לפני בקשת המשיב להליך (להלן: מועלם) לסילוק תביעת המבקש וזאת מנימוקים, אשר יפורטו בהמשך פסק הדין.

רקע וכתב התביעה

1. המבקש (להלן: דונל) הגיש את התביעה הנדונה להצהיר על בטלותו של הסכם מכר, אשר קיבל תוקף של פסק דין במסגרת ת"א 43961-04-14 מיום 12.12.2016 (להלן: ההליך הקודם ו- פסק הדין(.
2. בפסק הדין התקבלה תביעתו של מועלם (התובע בהליך הקודם) ונקבע, כי הסכם האופציה, שנחתם בינו לבין דונל ביום 15.7.2011, באשר לחנות ברחוב המלך ג'ורג' 46 תל אביב (להלן: הנכס), תקף, והאופציה, שניתנה בהסכם, מומשה על ידי מועלם במועד, ועל כן היה על הצדדים לחתום עד ליום 31.8.2011 על הסכם מכר החנות בתנאים שנקבעו, משמע תשלום סך של 385,000 דולר כערכם במועד החתימה על הסכם האופציה. עוד נקבע כי כל תשלום ששולם מיום 31.8.2011 על ידי מועלם לדונל שולם על חשבון תמורת החנות. על פסק הדין לא הוגש ערעור והוא חלוט.
3. לאחר פסק הדין טען מועלם כי דונל אינו משתף פעולה עם פסק הדין ועל כן עתר למינוי כונס נכסים. הבקשה התקבלה בהחלטה מיום 26.10.2017 ובא כוחו של מועלם, עו"ד ריטרסקי מונה ככונס לצורך השלמת הליך המכר והעברת התמורה לדונל (להלן: הכונס).
4. לטענת דונל ממועד מינוי הכונס ועד הגשת התביעה לא שולם לו דבר על חשבון הנכס, ומועלם מפר ברגל גסה את הסכם המכר, שקיבל תוקף של פסק דין. מועלם פועל כיום מתוך הנכס, המשמש חנות, מרוויח עשרות אלפי שקלים אך לא דאג להעביר את התמורה בגין הנכס.
5. עוד ציין דונל בכתב התביעה, כי ביום 27.3.2018 הגיש תביעה לביטול פסק הדין ובצידה בקשה לצו מניעה זמני לאיסור דיספוזיציה בנכס (ת"א (מחוזי ת"א) 60218-03-18). התביעה נדחתה בהחלטה מיום 28.3.2018, אשר ערעור עליה לעליון נדחה (ע"א 3931/18).
6. לטענת דונל אי העברת התמורה לידיו עד הגשת התביעה, אף לא לחשבון נאמנות, אף כי לשם כך מונה הכונס, מהווה הפרה של החלטת המינוי של הכונס. טענת העדר שיתוף הפעולה שהעלה הכונס נגד דונל אינה יכולה להוות טעם להימנעות מתשלום התמורה, שכן לשם כך בדיוק מונה הכונס.
7. על כן טוען דונל כי אי תשלום התמורה מהווה הפרה יסודית של ההסכם. על כן ובהתאם לסעיף 7(א) לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה) תשל"א-1970 (להלן: חוק החוזים תרופות) עת המדובר בהפרה יסודית של החוזה, הנפגע זכאי לביטולו. על כן עותר דונל לקבוע כי ההסכם הופר הפרה יסודית והוא זכאי לביטולו.
8. לחילופין טען דונל כי התנהלות מועלם עולה כדי חוסר תום לב מובהק המצדיק ביטול הסכם המכר.

הבקשה לסילוק התביעה

1. לטענת מועלם, דונל הוא תובע טרדן, אשר השמיט מכתב התביעה דכאן שורה של הליכי נפל, אשר נקט נגדו ואשר נדחו או סולקו על הסף. לעניין זה מפנה מועלם לתביעה שכנגד שהגיש דונל במסגרת ת"א 43961-04-14 ואשר נמחקה על הסף; באותו ההליך הגיש דונל תביעה נוספת נגד מועלם, היא תביעה כספית ותביעה לסילוק יד, אשר נמחקה על הסף בהחלטה מיום 7.1.2015; ביום 9.3.2016 הגיש דונל תביעה כספית וסילוק יד (ת"א 20202-03-16) אשר נדחתה ביום 27.2.2017; ביום 25.4.2017 הגיש דונל תביעה להשלמת פרטים בחוזה מקרקעין ולפיצוי מוסכם בשל הפרה יסודית (ת"א 39434-03-17) אשר נמחקה בהחלטת בית המשפט מיום 26.4.2018, תוך חיוב דונל בהוצאות שלא שולמו עד עתה; ביום 27.3.2018 הגיש דונל תביעה לביטול פסק דין או לקיום משפט חוזר, ת"א 60218-03-18, אשר נדחתה על הסף. ביום 7.10.2019 דחה בית המשפט העליון ערעור שהגיש דונל על דחיית תביעתו על הסף.
2. לעניין האמור טוען מועלם שיש להורות על דונל כ"בעל דין סרבן" על כל המשתמע מכך, ולהתנות כל דיון בהליך בתשלום ההוצאות הפסוקות מהליכי הנפל הקודמים בהם נקט דונל.
3. לטענת מועלם במקרה הנדון חל הכלל "מעילה בת עוולה לא תצמח עילה". לטענתו דונל מודה בכתב התביעה כי לא שיתף פעולה עם כונס הנכסים לשם הוצאת העסקה לפועל, חרף תזכורות חוזרות ונשנות שקיבלו באי כוחו השונים. קרי הוא בעצמו סיכל את העסקה.
4. מועלם טוען, כי לא ניתן היה לפתוח את חשבון הנאמנות המשותף, שאליו, לטענת דונל, צריך הה מועלם להעביר את הסכום, כאשר לא היה שיתוף פעולה של דונל. לטענתו, די בטענה זו כדי להורות על סילוק התביעה.
5. עוד מוסיף מועלם כי יש להורות על סילוק התביעה אף מחמת "השתק שיפוטי". משטען דונל בכל ההליכים הנזכרים בתביעתו כי העביר במתנה את מלוא הזכויות בנכס לאשתו והוא אינו בעל זכויות בו, מנוע הוא עתה מלטעון טענה הפוכה.

טענה נוספת בגינה יש לטענת מועלם להורות על סילוק התביעה על הסף היא חוסר תום לב ושימוש לרעה בהליכי משפט.

לטענת מועלם דונל מנסה לאחוז בחבל משני קצותיו. מחד גיסא טען דונל בהליכים המשפטיים שניהל, שהזכויות בנכס שייכות לאשתו ולא לו, שלא נכרת מעולם הסכם והוא אינו חייב להשלים את העסקה, ואכן חיבל בהשלמתה ולא שיתף פעולה עם הכונס, מאידך גיסא הוגשה התביעה דנן בה מועלית טענה הפוכה לאי השלמת העסקה המהווה הפרה יסודית של ההסכם המביאה לבטלותו. לטענת מועלם תביעה זאת הוגשה ביום האחרון אשר נקצב במכתב הכונס לשיתוף פעולה ומטרתה לחבל בהשלמת העסקה.

1. עוד מוסיף מועלם, כי על פי סעיף 8 לחוק החוזים תרופות, ביטול חוזה יהיה בהודעת הנפגע למפר תוך זמן סביר לאחר שנודע לו על ההפרה. דונל טוען, כי חלפו שנתיים תמימות, אך אינו טוען למתן הודעה כלשהי או כי גילה בנקודת זמן כלשהי על כוונה להשלמת העסקה. אם לשיטת דונל עסקינן בהפרה היה עליו לפעול באמצעות הודעה מתאימה.
2. עוד טוען מועלם כי הסעד לו עותר דונל הוא סעד מן היושר, אשר אין להעניקו עת המדובר בבעל דין מטריד אשר בא בפני בית המשפט שלא בידיים נקיות לאחר שסיכל וחיבל בהשלמת העסקה תוך העלאת טענות סותרות והסתרת שורה של הליכים בהם נקט, ועת תביעתו הוגשה בשיהוי.

תשובת דונל לבקשה

1. דונל הגיש תשובתו לבקשה וטען כי יש לדחותה, זאת בשים לב לפסיקה החלה לעניין סילוק תביעה על הסף. לטענתו, סילוק תביעה על הסף ייעשה במקרים בהם, גם אם כל הכתוב בתביעה יוכח כאמת, עדיין לא יהיה התובע זכאי לסעד הנתבע - דבר שאינו חל בענייננו.
2. באשר לטענה כי בשל ריבוי הליכים מצד דונל יש להורות על חסימתו מהגשת תביעות כנגד מועלם, משיב דונל כי המדובר בטענה מופרכת, אשר אין לה כל ביסוס.
3. עוד טוען דונל כי הוא נתן ביטוי בכתב התביעה להליכים המשפטיים העיקריים שהתנהלו בין הצדדים.
4. באשר לטענה כי "מעילה בת עוולה לא תצמח תביעה" משיב דונל כי אף אם היה בטענה זאת ממש, אין בה כדי להצדיק סילוק התביעה על הסף, שכן יש לברר טענה זאת מבחינה עובדתית.
5. גם מבחינה מהותית אין שחר לטענות מועלם. גם בהנחה כי דונל לא שיתף פעולה עם מועלם, טענה הדרושה הוכחה, הרי מטעם זה מונה ב"כ של מועלם ככונס, על מנת לרשום את הזכויות על שמו של מועלם ולהעביר את התמורה. אך שנתיים לא נעשה דבר.
6. באשר להשתק השיפוטי, משיב דונל כי אף טענה זאת אינה מצדיקה סילוק התביעה על הסף. עוד טוען דונל כי הוא טען לכל אורך ההליך הקודם כי אין תוקף להסכם המכר שבין הצדדים וזאת מסיבות שונות, ובכללן כי הנכס הועבר לרעייתו, טענה שנדחתה על ידי בית המשפט. אין משמעות הדבר כי דונל כיום אינו יכול לטעון כי מועלם אינו מקיים את ההסכם שבית המשפט הכיר בתוקפו.

התנגדותו של דונל לתוקפו המחייב של ההסכם, אין משמעותה כי הוא אינו יכול לעמוד על החיובים החוזיים בהסכם זה, שעה שבית המשפט הצהיר כי הוא מחייב את הצדדים.

1. באשר לטענה לחוסר תום לב משיב דונל כי טענה זאת אינה יכולה להוות הצדקה לסילוק תביעה על הסף, שכן סוגיית תום הלב מצדיקה בירור עובדתי, ואין להכריע בה טרם התקיים דיון בעניין זה. לטענת דונל תביעה זאת היא פשוטה. מועלם לא שילם את התמורה עבור הנכס במשך יותר משלוש שנים, מאז הצהיר בית המשפט על תוקפו המחייב, ושנתיים מאז מונה בא כוחו ככונס. הטענה שאי העברת התמורה בגין הנכס מהווה נימוק לביטול ההסכם, אינה טענה בחוסר תום לב.

תגובת מועלם לתשובת דונל

1. לטענת מועלם הלכה למעשה עותר דונל להורות על ביטול חוזה כאשר אותו בית משפט כבר הוציא פסק דין חלוט המורה על אכיפתו. מעת שפסק הדין הפך החלוט, הסעדים העומדים לכל אחד מהצדדים הם מכוח הוראות פסק הדין ולא מכוח הוראות חוק התרופות. לפיכך צד שנפגע מהפרת הוראות פסק הדין, זכאי לסעדים הקבועים בדין בהקשר לכך, קרי מכוח חוק ההוצאה לפועל או פקודת ביזיון בית משפט.
2. צד אינו רשאי לנהל את ההליך מראשיתו, לאחר שהפך חלוט, בטענה להפרה. עסקינן בניסיון לערער על פסק הדין בדלת אחורית לאחר שתביעה לביטול פסק דין נדחתה על הסף, וערעור על החלטה זאת נדחה בעליון.
3. זאת ועוד, דונל עותר לסעד, שעה שעל הוצאת העסקה לפועל מופקד עדיין כונס הנכסים. על כן ושעה שקיים הליך אחר בו פועל הכונס מול דונל, יש מקום אף להתליית ההליך על מנת למנוע הליכי כפל והשחתת זמן שיפוטי.
4. עוד מוסיף מועלם כי בתשובתו, דונל אינו טוען כי שיתף או מוכן לשתף פעולה עם הכונס לשם קיום פסק הדין והשלמת הרישום. תחת זאת הוא הולך סחור סחור בטיעונים פתלתלים על מנת להתמודד עם המחדל שלו. בכתב התביעה לא נטען, שדונל שיתף פעולה לשם הוצאת העסקה לפועל, אלא התביעה נסמכת על הטענה לפיה, חרף חוסר שיתוף הפעולה היה על הכונס להשלים את מלאכתו, ומשלא נעשה כן ענייננו בהפרת הסכם המקנה, לטענת דונל, לצד המעוול את סעד הביטול.
5. עוד מוסיף מועלם כי בתשובתו נמנע התובע מהתייחסות לטענות מועלם בדבר היות הסעד בגדר "סעד מן היושר".

התייחסות דונל

1. נוכח טענות מועלם בתגובה לתשובה, ניתנה לדונל האפשרות להגיש התייחסותו לטענות שהעלה מועלם לראשונה בתגובתו, לפיהן הסעד המתאים אינו מכוח חוק החוזים תרופות אלא מכוח חוקים אחרים, וכן הטענות לפיהן מי שאחראי על ביצוע פסק הדין הוא הכונס ולא מועלם.
2. דונל הגיש התייחסותו וטען כי השאלה העומדת להכרעה היא, בהנחה שמועלם הפר את ההסכם, האם דונל רשאי לבקש את ביטולו או האם הוא מחויב באכיפתו, וזאת באמצעים שונים כגון פקודת ביזיון בית משפט.
3. לטענת דונל שעה שמועלם לא עמד בהוראות פסק הדין לפיו היה על מועלם לשלם לדונל את סכום התמורה, אזי ובהתאם לסעיף 2 לחוק החוזים תרופות, ככל שחוזה מופר זכאי הנפגע לתבוע את ביטול החוזה. מכאן, שיש לדונל זכות לבטל את החוזה והוא אינו חייב באכיפתו, ועל כן אין מקום לטענתו של מועלם לפניה לפקודת ביזיון בית משפט.
4. באשר לשימוש בהליכי הוצאה לפועל לצורך אכיפת פסק הדין, טען דונל כי חוק ההוצאה לפועל תשכ"ז-1967, נועד למימוש פסקי דין כספיים אופרטיביים ולא למימוש פסק דין הצהרתי. זאת ועוד, דונל אינו בגדר "זוכה" שניתן לטובתו פסק דין והוא אינו יכול להגיש בקשה לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל.
5. באשר לשימוש בפקודת ביזיון בית משפט לאכיפת פסק הדין, טוען דונל כי המדובר בהליך אכיפה קיצוני אשר השלכותיו עלולות להיות פוגעניות, והשימוש בו הוא חריג. שנית, ועת המדובר בהפרה של הסכם אשר קיבל תוקף של פסק דין דרך המלך היא על ידי הגשת תביעה חדשה לבית המשפט, לעניין זה מפנה דונל לרע"פ 7148/98 עזרא נ' זלזניאק, פ"ד נג(3) 337 (1999, להלן: פסק דין זלניאק).
6. עוד מוסיף דונל כי במקרה הנדון, הטענות המועלות על ידו הן טענות, אשר נולדו לאחר שניתן פסק דין, מועלם לא שילם את התמורה החוזית לאחר שניתן פסק דין, ועל כן אין פסול בהעלאתן.
7. באשר למתן הוראות לכונס טוען דונל כי בכך חוזר מועלם על טענתו השגויה לפיה דונל אינו יכול לעתור לביטול ההסכם. עוד הוא טוען כי משנת 2017, מועד מינוי הכונס, הכונס לא השלים את התמורה החוזית לדונל. לטענת דונל, הכונס מונה נוכח טענתו של מועלם כי דונל אינו משתף פעולה עם תשלום התמורה, על כן לאחר מינויו של הכונס, אשר מונה בדיוק לשם מטרה זאת, הטענה לאי שיתוף פעולה אינה יכולה להיטען. עוד מוסיף דונל, ביחס לטענתו של מועלם לפיה לא מסר את עמדתו לעניין פתיחת חשבון משותף, כי הוא מסר את עמדתו בעניין כעולה מהחלטת בית המשפט מיום 19.1.2020 בו ציין בית המשפט כי קיבל את עמדת בא כוחו של דונל וניתן לשלם את הכספים לחשבון נאמנות שייפתח על שמו של כונס הנכסים בלבד. וכי חלף יותר מחודש וחצי עד ששילם מועלם את התמורה עבור הנכס.
8. מועלם הגיש תשובה להתייחסות דונל ולטענות שהועלו בה.

דיון והכרעה

1. תקנה 100 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 קובעת:

"בית המשפט או הרשם רשאי, בכל עת, לצוות על מחיקת כתב תביעה נגד הנתבעים, כולם או מקצתם, על יסוד אחד הנימוקים האלה:

אין הכתב מראה עילת תביעה;

נראה לבית המשפט או לרשם מתוך הכתב שהתובענה היא טרדנית או קנטרנית;.."

1. בבוחנו בקשה לסילוק על הסף יניח ביהמ"ש כי העובדות המונחות לפניו בכתב התביעה הנן נכונות, ותחת הנחה זאת יבדוק האם הסעד מגיע לתובע (ע"א 167/63 ג'ראח נ' ג'ראח, פ"ד יז 2617,2624 (1963)). בנוסף המדיניות המשפטית היא, כי מחיקת התובענה או דחייתה על הסף, "הן בגדר אמצעים הננקטים בלית ברירה" (ע"א 693/83 שמש נ' רשם המקרקעין, פ"ד מ(2) 668 (1986)). די בכך שקיימת אפשרות, אפילו קלושה, שעל פי העובדות המהוות את עילת התביעה יזכה התובע בסעד שהוא מבקש, כדי שהתביעה לא תימחק באיבה ויש להעדיף תמיד את הדיון הענייני ואת ההכרעה בסכסוך לגופו של עניין (בר"ע 59/81 ארדיטי נ. ארדיטי פ"ד לה(2) 811, 812 (1981)). עוד נפסק, כי מקום בו נדרש בירור עובדתי של טענות, לא יעשה בית המשפט שימוש בסמכותו לסלק תביעה על הסף (ע"א 35/83 לאה חסין נ' רחל פלדמן, פ"ד לז(4), 721, עמ' 724-725 (1983)). לכך יש להוסיף את דברי גורן בספרו, סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה אחת עשרה, "יש לנהוג בבקשות לסילוק על הסף בזהירות רבה ולהשתמש בסמכות רק במקרים קיצוניים." (עמ' 386).
2. לאחר עיון בטענות הצדדים אני מקבלת את הבקשה ומורה על סילוק התביעה על הסף.
3. דונל הגיש תביעתו והכתיר אותה כתביעה לביטול הסכם המכר, אך בפועל, ועת להסכם המכר ניתן תוקף של פסק דין, המדובר בתביעה לביטול פסק הדין במסווה לתביעה לביטול הסכם המכר. אין חולק כי העילות לביטולו של פסק דין הן עילות שונות מהעילות לביטולו של הסכם, ואף אין חולק כי דונל הגיש תביעה לביטול פסק הדין, ת"א 60218-03-18, תביעה אשר סולקה על הסף בפסק דין מיום 28.3.2018, אשר הפך חלוט כאשר המערער חזר בו מערעורו לבית המשפט העליון בהמלצת בית המשפט (ע"א 3931/18).
4. לעניין הנדון, אני קובעת, כי לאחר שניתן פסק דין המורה על אכיפת ההסכם, תוקפו של ההסכם אינו עוד שנוי במחלוקת, ולא ניתן להורות על ביטולו בטענה כי סכום התמורה לא שולם, אלא לכל היותר יש לנפגע בשל אי קיום פסק הדין האפשרות להגיש הליך לאכיפתו של פסק הדין.
5. בפסק דינו של בית המשפט העליון בעניין זלניאק, אליו הפנה דונל, נדונה הדרך הנכונה לאכוף הסכם פשרה אשר קיבל תוקף של פסק דין. בית המשפט העליון בחן את ההלכה בעניין וציין את הדברים הבאים :

".....להבחנה זו בין הפן ה"הסכמי" לפן ה"שיפוטי" של פסק-הדין, חשיבות הן לעניין יכולת תקיפתו של פסק-דין על-ידי בעל-הדין המבקש לשלול ממנו את נפקותו, והן לעניין אכיפתו של הסכם פשרה שקיבל תוקף של פסק-דין.

באותם מקרים שבהם צד להסכם פשרה מבקש לבטל את פסק-הדין שנתן תוקף להסכם, נקבעו שני מסלולי ביטול בהתאם לסוג העילה שבגינה מתבקש הביטול ואפיונה כ"הסכמית" או "שיפוטית". כאשר צד להסכם מבקש לבטל את פסק-הדין מחמת פגם הקשור להסכם עצמו (כגון: טעות, הטעיה, אי-חוקיות, הפרה או שינוי מהותי בנסיבות), הפן ה"הסכמי" מאפשר לו להגיש תביעה חדשה שעילתה הפגם שנתגלה בהסכם. על-ידי הגשת תביעה כזו, ממילא מתבקש ביטול פסק-הדין. הגשת תביעה לבית-משפט לביטולם של הסכם הפשרה ושל פסק-הדין שאישר אותו, דרושה לשם השגת הביטול ולא ניתן להשיג אותה תכלית בדרך אינצידנטלית, כגון: על-ידי הגנה מפני תביעה אחרת (ראו למשל ע"א 143/51 עירית רמת-גן נ' פרדס ינאי בע"מ, בעמ' 1817 וראו גם זוסמן, בעמ' 549-550 והאסמכתאות המופיעות בה"ש 128; לאפשרות לבטל את פסק-הדין בעילה של הפרת הסכם הפשרה ראו: ע"א 750/77 מעון בית מן נ' חב' רם טרום; ב"ש 215/83 ספטי נ' ספטי, בעמ' 184; ע"א 442/83 קם נ' קם, בעמ' 777). מהיבט הפן ה"שיפוטי" – היינו, האישור שניתן להסכם על-ידי שופט – כאשר צד מבקש לבטל את פסק-הדין מחמת שנפל פגם בהליכי המשפט, לרבות בסדרי הדין, פתוחה בפניו הדרך לנקוט הליכי ערעור רגילים (ראו האסמכתאות לעיל וכן נ' זלצמן מעשה-בית-דין בהליך אזרחי [33], בעמ' 329).

באותם מקרים שבהם צד להסכם פשרה שאושר כפסק-דין מבקש לאכוף את ההסכם בשל הפרתו על-ידי הצד האחר, פתוחות בפניו אופציות מספר, שניתן לסווגן על-פי ההבחנה בין הפן ה"הסכמי" לפן ה"שיפוטי" של פסק-הדין. מן ההיבט של הפן ה"הסכמי", מוקנית לצד הנפגע אפשרות להגיש תביעה חדשה, שעילתה הפרת הסכם הפשרה, ובמסגרתה לתבוע אכיפת ההסכם וכן פיצויים בגין ההפרה (ראו ע"א 1193/93 תשלו"ז השקעות בע"מ נ' עזבון מיכאל שנקר ז"ל). בנוסף לכך, מן ההיבט של הפן ה"שיפוטי", מוקנים לצד הנפגע שני מסלולי אכיפה: האחד, אכיפת פסק-הדין במסגרת ההוצאה לפועל לפי חוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז-1967, והשני, הגשת בקשה לכוף את הצד השני במאסר או בקנס לציית לפסק-הדין שנתן תוקף להסכם הפשרה שהושג בין הצדדים, על-פי סעיף 6 לפקודת הבזיון. במסלול זה ניתן ללכת במקרים מיוחדים שבהם הפרת ההסכם היא ברורה וחד-משמעית." (סעיף 5 לפסק הדין, ההדגשה הוספה – ע'ר').

1. בהתאם לפסק דינו של בית המשפט העליון בענין זלזניאק, כאשר צד רוצה לאכוף הסכם פשרה, אשר קיבל תוקף של פסק דין באפשרותו לנקוט בשני מסלולים, מההיבט של הפן ההסכמי באפשרותו להגיש תביעה חדשה, שעילתה הפרת הסכם הפשרה ובמסגרתה לתבוע אכיפת ההסכם ופיצויים בגין הפרה, ועת מבוקש לתקוף את פסק הדין מן הפן השיפוטי, יש באפשרותו לנקוט בשני מסלולי אכיפה בהתאם לפקודת ביזיון בית המשפט וחוק ההוצאה לפועל.
2. במקרה הנדון, ובשונה מפסק הדין בעניין זלזניאק, אין המדובר בהסכם פשרה אשר קיבל תוקף של פסק דין, אלא המדובר בפסק דין חלוט, אשר קבע כי ההסכם תקף וכי על מועלם לשלם לדונל את סכום התמורה.
3. ככל שטענותיו של דונל הן כי מועלם הפר את פסק הדין, המישור המשפטי בו עליו להתנהל, אינו על ידי הגשת תביעה חדשה בטענה לביטולו של ההסכם, כפי שנקט בהליך זה, אלא לנקוט הליך משפטי לאכיפתו של ההסכם (ובעניין זה אינני מכריעה באשר להליך המשפטי המתאים לביצוע פעולה זאת). לעניין זה יש להוסיף, כי מטענותיו של דונל בתגובתו מיום 16.4.20 (סעיף 14ד' לתגובה) עולה כי בפועל הופקד סכום התמורה, אם כי לטענתו הדבר נעשה באיחור. בנסיבות אלה, איני מביעה עמדה אם ההליכים שפורטו לעיל, הולמים את הסיטואציה בה כבר מועלם פעל על פי פסק הדין והעביר את תמורת הסכם המכר.
4. נוכח הכרעתי לעיל, אינני נדרשת לטענתו של מועלם לפיה, לאחר שמונה כונס, על דונל להפנות הטענות לכונס, ולא למועלם.
5. על כן אני מורה על מחיקת תביעתו של דונל.
6. דונל ישלם הוצאות מועלם בסך של 5,000 ₪.

ניתן היום, י"ב סיוון תש"פ, 04 יוני 2020, בהעדר הצדדים.