לפניי תביעה שהוגשה לבית המשפט לתביעות קטנות. התובע תובע את הנתבעים בגין פגמים בדירה במהלך תקופת השכירות והשבת דמי שכירות לנוכח יציאתו טרם תום תקופה הקצובה בהסכם.

טענות הצדדים:

1. לטענת התובע, המזגן בדירה הרעיש ולא קירר ולכן לא ניתן היה לקרר את הדירה כשחם.
2. בנוסף, בחורף, הרוחות גרמו לזגוגיות להרעיש.
3. התובע מציין כי הדלת לא נסגרת כראוי בשל אי התאמת המשקוף לדלת.
4. התובע טוען כי קיימות עוד אינספור בעיות בצנרת, וכי המקלחת בדירה סתומה וכי הכיור לא שמיש.
5. התובע טוען כי הנתבעים הבטיחו ביולי 2018 לשחרר את התובע מהחוזה, וכי הפרו את הבטחתם בזדון וכי יש להשיב לו את דמי השכירות.
6. מנגד, טוענת הנתבעת כי בקומת הקרקע בו נמצאת דירתה נמצא משרד תיווך "אדיר נדל"ן" בבעלות שוקי חודדה אשר נמצא בהיכרות של שנים עם הנתבעת.
7. הנתבעת טוענת כי בסוף דצמבר 2017 דירתה התפנתה ואדון שוקי סיפר לנתבעת כי הגיעה לקוחה בשם נוגה עם אח בשם דוד, שהיא מטפלת בו היות והוא מוגבל במידה מסוימת וברצונה לשכור את הדירה לדוד אחיה.
8. הנתבעת שוחחה עם נוגה בטלפון והתרשמה ממנה. נוגעה הרגיעה את הנתבעת כי אחיה יכול לנהל משק בית וכי גר בעבר לבד בדירה שכורה.
9. לבסוף, סוכם כי נוגה תעביר שיקים שלה לתשלום השכירות ועל הנתבעת לתקן כמה דברים לשביעות רצונה של נוגה ובנוסף, התבקשה הנתבעת לעשות ביטוח לדירה עם אחריות צולבת.
10. לדירה הוזמן איש מקצוע אשר תיקן את התיקונים הנדרשים ואף הוחלט על צביעת הדירה ולעשות אף יותר מהנדרש ללא כל הגבלה כספית מצב הנתבעת.
11. ביום 01.01.18 נחתם חוזה, ונוגה אכן נתנה 12 שיקים שלה וכן נוגה ואחיה דוד הביעו את שביעות רצונם מהתהליך וגודל השיפוץ בדירה.
12. בנוסף, טוענת הנתבעת כי הופתעה כאשר גילתה בכתב התביעה כי הגב' ליאורה שהרבני הייתה שותפתו לדירה, שכן מעולם לא פגשה אותה ומעולם לא צוין בפני הנתבעת כי היא מתגוררת בדירה. הדבר מפר את סעיף 7 לחוזה ובכך מביא לביטולו של החוזה ושמורה לנתבעת הזכות לדרוש את כתב הערבות ושטר הביטחון.
13. בסעיף 9א לחוזה מצוין כי השוכר קיבל את הדירה צבועה ומסוידת ועליו לסיידה באותה רמה ועל חשבונו, דבר שלא קרה בפועל ובכך שוב הפר את החוזה.
14. על פי סעיף 9ב לחוזה, במידה והפגמים כל כך מהותיים ואי אפשר להתגורר בדירה, אם לטענתו לא נענתה לו הנתבעת, מדוע לא תיקן בעצמו וקיזז הסכום מהשכירות?
15. בנוסף, כאשר מר דוד הביע רצונו לצאת מהדירה טרם תום התקופה הקצובה הנתבעת הסכימה, ו"אדיר נדל"ן" הלכו לקראתו ואף עמלו במקומו על מנת למצוא שוכר אחר במקומו. התובע אף חתם על הסכם הפסקת שכירות בו מאשר כי אין לו כל תביעות/ טענות נוספות.
16. לימים נודע לנתבעת כי התובע עזב על מנת לעבור לבית זוגתו, הגב' ליאורה שהרבני.
17. בנוסף, הגב' נוגה גורליק חשה עוגמת נפש ממעשיו של אחיה ולא ידעה את נפשה וכן רשמה מכתב לבית המשפט בו היא מביעה את הכרת תודתה לנתבעים.
18. בנוסף, לטענתם של שוקי חודרה וג'יימס בנימין, נתבעים 1-2, התובע גר בדירה תקופה והכל עבר על מי מנוחות עד שהחלו תלונות של השכנים כי בשעה 06:00 בבוקר מגיעה אישה מבוגרת אשר מתרפקת על דלתו של התובע אשר אינו פותח לה והיא צועקת בקול רם שהתובע יפתח את הדלת אך הנתבעים לא ייחסו לכך חשיבות.
19. לאחר כמה ימים קיבלו הנתבעים טלפונים על בעיות נזילה וכאשר חזרו לתאם עם בעל מקצוע, לפתע לא היה מענה.
20. בנוסף, החלו תכתובות שונות בנייד אשר מאשימות את הנתבעים כי אינם עונים לנייד וכי הם מתנהלים לא בסדר. אך מסתבר כי מילים אלו לא היו של התובע אלא של הגב' ליאורה שהרבני.
21. בסביבות חודש ספטמבר הודיע התובע כי הוא מעוניין לעזוב את הדירה ולאחר מכן הגב' ליאורה התקשרה לנתבע ג'יימס בנימין וביקשה לעזוב.
22. ג'יימס מצא שוכר חלופי, בתאום עם נוגה אחותו של התובע ושל עדנה בעלת הדירה.
23. בתאריך 24.10.18 נפגש ג'יימס עם התובע וליאורה שהרבני והחזיר לתובע את 2 השיקים הנותרים עבור חודשים נובמבר- דצמבר 2018 והתובע חתם על הסכם להפסקת הסכם שכירות.
24. הנתבעים מציינים כי כל הריהוט בדירה נקנה ע"י הדייר החלופי, וסכום הכסף בסך כמה אלפי שקלים הועבר לתובע, שכן זו הייתה בקשתו, שהנתבעים ימצאו שוכר חלופי אשר ישכור את הדירה וגם יקנה את הריהוט.
25. מרגע הופעתה של הגב' ליאורה התחילו הנתבעים לקבל הודעות מטרידות מיועצים ומעורכי דין אשר איימו על הנתבעים בתביעות.

דיון והכרעה

1. ייאמר כבר עתה כי כתב התביעה מנוסח בחוסר בהירות ובחוסר פירוט, ולא צורף לא אף מסמך או אסמכתא לתמיכה בטענות התובע. רק מכתב ההגנה שהוגש על ידי הנתבעת, ניתן היה לקבל התייחסות סדורה לחלק מהטענות. בהתאם לדין, מוטלת על התובע החובה לפרט את העובדות המקימות את עילת התביעה.
2. אחזור ואציין כי פרט לכתב התביעה שהוגש, הכתוב בכתב יד על עמוד אחד, לא צירף התובע דבר לכתב התביעה. לעומת התובע, הגישה הנתבעת כתב הגנה מסודר ומפורט ובו מענה סדור לטענות התובע בגיבוי אסמכתאות כתובות, כדי להדוף את טענות התובע, ככל שאכן ניתן לדלותן מכתב התביעה, אשר נוסח, כפי שצויין, בצורה לקונית למדיי.
3. אף שעסקינן בתביעות קטנות בהן בית המשפט מגמיש את דרישות הקבועות בחוק, הרי שעדיין שומה על התובע להוכיח את תביעתו, בבחינת "המוציא מחברו עליו הראייה". בהקשר לנטל השכנוע קובעת הפסיקה כי :" ... נטל השכנוע הוא נטל ראייתי מהותי שהוא חלק מדיני הראיות. נטל זה הוא הנטל העיקרי המוטל על בעל דין הנדרש להוכיח את העובדות העומדות ביסוד טענותיו. אי עמידה בנטל זה משמעותה דחיית תביעתו של מי שהנטל מוטל עליו". [רע"א 3646/98 כ.ו.ע. לבניין נ' מנהל מע"מ, פד"י נז (4) 981].
4. נטל ההוכחה - הוא נטל הבאת הראיות, נקבע במשפט האזרחי על פי "הטיית מאזן ההסתברות", לאחר שבית המשפט בוחן את מהימנותן של הראיות שבפניו, את דיותן ואת משקלן. בכל הנוגע למאזן ההסתברויות נקבע בע"א 745/81 זיקרי נ. כלל חברה לביטוח בע"מ פד"י מ(1) 589, 598 כי ..." דרושה רק הרמת נטל הוכחה עד למעלה מ-50% על פי מאזן ההסתברות, אלא שנחוץ להגיש ראיות בעלות משקל יתר על מנת להגיע באותם תיקים עד לשכנו של 51%...".
5. לאחר שעיינתי בכתבי הטענות של הצדדים והראיות שהונחו בפני, וכן לאחר ששמעתי את התובע, והנתבעים והתרשמתי מהם באופן ישיר, עמדתי על נסיבות התביעה , ועיינתי בכל אשר הובא בפני מצאתי כי דין התביעה להדחות.
6. כמצוות תקנה 15(ב) לתקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין), תשל"ז-1976, פסק הדין מנומק בצורה תמציתית.
7. להלן הטעמים אשר הביאוני לכלל מסקנה זו.
8. טענת התובע לפגמים בדירה נעדרת כל אסמכתא התומכת בה וממילא עומד בניגוד מוחלט למסמך "הסכם הפסקת התקשרות" מיום 20.10.2020 (נספח 4 לכתב ההגנה) עליו חתם התובע במעמד סיום חוזה ההתקשרות ובו נקבע כי: "

מוסכם בין הצדדים כי הסכם השכירות שנערך בתאריך 1.11.18 בטל ומבוטל מתאריך 24.10.2018 ואין לצדדים כל טענה או בקשה אחד מהשני. לשוכר הוחזרו 2 צ'קים מהמשכיר ע"ס 2,900 כל אחד. השוכר שילם את ההוראות עד לתאריך הנ"ל".

1. הלכה היא שמי שחתם על הסכם הבין על מה הוא חותם ושהאמור בהסכם משקף את תוכן ההסכמות אליהן הגיע עם הצד שכנגד. ראו לעניין זה, כדוגמה, פסק-דינו של בית המשפט העליון ברע"א 8242/05 הרצל דואק נ' בנק דיסקונט למשכנתאות בע"מ (14.11.2005), שם נקבע כדלקמן:

"כמו-כן, לגופו של עניין, לפי ההלכה המקובלת, חזקה היא, כי חתימתו של אדם על פני מסמך כלשהו, מהווה למעשה עדות מפורשת, לכך שנתן אדם זה את הסכמתו לתוכן האמור במסמך, לאחר שקרא והבין את מהותו (ע"א 467/64 שוויץ נ' סנדור, פ"ד יט(2) 113, 117; רע"א 11519/04 יפה לבקוביץ נ' בנק הפועלים בע"מ, (טרם פורסם); ד נו(5) 365, 376-375

1. כמו-כן צוין בהסכם השכירות כי השוכר מצהיר שראה את הדירה ומצא אותה במצב תקין, ראוי לשימוש ומתאים לצרכיו (סעיף 12 להסכם). לפיכך, אין לקבל טענות מפי התובע בנוגע למצב הדירה, ככל שהן מתייחסות לפגמים שניתן היה לראותם לפני חתימת ההסכם.

1. בנוסף לאמור, הנתבעים הותירו רושם אמין והתרשמתי לחיוב מעדותם אשר מתיישבת עם מכלול הנסיבות והמסמכים ואני מוצאת לנכון לקבל את גרסתם לפיה לא היו פגמים בדירה שלא טופלו על ידי המשכירה.
2. אין כל מקום לטענה שנטענה בדיון כי הדירה לא היתה ראויה למגורים (עמוד 4 שורה 1) בשים לב לעובדה כי בהתאם סעיף 9ב לחוזה, במידה והפגמים כל כך מהותיים ואי אפשר להתגורר בדירה, היתה לשוכר אפשרות לבצע את התיקון בעצמו ולחייב את המשכיר בהוצאות התיקון או לקזז את הוצאה מדמי השכירות.

לא סביר שאם הדירה היתה לא ראויה למגורים כפי שנטען על ידי התובע לא היה מתקן בעצמו ומקזז מדמי השכירות.

1. חיזוק משמעותי לגרסת הנתבעים מצאתי בנספח 5 מכתה שנכתב על ידי אחותו של התובע, אשר התבקשה על ידי התובע לסייע לו בחיפוש דירה לשכירות ומציינת: " לאור הבנתם של ג'ימי ושוקי (נתבעים 1ו- 2ט.כ.א) חשוב לי שאחי יתגורר בדירה מסודרת וללא תקלות, הם דברו עם בעלת הדירה עדנה נחמיאס וקיבלו אישור לתקן ולסדר כל תקלה וכך עשו.

ג'ימי דאג במסירות ובמהירות אפשרית לפנות את הדירה מכל חפציה, לצבוע ולסייד את כל הדירה, לנקות את הדירה ביסודיות. דאג להחליף את הברזים ואף להחליף גופי תאורה לבקשתנו (דבר שלא היה חייב), בנוסף בעלות הדירה עשתה לדירה ביטוח מבנה מורחב לבקשתי וכללה את דוד בסעיף השיבוב. הריני לציין שכל דבר שאחי דוד צאיג היה צריך הוא קיבל מענה מידי, טיפול נאות ובסבר פנים יפות. וכמו כן שחוב לי לציין שנדיר למצוא היום ממשרד תיווך לקבלת יחס, אכפתיות ואנושיות כפי שקבלנו מג'ימי שוקי מתיווך אדיר ועל זה להם רק פרגון והכרת תודה".

1. מכל האמור לעיל, במצטבר, עולה כי טענת התובע כי היו פגמים בדירה נטענה בעלמא, ללא תימוכין וללא כל ביסוס, והתובע לא עמד בנטל המוטל עליו ולא הוכיח טענתו לקיומם של פגמים בדירה.

באשר לטענות בדבר השבת דמי השכירות ומציאת שוכר חלופי:

1. בהסכם השכירות צוין כי אם יחליט השוכר לעזוב את הדירה לפני תום תקופת השכירות, יהא חייב לשלם את דמי השכירות עד סוף התקופה הקצובה ולא יהיה זכאי לקבל מהמשכיר כל סכום מתוך דמי השכירות המוסכמים לעיל עד סוף התקופה הקצובה או שימציא דייר חלופי לפחות באותם תנאים ובהסכמת המשכיר. כל עוד לא הובא שוכר חלופי יימשך החוזה כרגיל (סעיף 8.א להסכם).
2. הנתבעת 3 היתה מוכנה לבוא לקראת התובע ולאפשר לו להשתחרר מהחוזה כנגד העמדת שוכר חלופי, אולם הסכם שכירות חלופי נחתם רק ביום 24.10.2018. עד שלא נכרת הסכם חלופי, התובע לא משוחרר מחיוביו.
3. לפיכך, בדין גבתה הנתבעת את דמי השכירות אשר התובע עותר להשבתם.
4. לתובע אצה הדרך לעזוב את המושכר, אולם אין להטיל על הנתבעת את הנזקים כתוצאה מכך, והיא רשאית היתה לעמוד על תשלום דמי השכירות.
5. הנתבעים העידו כי עשו מאמצים לסייע לתובע להשכיר את הדירה, תהליך שלקח פרק זמן של כחודשיים ואף סייעו לתובע למכור את הרהיטים במושכר.
6. אשר על כן ולאור כל האמור לעיל, התביעה נדחית. עם זאת, במכלול הנסיבות של המקרה החלטתי שלא ליתן צו להוצאות.

רשות ערעור על פסק הדין בתוך 15 יום.

המזכירות תשלח לצדדים את פסק הדין.

ניתן היום, י' חשוון תשפ"א, 28 אוקטובר 2020, בהעדר הצדדים.