בתיק זה המדובר בתביעה כספית בגין נזקי רכוש שנגרמו לניידת משטרה בתאונת דרכים שהתרחשה ביום 4.2.2017. הדיון התקיים הבוקר, וכאמור בהחלטות מהתאריכים 4.2 ו – 14.5 יינתן פסק הדין לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט, התשמ"ד - 1984.

עם זאת, מאחר והחלטתי לדחות את התביעה, אנמק להלן את החלטתי.

שמעתי את שני המעורבים באירוע, השוטר חרייב והנתבע, ואומר מיד כי שניהם לא הותירו רושם טוב. עדות שניהם עוררה סימני שאלה והייתה מלאה ב"חורים". לא צריך לשוב ולהסביר כי נטל הראייה והשכנוע הוא על התובעת, ומאחר ומצאתי כי לא עמדה בנטל זה, החלטתי כאמור לדחות את התביעה וזאת על אף שגם עדות הנתבע הייתה בעייתית.

כך עדות השוטר חרייב בדבר מרדף ונסיון חסימה של רכב הנתבע שונה מהאמור בכתב התביעה לפיו מדובר היה במחסום משטרתי והנתבע נהג ברכבו במצב שכרות. סתירה נמצאה גם בין גרסת השוטר בבית המשפט לפיה הוא ניסה לחסום את רכב הנתבע לעומת דוח הנזק שערך בסמוך לאירוע לפיו רכב הנתבע - "הרכב הנ"ל" - הוא שביצע חסימה וכתוצאה מכך התנגש בניידת.

ב"כ התובעת טענה כי אך טבעי שהשוטר לא יזכור את פרטי האירוע, אולם בעדותו דווקא הרחיב השוטר חרייב והוסיף פרטים רבים שלא נרשמו בדוח הנזק, כגון הפעלת כריזה ואודות אזהרה, ודווקא לגבי נסיבות הפגיעה עצמה מצאתי כי עדותו חלקית עד מאוד.

אולם חשוב מכך, התברר כי באירוע השתתפו שוטרים נוספים, אשר השוטר חרייב לא ידע למסור פרטיהם ומובן כי לא זומנו להעיד. זאת ועוד, התובעת לא פעלה להביא את כל חומר תיק המשטרה בפניי.

כל שהגישה התובעת – מדינת ישראל – הוא דוחות הנזק ודוח אכיפת איסור נהיגה בשכרות ממנו עולה כי בגופו של הנתבע נמצא אלכוהול בכמות מותרת. טענת התובעת כי לא השיגה את תיק המשטרה המלא בו דוח הפעולה שערך השוטר חרייב אודות האירוע ודוחות השוטרים הנוספים, אינה יכולה להתקבל, והטענה כי על הנתבע היה לעשות כן, מוטב היה לולא נטענה.

אף אלמלא מדובר היה בתביעת המדינה היה על תובעת לפעול להבאת החומר הרלוונטי לתיק, והדבר נעשה כדבר שבשגרה בתיקים דומים בקבלת צו להמצאת תיקי משטרה. מקל וחומר שמצופה לעשות כן כאשר התובעת היא מדינת ישראל וכאשר הרכב המעורב אשר הפיצוי הנדרש בגין נזקיו הוא ניידת משטרה. מובן כי תיק המשטרה הוא בגדר חומר רלוונטי ואף הכרחי, ואי הבאתו לעיוני פועלת כנגד התובעת.

בעקבות האירוע נעצר הנתבע, ולדבריו אף שהה במעצר יומיים או שלושה (ככל הנראה בחשד לאירוע פלילי חמור יותר מאירוע התאונה). אין ספק כי נערכו דוחות פעולה הן של השוטר חרייב והן של שוטרים נוספים, נגבו עדויות ונאסף חומר. בנסיבות אלה הייתה צריכה להיות בידי התובעת אף ידיעה מלאה בדבר זהות הנוסע ברכבו של הנתבע, אשר בוודאי מסר אף הוא עדות, ויכולה הייתה היא לזמנו לעדות.

שני הצדדים טענו למנגנון תאונה שונה ואומר כי הנזקים כפי שעולים מהחומר שהוגש אינם מתיישבים בצורה מלאה עם שתי הגרסאות. גם בעניין זה היה מצופה כי בתיק המשטרה יהיו תמונות מזירת האירוע המתעדות את הנזקים ואת מצב כלי הרכב לאחר התאונה ולא רק תמונות נזק שצולמו בידי שמאי.

אינני מתעלם מסימני השאלה שבגרסת הנתבע ומהעבודה כי בחר גם הוא שלא לזמן לעדות את חברו, הבעלים של הרכב המעורב, שנכח באירוע, אולם לא מצאתי כי יש במחדלים אלה כדי להטות את כפות המאזניים לטובת התובעת.

אשר על כן, התביעה נדחית.

התובעת תישא בהוצאות הנתבע בסכום כולל של 2,000 ₪. הסכום ישולם בתוך 30 יום, באמצעות ב"כ הנתבע, שאחרת יישא הפרשי הצמדה ורבית כחוק.

מאחר והההליך הסתיים לפי סעיף 79א כאמור, פטורים הצדדים מתשלום המחצית השניה של האגרה.

ניתנה היום, כ"ח תמוז תש"פ, 20 יולי 2020.