כנגד הנאשם נרשמה, ביום 16.8.19, הודעת תשלום קנס בגין אחיזה/שימוש בטלפון נייד, שלא באמצעות דיבורית המותקנת ברכב, בעת שהרכב בתנועה (להלן – הדו"ח), עבירה על תקנה 28(ב)(1)(א) לתקנות התעבורה.

הנאשם כפר באישום המיוחס לו וטען:" זו תלונה שיקרית ואין זו פעם ראשונה. אני מבקש לקבוע את התיק לשמיעת הוכחות. הטלפון היה בתא הכפפות או בחוץ. אבל כשהוא דיבר איתי, הוא עקב אחרי הרבה מאוד זמן, הוא אמר לי שאני אחזתי בטלפון ודיברתי בטלפון אמרתי שלא. הוא ביקש ממני לרשום את כל הטענות שלי, הוא נתן לי נייר משומן כדי שכתיבת הטענות, 4 עטים לקח לי לרשום משהו. לדעתי הוא גם טעה בדו"ח עצמו. הדו"ח עצמו אינו נושא את התאריך של אותו יום כלל ועיקר, משכך אני חושב שצריך למחוק את כתב האישום ".

ביום 25.2.20, נשמעו הראיות בתיק שבנדון.

מטעם המאשימה, העיד רס"ל פרד מילמן, עורך הדו"ח והוגשו הדו"ח, שסומן ת/1 ומזכר, בכתב ידו של הנאשם, שסומן ת/2.

מטעם ההגנה, העיד הנאשם בלבד.

ע"פ גרסת המאשימה, ביום 16.8.19, בסמוך לשעה 09:59, נהג הנאשם ברכב בנתיב הרביעי מימין, בכביש 20, מכיוון דרום לכיוון צפון ובהגיעו לק"מ 24, נצפה על ידי עד התביעה, שרכב על אופנוע משטרתי, בנתיב השלישי מימין, במקביל לרכב הנאשם, כאשר הוא אוחז טלפון נייד בגוון כהה, המחובר לכבל לבן, בידו הימנית, מעל ידית ההילוכים והוא מקיש על גבי המסך ומבטו מופנה מעלה ומטה, לסירוגין.

העד הורה לנאשם לעצור את הרכב, בשול רחב הנמצא בקרבת מקום. לאחר שהעד ניגש אליו, הציג הנאשם בפניו מגן טלפון נייד בצבע שקוף וכן, טען כי אין לו מסמכים מזהים, אך בהמשך, הוציא מכיסו תעודת זהות. הנאשם פתח את תא הכפפות של הרכב ואז נפל מהתא טלפון נייד בצבע שחור. העד הסביר לנאשם את מהות העבירה ורשם מפיו את הדברים הבאים:" החזקתי את המגן. אני חושב שאתה טועה ומטעה ואתה בעצמך ראית שהפלאפון נפל מתא הכפפות שחיפשנו את המסמכים ואתה ראית כל פעולה ואני באמצע שיחה...".

העד ציין כי נתן לנאשם דף מזכר, על מנת שזה יוכל לכתוב את תגובתו המלאה, כמפורט ב-ת/2.

עוד הוסיף העד, כי הנאשם טען בפניו כי הוא עורך דין במקצועו, השיחה מוקלטת והוא מתכוון להגיש כנגדו תביעה אזרחית.

לבסוף, ציין העד, כי לאחר שמסר את עותק הדו"ח לנאשם, הבחין כי שגה בתאריך העבירה, שכן רשם 16.9.19, בעוד שמועד האירוע היה 16.8.19.

בחקירתו הנגדית, נשאל העד מדוע לא עשה שימוש במצלמת גוף והשיב, כי במועד העבירה, לא היה שימוש במצלמות שבנדון ביחידתו, סיירת אופנועים ארצית.

העד נשאל והשיב, כי הבחין בעבירה, כשהוא נוהג מימינו של הנאשם, דרך חלון קדמי ימני.

כאשר נשאל, מה עשה הנאשם בידו השנייה, זו שלא אחזה בטלפון הנייד, לכאורה, השיב כי לא התייחס לכך בדו"ח.

העד נשאל, כיצד יכול היה הנאשם גם לאחוז את הטלפון הנייד ביד ימין וגם להקיש עליו, עם אותה היד והשיב והדגים, כיצד זה אפשרי – ראה עמוד 7 לפרוטוקול, שורות 13-14.

העד נשאל והשיב, כי לא ציין איזה מרחק נסע לצדו של הנאשם וכן, לא פירט בדו"ח, כיצד הורה לו לעצור את הרכב, אך לדבריו, יש לעניין זה נוהל עבודה וכך הוא פועל.

העד נשאל אם ניגש אל הנאשם כשהוא חובש קסדה ומרכבי משקפי שמש ואם התבקש להזדהות והשיב כי לא ציין שניגש עם קסדה ומשקפיים, אך אם היה מתבקש להזדהות היה עושה כן. העד הוסיף, כי היה לבוש במדי משטרה ורכב על אופנוע משטרתי.

העד נשאל אם הבחין בנאשם מכניס את הטלפון הנייד לתא הכפפות והשיב בשלילה.

העד אישר כי הנאשם טען בפניו שהוא מנהל שיחה באמצעות דיבורית, אך לא ידע לומר אם שמע את השיחה בעצמו ולדבריו, אין זה רלוונטי לעבירה.

העד נשאל לגבי ניידות נוספות שהגיעו למקום, לגרסת הנאשם והשיב, כי הוא לא הזמין ניידות נוספות וייתכן שעצרו אם עברו במקום וראו שהוא מטפל בנהג.

לגבי פרק הזמן לו טען הנאשם, עד שחרורו, 35 דקות, השיב העד כי ייתכן שלנאשם לקח זמן לכתוב את המזכר שלו.

העד נחקר לגבי טעות רישום מועד העבירה ושב על האמור ב-ת/1 וכן, נשאל לגבי התאריך שנרשם על גבי ת/2 ועמד על כך שהספרה היא "9", אך אישר כי ניתן לחשוב שמדובר בספרה "4".

העד נשאל ואישר כי הגביל את משך הזמן שנתן לנאשם לכתוב את תגובתו.

על פי גרסת הנאשם, הוא נהג כאמור ושוחח בטלפון עם גברת בשם אילנה קובלסקי, שלדבריו, נפטרה בינתיים ובמהלך הנסיעה, הבחין בעד נוסע לצדו ומנסה להתחמק ממראות הרכב, עד שהעד סימן לו לעצור בצד וליווה אותו עד לעצירה.

הנאשם טען בפני העד, לאחר שזה אמר לו כי דיבר בטלפון הנייד, שלא דיבר והעד מטעה. הנאשם העיד כי הבין מה קורה, שכן, 3 ימים לפני כן, היה בדיון בבית המשפט והסבירו לו מה יקרה. עוד טען הנאשם, כי העד לא הזדהה בפניו, אלא הפנה אותו לשם הכתוב על המדים. בהמשך, כאשר חיפש את מסמכי הרכב, נפל טלפון נייד מתא הכפפות והנאשם הציג אותו בפני העד.

לאחר מכן, הגיעו שתי ניידות נוספות למקום והנאשם המתין כ-35 דקות לרישום הדו"ח וכאשר רצה ליתן את תגובתו, נתן לו העד דף והקציב לו 5 דקות לכתיבה, אך הנאשם התקשה לכתוב על גבי הדף.

הנאשם טען, כי מדובר בטעות מכוונת וכיוון שהעד ניגש אליו עם משקפיים וקסדה, הוא יכול היה לירות בו. לשאלות באת כוחו, השיב הנאשם כי יש לו מערכת דיבורית מובנית ברכב וכי מהרגע שהעד הורה לו לעצור ועד שנעצרו, נסעו כברת דרך קצרה.

בחקירתו הנגדית, השיב הנאשם כי אינו זוכר אם קיבל לידיו את עותק הדו"ח מהעד. לגרסתו, העד "הביא לי דו"ח וסירבתי לחתום. לידי לא קיבלתי שום דבר". הנאשם נשאל והשיב כי הטלפון הנייד היה בתא הכפפות והוא עצמו היה בשיחה באמצעות הדיבורית. כאשר נשאל אם הטלפון היה מחובר לכבל לבן, השיב בחיוב וכאשר נשאל כיצד אם כך, נסגר תא הכפפות, השיב כי הוא נסגר.

הנאשם נשאל אם הציג לעד מגן מסך שקוף והשיב כי המגן היה ברכב והוא לא הציג אותו לעד, אלא העד ראה אותו ושאל את הנאשם לגביו.

דיון והכרעה

לאחר שבחנתי גרסאות הצדדים, הראיות שהוגשו מטעמם ושמעתי עדויותיהם, השתכנעתי במידה הנדרשת במשפט פלילי כי הנאשם עבר את העבירה המיוחסת לו בכתב האישום וזאת מהנימוקים הבאים:

1. עד התביעה תיעד באופן מפורט את נסיבות ביצוע העבירה, תוך התייחסות לכל רכיביה ולעובדות הרלוונטיות לאישום. העד ציין את נתיבי הנסיעה, כיצד הבחין בעבירה, תיאר את הטלפון הנייד, הכבל אליו היה מחובר, האופן בו נהג הנאשם ברכב, כאשר מבטו מופנה מעלה מטה לסירוגין ושמר על קשר עין רצוף עם רכב הנאשם עד לעצירתו. העד הדגים בבית המשפט כיצד ניתן לעשות שימוש בטלפון הנייד, ביד אחת, באופן המתואר בדו"ח.
2. הנאשם אישר בחקירתו הנגדית, כי העד רשם את כל טענותיו – ראה עמוד 12, שורה 29 ומכאן, כי הוא מאשר גם שטען בפני העד כי אחז בידו את מגן מסך שקוף. לא ניתן על ידי ההגנה כל הסבר מניח את הדעת לכך שהנאשם יחזיק בידו מגן מסך במהלך הנהיגה וההסבר ההגיוני היחיד, הוא שהנאשם, לאחר שהעד הורה לו לעצור את הרכב, הכניס את הטלפון הנייד לתא הכפפות ואילו המגן נשאר בידו. דבר זה מסביר גם את סוגית הצבע של הטלפון הנייד – בעת שהבחין בו העד בידו של הנאשם, ציין כי מדובר בטלפון בגוון כהה ואילו לאחר שנפל מתא הכפפות, נרשם כי מדובר בטלפון בצבע שחור. לא ייתכן חולק, שטלפון נייד בצבע שחור, עליו מולבש מגן מסך שקוף, ייראה כבעל גוון כהה.
3. העובדה כי העד לא תיאר כיצד עצר את רכב הנאשם ורק פירט את הנוהל לפיו הוא עובד כאופן שגרתי, אין בה כדי להשליך על יסודות העבירה.
4. עדותו של עד התביעה הייתה עניינית ולא נסתרה בחקירה נגדית, בניגוד לנטען בסיפא לעמוד 3 לסיכומי ההגנה. העד לא טען כי לא היה עם קסדה ומשקפיים, כאשר ניגש לנאשם ובמהלך הטיפול בו וסתר עצמו בהמשך עדותו, כנטען על ידי ההגנה, אלא רק אישר כי לא ציין זאת בדו"ח. עוד אציין, כי עדותו של העד באשר לנסיבות של טעות ברישום מועד הדו"ח ותיקון הטעות על אתר, בגב הדו"ח, עשתה עלי רושם אמין ביותר.
5. כעולה מלשון תקנה 28 לעיל, אין כל נפקות לאופן האחיזה בטלפון הנייד ולכן, אין משמעות לכך שהנאשם לא נצפה כאשר הוא אוחז את הטלפון הנייד בצמוד לאוזנו, כפי שטענה ההגנה בסיכומיה.
6. גרסת הנאשם לא עשתה עלי רושם אמין וכן, הייתה תמוהה משהו. מטיעוני הנאשם בישיבת ההקראה, לפיהם, " זו תלונה שיקרית ואין זו פעם ראשונה" ובהמשך, הטענה כנגד העד, כי "הוא נתן לי נייר משומן כדי שכתיבת הטענות..." ובדיון ההוכחות, " אני מבין. שלושה ימים לפני כן הייתי בבית המשפט והסבירו לי מה הולך להיות, אני מבין.." ובהמשך, " הוא לא יכול לבוא אלי עם משקפיים וקסדה, אני יכולתי לירות בו" וזאת כאשר העד ציין כי היה לבוש במדי משטרה וירד מאופנוע משטרתי – נראה כי הנאשם חש נרדף, אך לא ברור מדוע.
7. כמו כן, גרסת הנאשם לגבי אי קבלת עותק הדו"ח לידיו, לא הייתה סבירה כלל ועיקר. הנאשם טען תחילה כי אינו זוכר אם קיבל לידיו את עותק הדו"ח, אך זכר כי סירב לחתום עליו ובהמשך, טען " לידי לא קיבלתי שום דבר" וכן, טען כי הוא פתאום זוכר בדיוק מה קרה ולשאלה נוספת של ב"כ המאשימה, השיב שוב תשובה לא חד משמעית – "אני זוכר שהוא רשם הכל, אבל סירבתי לחתום". ניתן לראות כי הנאשם מסר גרסה מתחמקת ובלתי עקבית בעניין זה וגם בכך, יש כדי להשליך על אמינותו.

לאור כל האמור לעיל, ולאחר ששבתי והזהרתי עצמי, שכן עדות יחידה הוצגה בפני במסגרת פרשת התביעה, הנני קובעת כאמור, כי הנאשם עבר עבירה כמיוחס לו בכתב האישום שבנדון.

זכות ערעור כחוק.

ניתנה היום, ט"ז אייר תש"פ, 10 מאי 2020, במעמד הצדדים