בפני תובענה על פי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 בהתייחס לתאונת דרכים מיום 14.3.17, אין טענה לנכות צמיתה והצדדים הסכימו לטעון בתיק זה על פי סעיף 4(ג) לחוק.

התובע טוען כי יש לפסוק לו פיצוי בגין הפסד השתכרות בעבר, בגין הוצאות לרבות לטיפולים פיזיוטרפיים, פיצוי בגין כאב וסבל, ובגין עזרת צד ג'.

הנתבעת טוענת, כי מדובר בתאונה בה לא נגרמה לתובע פגיעה משמעותית, וכי התובע לא הוכיח כל הפסד השתכרות בעבר. כפי שגם ניתן לראות מתלושי השכר ומאישור דוח רציפות ביטוח מהמוסד לביטוח לאומי. הנתבעת מוסיפה וטוענת כי גם לא הוכחו הוצאות כלשהן שהוציא התובע, וכי ככל ומדובר בהוצאות רפואיות, מדובר בטיפולים שזכאי התובע לקבל בחינם בגדר הרפואה הציבורית. עוד טוענת הנתבעת כי לא הוכח צורך בעזרת צד ג', והתובע אף המשיך לעבוד כרגיל לאחר התאונה.. לגבי נזק לא ממוני, סבורה התובעת כי יש להסתפק בפיצוי בסך 5,000 ₪ וכי גם סכום זה מתקזז נוכח העובדה שהנתבעת נשא בהוצאות המומחה המוסכם, אשר קבע העדרה של נכות.

לאחר עיון בטענות הצדדים ובמסמכים שבתיק, אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע סך של 5,000 ₪ בצירוף שכ"ט עו"ד בשיעור 11 אחוז מהסכום האמור בצירוף מע"מ ובצירוף האגרה ששולמה. הסכומים ישולמו בתוך 30 יום מהיום.

נוכח מהות ההליך, אני פוטר את הצדדים מיתרת אגרה.

המזכירות תסגור את התיק.

ניתן היום, כ"ט חשוון תשפ"ב, 04 נובמבר 2021, בהעדר הצדדים.