1. לפני ערעור על פסק דין של בית הדין לעררים לפי חוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952 בערר (י-ם) 482227-18 (כב' הדיין אלעד אזר), שבגדרו נדחה ערר על החלטת המשיב לדחות את בקשת המערער להעניק לו אזרחות ישראלית או לחלופין מעמד של תושב קבע.

2. המערער יליד 1957 נתין אתיופיה.

המערער נישא לראשונה באתיופיה, ולאשתו הראשונה ולו נולדו ילדים המתגוררים באתיופיה ובגרמניה.

בשנת 1991 התגרש המערער מאשתו הראשונה.

3. ביום 29.9.1993 נכנס המערער לישראל באשרת תייר מסוג ב/2 ושהה בה שלא כדין שלוש שנים.

4. ביום 11.2.1996 נישא המערער לאזרחית ישראלית (להלן: נישואיו השניים), וביום 4.6.1996 נולדה לבני הזוג בת שזכתה עם לידתה באזרחות ישראלית.

בעקבות נישואיו האמורים, במסגרת ההליך המדורג שהמשיב מחיל בעניין, ניתנה למערער אשרה לישיבת ארעי מסוג א/5 שהוארכה מעת לעת.

ביום 18.8.2003 נערך לבני הזוג שימוע שבו נתגלו סתירות עובדתיות בין גרסאותיהם אשר עוררו חשש לכנות הקשר ביניהם.

בראיון נוסף שקוים ביום 18.1.2004 התגלו בין בני הזוג סתירות נוספות, ועלה כי השניים אינם מתגוררים ביחד. חרף עובדה זו הוארך רישיון השהייה של המערער מסוג א/5 עד יום 26.9.2006.

5. למרבה הצער ביום 16.7.2006 נפטרה אשתו השנייה של המערער.

6. ביום 25.7.2007 הגיש המערער בקשה לקבלת אזרחות ישראלית. בעקבות עתירה מנהלית שהגיש בתיק עת"מ (מחוזי י-ם) 1724/09 הוענקה למערער, על פי המלצת הוועדה לעניינים הומניטריים, אשרה מסוג א/5 מטעמים הומניטריים לשנתיים.

7. בראיון שקיים המשיב למערער ביום 3.11.2010 טען המערער כי לו חמישה ילדים החיים בחו"ל, זאת בנוסף לבתו הישראלית. לשאלה אם הוא נשוי השיב בשלילה. המערער הוסיף ומסר כי יצא מישראל עם בתו הישראלית לצורך ביקור באתיופיה.

בראיון שנערך במועד האמור לבתו הישראלית, מסרה הבת כי בעת שאביה שהה באתיופיה שהתה כחודש בגרמניה בביקור אצל אחותה מצד אביה המתגוררת שם.

המערער הודה כי לא אמר אמת כשמסר כי בתו שהתה עמו באתיופיה, והסביר זאת בחשש כי מעמדו כהורה יחיד ייפגע אם יתברר כי שלח את ביתו לחו"ל בגפה. מוסכם עוד כי גם תשובתו של המערער במעמד זה כי אינו נשוי לא הייתה נכונה, שכן בטרם הריאיון התקיים בכנסיה טקס שבו נישא לאשתו השלישית. המערער טען כי תשובה כוזבת זו נובעת מכך שנישואין אלה טרם נרשמו.

אף על פי כן נעתר המשיב לבקשת המערער למתן רישיון ישיבה מסוג א/5 למשך שנתיים.

בהחלטה נקבע כי המשיב נעתר לבקשה "באופן חריג ביותר ולפנים משורת הדין... יובהר, שלא מן הנמנע כי העובדה שהמבקש מסר פרטים כוזבים כאמור לעיל תילקח בחשבון בעתיד, אם יתברר כי המבקש ימסור פרטים כוזבים נוספים ו/או ימסור פרטים כוזבים בעתיד. בתום התקופה עניינו יידון ע"י מטה רשות האוכלוסין, ויוחלט המשך הטיפול בבקשתו".

7. בעקבות עתירה מנהלית נוספת שהגיש המערער, הובא עניינו לדיון לפני הוועדה ההומניטרית, ועל פי המלצתה הוארך למערער רישיון ישיבת הארעי.

8. ביום 18.8.2015 הגיש המערער בקשה לשדרוג מעמדו בדרך של קבלת אזרחות ולחלופין מעמד של תושב קבע. ביום 23.2.2016 נדחתה הבקשה לשדרוג המעמד, והוחלט על מתן הארכה נוספת של אשרת השהייה לישיבת ארעי מסוג א/5 לשנתיים נוספות.

על החלטה זו הגיש המערער ערר לבית הדין לעררים בתיק 1699-16.

בפסק דין מיום 22.8.2017 התקבל הערר בחלקו, במובן זה שהמשיב ידון מחדש בבקשת המערער לשדרוג מעמדו ויקבל בה החלטה מחודשת, לאחר שיקיים ראיון עדכני למערער ועניינו יובא לדיון לפני הוועדה הבינמשרדית לעניינים הומניטריים, זאת בשל העדר הנמקה מספקת להחלטה.

9. ביום 8.7.2018, במסגרת החלטתו המחודשת שניתנה על פי פסק הדין האמור, החליט המשיב לדחות את הבקשה לשדרוג המעמד וכן לבטל את אשרת השהייה שבה החזיק המערער עד כה מסוג א/5, זאת בשל ניתוק הקשר בינו לבין בתו הישראלית והפסקת קיום חיים משותפים על ידם; שהייה ממושכת בחו"ל בין היתר לצורך קיום קשר משפחתי בינו לבין שבעת ילדיו השוהים במדינות שונות; ונישואיו בשלישית לאזרחית אתיופית השוהה בחו"ל. עוד צוין כי בעבר מסר המערער פרטים כוזבים בראיונות שקוימו לו כאמור לעיל; כי שירת בתפקידים פוליטיים בצבא רוסיה וגרמניה; וכי כיום אינו עובד. למערער ניתנה שהות של 30 יום ליציאה מהארץ.

על החלטה זו הגיש המערער את הערר נשוא הערעור שלפני.

פסק דינו של בית הדין לעררים

10. ביום 23.10.2019 נדחה הערר.

בפסק דינו קבע בית הדין לעררים כי "בדין נשלל מעמדו של העורר כתושב ארעי".

בית הדין דחה את טענת המערער כי המשיב היה רשאי לדון רק בשדרוג מעמדו והיה מנוע מלהחליט על ביטול הרישיון לישיבת ארעי. בית הדין קבע כי "כאשר מונחת בפני המשיב בקשה לשדרוג מעמד אשר ניתן מטעמים הומניטריים, אין הוא כבול בגיבוש החלטתו לשאלה זו בלבד. ככל שהנתונים והראיות העדכניים העומדים בפניו מעידים על שינוי נסיבות מהותי שחל בעניינו של מגיש הבקשה, רשאי המשיב להגיע למסקנה כי יש בהם כדי להצדיק את שדרוג המעמד, אך הוא אף רשאי להגיע למסקנה הפוכה בתכלית לפיה אין מקום כלל להמשיך ולהעניק למבקש מעמד הומניטרי בישראל. ברי כי אין דומה החלטה בדבר אי-שדרוג מעמד קיים להחלטה המבטלת מעמד או רישיון ישיבה שניתנו. במקרה האחרון מוטל הנטל על המשיב לשכנע כי חל שינוי נסיבות משמעותי לרעת בעל המעמד, או התברר בדיעבד כי המעמד ניתן על סמך מצג שווא וכד'".

בעניינו של המערער קבע בית הדין כי "הטעם העיקרי, שלא לומר הבלעדי, שעמד בבסיס בקשתו של העורר לשדרג את מעמדו, הוא רצונו כי יתאפשר לו להגיש בקשה למתן מעמד לאשתו השנייה, שהיא אזרחית אתיופיה", זאת נוכח חוסר האפשרות של המחזיק באשרה לישיבת ארעי מסוג א/5 לבקש להסדיר את מעמדו של תושב זר אחר כבן זוגו.

בית הדין ציין כי מסיבה זו אף סרב המערער להעביר את עניינו לטיפול במסגרת "נוהל הורה חייל" המגביל גם הוא את המבקש בצירוף בן זוג זר, וקבע כי "רצונו של העורר לקבל מעמד של תושב קבע מכוח הנוהל ההומניטרי... וזאת על מנת שיוכל להגיש בקשה להסדרת מעמדה של אשתו וכניסתה לישראל, אינו יכול להוות טעם הומניטרי או שיקול שעל הוועדה הבינמשרדית להביא בחשבון".

אשר לביטול אשרת שהיית הארעי, דחה בית הדין את הנימוק שנזכר בהחלטה ולפיו המערער שהה בחו"ל מרבית שנות חייו, וכן את הנימוק כי שהה בחו"ל חודשים ספורים במספר הזדמנויות. גם מאזכור שהייתו של המערער בגרמניה וברוסיה הסתייג בית הדין, זאת לאחר שקיבל את הסברו של המערער כי שהה שם בשנת 1979 ובשנת 1986 לצורכי השתלמות עת שרת בצבא אתיופיה - הכול בטרם כניסתו לישראל.

עם זאת בית הדין קיבל את נימוקיו העיקריים של המשיב לביטול אשרת השהייה, ובעיקר את ניתוק הקשר בינו לבתו הישראלית; נשואיו לאישה המתגוררת באתיופיה; ומגוריהם של ילדיו הנוספים מחוץ לישראל.

בית הדין קבע כי "חרף שהות מאוד ממושכת בישראל, מרביתה עם רישיון של תושב ארעי... דומה כי העורר לא הצליח להתערות בישראל התערות עמוקה. העורר לא הקים עסק ולא פיתח קריירה של ממש ואף היה נטול עבודה במועד בו נדונה בקשתו. לא מצאתי גם כי העורר פיתח קשרים חברתיים או תרבותיים במדינה. לכך יש להוסיף כי כל משפחתו לרבות אשתו ילדיו מנישואין קודמים, ולמעט ..., מתגוררת מחוץ לישראל והנה עולה כי ניתק הקשר שלו עם העוגן העיקרי, אם לא היחיד, שחיבר את העורר לישראל. המעמד ההומניטרי שהוענק לעורר ניתן לו חרף העובדה כי הסתיר בראיון שנערך עמו בחודש נובמבר 2011 כי נישא לאזרחית אתיופית וכי התגורר עמה באתיופיה מספר חודשים. מעמדו זה ניתן לו רק משום שנותר משמורן יחיד לבתו... שנולדה וגדלה בישראל".

בית הדין קבע עוד כי "החלטת המשיב לשלול את מעמדו של העורר קיצונית מדי בהתחשב בשהייתו הממושכת בישראל כדין, מרביתה עם רישיון א/5; בהתחשב בגילו (כיום בן 61); ובאפשרות כי ישקם את מערכת יחסיו עם בתו הישראלית – אפשרות שסיכוייה נדמים משופרים כיום, ניתן היה להעניק לעורר תקופת חסד במהלכה יצטרך לשקם יחסיו עם ביתו ולהביא על כך ראיות, בטרם יישלל מעמדו הנוכחי, לחלופין, ניתן היה להסתפק ב'שנמוך' מעמדו ההומניטרי, דהיינו מתן רישיון בדרגה נמוכה יותר. בנסיבות העניין אני סבור כי היה צורך להותיר את העורר עם רישיון ב/ 1 ההומניטרי על מנת לאפשר לו לשקם את יחסיו עם בתו".

משכך קבע בית הדין כי ככל שהמערער לא יגיש בקשה להסדרת מעמדו מכוח "נוהל הורה חייל", יוענק לו רישיון ב/1 למשך שנה "שאותו יהיה זכאי לבקש ולהאריך או לשדרג".

טיעוני הצדדים

11. ב"כ המערער טוען כי בדיון שהתקיים בערר 1699-16 (שעל פי פסק הדין שניתן בו התקיים הדיון המחודש בבקשה), המליצה ב"כ המשיב למערער לפנות לוועדה ההומניטרית, והבהירה כי המערער אינו נוטל בכך כל סיכון. ב"כ המערער הפנה לפרוטוקול הדיון (מע/3 עמ' 2 ש' 26) שבו נרשם מפי ב"כ המשיב בהקשר זה: "לגרוע ממעמדו זה לא יגרע, א'5 יוותר". לטענתו על בסיס הצעה זו הגיעו הצדדים ל"הסכם דיוני" שעל פיו ניתן פסק הדין שלפיו הוחזר עניינו של המערער לדיון מחודש לפני הוועדה ההומניטרית, ובכך שינה המערער את מצבו לרעה. לדבריו על סמך דבריה של ב"כ המשיבה הודיע "שמקובל עליו לפנות בבקשה לשדרוג מעמדו של המערער לוועדה ההומניטרית" (השלמת טיעון מיום 17.6.2020 ומיום 21.6.2020). לטענתו "אנחנו עשינו טעות קשה והיא שבדיון הזה שהתקיים ב-2017 נאמר לנו מפורשות... שיגיש בקשה לשדרוג מעמדו לא ייפגע ונראה. על סמך הדברים האלה הלכנו וניתנה החלטה של בית הדין לעררים שגם הוא סמך על דברי ב"כ המשיבה... אני נתתי את הסכמתי ובית הדין נתן את החלטתו". עוד טען כי "טעה בית הדין לערר בקביעתו... כאילו הייתה למשיב זכות לדון גם בביטול הרישיון שניתן למערער עד אז".

12. לגוף העניין טוען ב"כ המערער כי נוכח שהייתו הממושכת של המערער בישראל ומרכז חייה של בתו בת ה-23 בארץ, שגה המשיב בכך שדחה את בקשתו לשדרוג מעמדו ובכך שלא האריך את אשרת שהיית הארעי שבה החזיק שנים רבות. לטענתו המערער זכאי היה לקבל מעמד של תושב קבע עוד בחייה של אשתו, ומאז הוא חי בישראל, עובד בה ומנהל בה "קשרים חברתיים ותרבותיים ענפים". את הטענה כי המערער מסר בראיונות פרטים כוזבים דוחה ב"כ המערער כאמור לעיל.

משכך עותר המערער להורות למשיב להעניק לו אזרחות ישראלית ולחלופין מעמד של תושב קבע.

13. ב"כ המשיב סומכת את ידיה על פסק הדין וטוענת כי אין עילה להתערבות בו. אשר לטענה כי המשיב היה מנוע מלקבל החלטה על ביטול המעמד הארעי בשל הסכמה דיונית שהושגה בין הצדדים, טוענת ב"כ המשיב כי בין הצדדים לא הושגה כל הסכמה דיונית וכי פסק הדין ניתן לאחר שב"כ המערער עמד על הערר. לעניין אמירתה האמורה של ב"כ המדינה בדיון בערר, מפנה ב"כ המשיב לכך כי, כעולה מפרוטוקול הדיון, ניסיונה של ב"כ המדינה להשיג את אישור הגורמים המוסמכים לא צלח ומשכך לא ניתנה על ידה הבטחה מחייבת. עוד נטען כי את אמירתה יש לקרוא בשלמותה, ולפיה מעמדו של המערער תלוי במסד העובדתי שיונח לפני הוועדה וכי אין לכבול את שיקול הדעת של המשיב.

דיון

14. 27 שנים שוהה המערער בישראל, עובד בה ומנהל בה את חייו. בראשית התקופה שהה המערער בישראל שלא כדין; ולאחר כשלוש שנים זכה באשרה לישיבת ארעי בשל נשואיו לישראלית.

אשרה זה הוארכה למערער לאחר מות אשתו בשל היותו משמורן יחיד לבתו הישראלית.

משנודע למשיב כי הקשר בין המערער לבתו הישראלית בת ה-23 נותק ואין הם מקיימים עוד חיים משותפים, רשאי היה המשיב לשנות את גישתו בנוגע לבקשותיו של המערער. זאת ועוד נשואיו של המערער בשנת 2010 לאזרחית זרה שאינה שוהה בישראל, וקיום קשרים עם שבעה ילדיו המתגוררים מחוץ לישראל מחלישים אף הם במידה ניכרת את זיקתו לישראל.

משכך החלטת המשיב אינה בלתי סבירה במידה המצדיקה התערבות בה. שהייה ממושכת בישראל כשלעצמה אינה מצדיקה מתן אשרה לתקופה נוספת, במיוחד אמורים הדברים במצב הדברים המתואר לעיל.

פסק הדין של בית הדין לעררים מאוזן ומביא בחשבון את מכלול השיקולים הנדרשים לעניין. כאמור לעיל בית הדין הביע הסתייגות ממקצת שיקוליו של המשיב, אך קיבל את מרביתם, ועל פיהם קבע כי אין עילה להתערבות בהחלטת המשיב.

בית הדין אף קבע, בניגוד לעמדת המשיב, כי בשלב זה תוענק למערער אשרת שהייה מסוג ב/1 שאותה יוכל לבקש בעתיד לחדש או לשדרג. עוד צוין בפסק הדין כי לפני המשיב פתוחה הדרך להסדרת מעמדו על פי "נוהל הורה לחייל".

15. כאמור הטעם העיקרי ואף היחיד להארכת אשרת השהייה של המערער בישראל לאחר פטירת אשתו המנוחה, היה היותו משמורן יחיד על בתו הקטינה. משבגרה הבת ומשנותק הקשר בינה למערער לא נותרה עוד הצדקה להארכת אשרת השהייה. נוכח האמור לעיל אין עילה להתערבות בהחלטת המשיב ובפסק הדין של בית הדין לעררים. מדובר בהחלטה המבוססת על ממצאים עובדתיים, שהתקבלה בהליך תקין ואינה חורגת ממתחם הסבירות.

16. אשר לטענת המערער, ולפיה המשיב היה מנוע מלדון בביטול אשרת הארעי שבידיו בשל הסדר דיוני שנכרת כביכול בין הצדדים, שבגינו שינה המערער את מצבו לרעה – עיון בפרוטוקול ובפסק הדין מעלה כי טענה זו חסרת יסוד.

מפרוטוקול הדיון בערר עולה כי ב"כ המשיב מבהירה בדיון: "לא יודעת לומר מה העתיד שלו בישראל... זה שמעמדו ממשיך להיוותר כמו שהוא לא אומר שיוותר כך לעד...".

עוד עולה מהפרוטוקול כי בין הצדדים לבית הדין הוחלפו דברים, שלהם לא ניתן ביטוי מלא בפרוטוקול. מלמדים על כך דברי ב"כ המשיב: "לפי מערך הנתונים הנוכחי ההחלטה סבירה. הדלת נותרת פתוחה. לגרוע ממעמדו זה לא יגרע, א/5 יוותר. אדוני אתה מעביר את השרביט אלינו".

נראה כי בדבריה אלה הגיבה ב"כ המשיב לאמירת בית הדין כי חולשתה של ההחלטה בהנמקה החסרה שלה: "ההחלטה לא מספיק מפותחת. אני מסכימה שנימוקים אין, אבל אפשר למלא. ההבדל הוא בין מקצה שיפורים שמשנה מהות לכזה שמלבן משהו שקיים". בהמשך דבריה מציינת ב"כ המשיב כי "נוהל הורה חייל זה בניגוד לטובת מרשו, אפשר רק לכווץ מועדים. כאן אף אחד לא יתקע לידו, אם נעבה את ההחלטה, היא כבר צופה פני עתיד... לפי הנוהל של הורה חייל הוא יהיה מנוע אחמ"ש. הוא פועל כאן לדעתי שלא לטובה המקסימאלית שלו. הקפיצות בטוחות אז ביום מן הימים יוכל להגיש בקשה לאיחוד משפחות. רק א/5 לא יוכל לאחמ"ש. אוכל לבדוק זאת".

לאחר הפסקה בדיון מודיעה ב"כ המשיב: "הסייג לגבי נוהל הורה חייל אכן קיים גם לאחר מעמד של קבע. לא הצלחתי להשיג מישהו במטה לעניין האפשרות לכווץ את התקופות. נותרנו עם התמונה הנוכחית. שמעתי את הצעתו של אדוני בפתיח לגבי היקף ההחלטה ונימוקיה, גם חלף זמן. הוא לא רואיין מאז".

לאחר שב"כ העורר משמיע את טיעוניו, שבה ב"כ המשיב ומתייחסת להצעת בית הדין להחזרת הדיון למשיב לקבלת החלטה מחודשת: "בהמשך לדברי אדוני...אנחנו מציעים לערוך ריאיון, לא יודעת את העומסים של הוועדה, זה יהיה מהר יותר אצל גורמי המטה. אולי מנהלת תחום אשרות וזרים היא הערכאה מעל ראש הדסק. הנחת המוצא של ריאיון, חלק מהשגרה, זה זכות שניתנת, זכות שימוע, טיעון...".

17. דבריה אלה של ב"כ המשיב אינם עולים כדי הבטחה מנהלית כנטען על ידי ב"כ המערער. מפרוטוקול הדיון עולה כי הצדדים ובית המשפט ליבנו דרכי פעולה אפשריות, נוכח חולשת ההחלטה באי הנמקה מספקת שלה. דבריה של ב"כ המשיב ראשוניים ורישומם בפרוטוקול מקוטע ואינו בהיר. משכך אין לבסס על דברים אלה את הנטען על ידי ב"כ המערער.

זאת ועוד, אין יסוד לטענה כי על פי דבריה של ב"כ המשיב נכרת בין הצדדים הסכם דיוני. מהפרוטוקול עולה כי ב"כ המערער עומד על מלוא טיעוניו בערר ולא נסוג מהם בשל הסכמה כביכול שאליה הגיע עם המשיב. סופו של ההליך מלמד על כך יותר מכל – בית הדין נדרש למתן פסק דין מנומק שבגדרו, בשל העדר הנמקה מספקת, מורה בית הדין, שלא על פי הסכמת הצדדים, על ביטול ההחלטה והחזרת הדיון בבקשה למשיב.

18. עיון בפסק הדין נשוא הערעור שלפני, שניתן על ידי אותו מותב, מלמד אף הוא כי בית הדין לא סבר כי פסק הדין הראשון מיום 22.8.2017 ניתן על פי הסכמת הצדדים.

19. שקלתי אם בשל אמירתה של ב"כ המשיב בדיון האמור כי "לגרוע ממעמדו זה לא יגרע, א/5 יוותר", יש לקבל את בקשתו החלופית של ב"כ המערער, ולפיה תבוטל ההחלטה על מנת שהמערער יגיש בקשה חדשה לשדרוג המעמד אשר תובא פעם נוספת לדיון לפני הוועדה הבינמשרדית לעניינים הומניטריים, וכי עד לקבלת החלטה בבקשה תוחזר לו אשרת תושב הארעי.

בחינת מכלול השיקולים הנדרשים בעניין מובילה למסקנה כי דינה של בקשה זו להידחות. כאמור המשיב אינו כבול בהחלטתו ועליו לגבש את עמדתו בהתאם למסד הנתונים המונח לפניו. עמדתה של הוועדה הבינמשרדית ברורה, ועל פיה אין הצדקה לשדרג את מעמדו של המערער ואין לחדש את אשרת הארעי שהייתה בעבר בידיו. משכך בהחזרת הדיון אל המשיב אין כל תוחלת, ואין בה כדי להועיל למערער.

20. אשר על כן דין הערעור להידחות.

התוצאה

21. הערעור נדחה.

המערער יישא בהוצאות המשיב בסך 5000 ₪.

סכום כסף שהופקד להבטחת תשלום ההוצאות ישמש לגביית חלק מהסך האמור.

המזכירות תמציא את פסק הדין לב"כ הצדדים.

ניתנה היום, ט' תמוז תש"פ, 01 יולי 2020, בהעדר הצדדים.