לפניי תביעה לפינוי הנתבעת מדירת עמידר וכן תביעה כספית לתשלום דמי שימוש.

עובדות שאינן שנויות במחלוקת

1. התובעת, עמידר החברה הלאומית לשיכון בישראל בע"מ, הינה חברה רשומה כחוק בישראל, ועוסקת בין היתר, בניהול והשכרת דירות (להלן: "עמידר" או "התובעת").
2. עמידר הינה בעלת הזכויות בדירה ברחוב עין עובדת 216/12, במצפה רמון (להלן: "הדירה"). המדובר בדירה הכוללת 4 חדרים.
3. גב' ליטושיק ברוניסלבה ז"ל, חתמה ביום 11.03.97 מול חברת עמידר על הסכם שכירות בגין הדירה (להלן: "הדיירת החוזית").
4. הנתבעת הינה בתה של הדיירת החוזית.
5. התובעת ביצעה במהלך השנים ביקורי מעגל בדירה. התובעת צירפה דו"חות של ביקורי מעגל שבוצעו בדירה בין השנים 2012 – 2017. התובעת גם צירפה גם תצהירים חתומים על ידי הדיירת החוזית, בהם הצהירה בין היתר כי היא מתגוררת לבד בדירה.
6. ביום 27.10.18 נפטרה הדיירת החוזית.
7. ביום 12.05.19 ביקשה הנתבעת מעמידר להקנות לה זכויות חוזיות בדירה כדייר ממשיך.

ביום 23.05.19 דחתה ועדה מחוזית של התובעת, את בקשתה של הנתבעת, כאשר בהחלטה נרשם כדלקמן: "בתה של הדיירת החוזית התגוררה עם אמה עד שנת 2011 (יש תעוד מגורים ב____) (מה שרשום אינו ברור דיו – הח"מ), בהתאם לממצאי ביקור המעגל לשנת 2015, הבת שבה להתגורר בדירת האם. אין בסמכות המחוז לאשר המשך מגורים בדירה- קיימת קטיעת רצף מגורים של ארבע שנים – אין להגיש תביעה. יש לפעול בהתאם לכללי המעבר - להביא התיק לדיון בפני הוועדה העליונה של משרד השיכון לבחינת זכאותה לדיור ציבורי – לאחר קבלת החלטת הוועדה, המחוז יפעל בהתאם".

1. ביום 27.11.19 הוגשה התביעה דנן לפינוי הנתבעת מהדירה וכן לתשלום דמי שימוש.
2. לאחר הגשת התביעה הועלה עניינה של הנתבעת לוועדה עליונה של משרד השיכון ביום 07.02.21 והתקבלה שם החלטה כדלקמן: "הרינו להודיעכם כי ועדה עליונה בישיבתה מיום 07/02/2021 דנה בבקשתכם והחליטה כדלקמן: מהות הבקשה: הקניית זכויות חוזיות.
   החלטה: דחיית הבקשה – סיבה לאי זכאות לפי נוהל לא התגוררה עם הדיירת החוזית ברציפות מהתאריך הקובע 1.8.2009 ועד לפטירתה סמוך לפטירתה כמו כן אינה עונה לכללים המזכים קבלת דירה בשיכון הציבורי שכן אינה עונה לגודל משפחה מזכה – בנתונים אלה לא עונה להוראות החוק...לאחר בחינת נסיבות המקרה, הועדה מצאה כי המבקשת לא עמדה בתנאי חוק זכויות הדייר בדיור הציבורי, וכן לא עמדה בתנאי הוראות המעבר שנקבעו בדין. בישוב מצפה רמון יש ממתינים לדיור ציבורי ואי פינוי הדירה מעכב אכלוסם..".
   

טענות הצדדים

1. התובעת טוענת כי הנתבעת אינה זכאית להחזיק בדירה על פי נהלי משרד השיכון. הנתבעת אינה זכאית להכרה כדייר ממשיך. הנתבעת לא התגוררה בדירה בתקופה הקובעת על פי הנוהל. הנתבעת לפיכך הינה פולשת לדירה.
2. לנתבעת פיגור בתשלום דמי השימוש הראויים בסך של 13,220 ₪.
3. הדיור הוא דיור ציבורי, כאשר ישנם אנשים רבים הזקוקים לדיור ציבורי. הנתבעת מתגוררת בגפה בדירת 4 חדרים, שניתן לשכן בה משפחה שלמה.
4. הנתבעת טוענת כי כל חייה התגוררה במצפה רמון, וכי היא דייר ממשיך. כן היא טוענת שאין לה משפחה שעוזרת לה. עוד היא טוענת שנולדו לה ילדים אך פקידות סעד לקחו לה אותם בכח. הנתבעת מבקשת מביהמ"ש שיגן עליה, שלא יפנו אותה לרחוב. הנתבעת מבקשת להחזיק את הדירה על מנת שילדיה יוכלו לשוב ולגור איתה, כאשר ימלאו להם 18 שנים.

נקודות עיקריות בניהול התיק

1. לאחר הגשת כתב התביעה, הוגשה על ידי הנתבעת בקשה להארכת מועד להגשת כתב הגנה. הבקשה הוגשה על גבי טופס של הסיוע המשפטי, כאשר נרשם בבקשה כי הנתבעת פנתה אליהם, והסיוע המשפטי בוחן את זכאותה לייצוג.
   ביהמ"ש נעתר לבקשה.

בסופו של דבר, הוגש כתב הגנה על ידי הנתבעת, שלא באמצעות הסיוע המשפטי, כאשר לא ניתן כל פירוט בנוגע לתוצאות הבדיקות שביצע הסיוע המשפטי.

ביום 22.03.20, ניתנה החלטתי לפיה הומלץ לנתבעת לפעול להשיג ייצוג משפטי. עוד נרשם באותה החלטה כי הנתבעת יכולה לפנות לסיוע המשפטי ולבדוק זכאותה שם.

1. בדיון קדם המשפט הראשון שהתקיים ביום 09.08.20, נשאלה הנתבעת בנוגע לייצוג וציינה שפנתה לסיוע המשפטי, ושם סירבו לייצג אותה ואמרו לה קודם לשלם את החוב. הנתבעת ציינה כי תשלם את החוב רק אם יעשו לה הנחה, שכן אינה עובדת וחיה מביטוח לאומי.
2. במהלך אותו דיון ציין ב"כ התובעת כי הוא סבור שהנתבעת זכאית לדירה של עמידר, בשל מצבה הסוציואקונמי, אך אינה זכאית לדירה של 4 חדרים, וכי יש לפעול בכיוון זה, ולהעמידה לוועדה של משרד השיכון. ביהמ"ש הבהיר באותו דיון לנתבעת מה עליה לעשות ולהיכן עליה לגשת, ואילו מסמכים עליה להביא, לצורך הבאת עניינה בפני הוועדה. כמו כן בית המשפט המליץ שוב לנתבעת לפנות לסיוע המשפטי על מנת לברר אפשרות לייצוג.
3. לאחר הדיון, עדכן ב"כ התובעת את ביהמ"ש כי הנתבעת לא הגישה לתובעת את המסמכים שהיה עליה להגיש, אולם ציין כי על מנת לקדם את הדברים, פנתה הֹתובעת בכל זאת בעניין הנתבעת לוועדה העליונה. בית המשפט נתן לפיכך החלטות שמטרתן לקדם את השגת המסמכים הדרושים, לצורך דיון בבקשת הנתבעת, אותה הגישה התובעת, בלית ברירה, בהעדר מעש מצד הנתבעת (כך למשל ניתן צו לטובת התובעת המופנה לרווחה, על מנת שיעבירו לתובעת את תיקה של הנתבעת אצלם). בהמשך הגישה הנתבעת חלק מהמסמכים החסרים, והתובעת פעלה להעביר את כל הדרוש לוועדה.
4. כפי שפורט לעיל ביום 07.02.21, התקבלה החלטת הועדה העליונה של משרד הבינוי והשיכון, ובה נקבע כי הנתבעת אינה זכאית להקניית זכויות חוזיות בדירה, שכן לא התגוררה עם הדיירת החוזית ברציפות מהתאריך הקובע, 01.08.09, ועד לפטירתה, סמוך לפטירתה. כמו כן אינה עונה על הכללים המזכים לקבלת דירה בשיכון הציבורי, שכן אינה עונה על גודל משפחה מזכה.
5. לאחר שהתקבל דו"ח הוועדה, קבעתי את התיק להוכחות כאשר המלצתי לתובעת לקדם פתרון שאינו משפטי.
6. בהמשך, בהעדר הסכמות, התקיים דיון הוכחות ביום 14.12.21.

בדיון העיד מר יאיר הבלין, מי שניהל בשנים הרלבנטיות את משרד עמידר במצפה רמון, וביצע ביקורים בדירה נשוא התביעה. כמו כן, העיד מפקח מעמידר, מר דוד תורג'מן, וכן העידה הנתבעת.

1. בסיום הדיון, בעקבות טענות הנתבעת אודות מצבה הסוציאלי, ניתנה החלטתי לפיה הנתבעת זקוקה לסיוע משפטי ועוד צוין כי דומה לכאורה כי היא זכאית לו, ולכן הוריתי לסיוע המשפטי למנות לנתבעת עורך דין, על מנת לסייע לה למצוא פתרונות מגורים חלופיים.

ביהמ"ש אף הורה למזכירות להעביר את הפרוטוקול לסיוע המשפטי וביקש מהם לנסות לבחון כיצד אפשר לסייע לנתבעת. כמו כן נקבע דיון נוסף, שהשאיפה הייתה לקיימו לאחר שהנתבעת תהיה מיוצגת.

הסיוע המשפטי הודיע בתגובה כי לא הצליחו ליצור קשר עם הנתבעת, על מנת להזמינה לראיון. בהמשך הוריתי על התייצבות הסיוע המשפטי לדיון, יחד עם הנתבעת, אולם הסיוע המשפטי התנגד לכך, וההתנגדות התקבלה. בסופו של דבר הודיע הסיוע המשפטי לבית המשפט כי הנתבעת אינה מיוצגת על ידו בתיק.

1. במועד הדיון הנוסף שנקבע, הנתבעת לא התייצבה לדיון, והתייצב ידיד שלה. הנתבעת לא התייצבה על אף שקודם לאותו דיון התנגדה לבקשת התובעת לבטל את הדיון.

בנסיבות אלו הורה בית המשפט לנתבעת להשלים טענותיה בכתב, ככל שתחפוץ לעשות כן, הנתבעת אכן שלחה לתיק מכתב מיום 21.02.22 ובו שטחה טענותיה, לפיהן אין מקום לפנותה מהדירה בשל מצבה הסוציאלי והנפשי.

1. כמפורט לעיל בית המשפט הפנה את הנתבעת פעמים מספר להשיג ייצוג משפטי, וכן נתן החלטות ישירות לסיוע המשפטי בעניין זה, אולם הדבר לא הסתייע.
   יצוין כי בשל אינדיקציות בתיק לכך שהנתבעת סובלת מתחלואה נפשית ומקבלת בגינה נכות, התלבטתי אם יש מקום למנות לנתבעת אפוטרופוס לדין, אולם לאור פסיקת בית המשפט לפיה יש מקום למנות אפוטרופוס רק במקרים נדירים (ראה הפסיקה להלן), ולאור כך שהתרשמתי שהנתבעת מבינה את ההליך המשפטי, וכאשר טענה מול בית המשפט, הבהירה היטב את עמדתה, לא מצאתי בסופו של דבר מקום למנות לנתבעת אפוטרופוס לדין.

בעניין מינוי אפוטרופוס לדין, אפנה לסע"ש 56731-02-17 תירוש ואח' נ' עם רן (פורסם במאגרים משפטיים), שם נקבע כדלקמן: "..כפי שציינה הנתבעת, מינוי אפוטרופוס לדין (מכח תקנה 24 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין) התשנ"ב-1991 או מכח תקנה 32 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד-1984) ייעשה "ככל שאין באמצעים האחרים כדי להועיל ולמנוע מן המערער לנהל את ההליך באופן הפוגע בו ובאחרים (עבל (ארצי) 34772-02-14 פלוני - המוסד לביטוח לאומי (10.9.17) וכן רע"א 3232/04‏ ‏ פלוני - פלונים (18.5.05) ההדגשה אינה במקור).

הרציונל שביסוד הפסיקה הוא הרצון להמנע מלכפות פגיעה על האוטונומיה של הפרט מחד בלא שנערך הליך בירור מתאים כפי זה המתנהל בביהמ"ש לעניני משפחה שהוא המוסמך למינוי אפוטרופוס בהתאם לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות התשכ"ב -1962, (כמצוין בהחלטות קודמות). כמו כן ציין ביהמ"ש העליון בענין פלוני-פלונים את הרצון להמנע מהכרעה בענין אינצידנטלי להליך גופו, דבר המצריך בחינת מסמכים רפואיים וכיו"ב- כשיקול להמנעות ממנוי אפוטרופוס לדין...."

וראו גם רע"א 3232/04 פלוני נ' פלונים (פורסם במאגרים משפטיים), שם נקבע כדלקמן: "....שימוש באמצעי של מינוי אפוטרופוס לדין למי שזקוק לאפוטרופוס לצורך ייצוגו בהליך משפטי תלוי ועומד הוא מעצם טיבו ענין חריג, שאינו מתרחש כדבר של יום ביומו....". וראה גם ת"א 53706-10-18 פלוני נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ (פורסם במאגרים משפטיים).

הדין החל

1. סעיף 3 לחוק זכויות הדייר בדיור הציבורי תשנ"ח 1998 (להלן: "החוק") קובע, לאחר תיקונו כדלקמן:

"3. (א) נפטר זכאי או עבר להתגורר במוסד סיעודי, לא יהיה הדייר הממשיך רשאי להמשיך ולהתגורר בדירה הציבורית עם קרוביו, והוא יפנה את הדירה הציבורית בתוך תשעה חודשים מהמועד שבו נמסרה לו הודעה מאת משרד הבינוי והשיכון, בדבר אי-זכאותו לדירה ציבורית לפי הכללים.

(ב) הוראות סעיף קטן (א) לא יחולו על דייר ממשיך שמוקנית לו זכות לדירה ציבורית לפי הכללים, ויראו אותו כמי שבא בנעלי הזכאי לכל דבר ועניין; ואולם הייתה לדייר ממשיך כאמור זכות לדירה ציבורית בשטח אחר מהדירה הציבורית שבה התגורר הזכאי - יפנה את הדירה הציבורית שבה התגורר, לדירה הציבורית שהוקצתה לו לפי הכללים."

הגדרת המונח "דייר ממשיך" בסעיף ההגדרות קובעת בין היתר דרישה למגורים של שלוש שנים טרם פטירת הדייר החוזי: "דייר ממשיך" - בן זוג של זכאי שנפטר או של זכאי שעבר להתגורר במוסד סיעודי, וכן ילדו, נכדו, הורהו או מי שהזכאי היה אפוטרופסו, ובלבד שהוא התגורר עם הזכאי בדירה הציבורית תקופה של שלוש שנים לפחות סמוך למועד פטירת הזכאי או למועד שבו עבר הזכאי להתגורר במוסד הסיעודי."

כלומר, על מנת שהנתבעת תהא זכאית לגור בדירה, עליה לגור בדירה 3 שנים ברצף טרם פטירת הדיירת החוזית, היינו, היה עליה לגור בדירה החל מיום 27.10.15 – 27.10.18. כמו כן עליה להיות זכאית בעצמה לדירה ציבורית. יובהר גם כי ככל ויש לנתבעת זכות לדירה ציבורית בשטח אחר מהדירה הציבורית נשוא התביעה, עליה לפנות את הדירה לדירה ציבורית שהוקצתה לה לפי הכללים.

1. לכל האמור אוסיף כי סעיף 70 לחוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום התוכנית הכלכלית לשנים 2009 ו - 2010) תשס"ט 2009 קבע הוראת מעבר לתחולת סעיף 3 המתוקן כדלקמן: "(א) הוראות סעיף 3 לחוק זכויות הדייר בדיור הציבורי כנוסחו ערב תחילתו של חוק זה ימשיכו לחול על מי שביום י"א באב התשס"ט (1 באוגוסט 2009) התגורר עם זכאי בדירה ציבורית אם התגורר כאמור במשך ארבע שנים לפחות, בין אם קודם למועד האמור ובין אם לאחריו, וברציפות, עד למועד שבו נפטר הזכאי או עבר למוסד סיעודי ובלבד שהיה אחד המנויים בהגדרה "דייר ממשיך" במהלך התקופה האמורה. ..."

בעניין מה שנקבע בהוראות המעבר ראה למשל מה שנקבע בעת"מ 22706-04-21 ארקדי רובינוב נ' משרד הבינוי והשיכון (פורסם במאגרים משפטיים) - "...הוראת המעבר כוללת שלושה תנאים עיקריים: מגורים עם הזכאי ביום הקובע, קרי 1.8.2009; מגורים עם הזכאי לתקופה של 4 שנים לפחות- בין אם לפני המועד הקובע ובין לאחר מכן; ורציפות – מגורים משותפים עד למועד שבו נפטר הזכאי או עבר למוסד סיעודי. על מנת שתוכר זכותו של דייר ממשיך להיוותר בדירת הזכאי חייבים כל אחד מהתנאים להתקיים במקביל".

1. הנטל להוכחת המגורים בהתאם לקבוע לעיל, מוטל על הטוען לזכאות כדייר ממשיך, היינו על הנתבעת.

דיון והכרעה

1. עיון במה שנרשם על ידי עמידר בטופס ההחלטה של הועדה המחוזית, מעלה כי הנתבעת התגוררה בדירה ב – 1 באוגוסט 2009 (ראה הטבלה השנייה בטופס) יחד עם זאת עולה כי הנתבעת לא גרה בדירה באופן רצוף מאז ועד למועד פטירת הדיירת החוזה. כן עולה כי גם לא גרה בדירה 3 / 4 שנים טרם פטירת הדיירת החוזית.
2. עיון בדו"חות מעגל (קיימים דו"חות מעגל מאז שנת 2012), מעלים כי הנתבעת לא התגוררה בדירה בין השנים 2012 – 2014. כך למשל בדו"ח מיום 26.07.12 מצוין כי הדיירת החוזית מתגוררת לבדה בדירה, והדבר גם מוצא את ביטויו בתצהיר עליו חתמה הדיירת החוזית ביום 25.07.12, שם נרשם: "קרובי משפחה להתקשרות במצב חירום: בת בב"ש הייתה גרה בעבר בדירה ....". וראה גם תצהיר מיום 30.04.13, שם נרשם גם כן: "קרובי משפחה להתקשרות במצב חירום: מריה בת בב"ש...." (הדגשות שלי – הח"מ). (ראה גם ביקור מיום 19.02.14 וכן תצהיר מאותו יום).
3. בדו"ח מיום 17.05.15 נרשם כי הנתבעת מתגוררת בדירה. בתצהיר שנשאר ריק ולא חתום, שצורף סמוך לאותו דו"ח, נרשם בכתב יד: "הבת מריה חזרה להתגורר עם אמא שלה".
4. בביקור מיום 15.02.16 נרשם כי הדיירת מבקשת לעבור לב"ש, וכי גרה בחודשים האחרונים אצל אחותה. כן נרשם כי הנתבעת נכחה בביקור, ונרשם גם כי הדירה מאוד מוזנחת ונראה שאף אחד לא מתגורר בה. בדו"ח לא נרשם כי הנתבעת מתגוררת בדירה.
5. בביקור מיום 07.11.17 נרשם כי לאחר מספר רב של פעמים שניסו לבצע ביקורי מעגל נמצאה הבת מריה ומציינת שהדיירת החוזית נמצאת בבאר שבע בטיפולים, ולא מרגישה טוב. כן נרשם כי הנתבעת "מבקשת להיות נסמכת בדירה בכדי לטפל בה". הפקח מצא את הדירה מוזנחת ולא נקיה ורשם שנראה שלא מתגוררים בדירה ברציפות וכי יש לבצע מעקב לבדיקת נטישת המושכר.
6. מר יאיר הבלין ומר דוד תורג'מן, מי שביצעו את ביקורי המעגל בזמנים הרלוונטיים העידו לפני בדבר הממצאים שנמצאו באותם ביקורים.
7. מכאן כי מביקורי המעגל לא עולה שהנתבעת התגוררה ברציפות עם אמה ז"ל, הדיירת החוזית, 3 שנים ברצף טרם פטירתה, קל וחומר, גם לא 4 שנים ברצף טרם פטירתה, וגם לא ברצף מיום 01.08.2009 ועד לפטירת הדיירת החוזית.
8. הנתבעת עצמה ציינה בכתב ההגנה כי לא התגוררה ברצף בדירה. וראו מה כתבה:
   ".. ב 2011 פקידת סעד לקחה בכוח את הילדים בטענה שלא טיפלתי בהם טוב, לאחר מכן נכנסתי לדיכאון והתחלתי לשתות אלכוהול וגרתי אצל חברה בשביל לטפל באימא שעברה לבאר שבע עקב מצבה הבריאותי הקשה. למרות שאימי הייתה חולה היא דאגה לבית במצפה רמון וסידרה כל הזמן את הסידורים בקשר לדירה אני והיא כל הזמן היינו באים לסדר בעמידר והפקידים היו רואים אותי ואותה כל הזמן ביחד..." (הדגשה שלי – הח"מ).

דברים אלו שכתבה התובעת מתיישבים עם מה שעלה בביקורי המעגל בשנת 2016 וכן בשנת 2017, לפיהן הבית מוזנח ונראה שאף אחד לא מתגורר בו.
הגעה של הנתבעת ואמה לסדר את הדירה, אינם מהווים מגורים בדירה.

העד מטעם הנתבעת, מר עזר יואל, אישר בעצם בעדותו שהנתבעת לא התגוררה ברצף במצפה רמון. העד ציין שהנתבעת טופלה בבאר שבע אולם לא הוצגו מסמכים רפואיים ממתי עד מתי טופלה, שיש בהם כדי ללמד שבגלל הטיפולים בבאר שבע, לא התגוררה בדירה. הנתבעת גם לא העלתה טענה זו בעצמה בשום שלב. לא הוכח לפיכך כי מדובר בהיעדרות קצרה בגין טיפול רפואי, בגינה הרציפות אכן אינה נגרעת.

1. מצבה האישי והסוציאלי של הנתבעת לא נעלם מעיני. יחד עם כבר נקבע בפסיקה כי משנמצא כי אדם אינו עומד בתנאים הקבועים בחוק להגדרת "דייר ממשיך", אין בטענות בדבר מצבו האישי והכלכלי כדי לסייע לו, שכן מתן העדפה לאותו אדם משמעה פגיעה באחרים, הזכאים לדיור ציבורי, ואשר אין בנמצא דירה לשכנם בה.

בעניין זה ראה גם מה נקבע בוועדה רפואית עליונה בעניינה של הנתבעת: "בישוב מצפה רמון יש ממתינים לדיור ציבורי ואי פינוי הדירה מעכב אכלוסם..".

וראה גם מה שנקבע בעת"מ 22706-04-21 ארקדי רובינוב נ' משרד הבינוי והשיכון שאוזכר לעיל - "בסיכומו של עניין, העותר אינו עומד בדרישות החוק לצורך הכרה בו כדייר ממשיך הזכאי להישאר בדירה ולא נפל פגם בהחלטת הועדה שדחתה את בקשתו. מדובר בדירה בת 4 חדרים; דירה מעין זו מיועדת למגוריה של משפחה מרובת נפשות ואת השימוש בדירה ציבורית יש למקסם לרווחת הכלל. בהתחשב בנתונים אלה ובביקוש הרב לדיור הציבורי, בהעדר עמידה בתנאים הקבועים בחוק לא קיימת הצדקה להעדיף את עניינו של העותר על פני כל אותן משפחות העומדות בקריטריונים והזכאות לדיור ציבורי.."

1. לקראת סיום פסק הדין אציין כי עמידר הוכיחה גם את החוב הכספי שחבה הנתבעת כלפיה. לפי עדות נציג התובעת (ראה עדות מר תורג'מן), הנתבעת חבה סך של 13,220 ₪ בגין דמי שימוש, וראה בעניין זה גם דף חשבון אשר צורף לכתב התביעה. התובעת לא הכחישה כי חבה כספים לתובעת.

סוף דבר

1. לפיכך אני מורה על סילוק ידה של הנתבעת מהדירה וכן על חיובה לשלם לתובעת סך של 13,220 ₪. התשלום יבוצע תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין בידיה של הנתבעת. הנתבעת תשיב לתובעת את הדירה כשהיא פנויה מכל אדם וחפץ.
2. על מנת לאפשר לנתבעת להתארגן אני קובעת כי הפינוי יבוצע עד ליום 31.08.22.
3. מתוך התחשבות במצבה של הנתבעת, אין צו להוצאות.
4. הודע לצדדים זכות ערעור כדין.
5. המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים. לנתבעת יש לשלוח את פסק הדין בדואר רשום עם אישור מסירה. כמו כן גם התובעת תפעל לבצע מסירה כדין של פסק הדין לנתבעת.

ניתן היום, א' סיוון תשפ"ב, 31 מאי 2022, בהעדר הצדדים.