14 ינואר 2020

<#1#>

ב''כ המערער עו''ד לירון דגון, עו''ד יוסף פולסקי, עו''ד ארז בוקאי, עו''ד רועי קרת

ב''כ המשיבות עו''ד יפית מנגל

1. לפנינו הוגשה בקשת רשות ערעור על החלטת בית הדין האזורי תל אביב (השופטת יפית מזרחי לוי ונציגי הציבור מר אמיר אופיר ומר דניאל הרפז; ב"ל 36474-02-17 מיום 19.11.2019), אשר דחה את טענת המוסד לביטוח לאומי כי תביעתה של אגד להחזר הקנסות שהוטלו עליה התיישנה וזאת לאור תקנות הביטוח הלאומי (מועדים להגשת תובענות), תש"ל-1969 (להלן: התקנות) שקובעות כי תובענה כנגד המוסד לביטוח לאומי תוגש תוך שנה ממועד מסירת ההודעה לתובע על החלטת המוסד לביטוח לאומי.

2. בענייננו, הוגשה תביעה להחזר קנסות מנהליים שהוטלו על המשיבה ב 3 מועדים שונים החל משנת 2010 ועד שנת 2014 והתובענה להחזר הקנסות הוגשה בפברואר 2017.

3. בית הדין האזורי קבע כי תביעה להחזר קנסות פיגורים דומה במהותה לתביעה להחזרת תשלומי דמי ביטוח ביתר. תביעות מסוג זה כפופות לכללי ההתיישנות הרגילים הקבועים בחוק ההתיישנות ולא כפופות לתקנות, וזאת בהתאם לפסיקתו של בית המשפט העליון בתיק ע"א 5008/16 המוסד לביטוח לאומי נ' מגן דוד אדום לישראל (ניתן ביום 6.12.2018) לגבי תביעה להשבת תשלומי דמי ביטוח ביתר.

4. ניתנת בזאת רשות ערעור. לאחר שבחנו את טענות הצדדים בכתב ובעל פה לפנינו לא מצאנו מקום להתערב בהחלטת בית הדין האזורי שקבע נכונה כי דין תביעות להשבת קנסות פיגורים כדין תביעות להשבת דמי ביטוח ששולמו ביתר וכאמור לעיל יש להחיל על שני סוגי התביעות הללו את דיני ההתיישנות הרגילים. בנוסף, נאמר כי הערעור נדחה גם מטעמיו של בית הדין האזורי וזאת לפי תקנה 108(ב) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1991.

5. סוף דבר – אנו דוחים את הערעור והמוסד ישלם למשיבה הוצאות ושכר טרחת עורך דין בסך 5,000 ₪.

ניתן היום, י"ז טבת תש"פ (14 ינואר 2020), בנוכחות הצדדים.