1. לפניי בקשת הנתבעת 1 (להלן – הנתבעת) להתיר לה להביא ראיות לסתור את קביעות הוועדה הרפואית של המוסד לביטוח לאומי (להלן – המל"ל) בתחום האורתופדי, אשר ניתנו בעניינה של התובעת ביחס לפגיעתה בתאונת דרכים מיום 11.12.17, זאת בהתאם להוראת סעיף 6ב לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה – 1975 (להלן - חוק הפיצויים) ולהורות על מינוי מומחה רפואי מטעם בית המשפט בתחום האורתופדי, על מנת שיבדוק את התובעת ויחווה דעתו בשאלת נכותה והקשר הסיבתי לתאונה נשוא התביעה.

הרקע לבקשה וטענות הצדדים

1. התובעת ילידת 1971, גננת במקצועה, נפגעה בתאונת דרכים כנוסעת ברכב בו נהג הנתבע 2.
2. התאונה הוכרה על ידי המל"ל כתאונת עבודה. הוועדה רפואית מיום 25.3.19 קבעה כי לתובעת 14.5% נכות צמיתה משוקללת: 5% בגין שבר בעצם העצה או הזנב, לפי סע' 37(8)(א) וכן 10% הגבלה קלה בתנועות עמוד שדרה מותני, לפי סע' 37(7)(א). הוועדה הרפואית של המל"ל העמידה את נכותה הצמיתה של התובעת על 19%, לאחר תוספת של 4.5% בגין תקנה 15. בתחום הפסיכיאטרי, דחתה הועדה הרפואית קשר סיבתי בין תלונות התובעת לתאונה נשוא התביעה.
3. התובעת הגישה ערר על החלטת המל"ל. הוועדה רפואית לעררים מיום 2.9.19 דחתה את הערר בתחום הפסיכיאטרי. בתחום האורתופדי קבעה הוועדה כי היא מסתפקת בדחיית הערר (קרי, הנכות בתחום האורתופדי נותרה כפי שקבעה הוועדה מדרג ראשון). באשר לתקנה 15 הוסיפה הוועדה וקבעה כי התובעת יכולה לחזור לעבודה ואכן חזרה.
4. לטענת הנתבעת, הוועדה הרפואית של המל"ל לא היתה מודעת למצבה הרפואי של התובעת עובר לתאונה, בעת שקבעה את הנכות האורתופדית. שכן, על פי התיעוד מהרשומה הרפואית כ- 10 שנים קודם לכן, בחודש 12/2007 התובעת נפלה במקום עבודתה בגן הילדים והתלוננה על כאבים בעמ"ש תחתון. בדיקת מיפוי עצמות שבוצעה לתובעת ביום 16.12.07 מצאה קליטה מוגברת בקוקסיס (עצם הזנב), על רקע טראומה ולשיטתה מדובר היה בשבר.
5. עוד מפנה הנתבעת לבדיקת מיפוי עצמות אשר בוצעה לתובעת כחודש וחצי לאחר התאונה נשוא התביעה – ביום 18.1.18, כאשר בסיכום הבדיקה נכתב קליטה מוגברת בעצם האגן, ככל הנראה על רקע שינויים ניווניים. בדיקה זו לטענתה, שוללת כי מדובר בשבר טרי בעצם הזנב וככל שמדובר בשבר, הרי שמדובר בשבר ישן שאין מקורו בתאונה אשר לא התאחה כראוי או שהתאחה בעיוות.
6. זאת ועוד, נטען כי במסמך רפואי מיום 4.2.18 ציין הרופא המטפל כי בדיקת מיפוי העצמות שוללת שבר בעצם הזנב.
7. לטענת הנתבעת, התיעוד מעברה ותוצאות בדיקת מיפוי העצמות מ- 1/18 לא עמדו בפני הוועדה הרפואית של המל"ל טרם נתנה את קביעתה. כאשר התובעת עצמה לא טרחה ליידע את הוועדה כי בעברה סבלה מכאבי גב תחתון ובטופס התביעה כאשר נשאלה "האם סבלת בעבר ממגבלות או כאבים דומים" סימנה את המשבצת "לא".
8. בתגובה לבקשה, אישרה התובעת כי נפלה במסגרת עבודתה בשנת 2007, אך ציינה כי מדובר היה בממצא זניח וללא משמעות, אשר בעקבותיו נעדרה מעבודתה כשבוע ימים בלבד. כתוצאה מאותה פגיעה (משנת 2007) פנתה התובעת פעמים בודדות לטיפול רפואי במהלך עשר השנים שעברו בין הפגיעות. בשונה מהתאונה בעברה, לאחר התאונה נשוא התביעה סבלה התובעת מכאבים שלא אפשרו לה לחזור לעבודתה כ- 80 יום לאחר מכן.

דיון והכרעה

1. הלכה היא כי היעתרות לבקשות להבאת ראיות לסתור תיעשה במשורה, במקרים המתאימים לכך וכי אחד החריגים לכך היא קבוצת המקרים בהם לא עמדו לפני ועדת המל"ל עובדות חשובות ומהותיות בדבר מצבו של הניזוק עובר לתאונה או לאחריה, העשויות היו להביא את ועדת המל"ל לשנות ממסקנתה (רע"א 4752/20 פלוני נ' אליהו חברה לביטוח בע"מ בניהול מגדל חברה לביטוח בע"מ (נבו, 22.11.2020)‏‏ והאסמכתאות שם).
2. דומה כי המקרה שבפנינו הוא מקרה המשתייך לקבוצת מקרים זו, כפי שאבהיר להלן.
3. להלן רשימת המסמכים אשר עמדו בפני הועדות הרפואיות של המל"ל:

המסמכים שעמדו בפני הועדה מדרג ראשון (מיום 25.3.19):

המסמכים שעמדו בפני הועדה מדרג שני (מיום 2.9.19):

1. עיון ברשימת המסמכים מעלה כי לא צורפו מסמכים מעברה של התובעת, לרבות מסמכים הקשורים לנפילה קודמת משנת 2007.
2. להלן אפרט את המסמכים הרפואיים המצויים בתיק ואשר ברובם הובאו בפני הועדה הרפואית של המל"ל: (במידה ומסמך לא הובא בפני הוועדה אציין זאת בסמוך אליו).
3. תיעוד הרפואי מיום התאונה נשוא התביעה:

על פי התיעוד הרפואי, ממקום התאונה הועברה התובעת באמבולנס לבי"ח אסותא באשדוד. בתעודת חדר המיון (סיכום ביקור במחלקה דחופה, הופק ביום 15.12.17) נרשם כי בבדיקתה נמצא כאב מקומי ורגישות בעצם הזנב. בוצעו צילומים של עמ"ש מותני, אגן ועצם הזנב. נרשם "שבר בCOCCYX".

1. רופא משפחה מיום 21.12.17 נרשם כך: "ב- 11/12/17 בדרך מעבודה לביתה היתה מעורבת בת.ד. פונתה לבית חולים אסותא אשדוד, אובחנה כי סובלת משבר בעצם הזנב. סובלת מכאב עז עדיין באזור זה, במיוחד בעת ישיבה, שכיבה על הגב. כמו כן כאבים בקדמת החזה צד ימין". בבדיקתה נמצאה רגישות במישוש באזור הצלעות בצד ימין קדמת החזה ובאזור עצם הזנב. התובעת הופנתה לייעוץ על ידי אורתופד.
2. ביום 29.1.18 הופקה תעודה רפואית ראשונה לנפגע עבודה בגין התאונה (ע"י רופא המשפחה) ובה נרשמו 79 ימי מחלה מיום 12.12.17 ועד ליום 28.2.18. בממצא הקליני נרשם "פגיעה באזור עצם הזנב" וממצא בצילום נרשם "שבר בעצם הזנב".
3. ביום 8.1.18 נבדקה התובעת על ידי אורתופד – ד"ר אנטוחה דן. נרשמה אבחנה של שבר בסקרום או בקוקסיס. התובעת הופנתה לביצוע בדיקת מיפוי עצמות. (מסמך זה לא הובא בפני הועדה).
4. בדיקת מיפוי עצמות בוצעה ביום 18.1.18. בממצאים נרשם "קיימת קליטה מוגברת בטוברוזיטי של האיסכיום מימין. שאר השלד תקין". בסיכום הבדיקה נרשם כך: "קליטות מוגברות כנ"ל ככל הנראה על רקע שינויים ניווניים". (מסמך זה לא הובא בפני הועדה).
5. ביום 4.2.18 התובעת נבדקה בשנית ע"י ד"ר אנטוחה. נרשם "מיפוי עצמות שולל שבר בעצם הזנב". ניתנה הפניה לטיפולי פיזיותרפיה.
6. מסמך מיום 7.4.19 מהגב' אהובה מליח, יועצת חינוכית ומטפלת בהבעה ויצירה. במסמך מתוארות הפגישות של התובעת אצל גב' מליח עקב תאונת דרכים שעברה ביום 11.12.17 בה נפצעה ושברה את עצם האגן. נרשם כי בשל הפציעה סבלה התובעת מכאבים, קושי בהליכה ובישיבה והתניידות.
7. אין חולק כי בפני הועדה הרפואית של המל"ל לא עמדה ההיסטוריה הרפואית של התובעת ובפרט פגיעתה הקודמת בגב התחתון משנת 2007, מדובר בפגיעה שקדמה לאירוע התאונה בכ-10 שנים.
8. בעקבות הפגיעה הקודמת התובעת לא פנתה לחדר מיון (או לכל הפחות לא נטען כך, ולא הוצגו כל אסמכתאות המעידות על כך), ואולם ישנם מספר ממצאים שהיה ראוי כי יובאו בפני הוועדה הרפואית של המל"ל בטרם היא תיתן את החלטתה.
9. אסקור עתה את המסמכים מעברה של התובעת.
10. בביקור רופא מיום 9.12.07 נכתב " לפני מס' ימים נפלה על אזור העכוזים. מאז כאבים עזים באזור זה הולכים ומחמירים" בבדיקה הגופנית בעמוד שדרה וגב נכתב "רגישות במישוש בחלק התחתון של סאקרום. פרט לכך ללא ממצא בבדיקה".
11. בבדיקת מיפוי עצם כל גופי מיום 12.12.07 שבוצעה עקב כאב גב, צויין בממצאים כי "קיימת קליטה מוגברת בקוקסיס" (עצם הזנב/העוקץ). בסיכום הבדיקה נכתב: "קליטה מוגברת כנ"ל, ככל הנראה על רקע טראומה".
12. בביקור אצל רופא מיום 12.12.07 נכתב: "ת.ע נפילה לפני שבוע במקום עבודתה בגן ילדים. כאבים בע"ש תחתון. בבדיקה רגישות בלסג מינימלי ותקין נוירולוגי. רגישות יתר בסקרום".
13. בביקור רופא מ- 1.2.10 נכתב: "לפני כשנתיים נפלה ונחבלה בגב התחתון. עדיין שם ופה כאבי גב תחתון. ננסה חגורת גב". בבדיקה הגופנית צויין "עמוד שדרה וגב- רגישות במישוש בשרירי גב תחתון". נכתב: "הפניה בביקור- חגורת גב אורטופדית מוכנה".
14. הנה כי כן, מעת שבתאונה נשוא התובענה נפגעה התובעת בגב התחתון ובעצם הזנב ונקבעה לה נכות בעקבות שבר בעצם הזנב ( סעיף 37 (8) א לתקנות המל"ל. נקבעה נכות גם בגין הגבלות בעמ"ש מותני) ובעברה, בחומר שלא עמד בפני הוועדה ישנם ממצאים על קליטה בקוקסיס ועל כאבים בסקרום, הרי שלא ניתן היה להתעלם מכך, שמא לממצאי עבר אלו ישנה השפעה על הנכות שנקבעה לתובעת בעקבות האירוע נשוא התובענה.
15. יצויין כי התובעת עצמה ציינה במקום המתאים בטופס התביעה כי היא לא סבלה בעברה ממגבלות או מכאבים דומים.
16. בעניין רע"א 5229-19 פלוני נ' קרנית ואח' (נבו, 17.11.19 ), התובע נפגע בתאונת דרכים שהיא תאונת עבודה, ונקבעו לו שיעורי נכות ברגל ובגב התחתון. הנתבעת הגישה בקשה להבאת ראיות לסתור, ולמינוי מומחה מטעם בית המשפט. נטען כי התובע לא דיווח למל"ל כי עובר לתאונה הוא סבל מחלק מהמגבלות שבגינן נקבעה לו נכות במל"ל (התובע השיב בשלילה לשאלה, האם בעברו הוא סבל ממגבלות או מכאבים הדומים לפגיעות אשר נגרמו לו בתאונה). החומר הרפואי שתיעד את עברו הרפואי של התובע, ואף חבלה נוספת שאירעה לו לאחר התאונה, לא עמדו בפני הוועדה הרפואית של המל"ל.
17. בעניין זה נקבע ע"י בית המשפט, כי יינתן היתר להבאת ראיות לסתור אם בפני הוועדה לא עמדו נתונים חשובים אשר התגלו לפני או אחרי התאונה, ואשר עשויים להביא לשינוי בהחלטה. במקרה זה התובע סבל רבות בעבר נקבע כי נתונים אלו מהעבר, רלבנטיים לשאלת נכותו. כן נקבע כי היה על התובע לדווח על הפגיעה בעבר.
18. הצטברות הנתונים של אי דיווח על האירועים מהעבר ומלאחר התאונה, לצד אי התייחסות הוועדה לעבר, הביאו את בית המשפט לקבל את הבקשה להבאת ראיות לסתור.
19. אני סבור שהנדון שבפנינו דומה לנתוני פסק הדין שנסקר עתה.
20. גם בנדון שבפנינו עשויה להיות משמעות לממצאים שהיו קיימים אצל התובעת מעברה, לפגיעה הנוכחית, מכיוון שהמדובר בעבר ועתה בפגיעות במקומות דומים בגופה של התובעת.
21. אין לומר שהמדובר בעבר בפניה ספוראדית לקבלת טיפול, אחר שבעבר נעשה גם מיפוי עצמות מה שמעיד על חומרת הפגיעה. כמו כן, ישנו דיווח כעבור כשנתיים (משנת 2010 ) על המשך כאבי גב והמלצה לחגורת גב, כך שממצאי העבר אינם ספוראדיים אלא עשויים להיות בעלי משמעות, שלכל הפחות הייתה צריכה להגיע לידיעת הוועדה הרפואית של המל"ל.
22. התובעת טוענת כי הממצאים מהעבר הינם שוליים. ייתכן וכך הדבר, אך ייתכן ולא כך פני הדברים. אלו הם עניינים רפואיים- מקצועיים. טענות מעין אלו, הן עניין למומחה הרפואי לענות בהן, ולא לבית המשפט או לצדדים. 
23. כמו כן, היה על התובעת להזכיר בטופס פנייתה את האירוע מהעבר.
24. בנסיבות אלו, אין מנוס אלא לקבל את הבקשה ולמנות מומחה מטעם בית המשפט בתחום האורטופדיה.
25. סוף דבר, הבקשה להבאת ראיות לסתור- מתקבלת.
26. החלטה על מינוי אורטופד תינתן בנפרד.
27. התובעת תשלם לנתבעת הוצאות משפט בגין בקשה זו בשיעור של 1,500 ₪.

ניתנה היום, ג' טבת תשפ"ב, 07 דצמבר 2021, בהעדר הצדדים.