1. התובעת הגישה תביעה כנגד הנתבעות בקשר לתאונת דרכים מיום 20.2.19 ע"ס של 10,801 ₪. כמו כן קיים הליך מקביל בו הנתבעות תובעות את התובעת בתיק 18121-12-19 ופסק דין זה יכריע בשתי התביעות..
2. לטענת התובעת בסמוך לשעה 8:00 נהגה ברכב בתה של התובעת הגב' רבקה ממן סמוך לכניסה לבית הספר היסודי "אורים" בקרים ים. תוך כדי השלמת פניה לשול הימני של הכביש כדי להחנות הרכב במקום , הגיח לפתע ממקום חנייתו בצד הדרך רכב צד ג' שהיה נהוג ע"י הנתבעת ופגע בדלת אחורית ימנית של רכב התובעת. לאחר הפגיעה במקום לעצור לחצה הנתבעת בחוזקה על דוושת הנסיעה במקום דוושת הבלם ולמעה שחקה את רכב הנתבעת אל צידו השמאלי של הכביש תוך פגיעה בכל חלקו הימני של רכב התובעת לכל אורכו.
3. מנגד טוענות הנתבעות כי רכבן עמד בעצירה מוחלטת בחנייה כאשר רכב התובעת הגיע במהירות ופגע ברכב לאורך כל הצד השמאלי וגרם לו נזקים.

דיון

1. לאחר ששמעתי מצאתי לקבל את גירסת התובעת לפיה לא פגעה בנתבעת טרם הלחיצה על דוושת הגז ע"י הנתבעת וזאת מהטעמים הבאים:
2. הנתבעת הודתה כי לא העבירה הילוך ל"p" ואל הרימה את בלם היד עם עצירתה (עמ' 3 לפרוט') ולכן כל הרמת רגל מדוושת הברקס בוודאי לחיצה על דוושת הגז משמעה התקדמות הרכב.
3. בדיווח הדיגיטלי מציינת הנתבעת :

"התאונה נגרמה בעקבות כניסה /יציאה מחניה שמי שביצע את הפעולה זה שנינו...כתוצאה מהתאונה לא היתה הדיפה ופגיעה בגורם נוסף.".

אין איזכור לפגיעה קודמת, לא היתה הדיפה ואין הטלת אחריות על התובעת "שמי שביצע את הפעולה זה שנינו".

1. אין תימוכין בתמונות לטענת הנתבעת על פגיעה המקדימה ברכבה.

הנתבעת העידה בעמ' 3 לפרוט':

"ש. את מציינת שהתובעת התנגשה בפגוש הקדמי מצד הנהג. תראי לי תמונה שרואים מכה.

ת. זה מה שצילמנו. אתה בסערת רגשות. צילמתי את האוטו אחרי התאונה. צילמתי את כל הנזק."

דהיינו אין תמונה המצדדת בפגיעה קדמית צידית כטענת הנתבעת. התמונה שהוצגה בתום הדיון מלמדת על שפשוף מתחת הפנס ולא על פגיעת מעיכה. כאשר רכב התובעת ניצב אלכסונית לרכב התובעת.

הנתבעת העידה בעמ' 3 לפרוט':

"הפנים שלי היו כלפי הילד ולא הסתכלתי לצד השמאלי."

ככל הנראה עם סגירת הדלת ע"י ילדה של הנתבעת הרימה את הרגל מדוושת הברקס והרכב החל לנסוע מבלי שהעיפה מבט קדימה אז היתה רואה את רכב התובעת.

אין מחלוקת כי את המשך הנזק גרמה התובעת בכך שלטענתה התבלבלה בין הדוושות ובכך נגרם עיקר הנזק לתובעת. הנתבעת העידה בעמ' 3 לפרוט':

"ולאחר מכן שנבהלתי, אני לחצתי על הגז והרכב שלי התקדם ופגע ברכב של התובעת"

1. מכל המקובץ ולאחר ששקלתי הדברים הריני קובע כי דין התביעה להתקבל במלואה. הורדת ילדים ללא שינוי במצב ההילוכים ובלם היד מהווה סכנה שהתממשה ומהווה את הסיבה העיקרית לקרות הנזקים ולחומרתם.
2. הנתבעות ישלמו לתובעת סכום בסך 10,801 ₪ וכן שכ"ט עו"ד בסך 2,000 ₪ כולל מע"מ והוצאות משפט בסך 700 ₪.

התביעה בתא"מ 18121-12-19 נדחית. הנתבעות ישלמו לתובעת שכ"ט עו"ד בסך 5,000 ₪ כולל מע"מ והוצאות משפט בסך של 500 ש"ח.

הסכומים ישולמו תוך 30 יום מהיום שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מהיום ועד מועד התשלום המלא בפועל.

1. המזכירות תמציא פסק הדין לצדדים ותסגור התיקים שבכותר.

ניתן היום, כ"ב כסלו תשפ"א, 08 דצמבר 2020, בהעדר הצדדים.