בפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום בצפת (כב' השופטת רביע ג'באלי) מיום 28.10.2019, שניתנה בתיק ת"א 1958-09-14, בגדרה דחה בית המשפט קמא בקשה לסילוק התביעה המתנהלת בפניו בטענה שמדינת ישראל אינה הפורום הנאות לדון בתובענה ושהפורום הנאות היא מדינת בלרוס.

1. בשנת 2014 הגיש המשיב נגד המבקש תביעה כספית על סך 50,000 $ על סמך הסכם הלוואה מיום 25.11.2008. על פי הנטען בכתב התביעה, המבקש קיבל מאת המשיב הלוואה בסכום של 50,000 $ ולא השיבה עד היום על אף התחייבותו לעשות כן בתוך 3 חודשים ממועד החתימה על הסכם ההלוואה. הדיון בתובענה התארך בשל קשיים וכשלים בביצוע ההמצאה לידי המבקש, אשר מתגורר בחו"ל, במדינת בלרוס. לאחר הליכים שונים שהתנהלו בפני בית המשפט קמא ניתן נגד המבקש פסק דין בהעדר המקבל את התביעה. בעקבות כך הוגשו על ידי המבקש, בכתב בית דין אחד, בקשה לביטול פסק הדין ובקשה לסילוק התביעה על הסף בטענה כי מדינת ישראל אינה הפורום הנאות לדון בתובענה.

2. בהחלטה מיום 28.10.2019 קיבל בית המשפט קמא את הבקשה לביטול פסק הדין תוך חיוב המבקש בהוצאות, ודחה את הבקשה לסילוק התביעה על הסף לאחר שקבע כי מדינת ישראל היא הפורום הנאות לדון בתובענה. בהתייחסו לסוגיית הפורום הנאות קבע בית המשפט קמא, כי הצדדים להסכם הם אזרחי ישראל, המבקש נמצא בקשר רציף עם אנשי עסקים מהארץ, משפחתו המורחבת מתגוררת בארץ אם כי הוא בעצמו מתגורר דרך קבע בבלרוס, והוא מגיע לביקורים בארץ לסירוגין. בנסיבות אלה, כך נקבע, עצם מגורי המבקש בחו"ל אין בהם כדי להטות את הכף לטובת הפורום הזר. בית המשפט קמא הוסיף וקבע, כי אמנם הסכם ההלוואה נחתם בבלרוס, אך הוא נוסח בשפה העברית, הצדדים זיהו את עצמם על פי תעודות זהות ישראליות, והכתובות של שני הצדדים שנרשמו בהסכם הם הכתובות שלהם בישראל. על סמך האמור קבע בית המשפט קמא, כי אין קשר בין הסכם ההלוואה לבין מדינת בלרוס, ורק באופן אקראי ההסכם נחתם שם. עוד קבע בית המשפט קמא, כי "אין לפורום בבלרוס עדיפות על פני הפורום הישראלי בבחינת טיב הסכם ההלוואה, שכן ההסכם נחתם בשפה העברית, הצדדים להסכם הם אזרחים ישראלים, ההסכם עצמו נגיש לבית המשפט בישראל, אין עדים להסכם, ולא מתעורר כל קושי אחר בניהול התביעה בבית המשפט בישראל". באשר למבחן ציפיות הצדדים קבע בית המשפט קמא, כי "על המבקש, שהוא אזרח ישראלי ותושב בלרוס, והמבצע עסקים אם אנשי עסקים ישראלים ועם שותפים ישראלים, לקחת בחשבון את האפשרות שגם באחד הימים ייתבע בבית המשפט בישראל כחלק מפעילותו העסקית עם ישראלים בארץ במיוחד בהקשר של נטילת כספים והלוואות". בית המשפט קמא אף התייחס לשיקול המערכתי והאם ראוי כי בית משפט בארץ ייזקק לתביעה. בהקשר זה נקבע, כי מאחר שהצדדים להסכם הם אזרחי ישראל, ההסכם נוסח בשפה העברית כאשר הצדדים מזדהים לפי תעודות הזהות הישראליות שלהם ורושמים את הכתובות שלהם בישראל, עדיף הפורום הישראלי על פני הפורום הזר אף מבחינה מערכתית.

3. על ההחלטה הנ"ל הוגשה, כאמור, בקשת רשות הערעור המונחת בפניי. בבקשתו חזר המבקש על טענותיו בפני בית המשפט קמא. הוא טען, כי הסכם ההלוואה נחתם בבלרוס, המשיב מתגורר דרך קבע ומנהל את עסקיו בבלרוס, ולהסכם אין זיקה למדינת ישראל. נטען עוד, כי ההיכרות בין המבקש לבין המשיב נוצרה בשנת 2007 עת שהה המבקש במדינת בלרוס, כאשר המשיב פנה למבקש לעזור לו בביצוע עסקה לרכישת בית מלון במינסק עיר הבירה בבלרוס. לשיטתו, פנייה זו נעשתה בשל שהותו של המבקש בבלרוס ויכולתו לסייע לו נוכח העובדה שהוא מתגורר שם. על סמך כל האמור טען המבקש, כי למדינת בלרוס מירב הזיקות להסכם הנטען והמוכחש על ידו, ציפיות הצדדים היא שהמחלוקת ביניהם תוכרע בבלרוס ועל כן, טעה בית המשפט קמא עת קבע כי הפורום הנאות הוא בית המשפט במדינת ישראל.

דיון והכרעה

4. לאחר שעיינתי בבקשה ובנספחיה, נחה דעתי כיד דינה להידחות ללא צורך בקבלת תשובת המשיב.

החלטת בית המשפט קמא שלפיה, מדינת ישראל היא הפורום הנאות, מנומקת היטב ובגדרה התייחס בית המשפט קמא למכלול השיקולים הצריכים לעניין לצורך הכרעה במחלוקת שעמדה בפניו. בית המשפט התייחס בצורה יסודית ומעמיקה לשלושת המבחנים הרלבנטיים לבחינת הפורום הנאות, ויישם נכונה מבחנים אלה על המקרה שנדון בפניו. בית המשפט קמא קבע, כי שני הצדדים להסכם הם אזרחי מדינת ישראל, ההסכם נוסח בשפה העברית, הצדדים זיהו את עצמם באמצעות תעודות זהות ישראליות והכתובות שלהם שנרשמו בהסכם הן הכתובות במדינת ישראל. בנסיבות אלה מקובלת עליי קביעת בית המשפט קמא, כי אין זיקה למדינת בלרוס להסכם וכי העובדה שההסכם נחתם באקראי שם, אינה הופכת את בלרוס לבעלת מירב הזיקות ולפורום שבו צריכים הצדדים להתדיין. עובדות אלה ביחד עם העובדה, כי המבקש מנהל קשרים עסקיים עם אנשי עסקים בארץ ומבקר לסירוגין במדינת ישראל, יוצרות צפייה אצל הצדדים שככל שתתגלע מחלוקת ביניהם בנוגע להסכם, מחלוקת זו תידון ותוכרע בבית המשפט במדינת ישראל ולא בבלרוס. המבקש אינו נדרש להתדיין במדינה זרה לו, ההליכים והשפה במדינת ישראל מוכרים לו, הוא מבקר לסירוגין במדינת ישראל ועל כן, ניהול התביעה במדינת ישראל לא יכביד עליו במידה רבה או בלתי סבירה.

5. אשר על כן, בקשת רשות הערעור נדחית. משלא נדרשה תגובת המשיב, אינני עושה צו להוצאות.

ניתנה היום, ו' כסלו תש"פ, 04 דצמבר 2019, בהעדר הצדדים.