התובע רכש מאת הנתבעת מספר קורסי לימוד. תמורת הקורסים שילם התובע את הסכום של 9,000 ₪.

התובע החל ללמוד את הקורס הראשון וסמוך לאחר תחילת הלימודים החליט כי אינו מעוניין בלימודים.

התובע פנה אל הנתבעת, ביקש לבטל השתתפותו בקורסים, הנתבעת הודיעה, כי העניין יטופל, אלא שכעבור זמן מה, ביקשה הנתבעת לפרוע שיקים שמסר לה התובע עבור קורסים שטרם החל ללמוד, זאת כאשר שילם את התשלום עבור הקורס הראשון.

התובע פנה אל הנתבעת, אלא שזו עמדה בשלה והגישה את השיקים לפירעון בלשכת ההוצאה לפועל.

בלית ברירה, שילם התובע את סכום השיקים (שהיו שיקים של קרובת משפחתו) ואת מלוא החוב בתיק ההוצאה לפועל.

בתביעתו שלפניי, עותר התובע להשבת תמורת הקורסים שבוטלו על ידו. התובע טוען, כי בהתאם למוסכם, אף היה על הנתבעת לתת לו מחשב במתנה, אלא שהנתבעת לא נתנה גם את המחשב המובטח.

הנתבעת טוענת, כי התובע רכש קורס אחד ואילו את הקורס השני קיבל במתנה, כאשר עלותו של כל קורס 6,000 ₪. ביטול הקורסים היה לאחר שחלף המועד למסור הודעת ביטול ולכן התובע אינו רשאי לבטל את השתתפותו בקורסים.

כן טוענת הנתבעת, כי שעה שהתובע לא הגיש התנגדות לביצוע השטרות בתיק ההוצאה לפועל, אישר התובע למעשה את זכותה של הנתבעת לקבל את התשלום.

לאחר ששמעתי את הצדדים להליך שלפניי, מצאתי מקום לקבל את התביעה ברובה.

ראשית, לעניין תיק ההוצאה לפועל, מצאתי מקום להעיר, כי אין הכרח שהתובע יוכל להעלות טענותיו במסגרת תיק ההוצאה לפועל, בפרט כאשר מדובר בשיקים שאינם שיקים שלו ובפרט כאשר היקף הטענות שניתן להעלות כנגד תביעה שטרית מוגבל.

התובע לפיכך, רשאי להעלות טענותיו בהליך כאן.

עוד מצאתי מקום להעיר, כי ההסכם שבין הצדדים אינו משקף את ההסכמות שביניהם.

בהסכם שבין הצדדים מצויין השירות הנרכש כקורס אחד בלבד, בעוד שמדובר במספר קורסים.

הנתבעת טענה בכתב הגנתה, כי מדובר בשני קורסים ואילו בדיון התייחסה לארבעה קורסים. כן נטען בכתב ההגנה כי קורס אחד מבין שניים ניתן בחינם ואילו בדיון נטען כי הקורס הרביעי הוא זה שניתן בחינם. הנתבעת טענה, כי מחירו של כל אחד מהקורסים משתנה לפי היקף הרכישה. לא ברור אם כן מהו מחירו של כל קורס בהתאם למוסכם.

והלוא, התובע רכש ארבעה קורסים. אם מבקש התובע לבטל את אחד הקורסים, מהו המחיר שישלם עבור יתר הקורסים? עניין זה אינו ברור מתוך ההסכם, כשההסכם מטעה בעניין זה ומצביע על קורס אחד בלבד, ללא תיאור משך כל קורס וכאמור ללא מחירו של כל אחד מהקורסים.

כמו כן, בהסכם שבין הצדדים אין כל התייחסות להטבה אותה זכאי התובע לקבל ומה שוויה של הטבה זו (עובדה הרלוונטית למקרה בו מבוטלים חלק מהקורסים) (וראה בעניין זה הוראות סעיף 14ג' לחוק הגנת הצרכן, תשמ"א- 1981).

לגופו של עניין, לטענת התובע, הנתבעת נעתרה מלכתחילה לבקשת הביטול, כאשר הוסכם, כי התובע ישלם עבור הקורס הראשון את הסכום של 3,000 ₪ (שליש מהתשלום הכולל). התובע עמד בהסכמה זו.

לטענת נציג הנתבעת, לא הוסכם דבר. אלא שבעניין זה, הנני סבורה, כי יש לקבל את טענת התובע בעניין.

על פי המוסכם, היה התובע אמור לקבל מחשב במתנה.

אם אמנם הנתבעת סרבה לביטול ההסכם ועמדה על קיומו, מדוע לא קיבל התובע את המחשב המובטח, והלוא בעת ביטול ההסכם, התובע עוד עמד בתשלום והנתבעת לא ידעה, כי בכוונתו של התובע להפר את ההסכם שבין הצדדים בדרך של ביטול השיקים.

סביר לפיכך, כי אמנם היתה הסכמה לביטול ההסכם, כאשר התובע משלם עבור הקורס הראשון בלבד ובכך תמה מערכת היחסים שבין הצדדים ולכן הנתבעת עצמה לא קיימה את חיוביה היא.

אם לא כך, הרי שגם הנתבעת הפרה את ההסכם שבין הצדדים ואין הצדקה במקרה זה לאכוף את ההסכם דווקא על התובע.

מצאתי מקום לקבוע לפיכך, כי ההסכם בוטל בהסכמה ולכן זכאי התובע להשבת התמורה למעט התמורה עבור הקורס הראשון, כפי שסוכמה, בסכום של 3,000 ₪.

הנתבעת מצדה לא הציגה כל מידע באשר לעלות קורס אחד ובאשר לשיעור ההנחה שניתנה לתובע בעקבות רכישת שלושה קורסים ולכן אין מקום לקבוע תעריף אחר לקורס.

התובע עותר לחיוב הנתבעת בהוצאות ששילם בתיק ההוצאה לפועל.

התובע הציג אסמכתאות בדבר תשלום סכום של 6,443 ₪.

לא ברור מה כולל סכום זה מעבר לקרן החוב. האם כולל ריבית והאם כולל הוצאות הליכים, שלגיטימי היה לגבות אותם לאחר שסכום החוב לא שולם מלכתחילה.

מצאתי מקום לקבוע לפיכך, כי התובע זכאי להשבת הסכום של 6,000 ₪, בצירוף אגרת פתיחת תיק בלשכת ההוצאה לפועל (1.25% מסכום החוב ולא פחות מסכום של 162 ₪, בהתאם לסעיף א(6) לתוספת לתקנות ההוצאה לפועל (אגרות, שכר והוצאות), התשכ"ח-1968).

אני מחייבת אפוא את הנתבעת לשלם לתובע את הסכום של 6,162 ₪ בצירוף הפרשי ריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד התשלום בפועל.

למען הסר ספק, מסקנתי לעיל היא, כי ביטול ההסכם כלל גם הסכמה לפיה לא מסופק המחשב ולכן אין מקום להורות על אספקתו או על תשלום שוויו.

כן תישא הנתבעת בהוצאות התובע בסכום של 400 ₪.

זכות הגשת בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בבאר שבע בתוך 15 יום.

ניתנה היום, כ"ב שבט תש"פ, 17 פברואר 2020, בהעדר הצדדים.