1. בפניי בקשה שהגיש המבקש במסגרת תביעה בסדר דין מקוצר שהגיש נגדו המשיב, בגין יתרת חוב בחשבון העו"ש של המבקש ובגין הלוואה שלא נפרעה.
2. בבקשתו עותר המבקש ליתן לו רשות להתגונן, על מנת לאפשר לו להשלים הליך גילוי ועיון במסמכים שבידי המשיב, לצורך השלמת חוות דעת מומחה מטעמו; לחלופין מבקש הוא ליתן צו גילוי ועיון במסמכים ולהאריך לו את המועד להגשת הבקשה למתן רשות להתגונן עד לאחר קבלת המסמכים הנדרשים, אותם ביקש מהמשיב ביום 9.1.20. לטענתו, יתרת החוב הנטענת מקורה ב"ריביות עונשיות" ועמלות עליהן לא הוסכם מעולם עם המבקש, הוא לא ידע אודותיהן ולא ניתנה לו האפשרות למנוע את תחולתן. נטען, כי מסגרת האשראי שניתנה למבקש בוטלה על ידי המשיב שלא כדין וללא התראה מוקדמת, דבר שמנע מהמבקש להמשיך ולפרוע את ההלוואה בתשלומים חדשיים. עוד נטען, כי המשיב פעל בחשבונו של המבקש ללא הרשאה.
3. בתשובתו לבקשה מתנגד לה המשיב. לטענתו, לכתב התביעה צורפו תדפיסי יתרות המלמדים על גובה החוב ומרכיביו. נטען, כי אין למבקש טענת הגנה כלשהי, שכן אין הוא מכחיש את עצם נטילת ההלוואה ואין הוא מכחיש באופן פוזיטיבי את יתרות החוב שצורפו לכתב התביעה. נטען, כי טענות המבקש סתמיות, מופרכות ונטולות בסיס משפטי ו/או עובדתי, וכי אין בטענותיו אלא נסיון לחמוק מהתחייבויותיו ומחובו כלפי המשיב, בשים לב להעדר כושר הפרעון שלו. נטען, כי טענתו של המשיב להפרת חובות המשיב כלפיו הינה טענה כללית וסתמית שהועלתה ללא פירוט. נטען, כי טענת המבקש כאילו העמיד המשיב את חובו לפרעון מיידי ללא התראה מוקדמת היא שקרית, שכן המבקש מסתיר מבית המשפט את האמת, והיא כי המשיב שלח למבקש מספר הודעות על פיגור בפרעון ההלוואות, אשר לא נדרשו על ידי המבקש מדואר ישראל, לרבות התראה בפני נקיטת הליכים משפטיים במסירה אישית (העתקי ההודעות ואישורי דואר ישראל וכן אישור המסירה האישית צורפו לתשובת המשיב). נטען, כי פניית המבקש אל המשיב לקבלת מסמכים התקבלה אצלו ביום 11.1.20, יום לפני מועד הגשת הבקשה, כאשר טרם מועד זה התנהלו בין הצדדים שיחות טלפוניות במטרה להסדיר את החוב, כאשר המבקש לא ביקש מעולם במהלכן מסמכים כלשהם, וכאשר קיומן של שיחות אלו לא נזכר בבקשת המבקש כלל. נטען, כי ביום 15.1.20 השיב ב"כ המשיב על פניית המבקש וביקש לברר אילו מסמכים הינו מבקש וכיצד הם רלוונטים להגנתו, אלא שהמבקש לא השיב על המכתב ולא פנה בדרישה אחרת בקשר למסמכים. חרף זאת, נטען, והגם שהמבקש לא השיב על פניית המשיב, נשלחו לו ביום 22.1.20 המסמכים המבוקשים על ידיו. נטען, כי הליך גילוי המסמכים בטרם הגשת בקשת רשות להגן הינו מצומצם ביותר ואינו רחב כהליך גילוי המסמכים לאחר שניתנה רשות להגן. נטען כי אין מדובר אלא ב"מסע דיג" שמטרתו לאפשר למבקש לבחון אילו טענות הגנה יוכלו לדלות מהמסמכים ולהרוויח זמן. כן נטען, כי הדרישה הינה גורפת ובלתי סבירה.
4. הגם שניתנה למבקש הזכות להגיב על תשובת המשיב, תגובה לא הוגשה, והמועד לכך חלף.

דיון

1. הלכה היא כי בשלב הרשות להגן, שהינו שלב מקדמי של טרום דיון, יש לבקש את רשימת המסמכים הרלוונטיים בלבד לצורך פירוט ההגנה במסגרת בקשת הרשות להגן, להבדיל מהשלב המקדמי של בקשה לגילוי מסמכים לאחר הגשת כתב הגנה, שמטרתה השגת מסמכים לצורך הגשתם כראיות בשלב ההוכחות. מכאן, שעל בקשת גילוי כאמור להיות מפורטת, לא כללית או גורפת; כמו כן יש לפרט את הרלוונטיות של המסמכים הנדרשים להגנה, ולצורך כך לפרט ככל שניתן את טיב ההגנה ועל מה היא מבוססת, בהעדר המסמכים, זאת על מנת שניתן יהא לבחון, האם הפירוט החסר נובע רק מסירובו של הבנק להמציא את המסמכים (ראה ת"א 61916/05 (שלום ת"א) הבנק הבינלאומי נ' המעבדה של רן בע"מ ואח' [26.7.2006]; ת"א 33911/04 (בש"א 174558/04) (שלום ת"א) כהן אמנו ורות נ' בנק המזרחי [7.12.2004]).

בהתאם נפסק, כי "זכותו של הנתבע לעיון במסמכי הבנק, גם בטרם ניתנה הרשות להתגונן, לא נועדה למסע דיג שכזה, אלא רק נועדה לאפשר לו לפרוש את הגנתו כדבעי" (ע"א (חי') 177/00 שרוף נ' בנק לאומי לישראל בע"מ [8.11.2000]).

1. לצורך השגת מטרה כפולה זו, קרי, כי מחד גיסא לא תקופח זכותו של הנתבע להתגונן כראוי, ומאידך גיסא זכותו של התובע שלא יוטרד לשווא אגב הארכת ההליכים ללא טעם מוצדק, נקבעו בפסיקה מספר כללים מנחים בנדון (ת"א 2443/02 (בש"א 14218/03) (מחוזי ת"א) בנק הפועלים בע"מ נ' עז' המנוח יוסף הבי ז"ל ואח' [4.11.2003]):

"גילוי מסמכים ועיון בהם נותרו הליכים שיידונו בקדם משפט ולאחר מתן רשות להתגונן. הנתבע אינו זכאי בשלב מוקדם זה שלפני בקשת רשות להתגונן אלא לקבל מסמכים מסוימים שיש בהם כדי להסביר את דרך חישוב סכום התביעה וכן מסמכים מיוחדים אחרים, שלכל אחד מהם על הנתבע לפרש את הרלבנטיות שלו ואת הצורך בו, ולשכנע את בית המשפט בקושי שהוא ניצב לפניו בבואו לבקש רשות להתגונן מבלי שהוא יכול לעיין באותו מסמך."

1. בענייננו לא פורטו, אמנם, בבקשה מהם המסמכים הנדרשים על ידי המבקש, אולם יוצאת אני מנקודת הנחה, כי כוונתו היתה להפנות את בית המשפט למכתב הדרישה ששלח ביום 9.1.20 אל ב"כ המשיב.
2. אכן, דרישתו של המומחה, העומדת מאחורי מכתב הדרישה האמור ומאחורי בקשה זו, לא הוצגה בפני בית המשפט, כמו גם בפני המשיב; זאת ועוד, הבקשה הוגשה בטרם ניתנה למשיב הזדמנות נאותה להמציא את המסמכים ובטרם חלפו 30 יום ממועד הדרישה, תנאי מוקדם להגשת בקשה לגילוי מסמכים על פי תקנה 120 לתקסד"א.

יחד עם זאת, לטענת המשיב הוא המציא למבקש את כל המסמכים שביקש, ואילו המבקש לא ניצל את זכותו להגיב על טענה זו ולהפריכה במסגרת תגובה לתשובת המשיב. חזקה, איפוא, כי המסמכים המבוקשים הומצאו כולם, ואף בטרם הגיש המשיב את תשובתו לבקשה.

1. אשר לטענות ההגנה שהועלו בתצהירו של המבקש, אלו אכן כלליות וסתמיות: טענת המבקש לחיוב בעמלות וריביות בניגוד לדין נטענה ללא פירוט מינימלי; נטען לעשיית פעולות בחשבון על ידי המשיב ללא הרשאה, אולם פעולות אלו לא פורטו; נטען כי המשיב ביטל את מסגרות האשראי המוסכמות בחשבון חד צדדית וללא התראה מוקדמת, וכי העמיד את כל ההלוואות שנטל המבקש לפירעון מיידי, אף זאת ללא התראה מוקדמת; אולם על אף שלתשובת המשיב צורפו העתקי ההתראות שנשלחו למבקש, גם בעניין זה הוא לא מצא לנכון להגיב על טענות אלו או להפריכן במסגרת זכותו להגיש תגובה על תשובת המשיב.
2. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, ובשים לב לטענת המשיב, שלא נסתרה, כי כל המסמכים המבוקשים הומצאו למבקש לפי בקשתו, אני דוחה את הבקשה למתן צו לגילוי המסמכים.
3. בשים לב לכך שהמסמכים המבוקשים הומצאו לב"כ המבקש עוד ביום 21.1.20, ולכאורה היה מקום כי יעתור למחיקת הבקשה למתן הצו לגילוי המסמכים, באופן שייחסך מהמשיב הצורך להשיב על הבקשה בעניין זה, אני מחייבת את המבקש בהוצאות המשיב בסך של 1,000 ₪, אשר ישולמו בתוך 30 יום ללא קשר לתוצאות ההליך.
4. כיוון שכל המסמכים המבוקשים נמצאים זה מכבר ברשות ב"כ המשיב, ובשים לב למצב החירום המיוחד הנוכחי, יגיש המבקש בקשה למתן רשות להתגונן עד ליום 30.4.20.

המזכירות תביא את התיק לפניי עם הגשת הבקשה למתן רשות להתגונן.

המזכירות תמציא ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, כ"ו אדר תש"פ, 22 מרץ 2020, בהעדר הצדדים.