1. לפניי התנגדות לביצוע תביעה על סכום קצוב ובקשה להארכת מועד להגשתה אשר הועברו לבית המשפט מלשכת ההוצאה לפועל ומשכך, בהתאם לתקנות ההוצאה לפועל, התש"ם-1979, תידון ההתנגדות כבקשת רשות להתגונן.
2. כעולה מתצהיר המבקשת, מאז שנת 1996 היא מתגוררת עם הוריה בעיר אשדוד. מאחר והוריה נשאו בכל התשלומים למשיבה, אין לחייב אותה בתשלום כלשהו.

לעניין הבקשה להארכת מועד, טוענת המבקשת כי לא פעלה להגשת ההתנגדות במועד מאחר ונאמר לה על ידי המשיבה כי לא יינקט נגדה כל הליך.

1. בחקירתה הנגדית, שינתה המבקשת את גרסתה בכל הנוגע לנימוק להגשת ההתנגדות באיחור וטענה כי ההתראה בתיק ההוצאה לפועל מעולם לא נמסרה לה ונודע לה על נקיטת ההליך נגדה לאחר שהגיעה ללשכת ההוצאה לפועל בעניין אחר.
2. ואולם אישור המסירה שהוצג מלמד על כך שבוצעה המצאה כדין לידי אמה של המבקשת אשר התגוררה עמה בתקופה הרלוונטית. משעומתה המבקשת עם אישור המסירה, השיבה: "יכול להיות. היא לא דיברה איתי על זה. כי הם משלמים".

ויוער, ההמצאה בוצעה ביום 29/6/17 בעוד שההתנגדות הוגשה ב- 20/11/19.

1. כאמור, בתצהירה, נימקה המבקשת את האיחור החריג והקיצוני בהגשת ההתנגדות בכך שהבינה משיחותיה עם נציגי הנתבעת "שלא תהיה תביעה". המבקשת לא סיפקה פרטים כלשהם אודות השיחות שביצעה, לטענתה, מועדיהם, זהות נציגי המשיבה ואף לא הציגה כל אסמכתא לטענותיה בעניין זה.
2. המועד להגשת התנגדות לביצוע תביעה על סכום קצוב נקבע בתקנה 109 לתקנות ההוצאה לפועל, התש"מ-1979. מאחר ומדובר במועד שנקבע בדין, הרי שבהתאם לתקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, לצורך הארכתו יש להצביע על טעם מיוחד.
3. ההלכה היא כי "טעמים מיוחדים כאמור ייבחנו לפי נסיבותיו של כל מקרה לגופו. לצד משכו של האיחור יש ליתן את הדעת למכלול שיקולים ובהם: האם הבקשה להארכת מועד הוגשה בתוך המועד הקבוע בדין להגשת ההליך; מהות הטעם שהציג המבקש להגשתו של ההליך באיחור; מידת ההסתמכות של בעל הדין שכנגד על האיחור; וכן סיכוייו הלכאוריים של ההליך לגביו מוגשת הבקשה להארכת מועד. ככל שסיכויי ההליך לגופו חלשים או אף אפסיים, כך נחלשת ההצדקה מבחינת האינטרס של בעל הדין שכנגד ושל הציבור בכללותו למתן אורכה להגשתו..." (בש"א 5636/06 נפתלי נשר נ' שלומי גפן (פסק דין מיום 23.8.2006; פורסם במאגרים משפטיים).
4. לאור האמור, לסיכויי ההגנה יש משקל מכריע כבר בשלב הדיון בבקשה להארכת מועד וככל שלנתבע סיכויי הגנה טובים יותר, כך יטה בית המשפט לתת לו את יומו ולהתגבר על המחדל הפרוצדוראלי באמצעות פסיקת הוצאות ראויות לטובת הצד שכנגד.
5. בענייננו, לא עלה בידי המבקשת להצביע על טעם מיוחד המצדיק הארכת מועד להגשת ההתנגדות אשר הוגשה באיחור של כשנתיים וספק אם ניתן בנסיבות אלו להסתפק בהערה סתמית וכוללנית כי המבקשת סברה על סמך השיחות הטלפונית "שלא תהיה תביעה".
6. אשר לסיכויי התביעה, ההלכה היא כי בשלב מתן רשות להתגונן מוטל על הנתבע עול הוכחה מצומצם (ראו ע"א 5480/98 מנורה נ' אבו, פד"י נב(2) 476) וכי הבקשה נבחנת בחינה לכאורית, ללא צורך בבדיקת הנתונים הראייתיים המבססים אותה (ראו לעניין זה ע"א 2827/06 נופשים אלי נופש ותיירות בע"מ נ' ים המלח רויאל הוטל מנג'מנט בע"מ, [פורסם בנבו] (1/6/08) והאסמכתאות הנוספות המאוזכרות שם), מתוך מגמה להרחיב את זכות העמידה של הנתבע על מנת ליתן לו יומו בבית המשפט. גם הגנה לכאורית, ואפילו בדוחק, תזכה את הנתבע ברשות להתגונן: "בשלב בו נדונה בקשה לרשות להתגונן לא ייכנס בית המשפט לבירור אמיתותן של העובדות, הנטענות בתצהיר התומך בבקשת הנתבע, ודי לה לגירסתו שתעמוד לכאורה ולא תקרוס תחתיה לפני מתקפת החקירה הנגדית על התצהיר" (ע"א 544/81 קיהל נ' סוכנות מכוניות לים התיכון בע"מ, פד"י לו (3), 518.

וכן ראה דברי ביהמ"ש העליון בע"א 469/87 בורלא נ' טפחות בנק למשכנתאות לישראל בע"מ, פ"ד מג (3) 113, 121 (1989) הקובע כי: "בבוא בית המשפט לשקול מתן רשות להתגונן, עליו להניח, כי העובדות שהמבקש טוען להן אמנם נכונות, ובהנחה זו עליו לבדוק, האם יש באלה כדי להצביע על הגנה אפשרית, ולו אף בדוחק. אך יש להוסיף ולהדגיש, כי באומרנו "בהנחה שהעובדות נכונות" אין כוונתנו להנחה בעלמא. כך, למשל, יכול שההנחה העובדתית שטוענים לה תקרוס לחלוטין בעת החקירה הנגדית של המצהיר (ראה ע"א 102/83 [6], בעמ' 257; זוסמן, בספרו הנ"ל, בעמ' 619, ופסקי הדין בה"ש 111). כך גם יכול שההנחה העובדתית הנטענת תקרוס אל מול חומר הראיות כולו, כפי שהובא לפני בית המשפט, וזאת כאשר בחינתו של החומר אינה מצריכה לבחון שיקולי מהימנות, וכאשר אין אנו נדרשים להכריע בין גרסאות נוגדות. אלא עניין לנו בגרסה אחת, המופרכת מעצמה".

1. לאור האמור, נראה כי המבקשת תתקשה לעמוד גם ברף המינימאלי הנדרש בפסיקה בכל הנוגע לעוצמת טענות ההגנה.

כאמור, בתצהירה, טענה המבקשת כי מאז שנת 1996 היא מתגוררת עם הוריה. משעומתה בחקירתה עם תמצית רישום משרד הפנים המלמדת כי בתקופות הרלוונטיות לתביעה היא התגוררה במען שונה מזה של הוריה, טענה כי התמצית אינה משקפת נכונה את המציאות, שכן היא לא פעלה לשינוי מען במשרד הפנים, וכי ביכולתה להציג אסמכתאות מתאימות, זאת, מבלי שפירטה היכן התגוררה. אשר לחיוב בגין שנת 2011, שינתה המבקשת את גרסתה וטענה כי בתקופה זו לא היה ברשותה מקלט טלוויזיה מאחר והיא "זרקה" את המכשיר שברשותה על מנת להימנע מתשלומי האגרה למשיבה. מנגד, המבקשת אישרה כי לא שלחה הודעה על כך למשיבה מאחר ולא הייתה מודעת לחובתה לעשות כן.

1. תקנה 210 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 מאפשרת לבית המשפט להתנות מתן רשות להתגונן בהפקדת ערובה מצד המבקש, מקום בו טענותיו הינן חלשות, עד קלושות. נטיית בית המשפט הינה לעשות שימוש בתקנה 210 כאשר המקרה שבפניו הינו מקרה גבול וקיים ספק באשר לרצינות ההגנה וביסוסה. כאשר תצהיר המבקש אינו ברור דיו ונעדר פירוט ראוי, או כאשר פרשנות המבקש לפן העובדתי נראית דחוקה (ראו ע"א 508/85 ברק ושות' סוכנויות בע"מ נ' מירות סוכנויות בע"מ, פ"ד מב (1) 393, 396 וכן ע"א 507/85 פנון נ' שטראוס חברה לשיווק, פ"ד מג (1) 106).
2. בענייננו, נוכח שינויי הגרסה והעלאת טענות כלליות וסתמיות, ללא הפירוט הנדרש, הנני סבורה כי יש להתנות מתן רשות להתגונן והמשך ההליך בהפקדת מלוא סכום תיק ההוצל"פ בקופת ביהמ"ש.
3. ההפקדה תבוצע תוך בתוך 30 יום ממועד המצאת החלטה זו לידי המבקשת.

ככל ויופקד הסכום ייתנו הוראות להמשך הטיפול בתובענה.

ככל ולא יופקד, תידחה הבקשה למתן רשות להתגונן והמשיבה תהא רשאית להמשיך בהליכי גבייה בלשכת ההוצאה לפועל.

1. ככל שההליך בעניינה של המבקשת יימשך, יובאו בחשבון, בעת פסיקת ההוצאות בסיומו, הוצאות המשיבה בגין איחור בהגשת ההתנגדות בסך של 750 ₪.

ניתנה היום, י"ז אלול תש"פ, 06 ספטמבר 2020, בהעדר הצדדים.