1. בפנינו תביעתה של הגב' פלג מרים (להלן- התובעת), כנגד החלטת הנתבע מיום 6.11.2019 על פיה נדחתה תביעתה להכיר באירוע מיום 20.5.19 כתאונה שאירעה תוך כדי או עקב הליכתה של התובעת מביתה למקום עבודתה לפי סעיף 80(1) ו- 81(א) לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995 (להלן- החוק).

להלן הרקע העובדתי והשתלשלות העניינים:

1. התובעת-עובדת מנהלת כספים בחברת "ולדמן תעשיות בע"מ" הנמצאת ברח' השיש חיפה. על פי גרסתה, במשך שנתיים היא אחראית ללוות את שתי נכדותיה למסגרות החינוכיות – גן ובית הספר ולאחר מכן היא ממשיכה ברכבה למקום עבודתה. לטענתה, כמידי בוקר בסביבות השעה 7:30 בבוקר בנה של התובעת מביא לביתה את שתי בנותיו (נכדותיה של התובעת). התובעת מלווה ברגל את נכדתה הגדולה לבית הספר הנמצא במרחק הליכה של מספר דקות בודדות מביתה. לאחר מכן התובעת חוזרת לביתה לסידורים ולקחת את תיקה ולעיתים (עמ' 4 שורה 31 לפרוטוקול)הייתה לוקחת את הנכדה השנייה ומסיעה אותה ברכבה לגן ומשם הייתה ממשיכה בנסיעה למקום עבודתה.
2. ביום 20.5.19, נסעה התובעת מביתה לכיוון מקום עבודתה ברכבה יחד עם שתי נכדותיה. התובעת הגיעה עם נכדותיה לגן ועם כניסתה לגן נתקלה בשטיח שהיה על הרצפה וכתוצאה מכך נפלה על גבה ונחבלה. לטענתה, המדובר בתאונה בדרך לעבודה ולכן יש להכיר בפגיעה בגבה, כ"תאונת עבודה".
3. בטופס התביעה לתשלום דמי פגיעה, ציינה התובעת את מסלול נסיעתה מביתה לעבודה כך :

"כמידי יום אני נוסעת לעבודתי מביתי לרח' צ'רנייבסקי שם אני עוצרת ללוות את הנכדה שלי לגן, משם אני מתחברת לכביש 22 ויוצאת לכביש 4 "

1. התובעת סיפרה לחוקר הנתבע, במסגרת הודעה לחוקר שנגבתה במקום עבודתה של התובעת ביום 7.10.19 (כחמישה חודשים לאחר התאונה הנטענת):

"אני מתגוררת ברחוב שאול 4 כ-20 שנים וכאשר אני נוסעת מבית המגורים שלי לעבודה יש לי מסלול קבוע.

בשנתיים האחרונות אני לוקחת באופן קבוע את הנכדות שלי לגן בדרכי לעבודה.

...

מאחר ואני עובדת כל יום עד שעות מאוחרות הצעתי לבן שלי שאני אסיע את הנכדות בבוקר לגן כי אני לא חייבת להגיע ב 08:00 לעבודה וככה יש לי זמן איכות איתם ...

...

את הנכדה הגדולה טוהר אני מעבירה את הכביש בסמוך לביתי ובית הספר שלה נמצא בסמוך לבית המגורים שלי.

את הנכדה רוני אני מסיעה ברכב שלי לגן ברחוב צ'רנייבסקי שגם נמצא בשכונת נו"ש וזה ממש סיבוב של מספר דקות מכתובת מגוריי.

... המסלול נסיעה מביתי לכיוון הגן ולאחר מכן למשרד הוא קבוע: מרחוב שאול אני יורדת לרחוב הבריכה ומשם אני פונה ימינה לרחוב חניתה ובכיכר של רחוב חניתה אני פונה שמאלה לאבא הילל סילבר ושם יש פניה ימינה לרחוב צרנייבסקי לגן.

ואני מכניסה את הנכדה בת ה4 לגן ואז אני נוסעת בחזרה לרחוב חניתה ואז אני ממשיכה ישר לרחוב מימון ולכיוון כביש דורי או לגשר הגיבורים ומשם לכביש 22 עד לצומת קריית אתא ושם במחלף אני יורדת לכיוון רחוב השיש.

באותו יום שנפגעתי בגן של הנכדה שלי, תכננתי להסיע אותה לגן כמו כל בוקר בשנתיים האחרונות ומשם לנסוע ישירות לעבודה.

...

הנכדה הגדולה נסעה איתנו ברכב כי היא חשבה להגיע איתי לגן ושאחר כך אני אקפיץ אותה לבית הספר וזה היה קורה לפעמים ...או שהיא חשבה לפגוש אמא של חברה בגן שתסיע אותה אבל בפועל אני תכננתי להוריד את רוני בגן ואז להסיע את טוהר לבית הספר.

...

במידה ולא הייתי מחליקה בגן התכנון שלי היה לנסוע מרחוב צרנייבסקי לרחוב חניתה ומשם לרחוב ציון פינת התיכון להוריד את טוהר בבית הספר

ואז להמשיך ישר ברחוב התיכון ומשם יש חיבור לרחוב דורי שמוביל למקום עבודתי. ...".

1. בכתב התביעה, התובעת תיארה את היום בו אירעה לה התאונה כך:

"ביום 20.5.19 וכמידי יום יצאה התובעת יחד עם נכדתה לכיוון העבודה. בדרך עצרה ללוות את נכדתה הקטנה לגן הילדים בדרכה לעבודתה כמנהלת כספים. נסיעה לעבודה דרך הגן אינה מהווה סטייה מנתיב הנסיעה לעבודה.

...

מידי בוקר בדרכה לעבודה נוהגת התובעת לקחת את נכדתה הקטנה אל גן הילדים הממוקם ב...ולאחר מכן ממשיכה אל היעד הסופי אליו חתרה התובעת הוא מקום עבודתה"

1. בתצהירה, תיארה התובעת את המסלול הקבוע בדרך לעבודה כך: "מידי בוקר בדרכי לעבודה אני נוהגת לקחת ראשונה את נכדתי טוהר לבית הספר ברגל שכן בית הספר ממוקם ברחוב התיכון שסמוך לביתי שברחוב שאול 4 חיפה. משם אני ממשיכה עם הרכב אל גן הילדים של נכדתי הקטנה רוני הממוקם ברחוב צרנייבסקי ... ומשם ממשיכה במסלול הקבוע אל היעד הסופי שהוא מקום עבודתי. באותו יום ביקשה ממני נכדתי טוהר לבוא איתנו אל הגן, על מנת להצטרף משם לנסיעה עם אמא של חברה, אל בית הספר."
2. המחלוקת בתיק דנן הינה, האם התובעת נפגעה בדרך ממעונה למקום עבודתה כאמור בסעיף 80(1) לחוק הביטוח הלאומי, או שחל על אירוע התאונה סעיף 81(א) לחוק כפי שטוען הנתבע .

דיון והכרעה

1. סעיף 80 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשכ"ח – 1968, קובע חזקה, לפיה :

"80.  רואים תאונה כתאונת עבודה אף אם –

(1)  אירעה תוך כדי נסיעתו או הליכתו של המבוטח לעבודה ממעונו או ממקום שבו הוא לן אף אם אינו מעונו, מן העבודה למעונו או ממקום עבודה אחד למשנהו, ועקב נסיעתו או הליכתו זו;"

סעיף 81 לחוק הביטוח הלאומי קובע:

(א)  תאונה שאירעה תוך כדי נסיעה או הליכה בנסיבות האמורות בפסקאות (1), (4), (5) או (7) של סעיף 80 אין רואים אותה כתאונה בעבודה אם חלה בנסיעה או בהליכה הפסקה או סטיה של ממש מהדרך המקובלת, כשההפסקה או הסטיה לא היו למטרה הכרוכה במילוי חובותיו של המבוטח כלפי מעבידו, או, לעניין פסקה (1) האמורה, בעיסוקו במשלח ידו כעובד עצמאי, או אם יש לייחס את התאונה בעיקר לרשלנותו הפושעת של המבוטח ולא נגרם על-ידיה אי-כושר עבודה לארבעה שבועות לפחות, נכות או מוות."

1. בפסק הדין בעב"ל 20535-12-10, שלום ציפורה נ' המוסד לביטוח לאומי, חזר בית הדין הארצי על ההלכה לפיה "מטרת או כוונת הנסיעה היא אבן הבוחן המרכזית לבחינת ההכרה בתאונה שאירעה במהלך נסיעה כתאונת עבודה."

בפסק הדין עב"ל 639/09, ורדה גורדון נ' המוסד לביטוח לאומי, הבהיר בית הדין הארצי כי על פי מבחן הכוונה: "כשתכלית הנסיעה אינו מעונו לא תחשב כתאונת עבודה – אף אם אירעה בהיותו עדיין בדרך המקובלת – ובטרם הוציא את כוונתו מן הכוח אל הפועל." .

1. בפתח דברינו נקדים ונאמר, כי בהתבסס על המארג העובדתי אשר נפרש בפנינו, ובחינת הראיות וטענות הצדדים, הגענו למסקנה כי יש לדחות את התביעה, להלן נסביר את עמדתנו;
2. ראשית נתייחס לעובדה, שהתובעת טענה בטופס התביעה למוסד לביטוח לאומי כי מדי יום היא מסיעה את נכדתה לגן, לעומת זאת בעדותה הסבירה כי זה לא היה מסלול קבוע שלה להסיע את רוני לגן (עמ' 4 שורה 26 ו-31 לפרוטוקול).
3. בטופס התביעה למוסד לביטוח לאומי, בכתב התביעה ובהודעה לחוקר, תיארה התובעת את מסלול נסיעתה הקבוע מידי יום ביומו- יציאה ממעונה למקום העבודה ברכב, כשבדרך לעבודה הייתה עוצרת ללוות את נכדתה לגן.רק לאחר שהנתבע צירף לכתב ההגנה העתק של ההודעה שמסרה התובעת לחוקר הנתבע (נ/1) כחמישה חודשים לאחר הפגיעה בגבה, במסגרתה, סיפרה לחוקר הנתבע, כי בדרך קבע, היא מסיעה את שתי נכדותיה לגן בדרכה לעבודה(עמ' 1 שורה 7), ובהמשך (שורה 13 לנ/1), סיפרה התובעת לחוקר הנתבע, כי את הנכדה הגדולה היא מלווה רגלית לבית הספר הנמצא בקרבת ביתה ואת הנכדה השנייה היא מסיעה לגן. כלומר, לא כפי שאמרה קודם לכן, שדרך קבע מסיעה את שתיהן לגן וזאת בשונה מטופס התביעה בו טענה שמסיעה רק נכדה אחת לגן,או אז, במסגרת הגשת תצהירה, הוסיפה על גרסתה הראשונה, בתיאורה את מסלול הנסיעה הקבוע מביתה למקום העבודה, ניסתה להתאים את גרסתה לאמור בהודעה לחוקר, אולם נמצאו סתירות ותמיהות בגרסת התובעת שהתפתחה ביחד עם ההליך המשפטי.
4. על פי תיאורה של התובעת בתצהירה, המסלול הקבוע ממעונה למקום העבודה היה כך- מידי בוקר בדרכה לעבודה, היא נוהגת לקחת את נכדתה טוהר לבית הספר ברגל, שכן, "בית הספר ממוקם ברחוב התיכון שסמוך לביתי שברחוב שאול 4 חיפה. משם אני ממשיכה עם הרכב אל גן הילדים ... ומשם ממשיכה במסלול קבוע אל היעד הסופי שהוא מקום עבודתי." ברם, בעדותה סיפרה התובעת, כי היא מלווה את נכדתה לבית הספר ברגל, לאחר מכן חוזרת לביתה לסידורים קטנים בבית וכד' ורק אז מסיעה את נכדתה רוני ברכב לגן הילדים ומשם ממשיכה למקום עבודתה (עמ' 4 משורה 24 לפרוטוקול).

בתצהירה לא ציינה התובעת שהיא חוזרת לביתה לאחר ליווי של הנכדה לבית הספר, אלא תיארה את מסלול נסיעתה לעבודה, מהבית לבית הספר ומבית הספר לגן ומשם למקום העבודה כמסלול ישיר, מבלי לציין שמסלול זה נקטע בחזרתה לביתה לאחר שליוותה את טוהר לבית הספר, ואין כל ספק שזה לא חלק ממסלול הדרך ממעונה למקום עבודתה. אין ספק שהיציאה עם נכדתה לבית הספר לא הייתה בדרך לעבודה, שהרי נהגה לחזור לביתה לסידורים וגם על מנת לקחת את נכדתה השנייה לגן בדרך לעבודתה .

בעדותה הודתה התובעת, כי גם לחוקר הנתבע לא סיפרה שהיא חוזרת לביתה לסידורים (עמ' 5 שורה 1 לפרוטוקול).

1. עוד טענה התובעת בתצהירה, כי נכדתה טוהר בקשה ביום התאונה, לנסוע איתה לגן ומשם להצטרף לנסיעה עם אמא של חברה אל בית הספר. מעבר לכך שגרסה זו איננה מתיישבת עם הגרסה שמסרה לחוקר בשתי הזדמנויות, לפיה בכל מקרה תכננה "להקפיץ" את נכדתה טוהר לבית הספר (עמ' 2 שורה 30 לנ/1), גרסה זו הושמטה מהתצהיר ולא הוזכרה כלל ולא בכדי. מה עוד שגרסה זו איננה מתיישבת עם עדותה- במסגרתה הסבירה שלא תיאמה עם האמא של החברה של נכדתה, שהיא אמורה להצטרף אליה לנסיעה לבית הספר והתכנון היה שאם לא תפגוש אמא של חברה היא תסיע את נכדתה בעצמה. לכן, ברור שהגרסה כפי שהובאה בתצהיר התובעת הינה מגמתית ותכליתה להראות שלתובעת לא הייתה כל כוונה להסיע את נכדתה לבית הספר, אלא להמשיך מהגן למקום העבודה.

יש ליתן משקל רב יותר לדברי התובעת כאשר היא שחה לתומה בפני חוקר הנתבע, שכן הלכה פסוקה היא, כי בית הדין רשאי להעדיף דברים שנאמרו בהודעה לחוקר מטעם הנתבע, על פני גרסה שנמסרה בטופס התביעה כשהתובעת הייתה מיוצגת, או בגרסה במועד מאוחר יותר (בעדותה), וזאת מאחר וההודעה הינה גרסה ראשונית שנגבתה, כאשר התובעת לא הייתה מודעת עדיין לתוצאות המשפטיות של דבריה, בעוד שגרסתה המאוחרת יותר הינה לא אחת גרסה משופרת ש"שופצה" לצורך הדיון המשפטי (ראה: דב"ע מח/ 42- 0 ורטנסקי מיכאל נ' המוסד לביטוח לאומי, פד"ע יט 471; דב"ע מט/ 95- 0 כרמלה אוגוסטין שאער נ' המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כ 457).

1. בענייננו, על פי גרסתה של התובעת בעצמה, בדרך קבע היא ליוותה ברגל, את נכדתה הגדולה לבית הספר הממוקם סמוך לבית מגוריה ולאחר מכן הייתה חוזרת לביתה להתארגנות (עמ' 4 משורה 26 לפרוטוקול). לאחר ההתארגנות בביתה, הייתה יוצאת לרכבה ולעיתים הייתה מסיעה את נכדתה רוני לגן ומשם הייתה ממשיכה למקום עבודתה.
2. לגרסת התובעת, לעיתים, הייתה מסיעה את שתי נכדותיה ברכבה, כאשר את הנכדה האחת הייתה מורידה בגן, ומשם הייתה חוזרת על תוואי נסיעתה לכיוון ביתה (בית הספר נמצא בסמוך לבית המגורים של התובעת) כדי להסיע את הנכדה השנייה לבית הספר, מה שהאריך את נסיעתה לטענתה במספר דקות בודדות.

זה המקום לציין, שאין כל ספק כי הליווי הרגלי של הנכדה מבית מגורי התובעת לבית הספר- לא מהווה חלק מהדרך שעשתה התובעת ממעונה למקום עבודתה, היות והתובעת הייתה חוזרת לביתה להתארגנות לפני היציאה לכוון העבודה ברכבה (עמ' 4 שורה 26 לפרוטוקול).

1. התובעת תיארה מספר מסלולים בהם נהגה לנסוע מהבית לעבודה:

- שני סוגי מסלולים בהם היא משתמשת בדרכה ממעונה למקום עבודתה ישירות: כשהיא נוסעת ישירות מהבית לעבודה, מבלי לקחת את נכדתה לגן (נ/5).

- מסלול שלישי- כשהתובעת מסיעה את נכדתה רוני מבית מגוריה לגן (נ/4)ומשם היא ממשיכה בנסיעתה למקום עבודתה.

- מסלול רביעי- כשהתובעת מסיעה את שתי נכדותיה מהבית לגן שם היא מכניסה את רוני לגן, ולאחר מכן חוזרת לרכבה להסיע את טוהר לבית הספר ומשם היא ממשיכה למקום עבודתה, דרך מסלול נסיעה שונה (להלן- המסלול הרביעי).

1. ביום התרחשות התאונה ב-20.5.19 התובעת השתמשה במסלול הרביעי, בו קיימים 3 מקטעי נסיעה בדרך ממעונה למקום העבודה:

במקטע הראשון- תכלית וכוון הנסיעה לגן. במקטע השני- מטרת וכוון הנסיעה לבית הספר, שאז תכלית וכוון הנסיעה היא לא למקום העבודה אלא לבית הספר.

רק במקטע שלישי- מטרת וכוון הנסיעה מבית הספר הם למקום העבודה.

הפסיקה קבעה כללים הקובעים את אמות המידה, להכרה בתאונה שארעה למבוטח בדרכו ממעונו למקום עבודתו. הבחינה הראשונית היא מה הייתה מטרת הנסיעה- בוחנים האם הנסיעה הייתה כדי להגיע מן המעון לעבודה, כאשר אבן הבוחן המרכזית לבחינת ההכרה בתאונה שארעה במהלך נסיעה כתאונה בעבודה, היא - מטרת או כוונת הנסיעה (ראו: דב"ע מח/0-39 המוסד לביטוח לאומי נ. סכנדריון, פד"ע יט 502; ע"בל 639/09 ורדה גורדון נ' המוסד לביטוח לאומי,(ניתן ביום 7.7.11).

1. במקרה דנן, הסבירה התובעת לחוקר הנתבע, כי דרך קבע, מסלול הנסיעה מביתה, היה לכיוון הגן ולאחר מכן למשרד, התובעת פירטה את דרך המסלול בה היא נוסעת מהגן לכיוון העבודה. אולם, התובעת הסבירה לחוקר הנתבע, כי ביום בו נפלה ב- 20.5.19, הסיעה את שתי נכדותיה ברכבה, מתוך כוונה שאת האחת היא תוריד בגן ולאחר מכן תסיע את נכדתה השנייה לבית הספר :"... בפועל אני תכננתי להוריד את רוני בגן ואז להסיע את טוהר לבית הספר" (עמ' 2 שורה 30 לנ/1).

כלומר תכלית וכוון נסיעתה של התובעת במקטע הראשון של 'המסלול הרביעי' היה לגן של נכדתה, ולא לכוון מקום העבודה, ולכן תכנון מסלול נסיעתה מהגן לעבודה שונה כדי להסיע את טוהר לבית הספר ומשם הייתה אמורה להמשיך למקום עבודתה. במילים אחרות, מטרת הנסיעה במוצהר, הייתה להגיע לגן על מנת לקחת את הנכדה רוני לגן , מדובר בפעולה עצמאית העומדת בפני עצמה שהצריכה שינוי במסלול נסיעתה הרגיל, מה גם שלאחר מכן, פניה היו מועדות לכיוון בית הספר כדי להוריד את נכדתה טוהר שגם היא פעולה עצמאית העומדת בפני עצמה שהצריכה שינוי במסלול הקבוע, ומשם הייתה אמורה להמשיך בנסיעה לעבודה. כפי שהסבירה לחוקר הנתבע: (בעמ' 3 שורה 40לנ/1), "במידה ולא הייתי מחליקה בגן התכנון שלי היה לנסוע מרחוב צרניבסקי לרחוב חניתה ומשם לרחוב ציון פינת התיכון ולהוריד את טוהר בבית הספר ואז להמשיך ישר ברחוב התיכון ומשם יש חיבור לרחוב דורי שמוביל למקום עבודתי".

בפסק דין ורדה גורדון (עב"ל 639/09), דובר בעובדת שיצאה מעבודתה מוקדם מהרגיל, במטרה להשתתף במסיבת טו בשבט בגן של בנה. בהגיעה לגן, בעת שיצאה מהרכב ובטרם הספיקה להיכנס לגן ולהשתתף במסיבה נחבלה ברגלה. בית הדין הארצי לעבודה קבע, על פי הלכת סכנדריון, כי מטרת ההליכה או הנסיעה היא מורה הדרך העיקרי לפיו נבחנת השאלה אם ההליכה או הנסיעה היא לעבודה או למעון, לפי העניין. בית הדין הארצי קבע עוד, כי אין משמעות לכך שגב' גורדון לא מימשה את כוונתה להגיע למסיבה בגן, ולמעשה לא הוציאה מן הכוח אל הפועל את כוונתה (ראו:עב"ל 639/09 ורדה גורדון נ' המוסד לביטוח לאומי,(ניתן ביום 7.7.11) (להלן- פסק דין ורדה גורדון).

כמו במקרה שארע בפסק דין גורדון, אין משמעות לכך שהתובעת לא הוציאה מהכוח אל הפועל את כוונתה, בכך שלא מימשה את כוונתה להסיע את טוהר לבית הספר. די בכך שתכלית נסיעתה באותו היום אינה מקום עבודתה, על מנת שהתאונה לא תחשב כתאונת עבודה, אף אם ארעה בדרך שבה נסעה מידי יום לעבודתה, כאשר היעד באותו היום לא היה מקום העבודה.

1. התובעת הפנתה לפסק דין עב"ל 18890-03-11, וטענה מכוחו, כי שם התקבלה תביעת מבוטח שנכנס לקניון כדי לשלוח טופס הגרלה ונקבע כי אין מדובר בסטייה של ממש. אין בידנו לקבל טענה זו, היות והקניון היה בתוואי מסלול הדרך של העובד והוא לא סטה ממסלולו הרגיל בדרכו מהעבודה למעונו, מה גם שהתאונה ארעה לאחר שהמבוטח חזר לתוואי הרגיל של הדרך המהווה ריפוי של הסטייה.
2. בענייננו, ביום 20.5.19 התובעת בצעה סטייה מהמסלול הקבוע מביתה לעבודה, ועשתה הפסקה מנסיעתה לצורך ליווי נכדתה לגן (לשם כך, עצרה את רכבה והוציאה את נכדתה מהרכב והכניסה אותה לגן-שם ארעה התאונה), ללא קשר לצרכי עבודתה. אם, תוך כדי נסיעת העובד למקום עבודתו, הוא מבצע סטייה לצורך עניין שאינו קשור במקום עבודתו, יראה הדבר כ"סטיה של ממש" (ראו: עב"ל 329/03 רחל אספיר נ' המוסד לביטוח לאומי, ניתן ב-9.5.2005). על מנת שדרך תהפוך ל"דרך מקובלת", נדרש שהמסלול ישקף בחירה בין אפשרויות סבירות להגעה מהמעון למקום העבודה וכי תכלית הבחירה בדרך, היא הגעה למקום העבודה ולא הגעה למקום אחר (ראו:עב"ל 32733-09-13 המוסד נ' יהודית כהן, ניתן ב17.7.2014)(נ/5). במקרה דנן, התובעת נסעה לגן ומשם הייתה אמורה לנסוע לבית הספר של הנכדה טוהר ולא למקום עבודתה וגם לשם כך התכוונה לנסוע בדרך שאינה מובילה ישירות למקום עבודתה.
3. לטענת התובעת, יש להחיל עליה את הוראות סעיף 81(ב)(1) לחוק, לפיו לא יראו כהפסקה או סטייה של ממש שנעשתה כדי ללוות ילד לגן הילדים או להשיבו משם. נזכיר התובעת היא סבתא של הבנות שליוותה לבית הספר ולגן ואילו סעיף 81(ב)(1) מתייחס להורהו של הילד. "המחוקק הרחיב כאמור את גדר תאונות העבודה על ידי החזקה, שגם תאונה הקורית בתוואי מהמעון לעבודה ובחזרה תחשב לתאונת עבודה. מאחר ובכך יש הרחבה של הגדרת תאונות עבודה, אין להרחיבה עוד. על כך נפסק, כי תכלית ההליכה או הנסיעה היא הקובעת." (ראו: דב"ע מא/0-160 סויסה-המוסד לביטוח לאומי (לא פורסם) ניתן ביום 6.12.1984). לפיכך גם טענה זו של התובעת-להידחות.
4. לאור כל האמור לעיל במצטבר, התביעה נדחית.
5. כמקובל בתביעות שהן מתחום הביטחון הסוציאלי – אין צו להוצאות.
6. לצדדים הזכות לערער על פסק דין זה, לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, תוך 30 ימים ממועד קבלת פסה"ד זה.

ניתן היום, ה' שבט תשפ"א, (18 ינואר 2021),בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.