פתח דבר

1. לפניי מחלוקת משפטית אשר התגלעה בין הצדדים, כחלק מבקשה לאישור תובענה כייצוגית, אשר הוגשה על-ידי המבקש, עו"ד דוד פיקז (להלן – המבקש), כנגד בנק הפועלים בע"מ – סניף ראשי (להלן – המשיב או הבנק) (להלן – בקשת האישור).
2. עניינה של בקשת האישור שבכותרת בייעוץ לרכישת מניות חברת אלביט הדמיה בע"מ (להלן – אלביט) אותו קיבל המבקש מיועצת השקעות בבנק. לטענת המבקש, במתן ייעוץ זה הפר הבנק את חובותיו מכח סעיף 15 לחוק הסדרת העיסוק בייעוץ השקעות, בשיווק השקעות ובניהול תיקי השקעות, תשנ"ה-1995 (להלן – חוק הייעוץ או החוק).
3. בדיון שהתקיים לפניי ביום 08.07.2020, הסכימו הצדדים כי הואיל וסלע המחלוקת ביניהם בשלב זה הוא משפטי - פרשנותו של סעיף 15 לחוק הייעוץ, הרי שלצורך הכרעה בהמשך גורלו של הליך זה, יגישו הצדדים סיכומיהם לעניין זה בלבד, ועל יסוד כך תינתן הכרעת בית המשפט בסוגיה שבמחלוקת.

כפי שהובהר לצדדים בהחלטתי כאמור, הרי שבהתאם להסכמה זו, ככל שתתקבל עמדתו של המבקש, ימשיך בירור תביעתו בגדרי ההליך שבכותרת, תוך סילוק המשוכה הניצבת לפניו בשלב זה; וכך, אם פרשנותו של הבנק היא שתתקבל, אזי יהיה מקום לדחות את בקשת האישור שבכותרת.

השתלשלות האירועים

1. ביום 28.07.2009 פנתה אל המבקש נציגת מחלקת הבנקאות הפרטית בבנק, הגב' ימית אפוטה (להלן – אפוטה), וייעצה לו לרכוש מניות של חברת אלביט. המבקש לא אישר את העסקה, אולם בהמשך, ביום 31.07.2009, רכש המבקש מניות אלה, בסכום של 30,175 ש"ח, שלא דרך ייעוץ הבנק.
2. ביום 17.12.2009 נערכה שיחת ייעוץ עם המבקש בה הומלץ לו למכור את מניות אלביט אשר רכש, אולם הוא סירב. כך, בין השנים 2012-2009 התקיימו כעשר שיחות נוספות בין המבקש והבנק בהן הומלץ למבקש, בין היתר, למכור את המניות, וביחס לכל אלה נותר המבקש בסירובו.
3. בהמשך, שווי השקעתו של המבקש ירד באופן משמעותי, כך שנכון ליום 04.12.2019 שווי מניותיו עמד על כ-15 ש"ח. הפער בשווי ההשקעה הוא הנזק המצוי בבסיסו של הליך זה.
4. ביום 18.03.2013 פנה המבקש לרשות לניירות ערך (להלן – הרשות) בטענה, כי הבנק הפר את חובותיו לפי חוק הייעוץ, שכן הייעוץ שסיפק לו נעשה תחת ניגוד עניינים. לטענת המבקש, הבנק הלווה סכומי כסף גדולים לחברת אלביט או חברות הקשורות אליה, באופן שיצר אצל הבנק ניגוד עניינים לעניין ייעוץ ההשקעות אשר ניתן למבקש. ביום 30.10.2013 ניתנה תשובת הרשות, אשר דחתה את טענות המבקש. בהמשך, ביצע המבקש שתי פניות נוספות לרשות, אשר נדחו בתשובות מנומקות אף הן [נספחים ה'-ז' לבקשת הבנק לדחיית בקשת האישור על הסף].
5. ביום 07.06.2017 הגיש המבקש תביעה לבית משפט שלום (ת"א 14869-06-17) בגין אותן הטענות המצויות בבסיסו של הליך זה, וזו נדחתה מחוסר סמכות עניינית.
6. ביום 15.02.2018 הגיש המבקש תביעה לבית משפט זה (כב' השופטת רונן) בת"א 33733-02-18 פיקז נ' בנק הפועלים בע"מ, שעסקה באותן הטענות שעמדו בבסיס תביעתו הראשונה (להלן – ההליך הקודם). תביעה זו נמחקה בהתאם לבקשת המבקש, לפיה הוא מעוניין להפסיק את הליך התביעה ולהגיש תביעה ייצוגית בעילה דומה [ראו החלטה מיום 16.09.2019].
7. ביום 07.12.2019 הגיש המבקש את הבקשה לאישור תובענה כייצוגית במסגרת הליך זה, היא הבקשה נשוא החלטתי זו.
8. ביום 08.07.2020 כאמור, התקיים לפניי דיון בו הגיעו הצדדים להסדר הדיוני המתואר לעיל. בהמשך לכך הוגשו סיכומים על ידי הצדדים לעניין פרשנותו של סעיף 15 לחוק הייעוץ, ומכאן הכרעתי.

תמצית טענות הצדדים

1. המחלוקת בין הצדדים הדורשת הכרעה בהתאם להסדר הדיוני אליו הגיעו היא משפטית בעיקרה – פרשנותו של סעיף 15 לחוק הייעוץ.
2. לטענת המבקש, סעיף 15 לחוק עוסק בניגוד עניינים שבין הבנק לאחד מלקוחותיו. כך, משמעות התיבה "בעל רישיון" לפי לשון הסעיף כוונתה הן ליועץ ההלוואות מטעם הבנק, הן לבנק עצמו. בהתאם לכך, מטיל הסעיף חובות שונות על הבנק, אשר לטענת המבקש הופרו על-ידי הבנק, בשל ניגוד העניינים בו פעל.

בנוסף נטען, כי ניתן להחיל חובות אלו על הבנק גם מכח סעיף 9 לחוק הייעוץ.

1. לטענת הבנק, סעיף 15 לחוק חל על יועץ ההשקעות ולא על הבנק. ודוק, יש לבחון מכח סעיף זה האם יועץ ההשקעות ידע אודות ניגוד עניינים בינו או בין הבנק (במקרה זה), לבין הלקוח.

כמו כן נטען, כי סעיף זה הוא חלק מההסדר אשר חל על הבנק לעניין ניגוד עניינים במתן ייעוץ להשקעות. בבחינת הסעיף יש לבחון גם את הוראה 322 [הוראה 322 להוראות המפקח על הבנקים: ניהול בנקאי תקין [7] (01/1) (פעילות מערכת הבנקאות בשוק ההון), בנק ישראל, הוצאה לראשונה בשנת 1992 (להלן – הוראה 322)], לפיה הבנק נדרש להקים "חומות סיניות" בין מחלקותיו השונות, באופן שיימנע מיועצי ההשקעות בבנק גישה למידע המתקבל, בין היתר, ביחידת המחקר של הבנק. מהוראה זו מבקש הבנק ללמוד, כי הבחינה נעשית לפי ידיעת יועץ ההשקעות ולא הבנק, ולכן נדרשות אותן חומות סיניות בין מחלקות הבנק השונות.

1. למען שלמות התמונה אוסיף, כי הצדדים חלוקים בנושאים נוספים כגון ידיעתה בפועל של יועצת ההשקעות ופומביות הידיעות אודות הקשר בין הבנק לחברת אלביט. אולם כאמור, בהתאם להסדר הדיוני עליו הסכימו הצדדים, אדרש במסגרת הכרעתי זו לשאלת פרשנותו של סעיף 15 לחוק הייעוץ בלבד.

דיון והכרעה

1. כאמור, סלע המחלוקת בין הצדדים היא בנוגע לפרשנותו של סעיף 15 לחוק, ובפרט, עניינה בשאלה האם יש לבחון את ידיעת יועץ ההשקעות אודות ניגוד עניינים לכאורי בין הבנק לבין המבקש, או שמא, יש לבחון את ידיעת הבנק בבחינת ניגוד עניינים זה.

א. סעיף 15 לחוק הייעוץ

1. סעיף 15 לחוק הייעוץ קובע כדלהלן:

"15.   (א)  נודע לבעל רשיון על ניגוד ענינים בינו או בין התאגיד המורשה שבו הוא עובד או שותף, לבין הלקוח, בין במתן שירות לאותו לקוח דרך כלל, ובין לגבי עסקה מסויימת, חייב בעל הרשיון להודיע ללקוח, בכתב או באמצעות טלפון, בשיחה שתירשם על ידי בעל הרישיון, על קיום ניגוד הענינים ולהימנע מלבצע כל פעולה שיש בה ניגוד ענינים, זולת אם הסכים הלקוח לכך מראש בכתב או באמצעות טלפון, בשיחה שתירשם על ידי בעל הרישיון, ביחס לאותה עסקה; שר האוצר, בהתייעצות עם הרשות ובאישור ועדת הכספים של הכנסת, רשאי לקבוע את הפרטים שיש לכלול ברישומים כאמור בסעיף זה וכן את אופן עריכתם, שמירתם ומסירתם ללקוח.

           (ב)  מבלי לפגוע בכלליות הוראות סעיף קטן (א), רשאי שר האוצר, בהתייעצות עם הרשות, לקבוע נסיבות שיראו בהן ניגוד ענינים."

המונח "בעל רשיון" מוגדר בסעיף 1 לחוק זה כ"בעל רשיון יועץ, בעל רשיון משווק או בעל רשיון מנהל תיקים שניתן לו לפי חוק זה".

בדברי ההסבר להצעת החוק, נכתב:

"בנוסף לחובת הנאמנות הכללית המוטלת על בעל רשיון, יש לקבוע גם את חובות המשנה המוטלות על בעל רשיון והנגזרות מחובת הנאמנות. מוצע לקבוע כי בהתקיים מצב של ניגוד ענינים בין בעל רשיון לבין לקוח, חייב בעל הרשיון להודיע ללקוח בכתב על קיום ניגוד כזה, ולהימנע מלבצע כל פעולה במהלך עיסוקו הכרוכה בקיום ניגוד כאמור, אלא אם כן הסכים לכך הלקוח בכתב. כמו­כן מוצע להסמיך את שר האוצר לקבוע בכללים נסיבות שבהן מתקיים ניגוד ענינים " [הצעת חוק הסדרת העיסוק בייעוץ השקעות ובניהול תיקי השקעות, התשנ"ה-1995, ה"ח 2320, 427].

1. בחינה מִיהוּ אותו "בעל רישיון", מלמדת כי החוק מתייחס ליועץ השקעות, שכן החוק מתנה את פעילותו של אדם בייעוץ השקעות בכך שהוא יהיה בעל רישיון [ראו למשל: רונן עדיני דיני ניירות ערך, 841-840 (2004)]. בעניין זה, ובכל הנוגע ליישומו של סעיף 15 לחוק הייעוץ, כתב המלומד עו"ד עדיני, כדלהלן:

"יש להעיר בתמיהה מסוימת, כי המחוקק מצא לנכון להטיל את החובות בנושא זה על בעל הרישיון עצמו, באופן אישי ונמנע מלהטיל חובה כזו גם על התאגיד בעל הרישיון" [שם, 865-864].

1. כך, בפסק הדין בעניין ע"א 3654/97 קרטין נ' עתרת ניירות ערך (2000) בע"מ, נג(3) 385 (1999) (להלן – עניין קרטין), כמו גם בת"א (כלכלית) 26522-06-14 מנדזיצקי נ' סופיריור בית השקעות בע"מ (פורסם בנבו, 30.04.2019) (להלן – עניין סופיריור) נראית בחינה של ניגוד העניינים לפי ידיעותיו של יועץ ההשקעות, בחינה ההולמת פרשנות זו של סעיף 15.

בעניין סופיריור קבעתי, כי חוק הייעוץ קובע שעל יועץ ההשקעות חלה החובה להודיע ללקוח ולהימנע מניגוד עניינים [שם, פס' 401], ובהמשך לכך קבעתי גם את הדברים הבאים:

"עוד קובע חוק הייעוץ כי במצב שבו נודע ליועץ על ניגוד עניינים, נדרש הוא להודיע על כך ללקוח בשיחה שתתועד על ידו, ועליו להימנע מביצוע פעולה שיש בה ניגוד עניינים, אלא אם קיבל את הסכמת הלקוח ותיעד אותה ביחס לאותה עסקה (סעיף 15(א)" [שם, פס' 401].

שימוש זה בסעיף 15 לחוק הייעוץ מראה בבירור שדרך הפעולה היא בחינה האם היועץ יודע אודות ניגוד העניינים. ככל שמתקיים ניגוד עניינים והיועץ יודע עליו, אזי עליו לפעול בהתאם להוראות סעיף 15 לחוק – היינו, להודיע ללקוח על קיום ניגוד העניינים ולהימנע מלבצע כל פעולה שיש בה ניגוד עניינים, זולת אם הסכים לכך הלקוח מראש.

1. בנוסף, בחנתי גם את המסגרת החקיקתית הרלוונטית. הוראה 322 של המפקח על הבנקים, אשר עניינה מניעת ניגוד עניינים בתאגידים בנקאיים ובתאגידים נשלטים העוסקים בהשקעות ובייעוץ להשקעות קובעת, כי על התאגיד להקים "חומות סיניות" במטרה למנוע מעבר של מידע שבידי יחיד או קבוצה הפועלים בעסק מעסקי התאגיד הבנקאי מלהגיע לידי יחיד או קבוצה אחרת הפועלים בעסקי התאגיד [שם, 1].

בהמשך, תחת הכותרת "מניעת ניגודי עניינים בייעוץ להשקעות בניירות ערך", נקבע כי על תאגיד בנקאי להפריד בין עיסוקו בייעוץ ללקוחות לבין יתר עסקיו, כדי למנוע ניגודי עניינים כאמור, כך שיתקיימו "החומות הסיניות". חומות אלו כוללות הפרדה בשלוש רמות: ברמה הארגונית, המקצועית והעסקית.

כך, נקבע שעובדי הבנק העוסקים בייעוץ השקעות יאורגנו במסגרת יחידה נפרדת בתוך הבנק ויעסקו בתחום זה בלבד. כמו כן, המידע עליו יתבססו יועצי ההשקעות יוכן על ידי עובד שיעסוק רק בבדיקת הנתונים והעברתם וזה לא יסתמך על מידע פנים של הבנק. כך, הבנק לא יעביר לעובדים בייעוץ מידע פנים – מידע הידוע לו במסגרת עיסוקיו האחרים ואינו נחלת הכלל ומנגד, לעובדי הייעוץ לא תהיה גישה לנתונים שנצברו בשאר יחידות הבנק ובפרט לנתונים על אשראי והשקעות [רות פלאטו-שנער, דיני בנקאות חובת האמון הבנקאית, 183-182 (2010)].

בחינת שתי הוראות החוק יחדיו מלמדת שקבלת פרשנותו של המבקש משמעה ריקונה מתוכן של הוראה 322 של המפקח על הבנקים, שכן ככל שנבחן הבנק כ"בעל הרישיון" בסעיף 15 לחוק יש לבחון את ידיעתו ולא את ידיעת יועץ ההשקעות, ואין משמעות לכל מנגנון ההפרדה הקבוע בהוראה 322.

מעבר לכך, מקובלת עלי טענת הבנק לפיה בחינת הבנק, אחד הבנקים הגדולים במשק הישראלי, באופן המוצע על ידי המבקש, יבטל בפועל את יכולתו לספק ייעוץ ללא ניגוד עניינים. לעניין זה, מקובלת עלי הפרשנות לפיה זוהי תכליתה של הוראה 322, והמענה לניגוד העניינים הלכאורי בו מצוי הבנק, הוא הקמתן של אותן "חומות סיניות" בין מחלקותיו השונות.

1. עמדת רשות ניירות ערך לעניין סעיף 15 לחוק הבנקאות, תומכת אף היא במסקנתי לפיה יש לבחון את ניגוד העניינים לפי ידיעתו של יועץ ההשקעות. עמדה זו הובאה בפני המבקש בתשובה לפניותיו בשלושה מועדים שונים [ראו נספחים ה'-ז' לבקשת הבנק לדחיית בקשת האישור על הסף].

עמדת הרשות הייתה עקבית בפרשנות הסעיף בציינה, כי "לפי סעיף 15 לחוק הייעוץ, היועץ נדרש לתת גילוי ללקוח אודות ניגוד עניינים בינו או בין הבנק לבין החברה אליה מתייחס היועץ בהמלצתו, רק כאשר היועץ מודע לקיומו של ניגוד עניינים זה" [ההדגשה אינה במקור – ח.כ.; נספח ו' לבקשת הבנק לדחיית בקשת האישור על הסף].

היינו, גם לעמדת הרשות יש לבחון את התקיימות ניגוד העניינים בהתאם לידיעת יועץ ההשקעות, ולבחון האם זה היה מודע לניגוד עניינים בינו או בין הבנק לבין הלקוח.

1. לעניין המשקל שיש לתת לפרשנות אשר ניתנת על ידי הרשות לסעיף 15 לחוק הייעוץ, נדרש בית המשפט העליון ברע"א 9778/16 זליגמן נ' הפניקס החברה לביטוח בע"מ, פס' 36-33 (פורסם בנבו, 31.05.2018) (להלן – עניין זליגמן).

למען שלמות התמונה אציין כי ביום 02.07.2019 הורה כב' המשנה לנשיאה מלצר על קיום דיון נוסף בפסק הדין בעניין זליגמן, ונכון למועד זה הליך זה עודו תלוי ועומד וטרם הוכרע.

1. בבחינת המשקל שיש ליתן לעמדת המאסדר, תחילה יש להבחין בין פירוש הנחיותיו של המאסדר עצמו, לבין פירוש הנחיות אשר נמצאות בתחום מומחיותו של המאסדר – שהיא כאמור החלופה הרלוונטית להליך דנן. לעניין זה נקבע, כי בפרשנות הנחיות הנמצאות בתחום אחריותו של המאסדר, ניתן לתת משקל לפרשנות המאסדר, וזאת במיוחד ככל שההסדר הנורמטיבי והוראות החוק דורשות מומחיות והיכרות עם יישום ההנחיות בשטח, וככל שהפרשנות אינה סותרת את לשון ההוראה.

כך נקבע בעניין זליגמן:

"קיימת תמימות דעים לפיה ניתן לייחס משקל מסוים לעמדתה הפרשנית של הרשות המינהלית המיישמת את הוראות החוק, ואולם הדעות חלוקות לגבי כובד המשקל שיש לייחס לעמדה זו [...] מהפסיקה עולה כי מקום בו קיימת עמימות פרשנית, ולשון דבר החקיקה מאפשרת פרשנויות שונות, עשויה הפרשנות של הרשות המינהלית – ככל שהיא אינה סותרת את לשון ההוראה – להכריע את הכף. כמו כן, ככל שההסדר הנורמטיבי עוסק בתחום הדורש מומחיות מקצועית והיכרות קרובה ומעמיקה עם יישום ההוראות בשטח, ייטה בית המשפט לאמץ את פרשנותה של הרשות המינהלית" [פס' 34; ההדגשה אינה במקור – ח.כ.]

בהתאם לכך, מצאתי במקרה דנן כי יש בעמדת הרשות כדי לחזק את מסקנתי לעניין פרשנותו של סעיף 15 לחוק הייעוץ, שכן היא הרגולטור הרלוונטי לחיקוק זה. זאת, לצד ובנוסף לניתוח המפורט לעיל ולהלן.

1. לסיכום, מצאתי שבחינת ניגוד העניינים לעניין סעיף 15 לחוק הייעוץ היא דרך עיניו של יועץ ההשקעות. כך, רק מקום בו מתקיים ניגוד עניינים ויועץ ההשקעות יודע אודותיו, קמה החובה הקבועה בסעיף זה.

ב. סעיף 9 לחוק הייעוץ

1. לטענת המבקש, אף לאחר הניתוח לעיל, יש להחיל את החובות המפורטות בסעיף 15 לחוק על הבנק מכח סעיף 9(ג) לחוק. מנגד, לטענת הבנק, מטרתו של סעיף 9 לחוק היא להטיל חובות אלה רק על תאגיד בנקאי העוסק בייעוץ שלא באמצעות יועצי השקעות בעלי רישיון יועץ, ומשכך סעיף זה איננו רלוונטי לענייננו.
2. סעיף 9(ג) קובע כדלהלן:

"הוראות פרק ג' וסעיף 25(ב) החלות על בעל רשיון יועץ יחולו גם על עיסוק בייעוץ השקעות בידי בנק או תאגיד בנקאי אחר כאמור בסעיף קטן (ב) [...]"

כאמור, בחינת לשון הסעיף מראה שהוא מכיל סייג – שהחובות יחולו "על עיסוק בייעוץ השקעות בידי בנק או תאגיד בנקאי אחר כאמור בסעיף קטן (ב)." סעיף 9(ב) עוסק ביכולתו של בנק לעסוק בייעוץ השקעות ללא צורך בקבלת רישיון:

"(ב)  בנק, וכן תאגיד בנקאי אחר ככל שהדבר מותר לו לפי חוק הבנקאות (רישוי), רשאים לעסוק בייעוץ השקעות ללא צורך בקבלת רשיון לפי חוק זה, ובלבד שלא התקיים לגביהם תנאי מהתנאים שבסעיף 7(ג1), למעט התנאי שבפסקה (4) שבו הנוגע להיותם מחזיקים ביותר מעשרה אחוזים מסוג כלשהו של אמצעי שליטה בגוף מוסדי שהוא מבטח או הנוגע להיותם שולטים בסוכן ביטוח בהתאם להוראות סעיף 11(ב)(2) לחוק הבנקאות (רישוי); ואולם העוסקים בשם הבנק או התאגיד הבנקאי, לפי העניין, בייעוץ השקעות, יהיו מהמנויים להלן:

(1)   עובדי הבנק או התאגיד הבנקאי שהם בעלי רישיון יועץ;

(2)   עובדי הבנק או התאגיד הבנקאי הרשאים לעסוק בייעוץ השקעות בלא רישיון לפי הוראות סעיף 3(א)(4) או (11);

(3)   עוסקים זרים הרשאים לעסוק בייעוץ השקעות לפי הוראות סעיף 10ב."

משמע, קריאת סעיף 9(ג) יחד עם סעיף 9(ב) אליו הוא מפנה, מלמדת שהחלת הוראות פרק ג' לחוק נדרשת מקום בו בנק או תאגיד בנקאי אחר בוחר לעסוק בייעוץ השקעות באמצעות שלא באמצעות יועצי השקעות בעלי רישיון. בהתאם לכך, הרי שסעיף זה אינו רלוונטי להליך דנן.

1. זאת ועוד, גם בחינת דברי ההסבר להצעת החוק חיזקה מסקנתי זו. כך, מצאתי כי תכלית הסעיף היא, בין היתר, להחיל את חובות פרק ג' לחוק מקום בו בנק או תאגיד בנקאי אחר מבצע ייעוץ השקעות באמצעות יועץ השקעות שאינו בעל רישיון, כדלהלן:

"סעיף 9 לחוק שעניינו עיסוק בתאגיד בנקאי, קובע בסעיף קטן (ב) שתאגיד בנקאי רשאי לעסוק בייעוץ השקעות בלא צורך בקבלת רישיון לפי חוק זה בתנאים המפורטים בו, אך עובדיו של התאגיד העוסקים בייעוץ השקעות יהיו כולם בעלי רישיון יועץ. בדומה לפטור מרישיון שבסעיף 3(א)(11) לחוק, מוצע לקבוע כי גם עובדיו של תאגיד בנקאי המייעצים ללקוחות כשירים, יהיו רשאים לעשות כן בלא רישיון. בנוסף, בדומה למוצע בסעיפים 6(2) ו–(3) ו–7(2)(ב) להצעת החוק, מוצע לאפשר גם למי שרשאי לעסוק בייעוץ השקעות לפי הוראות סעיף 10ב המוצע, לעסוק בשמו של התאגיד הבנקאי בייעוץ השקעות, וזאת גם אם אינו עובד שלו." [ההדגשות אינן במקור – ח.כ.; הצעת חוק הסדרת העיסוק בייעוץ השקעות ובניהול תיקי השקעות, התשנ"ה-1995, ה"ח הממשלה 402, 678].

1. בשולי הדברים, ואך על מנת שלא לצאת חסר אציין, כי על-ידי המבקש הועלתה בגדרי בקשת האישור טענה נוספת שעניינה בידיעתה של יועצת ההשקעות אודות ניגוד העניינים. אולם כאמור, שעה שבהתאם להסכמת הצדדים הוגבלה גדר המחלוקת נשוא הכרעתי זו להסדר הדיוני המפורט לעיל, התייחסותי זו הינה בדמות למעלה מן הצורך בלבד.

אחת מטענותיו של המבקש הייתה, כי החומות הסיניות מונעות העברתו של "מידע פנים" בלבד, זאת בהתאם לכך שתחת "ההפרדה העסקית" בהוראה 322 של המפקח על הבנקים נכתב, כי "התאגיד הבנקאי יפעל למניעת העברת מידע פנים על נושא ההשקעה בין היחידות השונות בתאגיד הבנקאי לבין העוסקים בייעוץ".

לעניין הוראה 322, מצאתי שהעובדה שלא ניתן להגדיר את המידע כ"מידע פנים" כמשמעותו בסעיף ח'1 לחוק ניירות ערך, כאמור בהוראה 322, אינה אומרת שיש להניח שיועצי ההשקעות בבנק מודעים לו.

לכן ובהתאם לאמור לעיל, אילו הייתי נדרש לסוגיה זו, ראוי היה לבחון את ידיעתה של יועצת ההשקעות. ודוק, שאלת ידיעתה של יועצת ההשקעות אפוטה נבחנה במסגרת חקירתה בהליך הקודם (אליו נדרשתי בהתאם להסכמת הצדדים), וממנה עולה כי אפוטה לא ידעה אודות ניגוד העניינים הלכאורי, והמליצה על רכישת מניות אלביט בהתבסס על ניתוח אותו קיבלה מהמחלקה הרלוונטית בבנק [ראו פרוטוקול ההליך הקודם מיום 10.07.2019]. גרסה זו לא נסתרה על-ידי המבקש.

אולם כאמור, הכרעתי בסוגיה זו ממילא אינה נדרשת.

סוף דבר

1. אני מקבל את טענות הבנק ועמדת הרשות לעניין פרשנותו של סעיף 15 לחוק הייעוץ, כך שמקובל עלי שיש לבחון את ידיעתו של יועץ ההשקעות (כבעל הרישיון) לעניין ניגוד עניינים שלו עצמו או של הבנק.
2. בהתאם לכך, ובהתאם להסדר הדיוני שהוסכם בין הצדדים, אשר קיבל תוקף של החלטה שיפוטית בהחלטתי מיום 08.07.2020 – דין בקשת האישור דחייה.
3. בנסיבות אלו מתייתר הצורך להידרש לבקשה להוספת אסמכתא שהוגשה על ידי הבנק ביום 13.09.2020 [הוראת הרשות לבעלי רישיון בקשר לחובות גילוי בנוגע לעבודות אנליזה (נוסח חדש – 2013)]. למעלה מן הצורך אציין, כי ממילא לא היה באמור בה כדי להעלות או להוריד מהחלטתי זו, והנימוקים המפורטים בה [ראו למשל: רע"א 8745/11 מימון נ' הרשות המוסמכת לפי חוק נכי רדיפות הנאצים, סו(3) 263 (2013)].
4. בהתחשב בהשתלשלות ההליכים, בפניותיו הרבות של המבקש, ובמאורעות ההליך הקודם (בשים לב להחלטת כב' השופטת רונן מיום 25.09.2019), אני מחייב את המבקש לשלם לבנק הוצאות ושכר טרחת עו"ד בסכום כולל של 20,000 ש"ח.

ניתנה היום, ל' תשרי תשפ"א, 18 אוקטובר 2020, בהעדר הצדדים.