1. תביעה לפיצוי בגין נזק רכוש שנגרם לרכב התובע.

2. בתאריך 12.6.19 החנה הנתבע את רכבו מסוג מיניבוס ליד ביתו. לאחר שיצא מהמיניבוס, החל המיניבוס להתדרדר, נסע כברת דרך ופגע ברכב מסוג קאיה, (להלן: "הקאיה") אשר חנה בצדי הדרך.

3. על פי גרסת התובע, רכב הקאיה נהדף עקב המכה שקיבל מהמיניבוס ופגע ברכב של התובע (להלן: "הרנו") שגם הוא חנה בצד הדרך – וגרם לו את הנזקים המפורטים בחוות דעת השמאי, שצורפה לתביעה.

4. הנתבעים אינם מכחישים כי המיניבוס התדרדר ופגע בקאיה – אך לטענתם, הרנו לא הייתה מעורבת כלל בתאונה – התובע "צירף" אותה לתאונה על מנת לזכות בפיצויים מהנתבעים, כך – לטענת הנתבעים.

5. הנתבעת צירפה לראיותיה חוות דעת של מומחה לחקר ושחזור של תאונות דרכים.

6. לאחר ששמעתי את עדויות התובע, הנתבע ומומחה הנתבעת, מונה בהסכמה מומחה מטעם בית המשפט, מר פפיסמדו יצחק, על מנת שיחווה דעתו באשר להיתכנות הגרסה של התובע.

7. הוסכם כי חוות דעתו של מר פפיסמדו תהיה חוות הדעת היחידה בתיק, תוך שמירת הזכות לחקור אותו בחקירה נגדית.

דיון והכרעה

8. לאחר ששמעתי את העדויות ,בחנתי את המוצגים וקראתי את סיכומי הצדדים, ולאחר לא מעט התלבטות, הגעתי למסקנה כי יש לקבל את התביעה.

9. הנימוקים יפורטו להלן באופן תמציתי, כפי שמצווה בית המשפט לעשות בפסק דין בתביעה בסדר דין מהיר –

10. התובע נחקר לפניי על גרסתו. עדותו לא נסתרה. הסתירות אליהן הפנה בא כוח הנתבעים

בסיכומיו אינן מהותיות.

11. עדותו של הנתבע עשתה עלי רושם שלילי. הנתבע סתר את עצמו כאשר בטופס הודעה למבטחת ציין כי רכבו פגע בשני רכבים ואילו בעדותו לפניי, טען כי רכבו פגע אך ורק ברכב הקאיה. זה המקום לציין שעל פי גרסתו של הנתבע הוא לא ראה את התאונה – המיניבוס התדרדר לאחר שהנתבע נכנס כבר לביתו.

12. במיוחד עשה עלי רושם שלילי הניסיון של הנתבע במהלך חקירתו לייצר – בבחינת "יש מאין" – פרק זמן שבו הוא ראה רק את הקאיה מעורבת בתאונה. גרסה זו בלתי סבירה שכן לא סביר כי התובע יביים תאונה בנוכחות הנתבע –

הנתבע נראה באחת התמונות שהוגשו כשהוא מדבר בטלפון ומאחוריו נראים שלושת הרכבים כאשר הקאיה והרנו במצב של מגע תאונתי. כשנשאל על כך – השיב שזה היה אחרי שהגיע השוטר – תשובה שמרמזת על כך שלפני שהגיע השוטר הרנו לא הייתה מעורבת בתאונה.

ברם, הנתבע עצמו טוען בסעיף 17 סיפא לסיכומיו כי התובע ביים כביכול את התאונה לפני שהגיעו השוטר והנתבע. אם זוהי גרסתו – אזי מדוע התחמק מלומר בחקירתו הנגדית כי כבר מהפעם הראשונה שהוא ראה את התאונה ראה את הרנו מעורבת במגע התאונתי? אין זאת אלא שעדותו מגמתית – האמת אינה נר לרגליו.

13. מומחה בית המשפט, מר פפיסמדו יצחק, ערך ניתוח מעמיק של התאונה וקבע במסקנותיו באופן ברור את היתכנות התאונה על פי גרסת התובע – תוך ש"פירק" את השלבים שהיו עד אשר הגיעו שלושת הרכבים למצב ולמקום שבו הם נראים בתמונות. עדותו של פפיסמדו עשתה עלי רושם חיובי. חוות דעתו מעמיקה, לא נסתרה ואני סומך ידי עליה.

14. כאמור לעיל, לזירה הגיע שוטר שגם הוא עשה צילום של הרכבים אשר הוגשו על ידי מומחה בית המשפט בהודעה שהגיש בתאריך 15.12.20. בצילומים של השוטר רואים את הרנו והקאיה במצב של מגע תאונתי. זה המקום לציין כי בא כוח הנתבעים טען בסיכומיו כי הנתבע "הפציר בשוטר לצלם..." , והנה הצילומים מראים את הרנו והקאיה במצב של מגע תאונתי והשוטר אף מציין בדו"ח הפעולה שלו כי הרנו מעורבת בתאונה.

15. א. בפתח פרק זה, אמרתי כי למסקנה אליה הגעתי קדמה התלבטות. סיבת ההתלבטות היא, שהתובע לא העיד מטעמו את נהג הקאיה. ( זה המקום לציין כי בא כוח הנתבעים טוען בסיכומיו כי נוסף על נהג הקאיה היה בזירה גם אחיו של התובע אך מהקשר הדברים שנאמרו על ידי התובע ניתן להבין כי מדובר באותו אדם ).

ב. אני ער להשלכה הראייתית של מחדל זה ואודה על האמת – כי בגללו הייתי קרוב לדחות את התביעה – אך לאחר שבחנתי בקפידה את מערך כלל הראיות בתיק תוך השוואת סבירות הגרסאות – ובהינתן כי במשפט אזרחי די בהטיית מאזן ההסתברות מעבר ל 50% – החלטתי לקבל את התביעה , וביתר פירוט –

ג.1. לקחתי בחשבון שהנזקים של הקיאה מאחור ושל המיניבוס מאחור מצביעים על מכה ממש חזקה שמתיישבת עם הדיפה של הקאיה על הרנו ( ראו התמונות של הקאיה בתא"מ 18034-12-19);

ג.2. נוכחתי כי היחס בין הנזקים מתיישב אף הוא עם הדיפה – בתאונת שרשרת, עוצמת המכה (והנזק שהיא גורמת) הולכים ופוחתים ככל שמתרחקים מהרכב שנתן את המכה הראשונה. במקרה שלנו – המכה שקיבלה הקאיה מאחור אמורה להיות חזקה מהמכה שהיא קיבלה מקדימה. ואכן רואים מהשוואת הנזקים בתמונות וגם בחוות דעת השמאים כי הנזק לקאיה מאחור הרבה יותר משמעותי בהשוואה לנזק של הקאיה מקדימה. גם הנזק לרנו עומד ביחס סביר זה.

ג.3. לקחתי בחשבון שעל פי הגרסה של הנתבעים, ניצלו התובע ונהג הקאיה את הזמן הקצר ביותר שעמד לרשותם מרגע שמיעת קול ה"בום" ועד להתאספות האנשים ( ובכללם הנתבע עצמו שהוזעק מביתו) וקירבו כביכול את חזית הרנו שהייתה פגועה מקודם אל חזית הקיאה באמצע הכביש בתוך שכונת המגורים –כל זה בזמן הקצר בו שהה הנתבע בשירותים בביתו כאשר על פי גרסת הנתבע עצמו הרבה אנשים הגיעו למקום.

ג.4.ברם, לא רק שלא מצאתי בחומר הראיות סימנים להתנהגות שכזו – אלא שגרסתה של הנתבעת אינה מסבירה מהיכן בא הנזק הקדמי לרכב הקאיה. גם האפשרות שהתובע התנגש בכוונה בקאיה נראית לי רחוקה ואין לה סימנים בחומר הראיות – מה גם שקשה להלום כי תוכנית כזו נרקמה והוצאה אל הפועל כל כך מהר באמצע הכביש בשוכנת מגורים לאחר שהמיניבוס פגע בקיאה ואנשים התאפסו.

ג.5.עוד לקחתי בחשבון שנהג הקאיה הגיע לדיון שהתקיים ב-30.6.20 וביקש להעיד. ברם, ב"כ הנתבעים התנגד נחרצות להעדתו תוך שנאחז בכך שהבקשה להעיד אותו באה לאחר שהעיד המומחה מטעם הנתבעים (ולא באמצע עדותו של האחרון כפי שנטען בסיכומי הנתבעים). בהחלטה מנומקת שניתנה באותו מעמד – הרשיתי את העדתו של נהג הקאיה, ואולם – הדבר לא התאפשר מאחר שב"כ הנתבעים הצהיר שבכוונתו להגיש בקשת רשות ערעור על ההחלטה לאפשר את העדת נהג הקאיה. בסופו של יום – לא הוגשה בקשת רשות ערעור אך גם נהג הקאיה לא התייצב לישיבת ההמשך.

ג.5. כמובן שאין באמור לעיל כדי להצדיק את המחדל שבאי הבאתו של נהג הקאיה בשנית לצורך מתן עדות בישיבה השנייה – אך השתלשלות הדברים הנ"ל נטלה מן המחדל הרבה עוקץ. לא ניתן להתעלם מן העובדה שהנהג הקאיה בא להעיד בישיבה הראשונה וחזר כלעומת שבא בגלל הצהרת בא כוח הנתבעים כי בכוונתו להגיש בקשת רשות ערעור – בקשה שלא הוגשה.

ד. בסופו של יום – ולאחר ששקלתי את מהכלול הראיות ,לרבות המחדל שבאי העדת נהג הקאיה ונסיבות אי העדתו – ובשקילה זהירה, הגעתי למסקנה כי יש לקבל את התביעה.

16. לפני סיום – אני רואה להעיר כי בא כוח הנתבעים לא דייק בסיכומיו ( וזו לשון עדינה) במספר נקודות , למשל – הציג כעובדה מוכחת כאילו בעל הקאיה ואחי התובע אינם אותו אדם; טען כי בית המשפט הרשה העדת נהג הקאיה "באמצע חקירת מומחה הנתבעים" ( האומנם?); טען כי נהג הקאיה לא תבע את הנזק הקדמי כאשר ידוע לו כי תלויה ועומדת דווקא תביעה בגין הנזק הקדמי לקאיה שממתינה להכרעה בתיק זה; טען כי בשומה של נזקי הקאיה לא צוין בחוות דעתו נזק קדמי שעה שבחוות הדעת הנ"ל יש פרק נפרד וברור שדן בנזק קדמי לקאיה וקובע את שיעורו בסך 5,552 ₪. חוסר הדיוק הגיע לשיאו כאשר ביקש בסוף סיכומיו לאמץ את חוות דעת מומחה הנתבעים לאחר שנרשמה בפרוטוקול הסכמה כי חוות דעת מומחה בית המשפט תהיה חוות הדעת היחידה בתיק.

מן הראוי שבעל דין ידייק בדבריו – במיוחד כשהוא טוען כי בוצע ביום של תאונה ומנהל מאבק איתנים – עקרוני וחסר פשרות על חקר האמת.

סוף דבר

16.סוף דבר הוא שאני מקבל את התביעה ומחייב את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובע את הסך

של 4,436 ₪ בגין נזק ישיר ו- 1,000 ₪ בגין שכ"ט שמאי.

הוצאות המשפט -

17.א.התיק התנהל באווירה קשה. הערות על כך נרשמו לפרוטוקול.

למרבה הצער – התופעה של וויכוח קולני, כניסה לדברי הצד שכנגד ולדברי המותב , תוך התעלמות

מבקשות המותב, הייתה לחזון נפרץ בערכאה זו – עד כדי הפיכת העבודה של רשם בכיר תכופות

לבלתי אפשרית.

17.ב.אינני מתעלם מכך שגם בא כוח התובע נגרר לוויכוח אך מי שחצה את הגבול באופן מטריד

היה בא כוח הנתבעים.

17.ג.בית המשפט אינו יכול להשלים עם תופעה זו שלמרבה הצער הולכת ומכה את שורשיה במערכת מיום ליום. מתקין התקנות החדשות נתן ביטוי לכך בפרק "ההוצאות" כשמנה את התנהלותו של בעל דין ופגיעתו במטרת התקנות (שבכללן נמנתה יעילות הדיון) כשיקול בקביעת שיעור ההוצאות.

17.היה מקום לפסוק הוצאות לדוגמא ואף שקלתי לחייב בהוצאות אישיות לאוצר המדינה. לאחר ששקלתי בדבר ראיתי להסתפק בחיוב בהוצאות ראליות.

הנתבעים ,ביחד ולחוד, ישלמו לתובע הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 6,500 ₪. (סכום זה

כולל בתוכו את האגרה בסך 760 ₪ ושכר המומחה מטעם בית המשפט בסך 2,632 ₪).

זכות ערעור כחוק.

ניתן היום, י"ט שבט תשפ"א, 01 פברואר 2021, בהעדר הצדדים.