהוא מתנגד לתרומה, ואילצו אותו לתרום...".

כן עתר להגשת מסמכים נוספים כראיות.

8. בתשובתה טענה המשיבה כי ההליך חסום במעשה בית דין, הוגש בחריגה מהמועדים, הקבועים בדין, ואינו מראה עילה על פניו משאין בבקשתו אלא "...בלילי דברים בעלמא באופן חסר הקשר והדבק הגיוני", עת "אף אם כל טענות המבקש המוכחשות – יוכחו, הרי שאין בהם או בכוחם כדי לשפעל מחדש 'מעשה בית דין', ואין בהם בכדי להוות 'ערעור' על החלטות קודמת". עוד נטען כי טענת המבקש לפיה המשיבה או מי מטעמה הסכימו להתדיינות חוזרת עמו, אינה אלא "לא פחות מהבל מוחלט", עת "מאז מתן פסק הבורר פעלה המשיבה ובין היתר מונה כונס נכסים אשר פעל להשלמת רישום הנכס בהתאם להוראות פסק הבורר".

9. בדיון נטען מפי בא כוחה, עו"ד אהרון כהן, כי "הבקשה תדחה על הסף היות והמבקש לא הצליח לעמוד בנטל המאפשר לו ביטול פסק בורר. המבקש לא הגיש בקשה כדין לביטול תוך 45 ימים מיום מתן הפסק"; בהקשר למבקש כי "אין מדובר באדם רפה שכל או בבן אדם כנוע או בבן אדם הנתון ללחצים כאלה ואחרים, אלא באדם העושה מניפולציות כאלה ואחרות, שלא שוקט ופונה לבתי דין צדק וערכאות משפטיות במקביל". המשיבה התנגדה להגשתם של מסמכים נוספים בשלב הדיוני הנוכחי, ללא אפשרות לאמת ולערוך בירורים נדרשים.

10. הארכתי בתיאור ההליכים השונים וקורותיהם, כמו גם בטענות בעלי הדין, אף שהתוצאה המתבקשת מכריזה על עצמה מתוך האמור, ואף שהזמן השיפוטי מוגבל ויש להקדישו לכלל המתדיינים - לבל ייוצר חלילה הרושם כי התביעה נדחית רק מכיוון שאפסה סבלנותו של בית המשפט לשוב ולעסוק בנושא נוכח ים הבקשות שהעתיר המבקש על בית המשפט.

11. בראש ובראשונה דין הבקשה להידחות בפאת האחור בהגשתה.

משפסק הדין המאשר את פסק הבוררות הפך חלוט, מצומצמת, כאמור, עילת הביטול רק לזו המנויה בסעיף 24(10) לחוק הבוררות, אלא שגם עילה זו מוגבלת במועד העלאתה. סעיף 27 (א) לחוק קובע כי "לא ייזקק בית המשפט לבקשת ביטול שהוגשה כעבור ארבעים וחמישה יום מיום מתן הפסק". סעיף 27 (ב) לחוק מוסיף וקובע כי "היתה פניה לבורר לפי סעיף 22, תתחיל התקופה של ארבעים וחמישה יום מהיום שהבורר החליט או צריך היה להחליט בפניה" וכי "ובבקשת ביטול על פי העילה האמורה בסעיף 24(10) – מהיום שנתגלו העובדות המשמשות יסוד לבקשה".

עת עסקינן בטענה לביטול פסק בוררות מכוח גילוי עובדות חדשות הרי זו מותנית "... בקיומם של שני תנאים: האחד- כי מדובר בעובדה חדשה שיש בה כדי לשנות את פסק הבורר מיסודו; השני - כי אותה עובדה לא הייתה ידועה למבקש ואף לא יכול היה לגלותה בשקידה סבירה" (הפ"ב 45339-03-10 גני עינב (בניה מעולה) בע"מ נ' יאיר בן דוד, פסקה 35 והאסמכתאות שם, ניתן ב-17.05.2015).

על מנת שהמבקש יוכל להישמע בבקשתו בנוכחית, היה עליו להוכיח כי המידע והעובדות עליהם נסמכת הבקשה הנוכחית הגיעו אליו לא לפני 45 יום לפני מועד הגשת הבקשה, קרי לא לפני 30.09.2019, אלא שעיון בעשרות הבקשות שהגיש המבקש לאורך השנים (מנתוני נט המשפט עולה שמצוינות תחת מספר ההליך 154 פעולות) מעלה כי אותם הטיעונים שנטענו בבקשה הנוכחית, אינם בכלל עובדות חדשות, ואלו כבר נטענו ע"י המבקש לפני שנים בבקשותיו הקודמות.

ורק לדוגמא:

במסמך שהגיש המבקש בכתב ידו ביום 10.03.2014 תחת התיק שמספרו הפ"ב 52557-12-13 נאמר כי "איימו עלי שאם לא אתדיין ינדו אותי אותי ויוציאו עלי מודעות ידונו שלא בפני... ושמעתי שחבר הועד גיס של ראש הכולל...".

כך גם במסמך שהגיש ביום 26.03.2014 באותו הליך ציין: "...שמעו קודם הדיון. והתרגזו עלי. וא"כ אין שנינו שווים בעיני הדיין. וכן הביה"ד של הג' ר"ש ואזנר שליט"א אמר אם כך זה אז צריכים לשמוע בביה"ד ויפסלו את הביה"ד הזה. וכן הר' משה שמש שהוא דיין בבית הדין הזה הצדיק אותי. ומלבד זאת הוחתמתי בעל כרחי על הבוררות בזמן שהייתי רוצה לברוח מהמתנה שחייבוני לתת להם...".

גם לאחר שפסק הבוררות אושר, ציין המבקש במסמך שהגיש ביום 27.10.2014 תחת התיק שמספרו הפ"ב 12657-08-14: "א. קבלתי הייתה בעל כרחי ללא ששאלוני אם אני מסכים. ב. החתימו אותי על דיין שהוא קרוב משפחה. ובנו לומד בכולל. ומנהלי הכולל חברים.... ה. מנהל הכולל עצמו אמר לי שאינו מבין ואינו יודע מה לענות על טיעוני על הבי"ד ועל הדיין ו. בדיון איים עלי האב"ד שאם לא אתדיין אצלו אז יחרים. ינדה. מודעות רחוב. ח. ובתוך הדיון אמר אל תתווכח עם הרב שלך..." (מספרי סעיפים במקור);

במסמך שהוגש ביום 12.12.2017 בהפ"ב 52557-12-13 נאמר "תועד והוקלט את הסחטנות שבגינה חתמתי על הבי"ד לקבלו כבורר. שאם לא אחתום יתנהגו שלא כדין ולא כהלכה. קודם הדיון פסלתי את הדיין כי שמע את הנדון והתרגז עלי. ודנני בכפייה...";

ובמסמך מיום 04.10.2018 שהוגש באותו הליך נאמר כי "הקלטתי את אליהו מועלם חבר העמותה כי ראש העמותה הר' משה שמש הסכים להחזיר את הדיון על כשרות הבי"ד והפסק לנשיא העמותה הר' שמואל אליעזר שטרן".

הנה כי כן – אין חדש תחת השמש. כל שנטען בבקשה שהוגשה בשנת 2019 – כבר צוין בשנים שקדמו לה.

12. הסברו של עו"ד גנון לפיו "מפאת עוניו לא פעל באמצעות עו"ד מתחילת הדרך. ולפיכך, ביצע פרוצדורות לקויות וכך איבד את זמנו... " לאו תירוץ הוא, מה גם שלבית המשפט הוגש עוד ביום 03.11.2016 ייפוי כוח לעו"ד עזרא קונוביץ הנושא את התאריך 22.09.2016 וחתימה של המבקש. בכל מקרה, המבקש כבר היה מיוצג ע"י עו"ד סויסה, לכל המאוחר, בחודש אוגוסט 2019 (עת ההליך נפתח רק ביום 26.11.2019 – כך שגם בניכוי פגרות קיץ וסוכות, מדובר בתקופה של כחודשיים וחצי מתחילת הייצוג ועד למועד פתיחת ההליך שבכותרת).

מכל מקום - בא כוחו הנוכחי של המבקש הצהיר כי מרשו "הוא לא רפה שכל" ויעידו על כך עשרות הבקשות שהגיש המבקש בעצמו, כמו גם הערותיו במהלך הדיון לפני.

13. דין הבקשה להידחות גם מטעמיה.

השימוש בעילת הביטול לפי סעיף 24(10) לחוק הבוררות הוא נדיר. נפסק לגביה כי "מקומה של עילת הביטול הקבועה בסעיף 24(10) לחוק הבוררות למקרים נדירים וחריגים" (רע"א 6428/18 עזרן נ' בר מור יזמים בע"מ, פסקה 10, ניתן ב-10.10.2018), וכי העילה הקבועה בסעיף 24(10) לחוק הבוררות, "נועדה לאותם מקרים בהם חש בית המשפט כי נגרם אי צדק ואין בנמצא עילה ספציפית אחרת היכולה לשמש לביטולו של פסק הבוררות" (רע"א 1407/09 MICHRAZ 95 REARTY LTD. נ' שרם, פסקה 15, ניתן ב-22.06.2009).

בליל הטענות שבחלקן נעוצות בבסיס עובדתי נטען, כמו למשל, היעדר הסכמה מצדו לחתום על שטר הבוררות - לא יכול לשמש אדן לעילת הביטול לפי סעיף 24(10) לחוק, עת אין מחלוקת בדבר קיומו של שטר בוררין חתום, וטענה להיעדר הסכמה אינה מסוג אותן הטענות שיש בכוחן להפעיל את סעיף 24(10).

גם שני המסמכים שביקש המבקש להציג במהלך הדיון לפני, בהתנגדות המשיבה, אינם מסייעים לו. המסמך האחד שנחזה להיות חתום ע"י אחד בשם חנן קבלן על נייר המכתבים של בית דין צדק "משפט וצדק" עניינו בתביעה שהגיש המבקש נגד מר משה שמש (שצורף כנתבע נוסף בתביעה נגד מירון) ובו צויין כי נטען ע"י המבקש ששמש הינו המחותן של הדיין נתן סניור, וכי תביעה זו אינה יכולה להתברר בבית דין צדק "בנין ציון". לא זו בלבד שלא ברור מיהו הגורם החתום על המכתב, אלא שבענייננו עסקינן בתביעה נגד המשיבה. התביעה נגד מירון ושמש התבררה ממילא בבית דין אחר. המסמך השני הוא מכתב שנכתב ע"י אותו מר שמש עצמו וכל כולו הכפשות נגד המבקש, וודאי אינו מסייע לו.

הטענה הנוספת שהועלתה במהלך הדיון לפיה בית הדין הוסמך לדון רק בתרומה ולא בכפיית המכר ביחס לזכויות הנותרות - כלל לא מופיעה בבקשה, מה גם שלגביה קיימת בסעיף 24 עילת ביטול ספציפית שכאמור כלל לא נטענה.

14. יתרה מכך. חרף זעקת המבקש, סבורני כי בכל מקרה לא נגרם לו עוול.

לולא הסכימו אחיותיו של המבקש להסתלקות המותנית מהירושה, היה מצטמצם חלקו בדירה לכדי חמישית בלבד, כלומר 20%. נוכח ההסתלקות אף שהייתה כרוכה בתרומה, התבטא חלקו של המבקש בדירה בשליש (33%) פחות התרומה (20%) כלומר, 26%. בכל מקרה, גדל חלקו ולא קטן. המבקש סירב לקבל את כספי התמורה בגין חלקו בדירה מאז שנת 2013, וביכר את הותרתם בקופת ההוצאה לפועל במשך שנים, ולא ילין בהקשר זה על עצמו בלבד.

התוצאה

15. התוצאה היא שדין בקשת הביטול להידחות פעם נוספת.

אף שמן הראוי היה לחייב את המבקש בהוצאות, ואף שהימנעותי מלעשות כן עלולה לשמש תמריץ להגשת הליך סרק נוסף, לא אחייב בהוצאות משממילא יצא מההתדיינות וידיו על ראשו.

ניתן היום, כ"ו סיוון תשפ"א, 06 יוני 2021, בהעדר הצדדים.